חכו עם ההשוואות לרונאלדו: מדור משחקי סוף השבוע

זה היה השבוע בו שב לוצ'אנו מוג'י לאור הזרקורים. האיש המזוהה עם השושלת של יובנטוס בשני העשורים הקודמים הוא גם המנכ"ל שכיהן בנאפולי כאשר היא זכתה בסקודטו האחרון שלה ב-1990. הוא הצטרף למועדון ב-1987, ובאחת הפעולות הראשונות שלו הייתה החתמתו של קארקה. אין אדם שהשפיע יותר על הכדורגל האיטלקי, לטוב ולרע, מאשר דון לוצ'אנו. דעתו עדיין נשמעת, ובשנים האחרונות הוא הקפיד לבקר את הגברת הזקנה, בין היתר מתוך קנאה וגעגועים. הפעם הוא יצא באופן נחרץ לטובתה, וביטל בהינף יד את סיכויי האליפות של החבורה מהדרום. "המשחק ביום שישי אינו מכריע. גם ניצחון של נאפולי לא ישנה מהותית את התמונה כי חסרה לה המנטליות להגיע להישגים. בנקודת זמן זו, אין ליובנטוס מתחרים", הכריז מוג'י.

הוא יכול לבסס את הטענה על הכושר המזעזע של פרטנופאי בחודש האחרון. התנודות של נאפולי באמת חריגות. אחרי דצמבר שחור, בו כבש אדינסון קבאני כמעט בכל משחק ואיבד בכל זאת נקודות בסיטונות, הגיע ינואר המזהיר שהחזיר את חניכיו של ואלטר מאצארי לתמונת הסקודטו. ואז הגיע פברואר העלוב. נאפולי אמנם לא הפסידה, אבל בשלושה המשחקים האחרונים היא גם לא ניצחה. שתי תוצאות התיקו המאופסות מול סמפדוריה ואודינזה היו כה מחפירות, עד שגם אוהדיה השרופים ביותר היו עלולים להירדם. תוסיפו לכך את ההדחה המבישה מהליגה האירופית בידי פלזן, שכללה הפסד ביתי 3:0 עם קבאני על המגרש, ותקבלו רצף של ארבעה משחקים ללא שער זכות.

הכוכב האורוגוואי לא מצא את הרשת בחמישה משחקיו האחרונים, וזה הרצף השחון הארוך ביותר שלו מאז הגיע לקבוצה בקיץ 2010. למעשה, את השער האחרון הבקיע לפני שלושה שבועות הבלם הוגו קמפאניארו שהציל את קבוצתו מהפסד ללאציו. אלמלא השיוויון המאוחר ההוא, גם המקום השני היה בסכנה ממשית היום. אלא שהוא עדיין רחוק מלהיות מובטח. יותר מחלומות האליפות, צריכה נאפולי להתרכז במאבקה נגד הדולקות אחריה. הפער מיובה עומד על שש נקודות, המרחק מלאציו הוא רק חמש.

שני המפגשים האחרונים של נאפולי מול יובה אמנם הסתיימו בהפסדים דרמטיים וכואבים, הן בליגה והן בסופר-קאפ, אבל היריבה בהחלט מביאה גם זכרונות יפים. ניצחון על הגברת הזקנה בגמר הגביע הניב לקבאני את התואר האירופי הראשון בקריירה, בעונה שעברה הסתיים המפגש המרהיב בנאפולי בתיקו 3:3, ולפני שנתיים הפציץ המטאדור שלושער עוצר נשימה בניצחון 0:3. הלוואי וייזכר בכושר הזה, כדי שמשחק העונה באיטליה לא יהפוך לשעמומון.

