קצת יותר גדול מהדרבי: על וינסנט אניימה בניגריה

לרגע השפל שלו בנבחרת ניגריה הגיע וינסנט אניימה ממש לא מזמן, ב-9 ביוני 2012. זה קרה באצטדיון קאמוזו, ביתה של נבחרת מלאווי הקטנה. שישה ימים קודם לכן הצליחו הנשרים להשיג שלוש נקודות יקרות בפתיחת שלב הבתים במוקדמות המונדיאל, בזכות ניצחון 0:1 דחוק על נמיביה. ניצחון נוסף על היריבה החלשה בבית היה חיוני, אבל העסק התברר כבעייתי. רק בדקה ה-89 נפרץ הבונקר של המארחת בזכות ראובן גבריאל הצעיר. ואז, אחרי ריקוד הניצחון המסורתי ליד דגל הקרן, התרחשה הדרמה. בשניות האחרונות ממש, שמט אניימה כדור גובה פשוט. ג'ון באנדה גילגל אותו פנימה, קבע 1:1 ופתח דיון נרחב על עתידו של השוער הוותיק בתקשורת הניגרית.

היה זה סיום עגום לעונה איומה מבחינתו של אניימה בכל החזיתות. המעבר לליל, בו תלה תקוות כה רבות, התברר ככישלון מוחלט, ולא באשמתו. העיתוי האומלל רק הודגש לפני חודשיים, כאשר מיקאל לאנדרו עזב את המועדון הצרפתי בעקבות סכסוך מתמשך עם המנכ"ל פרדריק פאקה, אשר המאמן רודי גרסיה סירב בתוקף להתערב בו. לו רק הפיצוץ בין לאנדרו להנהלה היה מגיע שנה קודם לכן. לו רק ליל היתה מציגה יכולת כה חלשה כאשר אניימה חימם את הספסל, ולא עכשיו. אלא שבעונה שעברה דאג אדן הזאר שליל תסיים במקום השלישי ותעפיל לליגת האלופות, לאנדרו היה נהדר, גרסיה ראה בו בצדק שוער ראשון בלתי מעורער, הניגרי לא קיבל אפילו דקת משחק בליגה, ובהזדמנות הנדירה בגביע פישל בהפסד לליון. כעת, כאשר סטיב אלאנה שהוחתם בקיץ מברסט הפך לבעל הבית בין הקורות של המועדון מצפון צרפת, יכול אניימה רק לקנא בו.

גם בנבחרת היתה העונה שעברה בעייתית מאוד עבורו, בשל סכסוך קשה ומתמשך עם המאמן דאז סמסון סיאסיה. קשר צפרירים חולון לשעבר האשים את השוער בארגון מרד נגדו לקראת המשחק במדגסקר במוקדמות אליפות אפריקה בספטמבר 2011. "לא ארשה לאיש להרוס לי את האווירה בחדר ההלבשה. אני הבוס כאן, ואני חייב לשלוט בעניינים", הכריז סיאסיה, והשאיר את אניימה מחוץ לסגל גם למשחק הקובע בבית מול גיניאה כעבור חודש. ניצחון היה דרוש כדי להעפיל לטורניר, ועל סיאסיה הופעל לחץ לא מתון להחזיר את השוער הבכיר של הנבחרת להרכב. המאמן לא הסכים. הוא רצה להוכיח לכולם מי בעל הבית האמיתי, וזה עלה לו ביוקר. הנצחון הדרמטי היה קרוב, אבל בזמן פציעות הישווה איברהימה טראורה ל-2:2 וכך כשלה ניגריה בהעפלה לאליפות היבשת לראשונה מאז 1986. האוהדים התפרעו ושברו את האיצטדיון, דלה איינוגבה שעמד בשער במקומו של אניימה הפך לשעיר לעזאזל, סיאסיה נשלח הביתה בבושת פנים.

סטיבן קשי, שקיבל את המושכות במקומו, הוא המאמן ה-12 של ניגריה מאז ערך אניימה את הופעת הבכורה במדים הלאומיים בשנת 2000. מאז קלמנס וסטרהוף ההולנדי שהצעיד את הנשרים למונדיאל הראשון שלהם ב-1994, לא הצליח אף מאמן לשרוד בתפקיד יותר משנתיים, ועבור רובם הייתה הקדנציה קצרה הרבה יותר. חוסר היציבות, בלגן מוחלט בהתאחדות ומריבות תכופות בין השחקנים הרסו את השאיפה של ניגריה להפוך למעצמת העל של אפריקה. בשנות ה-90' היא נראתה על המסלול הנכון לשם, אבל מאז ידעו שם אך ורק אכזבות.

