משחקי סוף השבוע באירופה: המכון לחקר הלב

זוכרים את השער הדרמטי של רובין ואן פרסי שהכריע את הדרבי של מנצ'סטר בתוספת הזמן לפני קרוב לחודשיים? זה השער האחרון שאלופת אנגליה ספגה בביתה. למעשה, האחרון שהכניע את שועריה בכל המגרשים היה מגן נוריץ' ראסל מרטין. תיקו 0:0 מתסכל מול קווינס פארק ריינג'רס הניב בעיקר אכזבה וכותרות שליליות, אך הוא גם השלים ינואר נקי לחלוטין מספיגות. במשחקי הגביע נגד ווטפורד (0:3) וסטוק (0:1) עמד בין הקורות קוסטל פאנטילימון הרומני. בארבעת משחקי הפרמייר-ליג (0:3 על אותה סטוק, 0:2 באיצטדיון האמירויות מול ארסנל, 0:2 על פולהאם והתיקו האחרון בלונדון), היה זה, מן הסתם, ג'ו הארט.

ההגנה של סיטי לא תמיד מקבלת את הקרדיט לו היא ראויה. מאז חזרתו של הארט מעונת השאלה נפלאה בברמינגהאם, לפני שנתיים וחצי, קבוצתו שומרת על המאזן ההגנתי הטוב ביותר באנגליה. כך היה, בצוותא עם צ'לסי, בעונת 2010/11 שהסתיימה במקום השלישי. כך היה בעונת האליפות, במהלכה ספג הארט 29 פעמים בלבד. העונה ההבדל בהשוואה לעורף של מנצ'סטר יונייטד בולט הרבה יותר, וזו הסיבה המרכזית בגללה עדיין שומרת סיטי על קשר עין עם היריבה העירונית.

את הכללתו של איקר קסיאס בנבחרת המצטיינים של 2012 ביכו בעיקר מעריציו של ג'יג'י בופון. אבל מה עם הארט? אליפות, יורו אישי פנטסטי ומספר הצגות אדירות היו צריכים להביא לו הרבה יותר קולות. לשיאו הגיע השוער בהופעה בלתי נתפסת בתיקו 1:1 של מנצ'סטר סיטי עם דורטמונד בליגת האלופות בתחילת אוקטובר, אחריה צייץ וויין רוני בטוויטר: "מבחינתי הוא השוער הטוב בעולם". לדעה הזו הצטרף לפני שבועיים ווייטק שצ'סני. "אני לא רואה שוער טוב או יציב מהארט" אמר הפולני של ארסנל, לפני שהפסיד ליריבו.

שנת 2013 התחילה מבחינת קסיאס בהדחה לספסל ולאחר מכן בפציעה. בופון ספג שני שערים באשמתו הישירה בהפסד לסמפדוריה במשחקו הראשונה בשנה הקלנדרית. לעומתם, אצל הארט העניינים פשוט לא יכולים להיות טובים יותר. האם הוא בדרך לכבוש את הפסגה? והאם הרצף הנפלא שלו יימשך מול לואיס סוארס?

אם יש משחק אחד שהפולנים היו שמחים למחוק מהזיכרון אחת ולתמיד, הרי שזהו ההפסד 1:0 לצ'כיה במחזור הנעילה בשלב הבתים של יורו 2012 הביתי. הנבחרת, שהתבססה על השלישיה הנהדרת של דורטמונד, היתה פייבוריטית ברורה לגבור על השכנה ממזרח אירופה, אך לא עמדה בלחץ ונכנעה בצדק רב. מבחינת לוקאש פישצ'ק, היה זה אחד המשחקים החלשים בשנים האחרונות. לעומתו, עבור מיכל קאדלץ היה זה אחד מרגעי השיא בקריירה, במרכז ההגנה הצ'כית.

פישצ'ק לא מתוקשר כמו רוברט לבאנדובסקי, ואין לו סיפור חיים טראגי כמו ליאקוב בלאשצ'יקובסקי, אולם בכל הקשור ליעילות, יציבות ותרומה קבוצתית, הוא עולה על שניהם. המגן הימני, שהוחתם על ידי יורגן קלופ בקיץ 2010 מהרטה ברלין, צמד תחת הדרכתו של המאמן הכריזמטי. אלמלא הכשלון באליפות אירופה, הוא – וממש לא דני אלבס – היא צריך להיכלל בנבחרת המצטיינים בעולם לשנת 2012.