האופוריה סביב הופעותיו המדהימות של גארת' בייל משגעת את הממלכה. התקשורת אוהבת להיזכר בימים אלה כי כריסטיאנו רונאלדו הפך לכוכב-על אמיתי במדי מנצ'סטר יונייטד במהלך עונת 2007/08, כאשר היה בן 23. הוולשי בן 23 היום, ורצף השערים המזהירים שלו גורר השוואות לפורטוגלי. בייל עצמו בהחלט נהנה לתרום לדיון. לא לחינם הוא בחר להתייחס דווקא בימים האחרונים לסוגיה הנדושה ביותר בכדורגל העולמי: "מבחינתי רונאלדו טוב יותר ממסי. הוא שחקן שלם יותר – יש לו עוצמה, הוא מהיר, יודע לנגוח, בועט ממרחק". לא לחינם בייל סיגל לעצמו את עמידת רונאלדו לפני ביצוע הכדורים הנייחים.

מאזנו בחודש האחרון באמת לא היה מבייש את רונאלדו. תשעה שערים בשבעה משחקים, כולל צמד במדי נבחרתו הלאומית, הופכים אותו לשחקן בכושר הטוב ביותר באנגליה. בייל מביא לטוטנהאם את התוצאות לבדו, עם שערי ניצחון על ליון ו-ווסטהאם בדקה ה-90. התרנגולים מגיעים כפייבוריטים ברורים לדרבי הגדול של צפון לונדון מול ארסנל המוכה והחבולה בעיקר בזכותו.

בימים כתיקונם, הגיוני היה לדבר על הקרב המסקרן לאורך הקן בין בייל לתיאו וולקוט, האיש החם של ארסן ונגר. וולקוט היה איש המשחק בשני הניצחונות המפוארים של התותחנים על טוטנהאם ב-2012, בתוצאה הזהה 2:5. הקרב הזה רלוונטי מאוד באופן כללי, אבל התפקוד של שני הכוכבים השתנה. וולקוט חולם להפוך לתיירי הנרי החדש ולשחק יותר במרכז. בייל קיבל יד חופשית לחלוטין מאנדרה וילאש בואש ועזב את האגף לטובת נדידה בכל מקום שבא לו. אי אפשר להתעלם מתרומתו העצומה של המאמן הפורטוגלי לפריחה של הוולשי, ולראיה החיבוק החם ביניהם ביום שני באפטון פארק.

מי זוכר שבייל הוגדר פעם לכישלון כמגן שמאלי, איבד את מקומו בהרכב לבנואה אסו-אקוטו וסחב על גבו את תווית הלוזר כאשר טוטנהאם לא הצליחה לנצח בכל 24 משחקי הליגה הראשונים שלו במדי הקבוצה? הנאחס הפך לאס, אבל ההשוואות לכוכבי העל מתחילות לעצבן אנשים. "מי שמזכיר את בייל באותה נשימה עם מסי ורונאלדו לא מבין כלום בכדורגל. שיגלה יציבות במשך ארבע שנים ואז נדבר", צייץ השבוע ריו פרדיננד. אז הנה הזדמנות טובה להוכיח יציבות. עם כל הכבוד לווסטהאם, ליון וניוקאסל, הרי שהדרבי הוא הדבר האמיתי. שלושער של בייל, והאנגלים יאבדו את שפיותם לחלוטין.

על הצורך של ז'וזה מוריניו לעלות לקלאסיקו חסר החשיבות מבחינתו עם הרכב משני כבר דיברנו אתמול. כעת מתברר שגם ליאו מסי החולה בספק, וזו יכולה להיות הזדמנות נהדרת לבארסה לבחון את עצמה ללא הארגנטינאי. מעבר לרצונו האישי להאריך את רצף הכיבושים ב-15 משחקי ליגה, אין סיבה אמיתית לסכן את הכוכב הענק. נהפוך הוא. בארסה סופגת לאחרונה ביקורת נוקבת, מוצדקת בחלקה, על כך שפיתחה תלות יתר בביצועיו של מסי. נגד ריאל, אשר תתייצב אולי לא בהרכב החזק ביותר, זה הזמן לנסות אופציות חלופיות – כי הרי פער 16 הנקודות בצמרת מאפשר זאת.

