איך מצילים את ילדי העתודה?

אנשי האגף המקצועי של איגוד הכדורסל משקיעים בימים אלה לא מעט אנרגיות במצבו של תום מעיין. לא שמעתם עליו? הרכז, שיצא ממחלקת הנוער של גליל עליון ונפצע קשה בברכו בעונה שעברה באקדמיה של גראן קנאריה, הפך לתקווה של נבחרת העתודה לקראת אליפות אירופה דרג א', שתיערך הקיץ באסטוניה. הבעיה עם מעיין, שמחזיק באזרחות קנדית במקביל, היא שכניסתו לארץ עשויה להוות בעיה עם שלטונות הצבא.

"הנושא של תום מעיין מטופל בצינורות המקובלים", מספר אריק שיבק, ראש האגף המקצועי, "אנחנו עובדים במקביל על נושא איגור קולשוב כספורטאי עילוי, כמו שבן שהר היה. על הנושאים האלה עובדים באיגוד הכדורסל, אבל זה לא רק תלוי בנו. אני לא בעל הבית של המדינה ולא קובע את החוקים. אני הולך בצינורות המקובלים, יש פתיחות ובאמת מנסים לעזור לנו".

אבל בין אם מעיין יגיע או לא, זה לא העניין. העובדה שבנבחרת ישראל מחזרים בצורה נמרצת אחרי רכז, מספרת את הבעיה הגדולה של נבחרת העתודה לקראת החזרה לדרג הבכיר של אירופה. אחרי שהכדורסל הישראלי התפאר בקאמבק הגדול, שאמור להשיב אותנו לקדמת הבמה, תגיע הקיץ הנבחרת הצעירה הבכירה עם שחקנים שלא ראו יותר מדי דקות העונה, מול יריבות חזקות שמעלות הרבה חשש באיגוד. בינתיים יש תוכניות לתיקון המצב, אבל רק בשנה הבאה הן ייצאו לפועל.

נבחרת העתודה השנה תהיה בנויה משני שנתונים: 1993, שנציגיו היו חלק מההעפלה לדרג א', ו-1994 – בוגרי האקדמיה ושחקנים מוכשרים אחרים שמתנסים לראשונה בגילאי בוגרים. בכל הנוגע לדקות משחק של אותם צעירים, מתגלה תמונה מעוררת דאגה לכל הענף.

נתחיל בשנתון הגדול יותר – אור סולומון רושם 16.4 דקות בממוצע למשחק בראשון לציון, בהחלט מכובד, אבל בתקופה האחרונה רשם שלושה משחקים של 5 דקות ומתחת לזה. חברו לקבוצה, שון דאוסן, שיחק 8.9 דקות בממוצע ב-11 משחקים העונה, אך מאז הגעת רוני בוסאני בשלושה משחקים לא שותף, ובשני האחרים שיחק 4.5 דקות בממוצע. בן אלטיט קיבל 3.2 דקות בממוצע בתשעה משחקים בבני הרצליה. רם אליאספור זכה ל-6 דקות כלליות העונה בהפועל ירושלים ועבר להפועל חולון. שאר השחקנים נמצאים בלאומית – איגור מאיור שיחק 23.4 דקות בממוצע בתחילת העונה ברמת גן, אבל לא שיחק מאמצע חודש דצמבר בשל פציעה, ואלון אברמוביץ' זכה לשלושה משחקים בנס ציונה בהן קיבל 10.3 דקות בממוצע.

אצל ילידי שנת 1994 המצב חמור אפילו יותר. אדם אריאל ורפי מנקו מקבלים פחות מ-4 דקות למשחק בהפועל ירושלים, מקסים קיקוס שיחק 2.2 דקות בממוצע בחמישה משחקים בגלבוע/גליל, אליאב אוחנון משחק 1.5 דקות למשחק ב-10 משחקים בהרצליה, ורום גפן (הפועל תל אביב) ואדר בן עליזה (הפועל אילת) אפילו את זה לא רואים. הנציג הבכיר של השנתון, איגור קולשוב, משחק בתיכון בארצות הברית, שם הרמה נמוכה יותר, ובקיץ הבא יהיה במכללת אריזונה סטייט. ילדי הפוסטר של מכבי תל אביב, עידן זלמנסון ואיתי שגב, הם ילידי 1995, אך קיים סיכוי שישחקו עם העתודה, וגם הם לא בדיוק בכושר משחק לבוגרים.

