יום רביעי. בדקות האחרונות של משחק הגביע בין מכבי תל אביב לבית"ר ירושלים (2:0) הרים הקוון דגל לנבדל לחובת התקפת המארחים וזכה לתגובה זועמת. מי שניגש לכיוונו הקוון הוא שרן ייני, שהתחמם עם המחליפים, מחוץ לקוים. ייני פלט כמה מילים בכעס וזעם על הקוון על נבדל שלא היה לטענתו. ולמה אנחנו מספרים לכם את זה? כי המקרה הזה מסמל אולי את תמצית הסיפור של ייני בעונה הנוכחית. אחד שמעורב יותר, מתעניין ומגלה מעורבות של שחקן בכיר. בגיל 26 הוא כבר אינו אותו פוטנציאל לא ממומש, אלא שחקן שנמצא בהתקדמות גדולה, מתעצב כאישיות דומיננטית ובריאה במכבי תל אביב והופך לאחד המנהיגים שלה. על הדשא, הוא מתגלה ככלבויניק איכותי ושחקן חשוב במערך ומחוץ למגרש, הוא מתעצב כסמל ומכביסט אמיתי. עד לאן ייני יוכל להגיע? ניסינו לברר.
סיפור ההתפתחות של ייני דומה ללא מעט כדורגלנים, אבל עם טוויסט משמעותי בעלילה. בקבוצות הילדים והנערים, מאמניו השונים לא בנו עליו. הוא ראה הרבה ספסל, אך דווקא בקבוצת הנוער הפך פתאום לשחקן הרכב דומיננטי. ייני בכלל סובל מהתפתחות מאוחרת. עד גיל 16 הוא התנשא לגובה 1.55 מטר בלבד ורק אז החל לצמוח. תופעה כזו של התפתחות מאוחרת גורמת להרבה מאוד שחקנים בגיל צעיר לא להסתכל רחוק על הכדורגל מעבר לתחביב ולא לבנות יותר מדי על החיים כשחקן מקצוען ברמות הגבוהות. זה לא המקרה של ייני, שלא הרים ידיים.
אם יש משהו שמאמנים תמיד ציינו אצל ייני זו האינטיליגנציה, אך כשעולים לבוגרים של מכבי תל אביב, בשנים קשות בהן צעירים לא משתלבים, גם שחקן בית צריך להתמודד עם חוסר סבלנות וקהל מתוסכל. כשמבחינה מקצועית מכבי תל אביב הייתה בתקופה רעה, הסיטואציה רק הפכה קשה יותר. ייני עלה לבוגרים בתפקידו הטבעי - קשר אחורי - ודווקא אצל אלי כהן החל לשחק גם כמגן שמאלי וימני. השריף סיפר מה זיהה אצל ייני עוד כשהיה צעיר: "היה בו הרבה בוסר, אבל גם תכונות שקשה למצוא כאן. הוא לא במקרה כלבויניק, יש לו קור רוח, הוא לא נלחץ, מרים את הראש ופועל חכם. אלו דברים שהם נכס עבור שחקן הגנה הרבה מעבר לנתונים פיזיים. היום רואים כמה הוא הבשיל עם השנים והפך לשחקן דומיננטי במכבי והמאמנים רואים בו שחקן מוביל. יש לו את האישיות של אחד כזה, הוא לא חושש ממעמדים או מההתמודדות במועדון גדול כמו מכבי וזו נקודה שהרבה נופלים בה".
ייני עבור השנה סוג של תהליך. הוא התקדם, הפך ליותר ויותר דומיננטי ושחקנים במכבי תל אביב מדברים עליו בהערכה. רק מהראן ראדי קיבל יותר דקות ממנו בליגה והשבוע במשחק הגביע, כשייני קיבל מנוחה, החסרון של הורגש היטב גם בצד המקצועי וגם בכל הקשור להנהגה.