שחקן הוגן באופן יוצא דופן עבור מגן, הפולני ספג ארבעה כרטיסים צהובים בלבד בכל המסגרות בשלוש השנים האחרונות. במאזן האסיסטים, לעומת זאת, הוא אחד הבולטים בבונדסליגה. שבעה כאלה בעונת האליפות הראשונה, שמונה בעונה שעברה, והעונה יש לפישצ'ק כבר חמישה בישולים. שניים מהם הגיעו ב-0:5 בברמן לפני שבועיים, ובמחזור הקודם נגד נירנברג סחט הפולני פנדל. בקיצור, הוא בכושר מעולה לקראת פגישה עם קאדלץ, המגן השמאלי של לברקוזן.

בסיבוב הראשון, פישצ'ק חיסל לחלוטין את הצ'כי האומלל, בישל שער וגרם להחלפתו במחצית. באוקטובר נפצע קאדלץ, וביום ראשון הוא עשוי לעשות קאמבק להרכב. אולי כדאי למאמן לברקוזן סמי הופיה לשמור אותו ביציע עוד שבוע, אחרת זה עלול להיות אירוע ממש לא נעים. אם התנופה של דורטמונד תימשך היא תדלג מעל יריבתה למקום השני.

באופן מעט מפתיע, זהו המפגש בין שתי הקבוצות שנמצאות בכושר הטוב ביותר באיטליה. נאפולי נהנתה מינואר חלומי אחרי דצמבר קטסטרופלי, אבל קטאניה משיגה תוצאות לא פחות טובות. הפילים מסיציליה חווים את העונה הטובה ביותר בתולדותיהם, גם אם התקשורת כמעט ולא שמה לב אליהם. מי מכם שמע על רולאנדו מאראן? הבחור האלמוני בן ה-49, בעונתו הראשונה אי פעם בליגה הבכירה, הוא לא פחות ממועמד מוביל לתואר מאמן העונה.

תשפטו בעצמכם. בשנים הראשונות אחרי העלייה ב-2006, נאבקה קטאניה בתחתית. ב-2010 היא עברה עונה שקטה וסיימה עם 45 נקודות. השיא הזה שופר על ידי דייגו סימאונה ל-46 נקודות לפני שנתיים, והמאמן הארגנטיני זכה לשבחים רבים על פועלו. בעונה שעברה השתפר המאזן שוב, הפעם ל-48 נקודות, עם המאמן הצעיר הכי מבטיח בליגה, וינצ'נצו מונטלה, שזכה בשל כך לקידום לפיורנטינה. הפעם, בתום 22 מחזורים בלבד, יש לפילים 35 נקודות. הם מגיעים לנאפולי מהמקום השביעי, אחרי שלושה נצחונות רצופים, האחרון שבהם על הסגולים של מונטלה. שתי נקודות בלבד מפרידות ביניהם להעפלה סנסציונית לליגה האירופית.

קטאניה היא קבוצה מיוחדת במינה – היה ראוי יותר לו הייתה משחקת בליגה הארגנטינית. המנהל הספורטיבי לשעבר, פייטרו לו-מונאקו, הזכור בעיקר בגלל המריבה המתוקשרת עם ז'וזה מוריניו, בנה סגל עם נוכחות עצומה של תכלת-לבן. עשרה ארגנטינאים יש שם, רובם המוחלט בטוחים בהרכב. בניצחון 0:2 בגנואה לפני שבועיים העלה מאראן הרכב עם תשעה ארגנטינאים, והנה לכם תפנית בעלילה – מנהיג החבורה הוא בכל זאת איטלקי.

פרנצ'סקו לודי, בפריחה מאוחרת בגיל 28, הפך לאליל הבלתי מעורער ביציעים – לא רק בזכות ניהול משחק חכם, אלא גם בגלל היותו אחד מאשפי הכדורים הנייחים הטובים באיטליה, אם לא מעבר לכך. את הניצחונות האחרונים החמיץ לודי בגלל השעיה, ובינתיים דחתה קטאניה על הסף הצעות מפתות שהגישו אינטר ומילאן, אשר נואשות לכוכב מסוגו. אנדראה סטרמאצ'וני ראה בו מחליף אפשרי לווסלי סניידר, אך לא זכה לקבלו. בשבת שב לודי להרכב מול החבורה הלוהטת של אדינסון קבאני.

