מניות חמות
טוני פרקר (סן אנטוניו ספרס)
בזמן ששאר קבוצות הצמרת מאבדות גובה, סן אנטוניו מטיילת למקום הראשון בליגה. הספרס ניצחו את עשרת האחרונים שלהם, אמנם משחקים יחסית קלים, אבל טים דאנקן ומאנו ג'ינובילי לא שיחקו ברובם. הסגל הרחב שמחזיק גרג פופוביץ' עושה את שלו, אבל עיקר הקרדיט הולך לרכז צרפתי וסנטר ברזילאי. לטיאגו ספליטר המשתפר מגיע מקום של כבוד ברשימה הזאת. בזמן שכולם מתלהבים מה-13 מ-14 מהשדה של לברון השבוע, כדאי לציין שלספליטר היו משחקים של 8 מ-10, 7 מ-11 ו-10 מ-11 תוך חמישה ימים. הוא קולע בדאבל-פיגרס ב-12 האחרונים בדרך ל-14 נקודות ו-8.2 ריבאונדים ב-65.7 אחוזים מהשדה. הוא גם קולע ב-80 אחוז מהעונשין בחודש האחרון, נתון חשוב מאוד לשחקן שבפלייאוף הקודם קלע מהקו ב-37 אחוזים שלא אפשרו לפופ להשתמש בו יותר מדי.
ובכל זאת, אם צריך לבחור שם אחד מהספרס זה חייב להיות פרקר. כי בלי דאנקן וג'ינובילי זו קבוצה של כוכב ושחקני משנה, והכוכב הזה בא לעבודה לילה אחרי לילה. בזמן שאת אחוזי השדה של ספליטר אפשר להבין כי מדובר בסנטר שבעיקר זורק ליי-אפים, האחוזים של פרקר הם כבר תופעה נטולת הגיון. ב-14 האחרונים הוא ירד מ-50 אחוזים רק פעמיים, ב-9 האחרונים הוא כבר עושה הכל בדרך ל-22.7 נקודות ב-63.4 אחוזים מהשדה (!) ו-9.8 אסיסטים למשחק. זה נראה כמו שיא הקריירה של השחקן בן ה-30, ולמי ששכח מדובר בקריירה מפוארת במיוחד.
דנילו גלינארי (דנבר נאגטס)
המאזן של דנבר ב-2013 הוא 3:14. לא צריך להתרגש יותר מדי, זו בעיקר תגובה ללוח המשחקים שהתיישר. לאחר שהנאגטס שיחקו רק עשרה משחקים בבית בחודשיים הראשונים של העונה, 14 מה-17 האחרונים נערכו בקולורדו. אך לאחר שהלוח התיישר פתאום אפשר לראות שדנבר שייכת לחבורת הגדולות של המערב - צמודה לממפיס וגולדן סטייט וכשיש ראות טובה היא יכולה לתצפת גם על הקליפרס. החבורה של ג'ורג' קארל חזרה ליהנות מהחיים ולרוץ הכי מהר בדרך ל-110.5 נקודות למשחק ב-13 האחרונים.
בהתאם לכך, גם רוב השחקנים שדי אכזבו בתחילת השנה נכנסים לעניינים (חוץ מג'בייל מגי שמתעקש לא להתבגר). זה בלט בעיקר אצל שניים. טיי לאוסון חזר לעצמו סוף סוף וסיפק בינואר 17.9 נקודות ב-47.9 אחוזים מהשדה ואחוזי עונשין נורמליים (שני המשחקים בפברואר אפילו יותר מרשימים). דנילו גלינארי הפך סוף סוף לסקורר מוביל ראוי לקבוצה רצינית. אלה לא רק המספרים של 20 נקודות, 2.5 שלשות ו-5.9 הליכות לעונשין ב-15 האחרונים, מה שעוד יותר חשוב זה שהוא הגיע אליהם בעזרת רצף של משחקים מאוד דומים וקולע בדאבל פיגרס לכל אורך 2013. חוסר היציבות היה מה שעצר אותו עד עכשיו, אולי החודש האחרון מעיד על קפיצת מדרגה. נהיה יותר חכמים כשדנבר תחזור לשחק מדי פעם בחוץ.
