בכל הקריירה הארוכה רשום לזכותו של מאסימו אמברוסיני שער אחד בלבד בליגת האלופות, והוא היה חשוב במיוחד. בחצי גמר המפעל ב-2005 רשמו הרוסונרי ניצחון 0:2 ביתי על איינדהובן, ובזכות הכיבוש של יון דאל טומאסון בדקה ה-90 נראתה דרכם לגמר באיסטנבול סלולה. ההולנדים, עם חוס הידינק על הקווים, חשבו אחרת. באחד המשחקים הטובים שלה בעשורים האחרונים, רמסה איינדהובן את האיטלקים בגומלין, והובילה בצדק 0:2 משערים של פארק ג'י סונג ופיליפ קוקו. מילאן הייתה על הקרשים, וההארכה ממש לא בישרה לה טובות. הסנסציה נראתה קרובה מתמיד.
ואז, בזמן פציעות, הופיע לפתע אמברוסיני ברחבה. קאקה, שפרץ באגף השמאלי, הבחין בו, והקשר שמעולם לא הצטיין בסיומת נגח כדור בלתי ניתן לעצירה לרשת. קשה לדמיין רגע דרמטי ויקר יותר עבורו. קוקו עוד הספיק להבקיע את השלישי של איינדהובן שניות ספורות לאחר מכן, אך זה לא שינה דבר. מילאן עלתה למפגש מול ליברפול, ממנו נעדר אמברוסיני בשל פציעה. אף אחד לא יודע כיצד היה מתפתח הקרב באיסטנבול לו היה משחק. תהיה זו הגזמה לא סבירה להניח שנוכחותו הייתה מונעת את הקאמבק המדהים של האדומים שנכנס באופן מיידי לפנתיאון של הכדורגל העולמי.
אלא שהסטטיסטיקה בנושא זה ברורה בשני משחקי הגמר בהם נטל אמברוסיני חלק הניפה מילאן את הגביע. הוא נכנס כמחליף כאשר יובנטוס נוצחה בפנדלים אחרי המשחק המשמים והמאופס באולד טראפורד ב-2003. הוא היה על הדשא ב-2007 באתונה כאשר צמד של פיפו אינזאגי סייע להשלים נקמה מתוקה בליברפול. רק ב-2005 הוא נעדר, וזה נגמר בדמעות. כל אחד רשאי להסיק את המסקנות שלו.
עידן לנטיני ובארזי
אחרי שמילאן נפרדה בקיץ מגווארדיה שלמה של ותיקים, נותר אמברוסיני הנציג היחיד מהגמר ב-2007. הוא עונד את סרט הקפטן מאז פרישתו של פאולו מלדיני ב-2009, ומסמל עבור האוהדים את כל ההיסטוריה המודרנית של המועדון. את הופעת הבכורה במדי קבוצתו האהובה עשה אמברוסיני בגיל 18, כאשר המאמן פאביו קאפלו, לקראת סיום הקדנציה הראשונה שלו במועדון, נתן לו לטעום מספר דקות בסן סירו מול קליארי של ג'ובאני טרפאטוני בנובמבר 1995 ושלח אותו לדשא במקומו של ג'אנלואיג'י לנטיני. השחקן היקר בעולם דאז כבש אז את אחד השערים בניצחון 2:3. פאולו די קאניו ומארקו סימונה הבקיעו את שני השערים הנוספים, ועל המגרש התרוצצו בין היתר פרנקו בארזי, בילי קוסטאקורטה, מרסל דסאי, דמטריו אלברטיני ודיאן סאביצ'ביץ'. זו הייתה הקבוצה אליה נכנס אמברוסיני הצעיר, ואת רוחה הוא מנסה לשמר עד היום.
מאז הוא שם, פרט לעונת השאלה טובה ב-1997/98 בוויצ'נזה, שהייתה קבוצה מצליחה למדי, וכמעט הדיחה את צ'לסי בחצי גמר גביע המחזיקות, כשניצחה 0:1 באיטליה והובילה בסטמפורד ברידג', לפני שנכנעה 3:1. מארק יוז הבקיע את השער השלישי לקבוצה של המנג'ר-שחקן ג'אנלוקה ויאלי. כל המעורבים בדרמה ההיא פרשו מזמן, אבל אמברוסיני ממשיך לספק את הסחורה ברמה הגבוהה ביותר.
