סיטי טאוור

רובע האורות האדומים בצפון בריסל, מאחורי תחנת הרכבת המרכזית, הוא לא האזור הנחמד ביותר שתוכלו לדמיין. יוצאי קונגו, קולוניה בלגית לשעבר, מאכלסים את השכונה, ורבים מילדיהם שואפים להתקבל לאקדמיה של אנדרלכט, ומשם למועדוני הפאר בליגות הגדולות של אירופה. אבל מה קורה כאשר החלום מתגשם מהר מדי?

בעונה שעברה נסע מדי פעם לירוי צעירי לאימוני מכלן ברכב אחד עם איב מה קלמבאי, שוער גבוה עם גוף רחב. ב-2003, בהיותו בן 17, סומן מה קלמבאי כאחד השוערים המבטיחים ביבשת בגילו, וחתם בצ'לסי. עם זאת, מעולם לא שמעתם עליו, כי הבחור השקט והעדין מעולם לא הצליח להתברג בסגל הראשון של הכחולים, ונדד ברחבי בריטניה, עד שחזר הביתה. גם במכלן שותף מה-קלמבאי במשחק בודד בו ביצע מספר טעויות, וכיום הוא מחפש קבוצה.

האם אתם מכירים את שמו של פלוריבר נגאלולה? ב-2003, כאשר היה בן 16, חתם הקשר הבלגי הצעיר במנצ'סטר יונייטד, והציפיות ממנו היו גבוהות. כעבור ארבע שנים הוא שוחרר מבלי להתקרב לקבוצה הראשונה באולד טראפורד, ומאז הספיק לבקר בדנמרק, הולנד, ארצות הברית ופינלנד, ללא הצלחה כלשהי. אחרי כשלון בקבוצת לובן הקטנה בבלגיה בעונה שעברה, גם הוא עסוק בחיפוש בימים אלה.

וינסנט קומפני הוא בן גילם של מה קלמבאי ונגאלולה. הוא היה חברם הקרוב בקבוצת הילדים של אנדרלכט, אולם בהמשך בחר בדרך שונה בתכלית. במקום לעבור לאנגליה, נזרק קומפני בגיל 17 הישר להרכב הראשון של הקבוצה מבריסל, והפך באופן מיידי לכוכב המדובר במדינה. העיתונאים כינו אותו "מרסל דסאי הבלגי", וקומפני באמת העריץ את משחקו של הבלם-קשר הצרפתי, כשהוא מנסה לחקות במקביל גם את פטריק ויירה. כבר בעונתו הראשונה הוא היה השחקן הבולט בזכייתה של אנדרלכט באליפות, וליקט את תואר השחקן המצטיין של הליגה כשהוא בקושי בן 18. לא פלא שמועדוני הצמרת באירופה עמדו בתור כדי לנהל משא ומתן להחתמתו. מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד ובאיירן מינכן הוזכרו כיעד אפשרי. סביליה שמה על השולחן הצעה של 18 מיליון יורו. היתה רק בעיה "קטנה" אחת – קומפני עצמו לא מיהר לשום מקום.

הכוכב הצעיר העדיף להישאר בבריסל עד גיל 20 כדי לרצות את הוריו. אמא ז'וסלין עמדה בתוקף על כך שישלים את הלימודים בבית הספר, ולאחר מכן המשיך קומפני לתואר במנהל עסקים. בהתחלה הוא עשה זאת בחוסר רצון, אולם עם הזמן נהנה הרבה יותר, וגם הפנים את היתרונות: "אחרי משחק גרוע או הפסד, הלימודים עוזרים לשכוח את התחושות הקשות". למשפחה היתה, אם כך, השפעה מכרעת על התפתחות הקריירה של קומפני, ועל מנת להבין את אישיותו של קפטן מנצ'סטר סיטי חייבים להכיר את הרקע ממנו הוא בא.

