ליגת החלומות

מאת יוסי כהן

אחרי שבדקנו מי נגד מי במזרח, הגיע הזמן לבדוק את האזור שממנו בסופו של דבר (שוב), תגיע אלופת NBA חדשה, או ישנה, תלוי איך מסתכלים על זה. אזור המערב איכותי יותר, עמוק יותר וגם הכדורסל שיוצג שם יהיה הרבה יותר יפה ומהנה מאזור המזרח (כן אוהדי הניקס, גם אנחנו אוהבים את ניו יורק, אבל אין שם יותר מדי יופי). אז הנה לפניכם שלוש המועמדות העיקריות לתואר אליפות המערב, על פי תחזית אישית כמובן.

לוס אנג'לס לייקרס

פיל ג'קסון הוא גאון. אין על כך שום ויכוח ואחרי מהלכי הטרום עונה שהוביל ג'קסון אפשר רק לקנא באיש שעם שבע טבעות אליפות שוב מחזיק בידיים קבוצה שיכולה וצריכה לעשות זאת גם השנה.

אם נשים בצד את הספקולציות שמדברות על פציעות בליגה, אפשר להגיד בביטחון שאם שאקיל או'ניל יהיה בריא, הלייקרס עם רגל וחצי בגמר המערב. השחקן הטוב בליגה השתפר בצורה משמעותית תחת ג'קסון ופיתח אספקטים במשחק שלא היו לו קודם. לשאקיל יש בעיית זריקות עונשין אבל בגמר המערב שילמה פורטלנד מחיר יקר ומשמעותי לתדמית של הקבוצה כששלחה אותו פעם אחר פעם לקו.

ליד שאקיל ימשיך לפרוח קובי בראיינט שמתבגר ומשתפר. נכון שיש לו רגעים אגואיסטים אבל בשורה התחתונה קובי הוכיח בעונה שעברה שהוא ווינר וכמותו יש מעט מאוד שחקני עלית בליגה. המהלך של הטרום עונה הוא הטרייד של גלן רייס תמורת הוראס גראנט. ג'קסון הביא בדיוק את השחקן שהוא צריך למלא במשבצת הפאוור-פורוורד. שחקן מנוסה מאוד עם יד טובה מחצי מרחק ועזרה בריבאונד שתעזור לשאקיל. עכשיו קבוצות יחשבו פעמיים לפני שיסגרו את שאק בדאבל וטריפל דאבל. רון הרפר הוא רכז חכם ויציב ובכוונה השארתי את אייזיה ריידר לסוף. כשרון יש לו. יכולת קליעה יש לו ואופי מסריח גם יש לו. אחרי שהצליח לטפל בדניס רודמן בכפפות של משי יהנה ג'קסון משחקן תותח בעמדה מספר שלוש, שיתן לו קליעה ומשחק הגנה טוב יותר מזה שרייס, עם הברכיים הגמורות, יכול היה אי פעם לתת. מהספסל יעלו ריק פוקס, רוברט הורי, בריאן שאו ודרק פישר. חבורת עוזרים לגיטימית לחלוטין.

כמה שזה משעמם, ג'קסון יוצא לעונה השניה שלו בלא-לא-לאנד עם קבוצה הרבה יותר טובה מזו שסגרה את העונה הקודמת. כשמדובר באלופה, הדבר משעמם שבעתיים.

פורטלנד היא שוב חידה. הקבוצה תקום או תיפול על היכולת של סקוטי פיפן להתעלות במשחקים גדולים (מה שהוא לא יכול לעשות כנראה), על הבגרות של ראשיד וואלאס ועל שמירת המשקל של שון קמפ.

בעסקאות חכמות מאוד הביא מייק דנליבי חבורה של קוצצי ראשים, שתעזור לו להכות בשאקיל או'ניל ללא רחמים. בריאן גראנט עזב את הקבוצה (לא הפסד גדול מדי ופט ריילי יגלה את זה מאוחר מדי העונה) וג'רמיין או'ניל עזב לטובת דייל דיויס בטרייד עם אינדיאנה. שון קמפ הוא בגדר תעלומה. האם נראה השנה את אותו שחקן יעיל מתקופת הסוניקס או את החזיר השמן שלא הפסיק לזלול במדי קליבלנד? קמפ אפילו לא יהיה שחקן הרכב השנה אלא מחליף ראשון.

