הבעיות לא ייעלמו עם אבוקסיס: סיכום השבת בליגת העל

בתקציר: ה-1:1 של הפועל תל אביב עם קרית שמונה, שסלל את דרכו של יוסי אבוקסיס החוצה.

את הספר "זוגינומיקס", שתורגם לאחרונה לעברית (אסתי וכטל, הוצאת "מטר"), כתבו העיתונאיות פולה שומאן וג'ני אנדרסון ב-2011, בזמן שהחברה האמריקאית עדיין ליקקה את פצעי משבר הנדל"ן הגדול. מטרתן הייתה להוכיח שחיי הנישואים מושפעים מאותן הנוסחאות שחלות על עולם הכלכלה. אחד המונחים שבו השתמשו שומאן ואנדרסון הוא "סטטוס קוו". כשאדם קונה מניה בשווי 50 דולר, הוא ימאן למכור אותה אם תצנח ל-40 דולר. מבחינתו, הוא הפסיד 20 אחוז וימשיך לאחוז בה לפחות עד שתטפס חזרה למחיר הקנייה, קרי הסטטוס קוו. היינו הך עם זוג הנשוי עשר שנים – הם שואפים לשחזר את ימי החיזור העליזים עם הסקס התדיר והבילויים הפרועים, לפני שבאו הילדים והחשבונות התובעניים, ורואים בכך שהיום זה כבר לא קורה הרעה במערכת היחסים. בשני המקרים, טוענות המחברות לאחר מחקרים שעשו, נוצר סטטוס קוו חדש שהטבע האנושי מתעלם מקיומו: ייתכן שהמניה כבר לא תהיה שווה 50 דולר כי ביצועי החברה פחות טובים, בדיוק כפי שהפלפל שהניע את הזוגיות בימיה הראשונים לא ישוב, משום שהחיים מתקדמים והדרישות מהם שונות.

העניין של שינוי סטטוס קוו לא תקף רק למדעי החברה או לרומנטיקה, הוא תופס בכל תחום, גם בספורט. הפועל תל אביב היא דוגמה מצוינת. רק לפני פחות מחודש הקבוצה הזו הוליכה את הטבלה והייתה מועמדת לאליפות. במועדון סירבו להשלים עם הבינוניות ועם הסימנים המקדימים לכך שאין חומר לזכייה בתואר וההפסדים הלכו והצטברו. בתוך מספר שבועות נוצר סטטוס קוו חדש ובו הפועל תל אביב לא מתמודדת על האליפות, אלא על מקום בפלייאוף העליון. רק שכמו בכלכלה ובחיים, אף אחד לא ראה את זה. עד שהגיע ה-4:0 בדרבי שהגדיל את הפער מהפסגה ל-11 נקודות וכפה מציאות חדשה על האדומים.

התיקו עם קרית שמונה, חמישה ימים לאחר מכן, כבר גרם לקברניטי הפועל תל אביב למזער נזקים. ברגע הזה פוטר יוסי אבוקסיס.

אבוקסיס הרוויח את זה ביושר. העובדה ששלח את אסי דומב למיקרופונים במהלך ולאחר המשחק מול קרית שמונה היא לעג לרש ומהווה דוגמה טובה ביותר לכך שהפועל תל אביב גדולה עליו. חמישה ימים לאחר דרבי מבזה במיוחד, הוא היה חייב לקחת אחריות, לקום ולהצהיר 'טעיתי. עשיתי דברים לא נכונים אבל בשביל זה אני פה, לתקן'. לתקן, לא להתפטר. להראות שהתבוסה הזו היא עליו ושיש לו יכולת לחבר מחדש את הקבוצה. במקום זה, הוא בחר להתחבא מהתקשורת ולהיעלב. לא רציני, במיוחד כשמדובר במאמן הפועל תל אביב.

אבל אי אפשר לנקות מאשמה את המועדון עצמו, באחת העונות היותר פופוליסטיות שהיו לו. זהו פופוליזם שהחל במסיבת העיתונאים ההיא, שאיחדה את חיים רמון ומשה תאומים עם נציג האוהדים נמרוד בוכמן. היו שם הכרזות לפיהן "יוצאים לדרך חדשה", "נילחם על כל התארים", "תם עידן אלי טביב", "הקבוצה בידי האוהדים". ארבע אמירות ועוד כמה, שכל אחת ואחת מהן נועדה כדי לשאת חן בלי כיסוי אמיתי מאחוריה.

