פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        במותו ציווה להם: סיפור האחווה הנדיר בכדורגל הטורקי

        סיפור האחווה הנדירה בין האוהדים של בורסאספור לאלו של אנקראגוצ'ו, שנולדה אחרי מותו של מנהיג היציעים, עבדולקאדר באירקטאר

        ערב המחזור ה-33 של עונת 2009/10, התייצבה פנרבחצ'ה בראשות טבלת הליגה הטורקית עם 70 נקודות, כשמאחוריה בורסאספור עם 69. לוח המשחקים ייעד לשתיהן משחקים באצטדיון ה-19 במאי באנקרה, אבל בורסאפור כלל לא יצאה למשחק החוץ שלה נגד אנקראספור, מכיוון שזו הורדה ליגה וכל היריבות שלה באותה עונה זכו בניצחונות טכניים 0:3.

        למרות שהם ידעו שהקבוצה שלהם לא תגיע לבירה הטורקית ושהיא כבר עלתה זמנית למקום הראשון, אלפי אוהדים של בורסאספור בכל זאת שמו את פעמיהם לעיר הבירה, כדי לעודד את אנקראגוצ'ו במאבק שלה נגד המתחרה שלהם על כתר האליפות, פנרבחצ'ה.

        כ-100 אוטובוסים עזבו את בורסה בשעות הבוקר של אותו יום ראשון ונשאו אלפי אוהדים של הקבוצה המקומית לאנקרה. לא רק כדי לדחוף את היריבה של מי שנאבקה נגדם על האליפות, אלא גם ובעיקר כדי להפגין פעם נוספת את כוחה של האחווה הנדירה בין בורסאפור לאנקראגוצ'ו, אחוות "בורסאנקרה".

        אוהדי בורסאספור (GettyImages)
        אחווה יוצאת דופן. אוהדי בורסאספור (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        סיפור החיבור הלא שגרתי בין בורסאספור לאנקראגוצ'ו דווקא מתחיל הרחק מטורקיה, בשטוטגרט שבגרמניה, שם נולדו התאומים פהמי ועבדולקארים באירקטאר. כשהיו בני ארבע, מת אביהם ואם המשפחה לקחה את עצמה ואת ילדיה וחזרה למולדת. פהמי ועבדולקארים גדלו בבורסה וכבר בצעירותם החלו לפקוד את משחקי בורסאספור. התאומים כתבו שירים שהושמעו ביציעים, הפכו לדמויות מוכרות בקהל ובבוא הזמן שימשו כמנהיגים הבלתי מעורערים של ארגון האוהדים הבולט של הקבוצה, TEKSAS.

        ב-1986 פהמי עזב את בורסה בדרכו לאנקרה הבירה, לשם לימודי מנהל עסקים באוניברסיטת האצ'טפה. אחיו הצטרף אליו כעבור שנה ופצח בלימודי כלכלה. ביחד, התאומים לבית באירקטאר חלקו את הגעגועים העזים לכדורגל ולקבוצתם האהובה, שנמצאה עכשיו מרחק 400 קילומטר וכחמש שעות נסיעה מביתם החדש.

        במחזור הראשון של עונת 1980/1 נאלצה בורסאספור לארח את טרבזונספור באנקרה הרחוקה בעקבות עונש רדיוס שהוטל עליה סמוך לתום העונה שעברה. התאומים באירקטאר היו בין אלו שעשו את הדרך הארוכה מזרחה ושהופתעו לגלות שחלק מאוהדי אנקראגוצ'ו המקומית הגיעו בעצמם להתמודדות ועודדו את קבוצתם.

        שנים לאחר מכן, כשעבדולקארים ופהמי הגיעו ללמוד בבירה וביקשו נחמה שתשכיח את הגעגועים לבורסאספור, הם נזכרו באותה מחווה והחלו לפקוד את משחקי הבית של אותה אנקראגוצ'ו.

        החדשה על הגעתם של מנהיגי אוהדי בורסאספור ליציע של אוהדי אנקראגוצ'ו התפשטה במהרה. הזיהוי שלהם לא היה קשה – פהמי ועבדולקארים באו למשחקים כשהם לובשים את החולצות הירוקות-לבנות של קבוצתם האהובה. הם התקבלו על ידי מנהיגי האוהדים המקומיים בברכה, סייעו להם להפיק מופעי עידוד, עזרו לכתוב שירים חדשים. למרות שמעולם לא זנחו את האהבה לבורסאספור, במהלך תקופת הלימודים שלהם באנקרה, התאומים באירקטאר הפכו לדמויות משפיעות גם ביציעים של אנקראגוצ'ו.