כולם עזבו בבת אחת
במילאן אמנם לא התקבלה בשנה שעברה החלטה גורפת על סיום דרכם של הכוכבים הוותיקים, אולם מסימיליאנו אלגרי ממש לא עמד בדרכם, ואף עודד אותם לנטוש. קלרנס סיידורף לא תמיד הסתדר עם המאמן, וחלם כבר מזמן לשחק בליגה הברזילאית, בין היתר בגלל רצונה של אשתו. "אפשר היה להשיג הסכם לגבי הארכת החוזה, אבל בחרתי לעזוב לטובת עתידי. כבר שנתיים אני מהרהר בכך, והמועדון יודע את זה. אני חפץ בהרפתקה חדשה", אמר הקשר ההולנדי שהשלים עשור במדים האדומים-שחורים.
גם אלסנדרו נסטה נפרד אחרי עשור והסביר: "בגילי קשה ליטול חלק במשחקים כה רבים, ואני לא אוהב לשבת על הספסל. אני רוצה להתנסות במשהו חדש, ולהרגיש חשוב". הפציעות הרבות שחיבלו לאורך השנים בקריירה של הבלם האלגנטי לא אפשרו לו לשמור על הרמה הנדרשת בליגה האיטלקית בגיל 36, וגם דרכו של ג'נארו גאטוסו בסן סירו הסתיימה בעיקר מסיבות בריאותיות. אחרי שהחמיץ כמעט את כל העונה שעברה הבין רינו שאין לו דרך חזרה: "זה הרגע לפנות את הבמה לאחרים. עדיין יש לי מה לתרום, ולכן אשחק עוד עונה לפחות בקבוצה אחרת". היום הוא מאמן-שחקן בסיון השוויצרית. הפרידה הצורמת ביותר הייתה מאינזאגי שלא הסתיר את רצונו להמשיך אחרי שהחלים בגבורה מפציעה בברכו, אבל אלגרי החליט אחרת.
"צריך לשמור על הגחלת"
רק לגבי אמברוסיני לא היו למאמן ספקות. הוא לא בולט, ממעט מאוד להבקיע ולבשל, אבל היקף עבודתו במרכז המגרש עצום גם כשהוא בן 35. כשכל החברים עזבו, האריך הקשר הבלונדיני את חוזהו בשנה נוספת, עד יוני 2013. אחרי מסיבת הפרידה מנסטה, גאטוסו, סיידורף, אינזאגי וג'אנלוקה זאמברוטה, אמר סגן הנשיא אדריאנו גליאני: "אמברוסיני בכה יותר מכולם כי הוא נותר המוהיקני האחרון. עכשיו הוא צריך לשמור על הגחלת". אלגרי היה מאושר להשאיר את הקפטן כדי להנהיג את הצעירים: "השחקנים שכתבו את ההיסטוריה של המועדון עזבו, והעונה תהיה שונה בתכלית מהקודמות. היא לא תהיה קלה, אבל אמברוסיני נשאר, ויהיה לו תפקיד חשוב מאוד". הוא עוד לא ידע אז שטיאגו סילבה וזלאטן איברהימוביץ' יימכרו בסופו של דבר לפריז סן ז'רמן. עם עזיבתם, הפך הקשר הוותיק לדמות קריטית אפילו יותר.
"מעולם לא חשבתי לעזוב את מילאן", הסביר אמברוסיני, "הלכתי בעקבות הלב, גם אם ידעתי שהעונה תהיה שונה מקודמותיה. צפויות לנו בעיות, אבל כל היופי בחיים הוא להתמודד איתן. במילאן יש תחושה חזקה של שייכות. אני לא יודע איך זה בקבוצות אחרות כי לא שיחקתי בהן. אני רק יודע שאצלנו יש אווירה משפחתית. אני גאה להוביל את הקבוצה הזו. יש הרבה פנים חדשות, אבל זה לא אומר שלא נמצא את הנוסחה המנצחת. נצטרך להעביר את ערכי הרוסונרי לאלה שהצטרפו".