ג'ימי באטלר (שיקגו בולס)
ממש לא מפריע לי שכמעט כל פעם יש במניות החמות שחקן משיקגו, החבורה של טום תיבודו מרוויחה ביושר כל מחמאה. לאחרונה היא אפילו מצליחה להתעלות על עצמה כשהיא ממשיכה להשיג תוצאות טובות בעיצומה של מכת פציעות משמעותית שגרמה לשלושת כוכבי הקבוצה - דנג, נואה ובוזר, להפסיד משחקים בשבועות האחרונים. מרשים במיוחד היה ניצחון חוץ קליל על אטלנטה בלי בוזר, נואה וקירק היינריך.
מי עושים את העבודה במקומם? צריך רק לבחור. הספסל שנראה דליל רוב ימות השנה מתעלה בדיוק כשצריך אותו. טאג' גיבסון ממשיך להוכיח בכל הזדמנות שהוא שחקן חמישייה לכל דבר, בארבעת האחרונים הוא פתח בחמישייה וסיפק 14.8 נקודות ב-58 אחוזים מהשדה, 12 ריבאונדים ו-2.4 גגות. נייט רובינזון ממשיך להיות פלסתר לעת מצוא לקבוצה שזקוקה להרבה נקודות במעט זמן, ב-7 האחרונים יש לו 18.7 נקודות, 49.5 אחוזים מהשדה, 2.1 שלשות, 2 חטיפות, ב-3 האחרונים הוא פותח בחמישייה ומוסיף גם 9.3 אסיסטים על 1.3 איבודים.
אבל ההפתעה הגדולה ביותר שייכת לג'ימי באטלר, שחקן השנה השנייה האלמוני שבעקבות הפציעה של דנג מצא את עצמו מקבל דקות משמעותיות לראשונה בקריירה. הוא היה כל כך יעיל שגם אחרי החזרה של דנג הוא המשיך לקבל דקות, והפך למחליף הבולט של הבולס לשחקני הכנף. ב-11 המשחקים האחרונים הוא קולע 14.5 נקודות ב-49.6 אחוזים מהשדה ו-90.1 אחוזי עונשין, מוריד 7.1 ריבאונדים (כולל 2.7 ריבאונד התקפה למשחק, נתון מטורף לשחקן חוץ) ומוסיף 1.5 חטיפות. הוא גם שומר אישי נהדר, מה שהופך אותו לחביבו החדש של תיבודו. שחקן חדש נולד.
מניות קרות
דירק נוביצקי (דאלאס מאבריקס)
חודש וחצי זה מספיק זמן עבור שחקן כדי לחזור מפציעה ליכולת הקבועה שלו. במקרה של נוביצקי, לא בטוח מה יותר מדאיג - האפשרות שהוא לא התאושש מהפציעה או האפשרות שבשלב הזה של הקריירה היכולת של החודש האחרון (ממוצעי ינואר - 16.9 נקודות למשחק ב-44.2 אחוזים מהשדה ו-78.6 אחוזים מהעונשין, 5.8 ריבאונדים) היא היכולת הקבועה שלו. העליתי את שאלת המוטיבציה של נוביצקי אחרי האליפות וצריך להעלות אותה שוב - האם לג'רמנייטור יש את הדרייב הנדרש משחקן שחוזר מפציעה בגיל 34? האם נשאר לו משהו להוכיח?
אולי תהיה לכך תשובה כשלדאלאס תהיה קבוצה רצינית יותר. קשה לצפות משחקן בגילו, מעמדו ומצבו של נוביצקי לקחת ברצינות עונה מיותרת כזאת. ואולי זאת האמירה המשמעותית - תמו הימים בהם נוביצקי מסוגל להוביל חבורה של שחקני משנה סבירים לעונות של 50 ניצחונות בלי להזיע. כדי להוציא משהו מהעונות האחרונות של האירופאי הגדול מכולם, מארק קיובן יצטרך להביא לטקסס כוכבים חדשים. מכיוון שרק נס יכניס את המאבס לפלייאוף וכמעט כל החוזים בקבוצה נגמרים, העונה הזאת היא בזבוז זמן מיותר. עדיף לריק קרלייל לעלות עם הנוער.