בואו נסלק משהו מהדרך: בניגוד לרושם שאולי נוצר לאחרונה על ידי כמות לא מבוטלת של טוקבקיסטים, אין להפועל תל אביב שום סיבה להתגעגע לטביב, אולי העסקן הגרוע ביותר שהיה כאן מאז החל עידן הבעלות הפרטית. המאבק נגד טביב היה צודק ונכון, כי בעלים שלא מתחשב, שעובד בשלט רחוק ללא טיפת רגש, שיכולותיו הניהוליות הכושלות מסלקות את כל הכפופים לו ומשאירות את מתחם חודורוב מוזנח ומלוכלך, לא צריך להיות במועדון כזה.

אבל בשלב זה אי אפשר לומר שממשיכיו טובים ממנו.

אלמוג כהן הוא משל מצוין ל"דרך החדשה" של הפועל תל אביב. כשחקן, כהן הוא מה שהפועל תל אביב הייתה צריכה – לוחם עם נשמה, שנותן הכל על המגרש, שלא מפחד לקחת אחריות ושנותן את ההרגשה שההשפלה בדרבי באמת כואבת לו. בעוד וואליד באדיר נע בין יכולת איומה לפציעות, הפועל תל אביב הייתה זקוקה למישהו חדש שידברר אותה וכהן נכנס למשבצת הזו. אלא שהדרך שבה הגיע מייצגת בדיוק את מסך הערפל סביב המועדון. שכרו של הקשר ממומן על ידי חברי דירקטוריון אמידים, אלה שפעם פותחים את הארנק כדי להביא את ורמוט, ובפעם אחרת שולפים את המזומנים על מנת להנחית את הקשר מנירנברג.

הייתה קבוצה שהתנהלה בדרך הזו, של שנור ומימון חיצוני: מכבי תל אביב של לוני הרציקוביץ', זו שהביאה שחקנים יקרים כמו יוסי שבחון, איל ברקוביץ' וג'ובאני רוסו בזכות התערבות של אנשי עסקים וגחמות רגעיות, זו שמינתה את טון קאנן בגלל מילה של דידי הררי לאלי דריקס. זה היה מועדון תועה ומבולגן שהקשיב לרחשים מכל כיוון ופעל לפי דחפים רגעיים. הפועל תל אביב היום היא קרקס לא פחות גדול ממכבי תל אביב של לוני, וזו בוודאי לא יכולה להיות מחמאה.

ממש כמו במגרש, גם ברמות הניהוליות איש לא לוקח אחריות, אף אחד אינו מדבר, כולם רק רוצים שהעסק יירגע מעצמו. העיניים נשואות לחיים רמון, אבל בשטח התוצאות לא מראות כי רמון הוא המנהיג התפעולי של הפועל תל אביב, הוא נראה לכל היותר כמו חותמת גומי לזרמים שמתחתיו. כדי שקבוצה תתנהל כראוי, היא חייבת היררכיה ברורה וקבלת החלטות מסודרת. זה לא קיים ועד שזה לא יקרה, הפועל תל אביב לא באמת תוכל לצאת לדרך חדשה. בוודאי שלא להשכיח לחלוטין את עידן טביב.

הסוגיה המעניינת כעת היא מי יהיה המאמן של הפועל תל אביב. המינוי ישיב, במידה רבה, על השאלה האם במועדון אכן חושבים על מישהו ראוי לבנות מחדש קבוצה מנצחת בשנים הקרובות, או ששוב, כמו בחודשים האחרונים, יתפרו עוד טלאי על הבגד המתפורר. כל החתמה של מאמן עד סיום העונה הנוכחית בלבד תעיד על חשיבה לטווח קצר ותספק הוכחה נוספת לחוסר התכנון שממנו כל כך סובלת היום הקבוצה.

