ינואר 2013. הארי רדנאפ נראה עצבני מאוד אחרי משחק הגביע בו ק.פ.ר שלו הושפלה במגרשה 4:2 על ידי מילטון קיינס דונס ממרכז הטבלה בליגה השלישית באנגליה. כשנשאל על השינויים הקיצוניים שעשה והרכב המחליפים שהעלה, המאמן הוותיק נדלק עוד יותר: "תסתכלו על הקבוצה היום, מי שיחק", שאל והחל לנקוב בשמות של שחקני ההרכב וביניהם טל בן חיים. "ברור שהם מסוגלים לנצח קבוצה שנמצאת שתי ליגות נמוך מאיתנו. זה רק אומר לי שאנחנו צריכים לשפר את הסגל". רדנאפ לא הרפה ועבר למתקפה: "נתתי הזדמנות לשחקנים שדפקו על הדלת שלי ואמרו שהם צריכים לשחק ואנשים אחרים אמרו לי שהם שחקנים טובים. הם קיבלו את הצ'אנס ופספסו אותו. זה עונה על השאלות - לא שלי, כי אני ידעתי את התשובה, אלא של אחרים שראו היום את התשובה".
רדנאפ לא לבד. אנשי מקצוע, פרשנים ואוהדים באנגליה מטילים ספק ביכולתו של בן חיים להיות שחקן הגנה לגיטימי בפרמיירליג, וזה עוד בלשון המעטה. נבחרת ישראל, לעומת זאת, היא סיפור שונה. אלי גוטמן הנהיג נוהל ברור לגבי שגרירים שלא משחקים, אבל יש עמדות עליהן הוא לא יכול להתפשר ושחקנים שבאופן טבעי מקבלים יותר כבוד. כך, אחרי ארבעה משחקים במדי ק.פ.ר, חזר בן חיים למרכז ההגנה של הנבחרת ויהיה לו תפקיד קריטי בשיטת שלושת הבלמים החדשה שמכין גוטמן לקראת פורטוגל. איך זה ייראה והאם מדובר בצעד נכון או רק חסר ברירה?
בראשית אוגוסט, בן חיים שוחרר רשמית מחוזהו בפורטסמות וסימן לעצמו מטרה אחת ברורה - להישאר באנגליה. "היו לו הצעות מפה ועד הודעה חדשה, אבל הוא ידע מה הוא רוצה והגיע לפרמיירליג", סיפר גוטמן. הבלם התעקש. הייתה לו הצעה כספית גבוהה מגואנגז'ו הסינית, אבל הוא סירב. פאוק סלוניקי ניהלה איתו מגעים ואף שלחה את קשר הקבוצה ליאם לורנס, ששיחק עם בן חיים בפומפי, כדי לשכנעו, אך הישראלי הציב דרישות גבוהות והנושא ירד מהפרק. בגיל 30, בן חיים החליט שהוא לא מעוניין לרדת ברמה ורוצה להישאר בטופ. הוא גם התכונן לכך בהתאם.
כבר במהלך אוגוסט הוא הצטרף לאימוני מכבי נתניה כדי לשמור על כושר. הוא חבר לטל בנין, אותו הוא מכיר היטב ממכבי תל אביב והנבחרת, ומאמן הכושר חזי נחשוני שמלבד הנבחרת גם עבד איתו שנים באופן אישי. בנתניה היו המומים מהגישה של השחקן. "הוא מקצוען ברמות מטורפות. לא בא רק לשמור על כושר וללכת הביתה, אלא לקח שחקנים לשיחות אישיות, נתן עצות ועודד", מספר אחד השחקנים.
לאחר משחק הנבחרת מול רוסיה (4:0), בו שבר הבלם את ארובת העין, הוא הפתיע את כולם כשהתייצב למחרת ראשון לאימון נתניה. "הוא נראה כמו מתאגרף אחרי קרב", נזכר גורם במועדון. לאנשי נתניה שתהו כיצד הבלם מתאמן במצבו, ענה: "אין לי ברירה, אני חייב לשמור על כושר". אותו גורם מוסיף: "הוא הבהיר לנו שלא ישחק בכל קבוצה בארץ והוא מכוון לאנגליה. הוא היה כאן חודש וחצי והפגין רק רצינות. לקח תחת חסותו את הבלמים הצעירים ודרבן אותם".
בן חיים המשיך מאוחר יותר להתאמן גם עם בני יהודה ולקראת סוף נובמבר המריא להצטרף לאימוני ק.פ.ר. רדנאפ, כך מספרים, לא הבטיח לו חוזה, אבל הבלם במצבו הסכים להיבחן עד פתיחת חלון ההעברות. הוא הפגין באימונים את אותה רצינות ומקצוענות מוכרת וזכה לחוזה עד תום העונה. למרות זאת, באנגליה הורמו לא מעט גבות. כיצד בלם שהיה שותף לשלוש ירידות ליגה, מוצא עצמו שוב בקבוצה שבמצבה היא המועמדת הוודאית לירידה.