הכישלון המשפיל לעלות לאליפות לפני שנה היה קשה מאוד לעיכול, והמשימה של קשי לא היתה קלה. על מנת לייצב את הספינה, הוא בחר לקרב את השחקנים הוותיקים אליו. אניימה הוחזר לסגל, קיבל את תפקיד סגן הקפטן של הבלם ג'וזף יובו, והיה אמור להפוך לאחד המנהיגים החשובים בחדר ההלבשה. ואז הגיע המשחק במלאווי, והזכיר לכולם את הטרגדיה מול גינאה. שוב שער שוויון בזמן פציעות, וחזרתו של אניימה כאילו לא שינתה דבר. השוער היה בהלם מוחלט, ושבוע בלבד נותר עד למשחק הקריטי מול רואנדה במוקדמות אליפות אפריקה הנוכחית. אחרי 0:0 ברואנדה בפברואר, רק ניצחון ביתי אפשר לניגרים להתקדם לשלב הבא.

במשך יומיים שמר אניימה על שתיקה, אבל אז הוא עשה מעשה. הוא הזמין את השחקנים לאסיפה ונשא נאום מרגש על מצב הנבחרת. "בשלב זה יכול להיות שאודח מההרכב אחרי הטעות. זה לא יפתיע אותי, אין שחקנים גדולים מדי כדי לשחק גם כשהם לא עונים על הציפיות. אני רק רוצה להודות לכולכם על רוח הקרב שאתם מפגינים במאבק ההעפלה למונדיאל ולאליפות אפריקה. היינו צריכים לנצח את מלאווי ונכשלנו, אבל זה כבר שייך לעבר. צריך להסתכל קדימה ולנצח את רואנדה. אל תשכחו שלא עלינו לאליפות הקודמת. אסור בשום אופן לפשל שוב. בואו נשאיר את הכל מאחור ונפתח דף חדש", אמר אניימה. קשי אהב מאוד את האירוע. הוא השאיר את השוער הראשון שלו בהרכב, וניגריה ניצחה 0:2.

בשלב זה כבר ידע היטב אניימה שהוא חייב לעבור לקבוצה בה ישחק באופן קבוע, וזו הסיבה לחזרתו לארץ הקודש. ההשאלה למכבי תל אביב הסירה דאגה גדולה מליבו של קשי. עם זאת, סימני החלודה עדיין נותרו בתחילת העונה, ובספטמבר ציפתה לאניימה אכזבה נוספת במדים הלאומיים. במשחק הראשון בפלייאוף ההעפלה לאליפות אפריקה, בחוץ מול ליבריה, ספג השוער שני שערים באשמתו הישירה בתיקו 2:2. היו שהעריכו כי מדובר בקש שישבור את גב הגמל. העיתונאי אונוצ'י אניבזה יצא בכותרת: "אניימה מאבד את מקומו בהרכב הנשרים", והסביר: "אחרי הטעות במלאווי, הוא היה אמור לספק תצוגה פנטסטית. הוא פישל. זה הזמן לתת הזדמנות לאוסטין אג'ידה, או לצ'יגודי אגבים".

למזלו של אניימה, הצוות המקצועי של ניגריה עמד לצידו. עוזר המאמן איקה שורונמו, שוער עבר בעצמו, הסביר אחרי הגומלין בו ניצחו הנשרים 1:6 והבטיחו העפלה: "האמון באניימה הוכיח את עצמו. אנחנו משוכנעים שהוא יוכיח לספקנים את טעותם, ואת הצעד הראשון הוא עשה כעת. איך אפשר היה לנפות אותו בגלל כמה טעויות ולשכוח את כל מה שעשה עבור הנבחרת בשנים האחרונות?".

את ההישגים של אניימה, כאשר היה בשיא כושרו, אכן אין צורך להזכיר. 90 הדקות שלו מול ארגנטינה במונדיאל 2010 נכנסו לפנתיאון וסחטו מחמאות מקיר לקיר, כולל מילים חמות של דייגו מראדונה וליאו מסי שלא כבש מולו. קשי ושורונמו קיוו שזה אניימה שיופיע החודש בדרום אפריקה, ולא התבדו. לצידו של יובו, השוער משמש מנהיג אמיתי לחבורה צעירה שהתגברה על שערוריות תקשורתיות שסובבו את בחירת הסגל כולל התבכיינות של פיטר אודמווינגי המנופה, התעלו על הציפיות, וכעת עומדים במרחק נגיעה מתואר אלופת אפריקה שלישי בלבד בתולדות המדינה.