מינוי אמיץ כבר כעת במקום בקיץ (המתנה לרן בן שמעון היא ריזיקה, אם כי ההצלחה של בנאדו במכבי חיפה הופכת את האפשרות לסבירה) לפרק זמן ארוך יהיה, אולי, הסנונית שמבשרת על בוא האביב.

1. קל לבקר את איציק קורנפיין על הטיפול בפרשת הפייסבוק עם אופיר קריאף. שחקן לא צריך להיענש בגלל סטטוס כזה או אחר שפרסם, מה גם שלהצהרות מסוג "זה לא אותו דבר בלעדיכם" אפשר להעניק כל מני פרשנויות. אבל לא היה צריך להיות חד עין כדי לזהות את הקרירות שהפגין קריאף כלפי ג'יבראיל קאדייב שהחליפו במשחק מול בני סכנין. עם לחיצת יד חלושה עד לא קיימת, ללא מגע או פידבק, כאילו נזהר מהתגובות שיבואו אחר כך. קריאף נמנע מיצירת קשר עם חבר לקבוצה ברגע שבו מחווה חיובית הייתה לא סתם פוזה למצלמות, אלא ג'סטה דרושה במיוחד. אולי זה מקרי, ייתכן שהוא לא התכוון, כעס על החילוף או פשוט לא שם לב – יחד עם הסטטוס בפייסבוק זה בהחלט מריח כמו אג'נדה.

2. הניצחון של הפועל עכו, שהושג לראשונה לאחר 16 מחזורים כשיובל נעים עומד על הקווים, לא מקרי. נעים כבר הוכיח בהפועל רמת גן, הפועל פתח תקווה וגם בבית"ר ירושלים בתחילת העונה שעברה שהוא מסוגל להוציא לא מעט מקבוצות מוגבלות ועתירות בעיות. מספיק לראות איך טוויסט אחד בעלילה מפרק העונה את בית"ר אפילו תחת אלי כהן הנהדר, כדי להבין כמה לא פשוט לנווט שם את הספינה. יכול להיות שנעים יצליח להשאיר את עכו, ייתכן שלא, דבר אחד בטוח – הוא ראוי להיות יותר מסתם ממלא מקום בליגת העל.

אסי דומב, עוזר מאמן הפועל תל אביב, לאחר ה-1:1 עם קרית שמונה: "ראיתי רצון עז של כל שחקן ושחקן".

רוצה לומר: כמו כל איש כדורגל מנוסה, אני רואה דברים שאנשים אחרים לא.

מאמן עירוני קרית שמונה ברק בכר לאחר אותו משחק: "חסר לנו רוע במשחק, אולי".

רוצה לומר: לא אולי. בטוח.

מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי לאחר ה-3:0 להפועל רמת גן: "בכל פעם שצריך קפיצת מדרגה אנחנו לא עושים את זה".

רוצה לומר: בקיץ הבא אני מבקש מאלונה להביא לווסרמיל מעלית.

מאמן מכבי נתניה טל בנין לאחר ה-0:0 ברמת השרון: "אני לא חושב שהסתבכנו".

רוצה לומר: חמש נקודות מהקו האדום. לזה אתם קוראים הסתבכות?

מאמן בני סכנין שלומי דורה לאחר ה-1:0 למכבי חיפה: "איבדנו את עמאשה ברגע של חוסר ריכוז".

רוצה לומר: וזה לא הרגע היחיד של חוסר ריכוז שהיה להגנה שלנו העונה.

יוסי מזרחי, איש הגון וטוב, לא עושה סטופ לברדק שקורה במ.ס. אשדוד וממשיך להיראות כמו מאמן שכל רצונו הוא לשמור על המשרה שלו.

הניצחון על פינלנד הזניק את הנבחרת עשרה שלבים בדירוג האיכותי של פיפ"א.

ירו בלו עשה אתמול הכל, אבל הכל, כדי להפריע להתקפה של בני סכנין.

לטוויטר של דוד רוזנטל

עוד מליגת העל:

יוסי אבוקסיס פוטר מהפועל תל אביב

שלום תקווה לא מבין את שינויי החשיבה בהפועל תל אביב

צפו במכבי חיפה גוברת 0:1 על סכנין

צפו בשער של גיא דיין מהפועל עכו מ-40 מטר