ההתערבות עם אל שעראווי
כדי לראות את המחויבות של אמברוסיני לטיפוח הדור הצעיר במועדון, די להזכיר את ההתערבות שיזם עם סטפן אל-שעראווי בקיץ, לפיה יממן כל חופשה של החלוץ בתנאי שיכבוש העונה יותר מ-15 שערים. הסקורר הצעיר השלים את המכסה כבר בנובמבר, לתדהמת כולם, והביטחון העצמי שלו נבע בחלקו מהאמון שנתן בו הקפטן. הסמל של מילאן ייאלץ להיפרד מסכום נאה כדי לפנק את הילד, אך הוא יעשה זאת בשמחה המטרה שהציב לעצמו יותר מהושגה.
אחרי פתיחת עונה עגומה, כאשר הקבוצה דורגה במקום ה-15, סיפר אמברוסיני: "זו התקופה הכי קשה שחוויתי במילאן, אבל אסור לנו לפחד. לצד ביקורת עצמית, חשוב לשמור על בטחון ביכולתנו לשנות מומנטום ולהתחיל מחדש. ניצחונות יחזירו את האמונה, ואנחנו צריכים להשיג אותם. ביחד נוכל לצאת מהמצב הזה לדרך המלך". הצדק היה איתו. אלו שהספידו את הרוסונרי נאלצים לאכול כעת את הכובע, כשהם רואים אותה מבססת את מעמדה במקום השלישי באיטליה ועומדת על סף הישג כביר בליגת האלופות.
אגב, ספק אם התבטאותו לגבי מריו באלוטלי בדצמבר תורמת כיום. כאשר בתקשורת עלתה אפשרות הבאתו של החלוץ הפרובלמטי, הצהיר אמברוסיני שהוא מעדיף אופציה אחרת לגמרי: "תמיד הערכתי את דידייה דרוגבה. הוא מקצוען, ויתקבל בזרועות פתוחות במילאן. באשר לבאלוטלי, הרי שכשרון לבדו לא מספיק, ותהיה זו טעות להצדיק את התנהגותו בגילו הצעיר", אמר האיש שמהווה את האנטיתזה של הרכש החדש. במשך כל 18 שנות קריירה, לא חתום אמברוסיני אפילו על כותרת שערורייתית אחת בצהובון. מעטות יחסית היו גם הכותרות בזכות פועלו על הדשא. הוא תמיד היה שם מתחת לרדאר, לא מוערך כראוי, אבל אחרי הניצחון על ברצלונה קיבל בכל זאת את כל השבחים שהגיעו לו. באלוטלי לא יכול לשחק בקאמפ נואו, ואמברוסיני עדיין כאן.
הניצחון הקודם בקאמפ נואו
אי אפשר להגזים בהערכת חלקו של אמברוסיני בנצחון 0:2 על ברצלונה. הוא היה השחקן המצטיין על הדשא, ביצע לא פחות מתשע חטיפות כדור, ואחראי במידה רבה לכך שברצלונה כמעט ולא הגיעה להזדמנויות ליד השער של כריסטיאן אביאטי. זה לא חדש לו. אמברוסיני היה שם כאשר מילאן רשמה את הניצחון היחיד בתולדותיה בקאמפ נואו, 0:2 בשלב הבתים של ליגת האלופות בספטמבר 2000. גם לפני שנה, ברבע הגמר בסן סירו, הוא היה איש המשחק מול הקטלאנים שהסתיים בתיקו 0:0. בגומלין ניצחה ברצלונה 1:3 ועלתה, אבל הפעם התוצאה הזו תשרת את המילאנזים.
1:3 הייתה גם תוצאת ההפסד באיינדהובן לפני שמונה שנים. הפסד שכולו ניצחון בזכות השער של אבמרוסיני. יהיה זה סיפור מופלא אם השער השני בחייו בצ'מפיונס ליג יגיע הערב ויעלה את קבוצתו לרבע הגמר על חשבון בארסה. מצד שני, יודע אמברוסיני היטב שזה עלול להיות משחקו האחרון בליגת האלופות, אם מילאן תודח. המשך דרכו במועדון רחוק מלהיות מובטח. הקשר דיבר על כך בגלוי לפני מספר שבועות: "אני רוצה להמשיך לשחק, אבל הקבוצה עוברת תהליך הצערה, ובינתיים לא ברור אם אוכל להשתלב גם בעונה הבאה. אולי לא יציעו לי חוזה חדש. אם אעזוב את מילאן, אין סיכוי שאעבור לקבוצה איטלקית. אמשיך את דרכי במדינה אחרת".
