איצטדיון החושך: על ערב מגעיל בגרונדמן

גישות וחניות: גדוש בכניסה לעיר – בכל זאת, לא בכל יום מאות אנשים באים להפגין נגד הקבוצה שלהם – אבל ברחובות הצדדיים הסמוכים לאיצטדיון היו חניות בשפע.

קופות: 35 נוער/חייל, 70 מבוגר.

כמה המשחק צריך לעלות: היה מעניין להיות בגרונדמן, אבל היה בעיקר מביש להיות חלק ממצעד הבושה של אינפנטילים חשוכים. 20 שקל.

קהל עירוני רמת השרון: בשער הניצחון של אפרים טאקה, ובזכות החיזוק הירושלמי, שמעו טוב את הצהלות. בכל זאת, מעט מדי. אבל לעומת הקהל השני, והכל יחסי, זה היה סביר. ציון: 6.

קהל בית"ר ירושלים: זה לא קהל. 0 זו מחמאה. ציון: ---.

הרגע של המשחק: דקה 55. סטיבן כהן מקבל כדור נגד גזענות, רק שים אותו ברשת ותשתיק את הגועל. אבל הקשר בעט לקיר האצטדיון, והחל בצרחות לעבר עצמו. בבית"ר מספרים שכהן לא שקט לאחרונה, כשלפי הדיווחים שקל לבקש שחרור במקרה שלא יהיה בהרכב של אלי כהן. אי השקט שבתוך הראש של סטיבן בהחלט באי לידי ביטוי במגרש.

המספר הנוסף: 190 דקות. מאז ה-0:2 של אבי ריקן בבלומפילד מול הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים לא כבשה שער ליגה. מאז פברואר שעבר לא ספרו בירושלים שני משחקי ליגה בלי כיבוש. עד אתמול. נראה שבבירה צריכים חלוץ. סדאייב, תתחמם.

כתב CNN: "מיסטר קורנפיין, אז מה דעתך על סדאייב וקאדייב?".

קורנפיין: "הם לא שיחקו".

כתב CNN: "נראה שהם גורמים לך ליותר כאב ראש מאשר אם הם היו משחקים".

***

איצטדיון גרונדמן ברמת השרון נראה כמו אלקטרז. המוני שוטרים, כולל נספחים ירושלמים שמתמחים בזיהוי פרצופים של קרימינלים פוטנציאלים. "לבדוק את כולם, לאט וטוב", בקע קול אסרטיבי ממכשיר הקשר, "לא אכפת לי אם כולם ייכנסו רבע שעה לאחר השריקה". בכניסות למתקן כל מה ששמעת זה "סדאייב" ו"קאדייב".

האחרון על הספסל, הראשון במרפסת מעל דגל הקרן. כיאה לאלקטרז, אף אחד לא מורשה כניסה. זאור סדאייב, שלפי קובי מויאל קרע את השריר במפגש מול קובי מויאל, מחזיק בכוס תה רותח, מפצח גרעינים ומוקף בשני מאבטחים חסונים. הוא שומע פאק יו פאק יו, מדי פעם דואג, מדי פעם מחייך. לקאדייב לא היה כזה מזל. הוא היה שם, בקור, בלי תה ובלי מאבטחים, בלי סדאייב ובלי גרעינים. על הספסל, ומעליו מאות בורים שעושים לו את המוות. זה מצחיק, כי לבית"ר ירושלים יש יותר מדי שירים על כך שהאוהדים איתה בכל מצב, באש ובמים, גם בתקופות הכי קשות.

זו לא תקופה קשה, ולא אש ולא מים. ומאות המשועממים שהתחפשו ללוחמי דת וחופש הם ממש לא אוהדי בית"ר ירושלים.

עידוד אורח לא היה במשחק. הקומץ – האוהדים הטובים – ניסו מדי פעם לתת קונטרה לאימה אך הושתקו על ידי מאות המשועממים שהחליטו שלא מתאים להם קבוצה מצליחה. ההרס העצמי במועדון הזה פשוט מדהים. האוהדים באמת רצו שרמת השרון תנצח רק כי הדת של שני שחקנים שעדיין לא שיחקו שם לא תואמת את המצע הפוליטי. כולם חטפו. ארקדי גאידמק, איציק קורנפיין, הקפטן אריאל הרוש, יתר השחקנים. אתה מסתכל על אלי כהן, עטוף בצעיף בית"ר, ולא מבין מאיפה הרוע הזה מגיע.

"זונה של גאידמק, בובה, תתפטר", הם שרים למאמן בן 62 שלקח איתם אליפות, שהשאיר אותם בליגה ושהחזיר אותם למפה למרות שאף אחד אחר לא רצה ולא יכול היה לעשות זאת. והוא עומד שם, מעיל שחור ארוך ופנים ארוכות עוד יותר, וסופג נאצות בקצב. כל זה בגלל חיזוק לקבוצה שלהם. 90 דקות הם לא ירדו ממנו, האנשים הנוראיים האלה. תכניסו טוב לראש, ילדים קטנים – אלי כהן לא צריך אתכם, ולא את בית"ר ירושלים. אם הוא הוכיח משהו לאורך השנים, זה שאין לו בעיה לקום וללכת מתי שהוא רוצה. לאחרונה הוא מצא את בית"ר, וראו לו על הפרצוף שהתאהב. שזה עושה לו טוב. הוא חייך אחרי כל משחק, ניצחון או הפסד. אתמול, במשך שעה וחצי, הוא נראה נורא.