"תודה לאל שיש אימון בשבוע של נבחרת העתודה", מספר השבוע אחד השחקנים שמיועדים להגיע לסגל לאסטוניה, "באימונים בקבוצה אני שחקן 11, זה אומר שמשתפים אותי לפעמים בחמש על חמש, אני סתם בא לזרוק לסל, וזה לא בדיוק מה שחלמתי עליו שיקרה. אני משלים הרבה עבודה עם מאמן אישי, אבל זה לא אותו הדבר כמו לקבל דקות משחק".

אז למה הצעירים לא משחקים? "זה קשור למעמד המאמן בישראל", טוען אריק שיבק, "אני יכול להעיד על עצמי ועל מאמנים אחרים, כמו דיוויד ופיני כשיצאנו לחו"ל - אין מושג כזה לחתום לעונה אחת כמאמן. ברגע שאתה בא למועדון לתקופה ארוכה וסומכים עליך, אתה יודע שאתה יכול לקחת סיכונים ולעשות גם שגיאות לפעמים. בשנה שעברה הייתה עונה בלי ירידות, ובכל זאת לא נתנו לשחקנים הצעירים לשחק יותר מדי, מלבד אפי בירנבוים שלא מפחד. יש לו את המעמד שלו ומאמין בצעירים לכל אורך הקריירה שלו, אז הוא נתן הזדמנות לאור סולומון. זה רק פן אחד של הדברים, כי צריך לשמור על איזון. לא רוצה לתת מתנות חינם לשחקנים ישראלים, שיעבדו קשה, יתאמנו בבוקר, בערב, לפני ואחרי האימון. אני לא אומר שהם לא עושים את זה, אבל יש צד שני למטבע".

הסיבוב הראשון באליפות בטאלין יפגיש את ישראל עם ארבע נבחרות – ספרד, רוסיה, לטביה ובולגריה, כשבכולן מצב שיתוף השחקנים טוב בהרבה מבארץ הקודש. ברוסיה, שם נכשלו באליפות האחרונה כשסיימו רק במקום ה-11, משחקים רוב השחקנים שסיימו את גיל הנוער בליגה עד גיל 23. רובם זוכים להזדמנות, וחמישה משחקני שנתון 1993 משחקים בספרטק מוסקבה, שמדורגת בתחתית הליגה השנייה, כשהמטרה היא להשביח אותם ולמכור. הכוכב הגדול של הרוסים, סרגיי קראסב, לא ישחק באליפות, כי סביר להניח שהבחירה שלו בסיבוב הראשון בדראפט ה-NBA תטרפד את המהלך.

בספרד מייצרים כוכבים בסיטונאות בשנים האחרונות, ונציגי הדור הבכיר כבר מובילים קבוצות בליגה הבכירה. אלחנדרו אברינס זוכה לכמעט 10 דקות למשחק בליגה ו-6 דקות בשישה משחקי יורוליג במדי ברצלונה, חיימה פרננדז הוא הרכז השני של אסטודיאנטס עם 12 דקות למשחק, ודניאל דיאז שמושאל מריאל מדריד מקבל מספר דומה בסן סבסטיאן. אפילו נציגי שנתון 1994 מטופלים טוב כשג'וזפ פרז מקבל 23 דקות בברצלונה ב' בליגה השנייה, אלברטו דיאז מככב ברינקון מהליגה השלישית והסנטר (יליד מאלי) אילמנה דיופ בן ה-16 וחצי זוכה ל-18 דקות באותה ליגה שלישית ספרדית, שנחשבת לדומה ברמה לשנייה בישראל.

אבל בעוד ספרד ורוסיה הן מעצמות, את הדוגמה הטובה ביותר ישראל צריכה לשאוב מבולגריה ולטביה, מדינות שלפעמים אנו נוטים לזלזל בהצלחתן. הבולגרים שולחים לאירופה את פאבלין איבאנוב שמשחק 10 דקות למשחק בבודוצ'נוסט, ואת אלכסנדר וזנקוב שבגיל 17 זוכה ל-12 דקות משחק באריס סלוניקי. לטביה, שישית באליפות אירופה לעתודה דרג א' אשתקד, מחזיקה את אוחארס סילינס בן ה-20, שמשחק 12 דקות למשחק ברג'יו אמיליה מהליגה האיטלקית הראשונה, וקריסטאפס פורזיניגיס שהצטרף לאחרונה לקאחסול מהליגה הספרדית הראשונה.