הקבוצה של מאור בוזגלו מתנהלת באופן לא תקין. הבעלים רולאן דושאטלה מוכר שחקנים מאחורי גבו של המאמן מירצ'ה רדניק, מחתים יפנים ללא ידיעתו, ומקומם את כל הקהל של ליאז' נגדו. זה לא חדש – האוהדים מפגינים מול דושאטלה כבר זמן רב, והמשחק הביתי מול אנדרלכט באוקטובר הופסק לדקות ארוכות בגלל חזיזים שנזרקו לדשא. סטנדרד ניצחה אז 1:2, אבל זה לא עזר למאמן ההולנדי רון יאנס. דושאטלה הרגיש צורך להסיט את האש ופיטר אותו שבוע לאחר מכן.

ההדחה של יאנס היתה מבישה, אבל דבר אחד טוב אחד לפחות יצא ממנה. ההולנדי לא ספר את הכשרון הצעיר מישי בטשואיי ושלח אותו ליציע. רדניק החזיר את החלוץ בן ה-19 להרכב הפותח, והתוצאות לא איחרו לבוא. בטשואיי, שכבש שישה שערי ליגה בעונת הפריצה אשתקד וגילה יכולות טכניות נפלאות, השתפר עוד יותר בהדרכתו של המאמן הרומני. מאז שובו לבמה בסוף אוקטובר, יש לו כבר חמישה כיבושים, ואת המשחק הגדול ביותר הוא תרם בשבוע שעבר מול קורטרייק, עם שער מצוין ובישול ענק הרבה יותר – אל תוותרו על הצפייה בחלון למטה.

בדומה לילדים אחרים למהגרים מקונגו, כמו וינסנט קומפאני, גדל בטשואיי בשכונת מצוקה של בריסל. הוא אפילו התקבל למחלקת הנוער של אנדרלכט, אך נזרק ממנה בשל התנהגות לקויה בגיל 14. ביום ראשון יש לו הזדמנות לא רעה להוכיח למובילת הטבלה הגאה שזו היתה טעות, בדרכו להפוך למועמד אמיתי לזימון לנבחרת. תזכרו את השם.

שני המקסיקנים סומנו ככוכבי על בגיל צעיר מאוד. שניהם היו במועדוני פאר עם תווית של הדבר הבא. אלא שהגורל רצה אחרת – למרות שהצטיינו זה לצד זה עוד במונדיאל 2010, הקריירות של ג'ובאני דוס סנטוס וקרלוס ולה בינתיים ממש לא הסתדרו.

דוס סנטוס גדל בלה-מאסיה, כבש שלושער בכורה בליגה הספרדית בגיל 19, במשחק הפרידה של פרנק רייקארד מהספסל של ברצלונה. מיד לאחר מכן הוא נמכר לטוטנהאם, עבר השאלות רבות, ולא התאקלם בשום מקום. יש לו 59 הופעות בנבחרת מקסיקו, ויצירות מופת כמו השער הזה בגמר אליפות היבשת מול ארצות הברית, אבל באירופה הוא נחשב לכישלון. כעת, אחרי המעבר למאיורקה, הוא מחפש את דרכו למעלה, ושני שערים בפתיחת 2013, כולל בעיטה חופשית מדהימה לרשת מלאגה בשבוע שעבר עשויים אולי לעזור.

ביום ראשון הוא פוגש את ולה, חלוץ בן גילו שהוחתם על ידי ארסן ונגר בארסנל בהיותו בן 16, ועבר גם הוא לא מעט השאלות משונות. המנג'ר הצרפתי מעולם לא האמין בו ולא נתן לו הזדמנות, ולכן כאשר כבש 12 שערים בעונה שעברה במדי סוסיאדד הוא דרש באופן חד משמעי להישאר בספרד. בקשתו נענתה, כרטיסו נמכר לבאסקים, והעונה הוא מחזיר עם שמונה שערים, בעונה חיובית מאוד. צ'ורי קסטרו, אקס מאיורקה, מודה למקסיקני מאוד על בישול נפלא בנצחון 2:3 על ברצלונה – וגם עבור האורוגוואי יהיה זה מפגש מרגש במיוחד.