זה יכול להיות הצ'אנס הגדול של דויד וייה. האיש שכבש צמד במאניטה ההיסטורית בנובמבר 2010 הפך לשחקן שולי מאוד אחרי שהחלים משבר ברגלו, וזהו עוול גדול לשחקן נפלא. וייה הוכיח שהוא נמצא בכושר טוב בניצחון על סביליה לפני שבוע, וכניסתו כמחליף בקלאסיקו ביום שלישי שיפרה במידה מסוימת את משחקה של בארסה. העונה הוא פתח בהרכב רק תשע פעמים בליגה, השלים 90 דקות פעמיים בלבד, ובכל זאת הספיק לתרום שבעה שערים.

אז אולי נעזוב לרגע קט את מסי ורונאלדו? אולי זה יהיה קלאסיקו בין שני הכוכבים הנשכחים של הכדורגל העולמי – וייה מול קאקה? עם יד על הלב, יש מישהו שלא מתגעגע אליהם?

היחלשותה של מארסיי טבעית. למרות סדרת תוצאות מעולות בתחילת העונה, קבוצה שבנויה על ג'ואי בארטון לא טובה מספיק, כפי שיעידו 32 שערים בלבד שכבשה ב-26 משחקיה, כאשר במקביל היא סופגת 31. כעת היא מקדימה בנקודה בלבד את ניס הרביעית, ובשתי נקודות את סנט אטיין החמישית בקרב על הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. שתי היריבות שייפגשו בשבת נראות, באופן מעט משונה, בשלות יותר ממנה, ומציגות את הסקוררים הטובים בצרפת אחרי זלטן איברהימוביץ'.

כושרו המזהיר של פייר אובמיאנג הפך את סנט אטיין לקבוצה קטלנית במונחים צרפתים. החלוץ מגאבון מצא את הרשת בחמישה משחקי ליגה האחרונים, וביום שלישי הבקיע שוב תוך שהוא מדיח את ליל מהגביע הצרפתי עם 2:3 מרגש. מילאן, שלא רצתה בו ומכרה אותו תמורת גרושים, יכולה רק להצטער כשהיא רואה את אובמיאנג בן ה-23 כאחד השמות החמים בשוק.

הצלחתה של ניס מפתיעה הרבה יותר, והיא חייבת אותה בעיקר למאמן קלוד פואל, שהגיע אחרי שנת שבתון עם תדמית אפרורית והצליח להחדיר בקבוצה הדרומית לא רק ווינריות, אלא גם סגנון נאה לעין. הסקורר הארגנטיני דאריו צביטאניץ', לזכותו 12 שערי ליגה העונה, אמנם פצוע בינתיים, אבל חבריו מסתדרים לא רע אפילו בלעדיו, ואת הבמה מקבל ילד הפלא בן ה-16 ניל מופיי. כדאי לעקוב אחרי הקרב הזה רק כדי לצפות בו.

בפגרת החורף, כשהיא נקלעה בניגוד לתחזיות למאבקי תחתית, עשתה הופנהיים צעד תמוה במיוחד במינויו של מרקו קורץ. אולי היא עשתה זאת בגלל העורף הרעוע שספג ללא הפסקה, בידיעתה כי קורץ הקפדן הוא מאמן דפנסיבי במיוחד. אז האיש שהוריד את קייזרסלאוטרן בעונה שעברה הפך חיש מהר את הופנהיים, כמו קוסם אמיתי, מקבוצה ללא הגנה לקבוצה ללא התקפה. במקביל, ההפסדים ממשיכים כרגיל, והפיאסקו בקרב התחתית מול אוגסבורג הוריד את הקבוצה הכפרית מתחת לקו האדום.

המצב חמור במיוחד. הפער מהמקום ה-15 צמח ל-11 נקודות, ונראה כי החלום הוורוד ביותר של הופנהיים בימים אלה הוא להתברג במקום ה-16, אשר מוביל לפלייאוף הישרדות. שם רבים סיכוייה לפגוש דווקא את קייזרסלאוטרן, במאבק פיקנטי ביותר עבור קורץ, בהנחה ממש לא ודאית שהוא ישרוד בתפקידו. צרותיו של המאמן יכולות לשמח את גילי ורמוט ואיתי שכטר שספגו ממנו יחס מחפיר אשתקד. כאשר באיירן חסרת המעצורים מגיעה לביקור, חגיגתם של שונאי קורץ בהחלט עשויה להיות גדולה שבעתיים.