בניגוד לרוב חבריו הקונגולזים, קומפני נולד לאם בלגית שגדלה בחלק הצרפתי של המדינה. אביו, פייר קומפני, הוא אדם מרתק, שהיה פעיל פוליטי בקונגו ונאלץ לברוח ממולדתו בשנות ה-80' על מנת להציל את חייו. פייר השתתף בהפגנות הסטודנטים נגד הממשל, ראה את תומכיו נורים למוות, נזרק לכלא, ובסופו של דבר נמלט לבלגיה כפליט. עם הגעתו למדינה החדשה, עבד פייר קומפני כנהג מונית והצליח לממן את לימודי ההנדסה, והתקדם בסופו של דבר למשרה מכובדת בחברת DHL. הבן ירש ממנו את השאיפה למצוינות, וגדל כאדם רב-גוני במיוחד. במשפחת קומפני אמנם דיברו צרפתית בבית, ולכן, אגב, יש לבטא את שמו של הכוכב וינסאן ולא וינסנט, אבל הוא הלך לבית הספר לדוברי פלמית, וכיום דובר ארבע שפות באופן מושלם.

השנתיים הראשונות בקריירה של קומפני היו חלומיות. הוא התקדם באופן כמעט מיידי לנבחרת והפך לאחד השחקנים הצעירים בתולדותיה. האוהדים אהבו את הסגנון הנונשלנטי שלו ואת התרגילים שהוא ביצע עם הכדור, והמועדון התכוון לעשות עליו קופה שמנה מאוד כאשר יסיים את לימודיו. אלא שאז, בתחילת עונת 2005/06, נפצע קומפני בכתפו באימון, העדיף לעבור ניתוח והחמיץ חודשים ארוכים. ערכו בשוק ירד, והמבורג החתימה אותו תמורת 10 מיליון יורו בלבד, אם כי גם הסכום הזה שבר את שיא המועדון. המנהל הספורטיבי דיטמר באיירסדורפר, שמכר את דניאל ואן בויטן לבאיירן מינכן, מצא כך את המחליף וסבר שעשה עסקה מצוינת, אבל הפציעות רדפו את קומפני גם בעונתו הראשונה בבונדסליגה.

היתה זו תקופה של מבחן אופי רציני מאוד עבור השחקן הצעיר. קומפני זכר היטב את גורלה של אחותו הגדולה, שהיתה אתלטית מצטיינת ושברה שיאים בקפיצה משולשת, עד שפציעה קשה בברך חיסלה את הקריירה שלה. בעיות בריאותיות במשך כמעט שנתיים היוו אתגר מנטלי לא פשוט, אבל הן התגמדו אל מול מות אימו מסרטן. קומפני זוכר שמאמנו בהמבורג, הוב סטבנס ההולנדי, מעולם לא עשה לו הנחות בשל הנסיבות. "הוא היה נוקשה מאוד, אבל לפחות הוגן. הוא גרם לי להפנים שיש זמנים קשים, וצריך להתמודד איתם ולהמשיך קדימה", סיפר הבלם לפני שנה בראיון ל"דיילי טלגרף".

בסופו של דבר, התייאשה המבורג מהבלגי. האוהדים היו סבורים כי קומפני לא הצדיק את תג המחיר הגבוה, הצוות המקצועי החליט שהוא לא עומד בציפיות, והוא נמכר בהפסד בקיץ 2008. מנצ'סטר סיטי קיבלה אותו תמורת 6 מיליון ליש"ט, בהחתמה האחרונה לפני השתלטות השייח' מנסור בן-זייד על המועדון. כן, אתם קוראים נכון – מכל השחקנים הנוצצים בסגל סיטי הנוכחי, קומפני הוא היחיד שהגיע למועדון כאשר מצבו הכלכלי לא היה ברור. הוא צמח יחד עם המועדון, ולכן מרגיש קרוב הרבה יותר לאוהדים ולמסורת. במחיר המציאה, הוא צריך להיכנס להיסטוריה כעסקה המשתלמת ביותר שסיטי עשתה אי פעם.

קומפני חתם בסיטי בגיל 22, אבל תדמיתו היתה בסכנה. הוא כבר לא היה ילד פלא נדיר, אלא שחקן שעבר פציעות רבות מדי ונכשל בשל כך בקבוצתו הקודמת. כשרונות רבים מאוד בהיסטוריה התחילו ברגל ימין ואז התדרדרו למעמקים. די להזכיר בהקשר חבר קונגולזי נוסף של קומפני מקבוצת הנוער של אנדרלכט, אנתוני ואנדן-בורה. כשרונו מעולם לא הוטל בספק, והשנים הראשונות היו מזהירות, אבל אופיו הבעייתי גרם לכך שלפני שנתיים הוא היה מועמד להפועל תל אביב, והקיץ שוחרר ללא תמורה מגנק. אישיותו של קומפני שונה ממנו ב-180 מעלות. הוא נותר תמיד עם שתי הרגליים על הקרקע, והתקדמות יציבה לאורך ארבע שנים בסיטי הביאה אותו למעמד של כוכב-על אמיתי.