אחרי שתי תוצאות תיקו 1:1 מתסכלות בפתיחה, במשחקים בהם איבדו הניגרים יתרון מול בורקינה פאסו וזמביה, היא היתה זקוקה לניצחון על אתיופיה בסיום שלב הבתים כדי להבטיח עליה לרבע-הגמר. זה היה קשה מול יריבה נחותה, אבל אניימה היה שם עם הצלה מדהימה על סף השריקה לסיום שהבטיחה שלוש נקודות. הוא עצר את חוף השנהב ברבע-הגמר, כולל הצלה נהדרת מרגליו של יאיא טורה ושלח את הפילים הפייבוריטים הביתה עם ניצחון 1:2. בחצי-הגמר מול מאלי זה כבר היה קל מהמתוכנן, 1:4. הנשרים משתפרים ככל שהאליפות מתקדמת, ובדרך כלל זה מאפיין את האלופות שבדרך.

ג'ורג' אלו, עורך מדור הספורט בעיתון סאן הניגרי, ביקר רבות את ההגנה של ניגריה במהלך הטורניר, והצביע עליה כעל הנקודה החלשה במערך. לכן תרומתו של אניימה היתה חשובה לדעתו שבעתיים. "וינסנט היה נפלא. הוא החזיק אותנו במשחק מול חוף השנהב, בדיוק כמו נגד אתיופיה", אמר בראיון טלוויזיוני אחרי רבע-הגמר.

גם עיתונאים אחרים חולקים לו שבחים. "אניימה הוא המנהיג שלנו. הוא משמש מורה לצעירים עבורם זהו הטורניר הראשון בחייהם. כולנו בניגריה מעריכים אותו מאוד. מאז שתי הזכיות בליגת האלופות של אפריקה עם קבוצתו אניימה, דרך הופעותיו במונדיאל, הוא רכש לעצמו סטטוס של גיבור לאומי. עד לפני מספר חודשים היינו מודאגים מכך שלא שיחק בכלל בליל, אבל הוא חזר לעצמו", מספר הפרשן ג'ורג' אקפאיין. "רק שישה שחקנים בסגל הנוכחי חוו אליפות אפריקה בקריירה. לכן אניימה חשוב מאי פעם, ולניסיון יש משקל עצום בניגריה. מלבד מספר שגיאות בעבר, ציבור האוהדים נוטה לסמוך עליו, וזה לא השתנה לאורך העשור האחרון", קובע העיתונאי לולאדה אדוואי.

הניסיון של אניימה אכן עצום. זוהי אליפות אפריקה חמישית עבורו, וכאשר יעלה לכר הדשא בגמר מול בורקינה פאסו הוא יציין את הופעתו ה-77 במדים הלאומיים – המאזן הרביעי בטיבו בהיסטוריה. בעוד חודשים ספורים הוא צפוי לחלוף על פני נוואנקוו קאנו האגדי ומודה לוואל המנוח, שזכה עם ניגריה בתואר האפריקני הראשון שלה בטורניר הביתי ב-1980. אז יישאר לפניו רק חברו הטוב לעורף, ג'וזף יובו, שאיבד מקומו בהרכב באליפות, תוך שהוא מעביר את סרט הקפטן לאניימה, ועומד על 93 הופעות. רבים הסיכויים כי אם יתמיד השוער, בסך הכל בן 30, הוא יוכתר במהרה לשחקן עם מספר ההופעות הגבוה ביותר בתולדות ניגריה.

האם הצטיינותו באליפות אפריקה עשויה בכל זאת להביא לו גם הכרה בינלאומית וחוזה בקבוצה אירופית בכירה עליו הוא חולם כל החיים? זו כבר שאלה מסובכת הרבה יותר. הסיוט בליל לימד את אניימה שאסור לו לקפוץ על כל הצעה בעיניים עצומות. אולי בקיץ יקבל בכל זאת את הטלפון המיוחל. ואולי הגורל קובע שהוא יכול להצליח בזירה הבינלאומית אך ורק כאשר כששכרו משולם על ידי קבוצה ישראלית.

הערב, 20:00, יורוספורט: ניגריה - בורקינה פאסו