כשמדברים על הקריירה של בן חיים באנגליה, צריך לעשות הפרדה מוחלטת בין הגישה ליכולת. בימיו בבולטון הוא נחשב לבלם נהדר, אך אז החלה סדרה של קבלת החלטות שגויה בראשות המעבר לצ'לסי. הוא התגלגל למנצ'סטר סיטי, סנדרלנד, פורטסמות, ווסטהאם ושוב פורטסמות, ולא הצליח באמת להתרומם. כשפומפי התרסקה כלכלית, האוהדים סימנו את בן חיים כסמל להתנהלות קלוקלת. יצא לו שם של שכיר חרב, חמדן שלא מוכן לוותר על הכסף גם במחיר של התרסקות המועדון. בן חיים הבין שהתדמית שלו גמורה והחודשים האחרונים היו כולם תחילת המסע לשיקומה.
האם זה אפשרי? מרטין ליפטון, העיתונאי הבכיר של "דיילי מירור", מאוד נחרץ. "אם להיות כן", פתח ליפטון, "זה לא שהוא איבד מהירות או כישרון כי הוא מעולם לא צבר כאלו. בן חיים תמיד התבסס על גוף, על נגיחות, על קריאת המשחק. הוא היה באנגליה המון שנים, הוא שחקן מנוסה יחסית וזה חשוב יותר מכל דבר אחר, אבל הוא אותו שחקן בינוני בק.פ.ר כמו שהוא היה במקומות אחרים".
הנחיתות המסוימת עליה מדבר ליפטון באה היטב לידי ביטוי בקריירה של בן חיים באנגליה. בשנתיים וחצי האחרונות, גם בצ'מפיונשיפ, תופקד השחקן כמגן ימני או שמאלי וכמעט לא בעמדת הבלם. גם רדנאפ לקח אותו כסותם חורים. הוא רואה בו שחקן הגנה ורסטילי שיכול להשתלב במספר עמדות. בן חיים שיחק כמגן במשחקי הגביע מול ווסט ברומיץ', אבל נחל כישלון כבלם מול מילטון קיינס דונס. "הגנה שנבנתה סביב טל בן חיים ואנטון פרדיננד לא הייתה קיימת והתפוררה תוך ארבע דקות", נכתב בידיעת המשחק ב"אינדיפנדנט".
לעומת הגביע, בליגה יש לבן חיים 16 דקות בלבד במשחק האחרון מול נוריץ' (0:0). הישראלי נכנס כמחליף לעמדת המגן הימני במקומו של פאביו שנפצע. אחד מאוהדי הקבוצה המתוסכלים צייץ בטוויטר: "בובי זאמורה, ג'רמיין ג'נאס ובן חיים נכנסו כמחליפים היום. האם אני רואה משחק פרמיירליג מעונת 2004/5?".
באופן כללי, ק.פ.ר היא דוגמה נוספת להתנהלות שערורייתית ברכש. בקיץ נשפכו שם עשרות מיליונים על שחקנים ותיקים והקבוצה קרסה. גם רדנאפ, שלא פתח את העונה, התנהל ללא חשבון בינואר, פנה לעשרות שחקנים, רובם ותיקים. המדיניות של רדנאפ, שבסגל שלו יש 14 שחקנים מעל גיל 30, ספגה ביקורת קשה באנגליה. ההחתמה של בן חיים, טוענים שם, היא אחת התמוהות. אלא שכאמור, המאמן לא בונה על הישראלי כשחקן הרכב ולמרות שהוא איבד את הבלמים ריאן נלסן (פרש ומונה למאמן טורונטו) ואנטון פרדיננד (הושאל לבורסאספור), הוא נלחם לצרף את כריסטופר סמבה בעסקת ענק שהושלמה ביום האחרון של חלון העברות. בן חיים, מבחינתו, הוא ממלא מקום לעת צורך.
יחד עם זאת, שלוש הופעות ועוד 16 דקות זה די והותר עבור גוטמן. תכנית העבודה של המאמן הלאומי ספגה מכה בתבוסה המחפירה 4:0 לרוסיה. אז הוא הבין שכדי "לצמצם פערים", כהגדרתו, ישראל צריכה להוריד את הראש ולהתאים את עצמה לנבחרות גדולות ממנה. אז הוא גם הגה שינוי בשיטת המשחק. לקראת פורטוגל, הוא רוצה לעבור לשיטה של 3-5-2 ולפיכך, הוא זקוק נואשות לשחקן בלוול של בן חיים.
על פי העיתונאי המוערך ג'ונתן וילסון, שיטת 3-5-2 הובאה לעולם על ידי מאמן נבחרת ארגנטינה לשעבר, קרלוס בילארדו, שהתאים אותה במיוחד כדי למקסם את יכולתו של דייגו מראדונה לקראת מונדיאל 1986. "כשבילארדו הקריא את ההרכב לעיתונאים לפני משחק ידידות מול שוויץ ב-1984, אלה ענו לו: "יש לך טעות, הרכבת שלושה בלמים". אלא שבילארדו נחל הצלחה, ארגנטינה זכתה בגביע העולם ועד שנות ה-90 המוקדמות, השיטה הפכה פופולארית במיוחד גם בכדורגל האירופי לפני שדעכה לאיטה בהמשך.