מלבד הייצוא, הייחוד בלטביה ובולגריה הוא הרצון של המדינות הללו לאפשר לשחקנים הצעירים לשחק. אז אמנם הליגות המקומיות שם חלשות יותר מליגת העל שלנו, אבל בשתי הליגות האלה יש פטנט, שכנראה עובד לא רע: קבוצה מיוחדת, שמיועדת אך ורק לשחקנים צעירים. בלטביה מדובר בקבוצה של גילאי 18 ומטה, ובבולגריה עד גיל 20. הקבוצות בליגה יכולות לשלוח את השחקנים לתקופה מסוימת לקבוצה הזו, ולקחת אותם בחזרה לפי מבוקשם.

"המטרה שעמדה בפני האיגוד הבולגרי הייתה לתת לשחקנים הצעירים את דקות המשחק", מספר העיתונאי הבולגרי פבל אלכסנדרוב, "צריך להבין שהיה מצב שילדים שסיימו גיל נוער, מבלי ששיחקו בכלל במשך כמה שנים, וזה הוריד את הרמה שלהם כשהם כן קיבלו את ההזדמנות. אני חושב שהקבוצה הזאת, למרות שהיא מפסידה את כל המשחקים שלה, נותנת מענה לצרכים של הקבוצות, השחקנים, והכדורסל הבולגרי בכלל".

באגף המקצועי של איגוד הכדורסל מודעים לבעיית מחסור הדקות, ובחודש הבא אמורים להביא לאישור תוכנית לשיפור המצב. "אנחנו הולכים בשני מישורים - הראשון זה המשך אקדמיה עד גיל 21, לאפשר לשחקנים לשחק בקבוצה של בוגרי אקדמיה, כשהחידוש שאנחנו מציעים בעניין הזה - לשחקנים יהיה אפשרות להיות שייכים לשני מועדונים", מספר ומסביר שיבק, "להיות שייכים גם למכבי תל אביב או הפועל ירושלים וגם לקבוצת האקדמיה שתשחק בליגה הלאומית. כל זה כדי לתת להם דקות משחק. האפיק השני הם שינויים בליגה הלאומית - הורדת זר, חוק ישראלי של מתחת לגיל 23 (חוק שיחייב קבוצה להחזיק שחקן עד גיל 23 על הפרקט). המנהלת של הליגה הלאומית הולכת איתנו כתף אל כתף בעניין הזה".

המאמן הלאומי מפרט את הסיבות לשינויים. "לעבור משחקן נוער לבוגרים זה קשה בכל העולם, ולא רק בישראל. אנחנו לא מדברים על קטש, שפר, גודס, הלפרין, אליהו וכספי, להם אין בעיה. הבעיה היא לשחקנים מסוגו של רפי מנקו, שבגילאים שלו היה שחקן מוביל, ופתאום כשהוא בא לבוגרים, ואני לא מאשים אף אחד, הוא לא משחק. לכן חשבנו על מועמדות כפולה. הוא יוכל לשחק בהפועל ירושלים, אבל להתאמן פעמיים או שלוש באקדמיה ולשחק שם".

לסיום, נשאר שיבק אופטימי לגבי העתיד, למרות הבעיות הלגיטימיות. "הייתה לנו ישיבה לפני שבוע עם בוגרי האקדמיה, ילידי 94, רצינו לשמוע מהם מה קורה בשטח כשהם יצאו לעולם האמיתי. אחד המסרים הכי גדולים שקיבלנו זה ההבדל בין מוסר העבודה שלהם למוסר העבודה של החברים שלהם לקבוצה. האקדמיה נתנה להם הרבה בנושא של מוסר העבודה. חייבים לתת לילדים לשחק, אבל לעבוד בשני מישורים: לחוקק חוקים שמחייבים לתת לשחקנים לשחק, אבל מבלי להגיש להם את הכפית לפה".