דמרקוס קאזינס (סקרמנטו קינגס)
די, נמאס ממנו. בעצם, נמאס מסקרמנטו, קבוצה תמוהה שנמצאת בהמתנה עד שיתברר אם בקרוב היא הופכת להיות סיאטל סופרסוניקס. אני עדיין מנסה לעכל את המהלך הזה, הוא נשמע כמו פרדוקס של מסע בזמן. איך האוהדים בסיאטל אמורים להגיב כש-OKC, שלא מזמן הייתה סיאטל סופרסוניקס, תבוא להתארח אצל סיאטל סופרסוניקס שלא מזמן הייתה סקרמנטו קינגס? את מי הם אמורים לעודד? בבדיחה המפורסמת של סיינפילד שחקנים מחליפים חולצות, בסיפור הזה חולצות מחליפות שחקנים. או משהו כזה.
בכל מקרה, עד המעבר לא נראה שמישהו בסקרמנטו מתכוון לגעת בביצה הטובענית שהיא הקבוצה של השנים האחרונות. זאת עדיין קבוצה שמנסה להתבסס על טייריק אוונס, קאזינס ואוסף של קלעים שאוהבים מאוד לזרוק. קאזינס ממשיך לדמיין שהוא סופרסטאר בזמן שהוא שחקן פנים שקולע ב-44.6 אחוזים מהשדה, מאבד 3 כדורים למשחק ובהגנה מתפקד על תקן חור שחור שלא חשוב איפה היריב נכנס אליו, הוא תמיד ייצא באמצע דאנק. והתפקוד המקצועי רחוק מלהיות הבעיה המרכזית שלו. לאחרונה הוא הורחק פעם נוספת, הפעם ה-28 העונה לפי הספירה שלי. הוא רב עם כל מה שזז, לא מקשיב לאף אחד ועושה בעיות מכל סוג אפשרי. נדמה שיש עבורו רק פתרון אחד - לעבור למילאן.
דיאנדרה ג'ורדן (לוס אנג'לס קליפרס)
בפעם הראשונה שכריס פול נעדר הקליפרס השתמשו באנרגיות שהצטברו כדי להמשיך לדרוס. ההיעדרות השנייה והממושכת יותר של פול היא כבר סיפור אחר - הפעם נחשפת החולשה ההתקפית של הקבוצה בלי השחקן שהכל עובר דרכו. כשמוסיפים לזה מסע משחקי חוץ מקבלים 7 הפסדים ב-9 משחקים ששולחים את הקליפרס להסתכל למטה אל מקומות 4-6 בדאגה. אלה בדיוק המצבים שמציפים את הבעיות שההצלחה הסתירה, וזו בשורה לא טובה לדיאנדרה ג'ורדן.
הגיע הזמן להודות שהסנטר החביב לא הופך לעוגן ההגנתי שציפו ממנו להיות. הוא היה די בסדר בתחום לפני שנה ונשאר די בסדר, לא ביצע את קפיצת המדרגה הטייסון צ'נדלרית שבקליפרס קיוו לראות כשנתנו לו חוזה גדול. ההגנה של הקליפרס עובדת הכי טוב כשהחמישייה השנייה משחקת ופעמים רבות למאר אודום מקבל את הדקות שלו במאני טיים. ג'ורדן גם היה אמור להשתפר בהתקפה, אבל בינתיים זה מתבטא רק במהלך נחמד אחד ברבע הראשון. אחוזי העונשין עדיין זוועתיים ומקשים עליו להפוך לשחקן שניתן לתת לו כדור בפוסט ברוגע. הדיבורים על טרייד שיביא לקליפרס את קווין גארנט מבהירים שבקבוצה היו מעוניינים לחזק את עמדת הסנטר, שזה הצעד שחסר להם כדי לרוץ ברצינות לאליפות. לא צריך פרשן שיסביר מה זה אומר על הסנטר הנוכחי.
בריאנט מודאג: "אסור לאבד את גאסול להרבה זמן"
אזור ה-NBA בוואלה! ספורט