דטלאף שרמפף פרש וזה לא ממש מעניין חוץ מהעובדה שעל הספסל יקבלו בונזי וולס וסטייסי אוגמון הרבה יותר הזדמנויות להוכיח את עצמם. לדנליבי הולכת להיות בעיה רצינית של כוכבים שיצטרכו להילחם על דקות משחק. כל שחקן כמעט בשמיניה הראשונה של פורטלנד ראוי ויכול להיות בחמישיה הפותחת. ארוידאס סבוניס יחמיץ את פתיחת העונה עקב פציעה, מה שיתן לדנליבי קצת יותר מרחב תמרון. יש הרבה דיבורים ברחבי הליגה על כל שדיימון סטודמאייר לא ממש מתאים להוביל את ההתקפה הפוטנציאלית של הבלייזרס. במידה ודנליבי יחליט ללכת על פיפן בעמדת הפוינט-גארד תהיה לו את החמישיה הגבוהה בליגה כשלפיפן יהיה יתרון יחסי מול כל רכז. סטיב סמית חייב לתת עונה יציבה כדי להביא לפורטלנד לפחות את יתרון הביתיות בפלייאוף.

לפורטלנד היו חסרות בעונה שעברה 15 דקות כדי לנצח את המערב. השנה, אם הפנימו את הטעויות מהסדרה ההיא מול הלייקרס, יכולים הבלייזרס לעשות עוד צעד קדימה שיתן להם אליפות מערב ובדיעבד גם את אליפות הליגה.

בקשר לקבוצה השלישית שתהיה מסוגלת להתמודד עם הלייקרס והבלייזרס על אליפות המערב יש לי התחבטויות קשות. יוטה עולה מיד לראש עם ההחתמות של דוניאל מרשל, ג'ון סטארקס ודני מנינג. אבל כמו שאתם עוברים על שמות ואומרים, נו באמת, אי אפשר להתעלם ממה שקובע בליגה הזאת: משחק פנים.

לספרס יש את טים דאנקן בריא ואת דיויד רובינסון בשנת מעבר. הרבה יקום ויפול על היכולת של רובינסון להישאר בריא ולעזור לטימי בוי בכל מה שקשור לנקודות, ריבאונדים וחסימות. הספרס, יש לזכור, לקחו אליפות אך לפני שנתיים ומאוד היו רוצים לחזור לבמה הגדולה גם השנה. בליגה בלי לייקרס ובלייזרס היו הספרס מועמדים ודאיים לאליפות. אבל חלומות לא מתקיימים במציאות, לפחות לא לכל אורך 82 המשחקים ועוד כמה שבועות פלייאוף.

הדבר המשמעותי ביותר שקרה הקיץ בטקסס הוא העובדה שדאנקן ויתר על המעבר לאורלנדו והחליט להישאר בקבוצה בה התחיל לפרוח בליגה הזו. זה רק מוכיח איזה אופי וחוסר אגומאניה יש לאיש הזה. מעבר לכך, דרק אנדרסון, שהגיע לקבוצה כשחקן חופשי יכול להוסיף המון אתלטיות ונקודות להרכב שיהיה תלוי מאוד בקלעי החוץ שלו, בעיקר כשכל ההגנות יתרכזו בלשים שבע עיניים וידיים על דאנקן ורובינסון.

אייברי ג'ונסון הוא רכז אפור אבל יעיל מאוד ושון אליוט יוסיף הרבה לב (וכליה אחת בלבד) לקבוצה שנשמה הוא שמה הנרדף. טרי פורטר הותיק הראה בעונה שעברה שלא שכח לשחק כדורסל ואנטוניו דניאלס נותן דקות איכותיות כשג'ונסון יורד לספסל. ג'ארן ג'קסון, סטיב קר ודני פרי (מה, קליבלנד סוף סוף זרקו אותו?) נותנים קו אחורי ממוצע, אבל לא יותר מזה.

גרג פופוביץ' יצטרך עונה חלומית של תאומי המגדל שלו כדי לשמור סיכוי קטנטן להפתעות.