סטיב גורי, ששיחק בקבוצה בחלק הראשון של העונה, מפרגן: "יש לו תכונות מקצועיות ומנטאליות בריאות להיות שחקן הכדורגל האיכותי שהוא. לא במקרה הוא משחק במספר תפקידים. המאמן סומך על היכולת המנטאלית שלו להתאים עצמו לכל תפקיד ולהתמודד עם הלחץ, וזה לא דבר פשוט לעבור תפקידים. יש הרבה קשרים שתעביר אותם לשחק כבלמים וזה יהיה גיהנום ולהיפך. זה לא מובן מאליו ומכבי תל אביב הרוויחה אותו. הוא מקבל גב אמיתי מהצוות המקצועי, כזה שלא הרבה מקבלים, גב של מנהיג ואחד שסומכים עליו ומדברים איתו וזה הביטחון הכי גדול ששחקן יכול לקבל. אין לו נתונים פיזיים יוצאי דופן, הוא פשוט שחקן טוב שמוסיף על זה יכולת מנטאלית גבוהה".
עד לפני שנתיים-שלוש אי אפשר היה לדבר על ייני במונחים דומים לאלה של היום. הוא בהחלט היה שייך לחבורת צעירים מתוסכלים שגדלו במכבי ולא באמת ראו את עתידם במועדון. לא מעט כישרונות שגדלו ושיחקו לצדו עזבו, הרימו ידיים או התגלגלו למקומות נמוכים יותר. למזלו של ייני, הדברים הלכו אצלו אחרת. במועדון מספרים שברגע שמוטי איוניר החל להאמין בו ולתת לו את סרט הקפטן - במשחקים בהם ברק יצחקי היה פצוע - הוא התחבר למועדון כפי שתמיד רצה. משחקן שלא הבין האם הוא חלק אמיתי מהקבוצה, הפך ייני לאחד שמרגיש רצוי ורוצה להיות אחד מאבני היסוד של המועדון להרבה שנים.
זה התחיל בדברים הכי קטנים. ייני נחשב עד אז לשחקן מנותק יחסית ולאט החל להיות יותר קשוב לאוהדים ולנסות להתחבר לעניינים החשובים להם. המהפך הגיע גם ברמה האישית, ייני שינה את חייו והפך אותם לכאלה שסובבים סביב כדורגל נטו. הקפיד על תזונה, שינה ונעזר במאמנים מנטאליים. אחד השחקנים בקבוצה מספר: "הוא בקשר טוב עם אלירן עטר וזה אומר הכל. הוא מתחבר לכל סוג של שחקן ומתחברים אליו בקלות, הוא נפתח לכולם וכולם נפתחים אליו. זה חלק מחדר ההלבשה הבריא שלנו והוא מסוג השחקנים שלא נותנים לאף אחד לשבור את זה".
למעשה, ייני מתעצב כמנהיג המכביסט שאפיין את הצהובים בשנות ה-90. בשנים האחרונות חיפשו במועדון יורש לאבי נמני, שחקן התקפי ויצירתי שמחזיק את הקבוצה על גבו. רף הציפיות הגבוה פגע בשחקני רכש כמו יוסי שבחון ומאור בוזגלו. יחד עם זאת, מה שבאמת היה חסר לצהובים הוא שחקן שייצג את אותם ימי השיא של המכביזם. שחקן אפור, אבל ווינר. לוחם חסר פשרות. אז היו למכבי תל אביב שחקנים כמו: ניר קלינגר, נועם שוהם, אמיר שלח והאחים ברומר. ייני נכנס בדיוק למשבצת הריקה הזו. "אנחנו מדברים על שנים אחרות, כדורגל אחר וגישה אחרת של שחקנים, אבל מה שמקשר את ייני עם מכבי של אז זו הגישה שלו, המוכנות לסבול ולתת מעצמו בתפקידים אחרים שסביר להניח שהוא לא מת עליהם ולא תמיד נוח לו בהם", סבור גדי ברומר. "הוא משחק עם ביטחון, משדר כח של שחקן ראוי ומשנה לשנה רואים אותו מתקדם. מכבי צריכה שחקני בית כאלה אצלה כי לא הכל אפשר להשיג בכסף".
