1. מלחמת גרסאות
"חסר מבוגר אחראי בקבוצה שיעשה שם קצת סדר", אמר השבוע אחר הגורמים הבכירים בהפועל תל אביב לאחר האסיפה הארוכה שערך יוסי אבוקסיס השבוע בעקבות התבוסה בדרבי. אולי פה בדיוק נעוצה הבעיה של האדומים בחודשים האחרונים. למעשה, אין מי שלוקח את האחריות על הנעשה בקבוצה. מהבעלים חיים רמון ועד שחקן האחרון בסגל, עוד לא קמה דמות שאמרה: 'חבר'ה יכול להיות שעשינו טעויות', או 'אני זה שטעיתי'. אין מי שימשוך אליו את האש, שיידע לשחרר מסר מרגיע, שייקח אחריות. להיפך, בהפועל מתעסקים בחילופי האשמות. רמון מאשים חלק מאוהדי הקבוצה על הבטחות שלא מומשו. אחרים באים בטענות להנהלה שלא מתווה דרך אלא נכנעת כל פעם לגחמות האוהדים ואחרים מפנים אצבע כלפי המאמן שבכל משחק מוצא מישהו אחר אשם למצב. גם בגזרת השחקנים, נראה שכמעט כל אחד מהם רואה את טובתו האישית.
יש משפט שהוא קלישאה בספורט הקבוצתי: "גם בניצחונות וגם בהפסדים אנחנו ביחד". נראה שבהפועל הוא הפך ל"בניצחונות אנחנו ביחד ובהפסדים כל אחד לעצמו". אז מי אשם? זו הפעם השנייה שרמון הוא האיש החזק במועדון ואם בפעם הראשונה סלחו על טעויותיו מעצם העבודה שהיה טירון בעסק, היום כבר לא תהיה מחילה אם הוא ירסק את המועדון שוב כלכלית. יעשה נכון האיש אם יתייצב מול השחקנים ומול המצלמות ויהיה לרגע האיש הרע שבא לעשות לסדר וייקח אחריות על הנעשה בקבוצה כי יותר מהכול הפועל צריכה היום דמות חזקה שתחבר את כולם ותחזיר את המועדון לימי האחדות ותשים קץ לאווירת כולם נגד כולם.
2. מחנאות
כמעט ולא מדברים על זה, גם התקשורת לא מספיק מדגישה את הנושא, אבל בתוך הפועל תל אביב שוררים שני מחנות. לא מדובר במחנה של חלק מהשחקנים נגד חלק אחר, אלא המחנה של יוסי אבוקסיס כנגד ניצן שירזי. "למה לא מפטרים את דרור שמשון? כי אנחנו לא רוצים ששוב ישתו לנו את הדם בתקשורת על זה שהעפנו עוד איש של ניצן", אמר השבוע אחד הגורמים בהפועל. מאז שאבוקסיס נכנס לתפקיד המאמן, לא מעט פעמים יוצאות רמיזות קלות מצידו כנגד החלטות שהיו בקיץ. מצד שני, מקורבי שירזי והעוזר המפוטר שביט אלימלך לא מפסיקים לבקר את אבוקסיס על החלטותיו. העובדה ששירזי נמצא פורמאלית בתוך המערכת גורמת לקרע לא קטן. השחקנים שבאו עם המאמן, שנאלץ לעזוב את עבודתו בגלל מצבו הרפואי, לא קיבלו יום של חסד מאבוקסיס ואף פעם לא היו נאמנים לו לרגע.
הנושא בא היטב לידי ביטוי בכל הקשור לפציעות האחרונות. הכתובת לתחושות הקשות מהמצב הבריאותי והפיזי בסגל היא - מבחינת הצוות המקצועי - מאמן הכושר. מדברים שם על הכנה לקויה של כל הצוות המקצועי בתחילת העונה מה שגורם שוב לחלק מהשחקנים לקחת את הצד של אבוקסיס וחלק את זה של שירזי. בקיצור, כל הסלט הזה ממש לא עושה טוב להפועל ואם לא מתכוונים בהנהלה לעשות שינויים פרסונליים במועדון עד סוף העונה, כדאי מאוד שהאנשים הללו יבינו שהספינה טובעת ואם רוצים לחלץ אותה, צריך עבודת צוות ולא לחפש מי אחראי לתקלה.
3. תורידו את החולצות!
"אני לא זוכר שנים אסופה של שחקנים כאלה שלא ראויים להיות במועדון כמו הפועל", התבטא בחריפות השבוע גורם בכיר באדום. "כל אחד עושה פה דין לעצמו, עושים שביתות איטלקיות וכל אחד מרגיש כאילו הוא מנהל את המועדון". קשה שלא להתייחס לאמירה הזו. נכון שיש שחקנים שאכפת להם מהפועל תל אביב ורוצים ועושים הכול על מנת שהקבוצה תצליח, אבל בהחלט יש הרגשה שמדובר בחבורה של שכירי חרב שכשקצת לא הולך, לא יכולים למנוע את ההתפרקות. שי אבוטבול, טל בן חיים ואפילו והרכש הטרי אלמוג כהן התבטאו בזמן האחרון על כך שהאחריות היא על השחקנים, אבל מילים לחוד ומעשים לחוד. לאורך כל השבועות האחרונים אנחנו עדים לסף שבירה מאוד נמוך בקבוצה. השבוע, גורמים במועדון ציינו את המשחק בקרית אליעזר מול הפועל חיפה (2:2) כתחילת המשבר. שם בסיום המשחק משהו נסדק בחדר ההלבשה האדום.