בסיום, בדרך לחדר ההלבשה, הוא עבר ליד הצד השפוי יותר. "אלי, אל תקשיב להם", ביקשו כמה אוהדים. "אלי, אוהבים אותך", הוסיפו אחרים. אוהד אחד סימן לסדאייב עם האגודל, אוהד אחר נישק לקאדייב את התלתל. ואז החיוך של השריף חזר. ואז הוא הרשה לעצמו לענות. "הם לא אוהדי בית"ר", שלף השריף. "בגללם יורידו אותנו ליגה, בגללם יפרקו את המועדון. הם רוצים שנפסיד. הם גורם שולי והם בעיה של מדינה. אותם ילדים בני שבע, בני 10, מגיעים עם קפוצ'ונים כדי שלא יזהו אותם. מה שהם עושים פה הם עשו בבית הספר. זו אלימות וזו מכת מדינה. בית"ר ירושלים לא יכולה להתמודד איתם, לא גאידמק, לא איציק ולא אני".

כמה מטרים מסדאייב, ישב קורנפיין. הקללות לא הפסיקו, הוא דווקא היה מוטרד מעוד החמצה של חן עזריאל. בסיום המשחק, כמו בסרטים, הגיעו שבעה מאבטחים ממוקדים. "כולם איתו", ציווה הצ'יף. "לכו עם קורנפיין מהדשא ועד האוטו. כולם". שלטון ההפחדה ההזוי הזה עושה את שלו. במתחם צוותי שידור רבים שמנציחים כמה חשוכה מדינת ישראל יכולה להיות. ביניהם סרגיי פשקוב, כתב בכיר של רשת RTR הרוסית, שהגיע לפני כמה שעות מקהיר. "האמת, אפשר גם לתהות על הטיימינג של גאידמק", הוא אומר. "בשביל מה הוא היה צריך את זה?". פשקוב בילה שבוע בכיכר תחריר, ומספר שלמרות ההבדלים, זה נראה די דומה. נורא לשמוע.

וכשהתדמית הבית"רית והישראלית ברצפה, לוקחים את אייל ארד. "יש לבית"ר 250 אלף אוהדים בישראל", אומר אסטרטג העל, שינסה לעשות לכשכש בכלב גרסת טדי. "בסך הכל יש עשרות שמקללים, וכולנו, 250 אלף, נוכל להטביע אותם". אתה בטוח? "במאה אחוז". הם בטוחים שהם יגרשו את הצ'צ'נים. "שחקני כדורגל הם מקצוענים, הם צריכים להתעלם מהדברים האלה ופשוט לשחק. ברגע שסדאייב או קאדייב ישימו את הראשון, כולם יירגעו. זו התרופה". כמה דקות לסוף אפרים טאקה עושה 0:1 מפתיע וטיפוסי לליגה שלנו העונה, ולארד נותר לסכם עוד ערב עגום. "זו בושה, אלו לא אוהדים אמיתיים. הם לא בית"רים, אלא ערימה של חוליגנים".

משחק ליגה שני מאז שהחל החרם. משחק שני בלי נקודות ובלי כיבושים לבית"ר. איך שלא תסובבו את זה, כולם הפסידו.

רבע שעה לאחר השריקה לסיום, דריו פרננדס יצא בסערה מחדר ההלבשה לעבר אחרוני האוהדים שעוד נשארו ביציע הרע. הוא צרח, סימן להם לעוף מהאיצטדיון. "תרגיעו אותו, תעצרו אותו", אמרו בבית"ר. דריו נעצר, ופשוט יצא בסערה מהמגרש אל תוך רחובות רמת השרון. השיער עף בעצבים, הידיים נראו מאיימות, ופרננדס לא עצר. עיקול לאחר המגרש, שמאלה, ברחוב השני ימינה. בדיוק כשנראה שהוא נעלם מהפריים, הנה הוא מגיח בתוך רכב, השמשה מלאה אדים או עצבים. הוא נוסע כמה מטרים, מוריד את החלון, ופשוט יורה: "זה כואב לי. זה כואב לי. אני אוהב את הקבוצה ואת הקהל, זה הקהל הכי טוב בארץ. אבל אנחנו מפסידים פעם שנייה ברציפות בגללם. אלו שמקללים הם לא אוהדים של בית"ר, הם אוהדים של בלאגן. הם מפריעים לנו, לכולנו. זה לא בסדר".

***

במשך דקות ארוכות אתמול שר האספסוף "אין אוהדים, אין ניצחונות". שוב טעיתם. כי במקום הרביעי בליגת העל, כמעט בלי אוהדים, נמצאת לה עירוני רמת השרון.

לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

מייל: orenjos@walla.co.il

לכל המשחקים הקודמים במדור המגרשים

צפו באפרים טאקה מנצח את בית"ר ירושלים

לאלי כהן נמאס מהמופרעים

רמת השרון בוואלה! ספורט

בית"ר ירושלים בוואלה! ספורט