העונה, כשסרט הקפטן עבר לייני באופן קבוע, מעמדו כסמל רק מתחזק. גם במועדון מכירים בזה ומתכוונים להציע לשחקן, שחוזהו מסתיים בקיץ, חוזה ארוך טווח עם שדרוג כלכלי משמעותי. "בעונה שעברה, יצחקי היה הקפטן ולשרן היה קשה יותר לבוא לידי ביטוי. העונה, הוא קיבל את סרט הקפטן מתחילת העונה ואחד השינויים הגדולים שקרו הוא שהוא הבין שהוא קפטן של מכבי תל אביב, עם כל המשתמע על כך", אומר גורם במועדון. "שרן השתפר גם בפן המקצועי, שיפר מאוד את יכולתו, בלי קשר לתפקיד בו הוא משחק. הוא קיבל ביטחון ונראה שהעונה הכל התחבר לו. הקהל מעריך אותו, החברים לקבוצה מעריכים אותו, הצוות המקצועי מחזיק ממנו ומעריך אותו וכמובן גם הבעלים".
הדברים הללו מובילים אוטומטית את הדיון לשאלת נבחרת ישראל. לאור היכולת הטובה של ייני ולאור קאדר שחקני ההגנה של נבחרת ישראל נשאלת השאלה מתי יגיע תורו. לייני יש 10 הופעות בנבחרת הצעירה, אך אפילו לא אחת בבוגרת. העובדה שהוא משחק בכמה תפקידים אמורה לכאורה להפוך אותו למתאים עבור המאמן הלאומי. עם זאת, יש הטוענים כי זו בדיוק הסיבה שפוגעת בסיכוייו להגיע לסגל שכן הוא אינו מתייצב על תפקיד ספציפי.
גדי ברומר מסביר: "אין ספק שזה יתרון למכבי שיש לה אותו בכמה תפקידים, אבל זה חיסרון מבחינתו. בנבחרת רוצים שחקנים איכותיים בתפקידים ספציפיים. שרן אולי הרבה פעמים עושה עבודה מצוינת כסותם חורים בקבוצה, אבל זה לא תורם להתפתחות שלו. בראייה שלי ומההיכרות איתו כשהיה צעיר, טווח ההתפתחות הגדול שלו הוא בקישור. הוא בסדר כבלם, אבל זו לא העמדה שתקפיץ אותו לנבחרת ותקפיץ לו את הקריירה. דווקא כקשר אחורי הוא יודע לעשות עבודה מצוינת, שקטה וגם לנהל משחק. הוא יכול להתפתח יפה מאוד בתפקיד הזה".
אלי כהן מסכים: "ברור לחלוטין שהתפקיד המתאים לו הוא כקשר. זה מתאים כרגע למועדון שהוא עושה מספר תפקידים היטב בהגנה ומשמש את הצרכים של המועדון וככה זה צריך להיות, אבל האיכויות שלו נמצאות בקישור ודרך הקישור הוא יכול להגיע לנבחרת. הוא לא פחות טוב ואפילו טוב יותר מגל אלברמן אם ישחק באופן קבוע. הייתה לו בעיה בגיל צעיר עם פציעה בגב ופציעות נוספות. כל שניים שלושה משחקים אחרי שנכנס לכושר, הוא היה צריך להיעדר וזה עצר לו את ההתקדמות, אבל ראיית המשחק שלו, החכמה ומהירות המחשבה הם של שחקן קישור אחורי שמנווט משחק".
ומה אומרים שחקנים במכבי על הקפטן: "גם הוא מעדיף לשחק בקישור ויודע שמשם הוא יכול להתפתח הרבה יותר, אבל היום הוא במקום כזה בראש שזה לא מפריע לו. הוא מרגיש במקום מצוין מבחינת המעמד שלו, ההערכה אליו והדומיננטיות שהצוות המקצועי מייחס לו ככה שאת האינטרס האישי הוא משאיר בצד. מכבי נותנת לו בית חם, עתיד כלכלי ושקט. מה שחקן צריך יותר?".