בשנים האחרונות, במיוחד בכדורגל האיטלקי, השיטה קמה לתחייה. וולטר מצארי משתמש בה בנאפולי ואחריו הלכו כמעט מחצית מקבוצות הסרייה A. גם מאמן הנבחרתצ'סארה פראנדלי השתמש בה לסירוגין ביורו האחרון ואף הצליח לנטרל כמעט לחלוטין בעזרתה את הנעת הכדור של נבחרת ספרד במשחק בין הקבוצות בשלב הבתים (1:1). לדעת רבים, שיטת שלושת הבלמים תחזור לגדולתה בשנים הבאות.
גוטמן לא המציא את הגלגל. גם לואיס פרננדז ניסה להנחיל אותה לנבחרת, ללא הצלחה גדולה. הוא עשה זאת בהפסדים לקרואטיה ויוון (תמיר כהן שיחק כבלם) ובניצחון הביתי על לטביה. עקרונית, מדובר בשיטה שמקלה על חזרה להגנה, שבבסיסה עומד חיפוי הדדי. היא בנויה על מגנים התקפיים, צמד בלמים מהיר שיודע לזוז לאגפים ומרכז שדה אגרסיבי שמסוגל להחזיק כדור.
מאמן נבחרת אנגליה הצעירה סטיאורט פירס הסביר את התזה: "הציפייה היא שהבלם האחורי מתחיל את ההתקפות, שני הבלמים שלפניו יכולים לשמור אישית ושחקני הכנף שומרים שטח. אחד הבלמים יכול להיות סטטי, גדול וחזק, אבל שני האחרים צריכים להרגיש בנוח כשהם הולכים להגן באגפים, כי אתה יכול בטוח שהיריב יגרור אותך לאגפים. יש לך חיפוי באמצעות הבלם השלישי".
האם לנבחרת ישראל יש את השחקנים הנכונים לשיטה? גוטמן, האיש המציא את נג'ואן גרייב כמגן, בונה כרגע על אבי ריקן בעמדה הזו בעוד בצד ימין יש לו לא מעט אופציות. הבעיה היא בעמדת הבלמים. דקל קינן ואיתן טיבי משחקים בקביעות ונותנים עונה טובה, אבל כדי להצליח ב-3-5-2, אתה צריך מבוגר אחראי עם ניסיון, שחקן שיודע להנהיג. בשל כך, המאמן שם את המפתחות בידיים של בן חיים. לגוטמן אין באמת ברירה ובמקרה של בן חיים הוא מוכן לזנוח את הקו התקיף לגבי שגרירים שלא משחקים. פשוט אין לו מישהו אחר. אפשר ללמוד מכך שבן חיים, אולי בניגוד ליוסי בניון, הוא עדיין במעמד של שגריר על. שחקנים בנבחרת, אגב, הביעו תמיכה מוחלטת בצעד של המאמן. גם הם מבינים שאין אלטרנטיבה.
"בתור אחד שגם מכיר את טל", מסנגר גדי ברומר, "אני לא חושב שיש פה איזה סיכון. כי אין בלם שצריך לשחק יותר ממנו כרגע. גם בסיטואציה הזו, אין בלם טוב יותר מטל. במשחק כשזה, שהוא על בסיס חד פעמי ושצריך להתעלות, בן חיים בהחלט יכול לעשות את זה". בלם העבר של מכבי תל אביב לא חושב שיש השפעה לעובדה שבן חיים רץ בעיקר בשנים האחרונות. "מה שאמור להשפיע זה הכושר ואין שום בעיה לעשות את המעבר בעמדות. גם כמגן הוא חזר לכושר משחק. קשרים שחסרים דקות משחק, זה משפיע עליהם ברמה האירובית. כבלם, יש האלמנט של הניסיון שמחפה על דברים אחרים. זה יותר עמידה נכונה במגרש. אני לא רואה בזה חיסרון שטל ישחק. פשוט אין מישהו טוב ממנו בתפקיד הזה".
גם ליפטון בטוח שהצבת בן חיים במרכז ההגנה היא הדבר הנכון. "אין על מה לדבר בנוגע למקומות אחרים במגרש", הוא אומר. "בכל עמדה אחרת הוא רק יותר חשוף. התפקיד שלו הוא רק בלם. חוץ מלבלם, רק לשוער הכושר פחות חשוב ולכן זה לא נורא שהוא משחק בנבחרת בלי לצבור יותר מדי משחקים בקבוצה. זה לא כמו חלוץ או קשר, שהחדות חשובה יותר מהכל. הוא רק צריך לחכות במקום, לארגן את המשחק ולצפות את המהלך הבא".