        אוהדי אנקראגוצ'ו קוראים בשמה של בורסאספור בדקה ה-16:

        בבוא הזמן פהמי ועבדולקארים התגייסו לצבא טורקיה. בעוד הראשון עשה שירות קצר, השני המשיך ועלה בדרגות. ב-11 באוגוסט 1993 עבדולקארים וקבוצת חיילים עליה פיקד, נקלעו למארב של מורדים כורדים באזור מרדין שבדרום-מזרח טורקיה. הוא נורה ונהרג.

        להלוויה שנערכה בבורסה הגיעו אלפי אוהדי כדורגל, מתוכם גם מאות אוהדים של אנקראגוצ'ו. שהניפו שלט עליו נכתב: "אחינו עבדול לעולם לא ימות, הוא ימשיך לחיות בליבנו". ההשתתפות של האחרונים באבל וההזדהות עם הכאב, הביאו להתקרבות בין מחנות האוהדים ויצרו אחווה רבת שנים.

        מאוגוסט 1993 ועד היום, כשבורסאספור ואנקראגוצ'ו נפגשות, חלק גדול מהאוהדים יושבים יחדיו, מנפים כרזות לזכרו של עבדולקארים ומדגישים את האחווה בין המועדונים. צעיפים שמשלבים בין הירוק-לבן של בורסאספור לצהוב-כחול של אנקראגוצ'ו, ושעליהם נכתב BURSANKARA כבר הפכו לפריט ידוע בכדורגל הטורקי.

        בנוסף, מאז מותו של באירקטאר, אוהדי בורסאספור קוראים בשמה של אנקראגוצ'ו בכל משחק בית שלהם לאורך הדקה השישית, זאת מפני שהקוד של העיר אנקרה בלוחיות הרישוי בטורקיה הוא 06. אוהדי אנקראגוצ'ו מנגד, שרים "אוי אוי אוי אוי... בורסאספור" בדקה ה-16 בכל משחק בית, שכן הקוד של העיר בורסה הוא 16.

        כשבורסאספור יצאה לאנקרה למשחקים נגד אנקראספור או גנצ'לרבילי, האוהדים שלה קיבלו חיזוק מאסיבי מאחיהם הצהובים-כחולים. כשאלו אירחו את בשיקטאש הכל כך שנואה אוהדי בורסאספור, הירוקים-לבנים תמיד שלחו נציגות ליציעים ולרחובות. בחלק בלתי מבוטל מהמפגשים הישירים לאורך השנים, שחקני שתי הקבוצות עלו לכר הדשא שלובי ידיים.

        אוהדי בורסאספור (GettyImages)
        בחלק בלתי מבוטל מהמפגשים הישירים לאורך השנים, שחקני שתי הקבוצות עלו לכר הדשא שלובי ידיים (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        במחזור האחרון של עונת 2003/4, אנקראגוצ'ו יצאה למשחק חוץ נגד אקצ'באט סבאטספור והפסידה 3:2. אם הייתה מוציאה תיקו, הייתה מורידה את היריבה שלה לליגת המשנה ומצילה את בורסאספור, אך לבסוף זו נשרה. האוהדים שליוו את הקבוצה, חשו את כאבם של אחיהם מבורסה ותרגמו אותו למהומות ושריפת כסאות ביציעים.

        השנים עברו, בורסאספור חזרה לליגה הבכירה וגם זכתה באליפות ב-2010 ובבוא הזמן אנקראגוצ'ו הייתה זו שמצאה את עצמה בתוך משבר עמוק. אלא ששם לא הרגישו הזדהות דומה לזו שהם חשו כשהאחות נשרה לליגת המשנה.

        לקראת תחילת העונה שעברה אנקראגוצ'ו נקלעה לקשיים כלכליים ונאלצה לשחרר את מרבית השחקנים הבכירים שלה. בורסאספור שמה את היד של סטניסלב שסטאק ועל אדם קוצ'אק והאוהדים מאנקרה הרגישו שהאחות ממערב מנצלת את מצוקת קבוצתם. במחזור הראשון של העונה הקבוצה מבירת טורקיה אירחה את מרסין וכשהדקה ה-16 הגיעה, לא נשמעו שירי הלל לבורסאספור.

        האוהדים הירוקים-לבנים חשו מאוד לא בנוח והוציאו הודעה רשמית, בה הכריזו שמבחינתם דבר לא יערער את האחווה עם אנקראגוצ'ו, אבל היום זו כבר נראית כמו היסטוריה רחוקה. בתום העונה שעברה הקבוצה מהבירה נכנעה לבעיות הכלכליות הקשות וירדה אחרי שצברה 11 נקודות בלבד, והיום היא נאבקת נגד נשירה לליגה השלישית.

        אם יום אחד אנקראגוצ'ו תחזור לקדמת הבמה של הכדורגל הטורקי ושוב תימצא באותה סביבה של בורסאספור, מעניין יהיה לראות אם האחווה עודנה קיימת או שהיא כבר קבורה לצידו של עבדולקאדר באירקטאר.