אפשר לטעון שהתקשורת עזרה להלהיט את היצרים והמתחים בתוך הקבוצה, אבל אם אלמוג כהן, שנמצא שבוע במועדון, הוא היחידי שנראה נלחם בדרבי והשבוע אפילו הזמין פיצות לכל השחקנים במטרה לאחד יותר אותם מה זה אומר על יתר השחקנים? "יש פה כמה שחקנים מתוסכלים שעושים את כל הרעש", אמרו השבוע בהפועל ויכול להיות שיש צדק בדברים, אבל המציאות היא שגם אלו שאכפת להם ממש לא באים לידי ביטוי. "כרגע לשחקנים אין ביטחון בכלל. לא משנה כמה כישרון יש להם, הם מפוחדים והלחץ עליהם גובר", אמר גורם בכיר. "רגליים קרות זה בלשון המעטה, בלי שום קשר לדברים אחרים, אם הביטחון לא יחזור אליהם, לא משנה איזה מאמן יהיה כאן. אף אחד לא יצליח להרים את הקבוצה".
4. יוסי אבוקסיס
אבוקסיס עדיין לא הפנים עד הסוף שהוא ראש המערכת המקצועית ולא עוד שחקן בסגל. נכון שיש הטוענים שהוא עדיין לא איבד את חדר ההלבשה שלו, אבל ההתנהלות שלו משדרת מסר אחר. מאמן חייב להיות יותר פוליטיקלי קורקט במיוחד כשמדובר בקבוצת כדורגל עם המון אגו. אפשר להעריך את העובדה שאבוקסיס תמיד אומר מה שעל ליבו, אבל לא יכול להיות שהמאמן שבוע אחרי שבוע יתבטא בתקשורת שהוא לא זה שבנה את הקבוצה ויש שחקנים שלא מתאימים ואחר כך יבקש מאותם שחקנים לתת את הכל בשבילו במגרש. זה פשוט לא עובד כך. עצם הרעיון של מינוי אבוקסיס היה להמשיך את הדרך של אלי גוטמן, אבל מה שכבר ברור לכולם הוא שיש לו עוד הרבה שנים לרכוש את הניסיון של מאמן הנבחרת הנוכחי. מגניו של המאמן בקבוצה יטענו ואולי בצדק שבאף שבוע לא עמד לרשותו אותו סגל ובטח שלא הרכב ראוי ובגלל זה הוא מתקשה להטביע את חותמו בקבוצה, אבל החלטות המקצועיות התמוהות שלו בשבועות האחרונים כמו להרכיב שחקנים שלא שיחקו דקה עם הקבוצה העונה הם כישלון חרוץ של מאמן חסר ניסיון. גוטמן, מנגד, השתדל לשמור על קו התנהלות אחיד ללא קשר למצב הסגל וזה מחדד את ההבדל ביניהם.
העובדה שהשחקנים לא נלחמים עבור אבוקסיס על המגרש מהווה גם סוג של כישלון והבאתו של אסי דומב לחיזוק הצוות המקצועי (שמאז שהגיע הפועל ניצחה בשני משחקים והפסידה ארבעה) לא מעלה את מניותיו של האיש על הקווים. בסופו של דבר, הכישלון הכי חרוץ של אבוקסיס שהוא לא מסתמן כדמות דומיננטית בחדר ההלבשה, אם המאמן טוען בכל אסיפה שהשחקנים לא מבצעים הוראות, הוא צריך לבדוק את עצמו טוב מאוד ולראות מה הוא עושה לא נכון ולהפסיק לחפש אשמים אחרים. "יוסי לא יתפטר בחיים", אמר מקורב למאמן. "הוא נחוש להוכיח שהוא יכול לשנות את הדברים וגם אם הוא יפסיד לקרית שמונה, הוא לא יעזוב". בהנהלה מבינים זאת היטב ובסוף השבוע ניסו להעביר מסר תמיכה. עם זאת, הפסד בשבת וקשה לראות את אבוקסיס שורד שבוע נוסף בתוך פקעת העצבים באדום.
5. מישהו מתגעגע לאלי טביב?
בעונה שעברה סומן איש אחד אשם בכל התחלואים של הפועל שענה לשם אלי טביב. לא משנה כמה הקבוצה הצליחה על הדשא, האוהדים האמינו שהמקום שלו מחוץ לקבוצה ויצאו אחת המחאות שייזכרו לשנים בכדורגל הישראלי עד אשר הביאו לעזיבתו. הבעיה היא שלאור כל מה שקורה במועדון העונה, נראה כי אותם אוהדים שכחו את מקומם הטבעי שהוא ביציע. אז נכון, תצוגת העידוד כשלוח התוצאות בבלומפילד הראה 0:4 למכבי, הדהימה גם את הצהובים, אבל מה שנתן את הכוחות להפועל בזמנים הכי קשים הם אותם אוהדים והשנה זה לא קורה. פעם מקום שלישי לא היה נחשב לכזה כישלון באדום, אך נראה שהאוהדים האדומים, כמו ביתר הקבוצות הגדולות, רוצים לראות הצלחות ואם לא, הם ישרקו בוז, יקללו ויהפכו את המועדון. אז מה בעצם ההבדל ביניהם לבין שאר האוהדים בארץ? בכלל נראה כי מאז שקנו זכויות ומניות, ההתערבות שלהם רק הולכת ונהיית יותר גדולה ולמעשה ככה הם רק מלחצים את ההנהלה שלא חושבת בהיגיון ועושה טעויות על מנת לרצות אותם. הגדולה של האוהדים האדומים היא האהבה הבלתי מותנת שהם נותנים לקבוצה. אם הם יחזרו לתת לשחקנים את האהבה הזו והשקט, הדברים אולי יוכלו להראות אחרת בהמשך.