"הפציעה חיזקה אותי ושינתה אותי כשחקן. בתחילת הדרך בבלגיה הייתי הלהיט הגדול בזכות הכשרון. באנגליה מעריכים את היציבות והמנהיגות שלי, ואני מעדיף את הגרסה הזו", סיפר לא מכבר קומפני. הוא תמיד תומך בחבריו, ולא לחינם הם בחרו בו לשחקן העונה ב-2010/11, בדיוק כפי שעשו האוהדים. מינויו לקפטן סיטי לפני שנה, במקום קרלוס טבס שירד מהפסים וניסה לעזוב את המועדון, היה טבעי לחלוטין ומתבקש. "זה כבוד גדול, אבל הסרט על הזרוע לא ישנה את התנהגותי. תמיד הייתי מנהיג, והתפקיד החדש לא ישפיע על מעמדי בקבוצה", אמר אז הבלגי.

מבחינת האוהדים, קומפני הוא הסמל האולטימטיבי, והקפטן שומר על קשר יומיומי איתם בפייסבוק ובטוויטר. העובדה כי בעונתו הראשונה בתפקיד זכתה סיטי באליפות הנכספת רק מחזקת את ההערצה כלפיו, ולא היה שחקן ראוי ממנו לכבוש את השער הקריטי בדרבי מול מנצ'סטר יונייטד בשלהי העונה שהביא ניצחון 0:1 והעלה את החבורה של רוברטו מנצ'יני למקום הראשון על חשבון השדים האדומים. המנג'ר האיטלקי סומך על הבלגי בעיניים עצומות והכריז לא פעם: "קומפני הוא אחד הבלמים הטובים בעולם". בקיץ האריך קומפני את החוזה עד 2018, וביציעים יכולים להיות בטוחים שלא יתפתה לעזוב לשום מקום אחר.

הלב של קומפני צבוע בתכלת, אבל הוא אף פעם לא הזניח את שורשיו. ב-2004, כאשר קיבל את פרס השחקן המצטיין בבלגיה, הוא הקדיש אותו לחבריו בשכונת המצוקה. בשנים האחרונות, אחרי שהפך למולטי-מיליונר, הוא משקיע ביחד עם אביו זמן וכסף רב לקידום פרויקטים חברתיים בקונגו, כולל בניית אכסניות לילדים יתומים, וחולם להעניק להם הזדמנות להתפתח בחיים. האזינו לראיון שהעניק בנושא לערוץ היוטיוב של המועדון, ותבינו מדוע גם השונאים המושבעים ביותר של מנצ'סטר סיטי חייבים להעריך את אישיותו של קומפני.

כעת, כשהוא בן 26 ובשיא כושרו מכל הבחינות, מכוון קומפני ליעד הבא – הגביע האירופי. כבר לפני שנתיים, כאשר רבים פקפקו במהפכת הכסף מהמפרץ הפרסי בסיטי-אוף-מנצ'סטר סטדיום, הכריז הכוכב: "למה שלא נחלום על זכייה באליפות? למה שלא נחלום על זכייה בליגת האלופות? תמיד צריך להציב לעצמך מטרות שאפתניות". החלק הראשון של המשאלה כבר הוגשם, וקומפני מעולם לא נרתע מאתגרים: "ככל שהיריב חזק יותר, כך אני משחק טוב יותר. תמיד אהבתי את הלחץ, הוא גורם לי להיות חזק יותר". אין הרבה אתגרים גדולים יותר מאשר מפגש עם ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו. הערב, מול סוללת הכוכבים של אלופת ספרד, כשההדחה בשלב הבתים אשתקד עדיין זכורה היטב, ייתכן שהוא יצטרך להיות טוב אפילו יותר מבעבר.

כבר לפני שש שנים שגיב ברעם "גילה" את וינסנט קומפני