"כל מה שאנשים שמעו על הפועל כפר סבא בשבועות האחרונים זה סוג של אחיזת עיניים", קובע גורם בכיר בהתאחדות לכדורגל. "הקבוצה לא הייתה צריכה ללכת לפירוק וכמעט כל הכסף שהיא חייבת ישנו, רק חסרים 1.2 מיליון שקל שהעירייה אמורה להעביר בפברואר. יש פה אנשים שדואגים שאדם מסוים יקבל את הקבוצה כמעט בחינם ובגלל זה הם הלכו לפירוק". בשבועות האחרונים המועדון מהשרון לא ירד מהכותרות. הבעלים, הראל רייכמן, עזב את הקבוצה, הבעיות הכלכליות של המועדון צפו החוצה, שחקנים לא קיבלו את משכורתם במשך מספר שבועות, סוכן השחקנים ג'קי מויאל נכנס לתמונה ובסופו של דבר, הורה בית המשפט למנות למועדון מפרק.
אין כמעט גוף תקשורתי שלא התעסק בנעשה באחד מהמועדונים הוותיקים בארץ ואף רבים מהם תקפו את בקרת התקציבים ושאלו: איך ייתכן כי בקבוצה מקצוענית בארץ שחקנים לא מקבלים שכר?
העובדות בשטח מספרות סיפור אחר לגמרי. לטענת מספר לא מבוטל של גורמים, רייכמן הסתבך בעסקיו הפרטיים ואף לווה לכאורה כסף מהשוק אפור. מנגד, יש הטוענים שנכנס לחובות בגלל השקעותיו בקבוצה. בכל מקרה, הבעלים נאלץ לעזוב וספקים ונושים החלו לדרוש את כספיהם מהמועדון, אך מבלי כתובת אמתית בכפר סבא לחובות, נאלצו לפנות לבית המשפט, שם הוטלו עיקולים על חשבונות המועדון. בספטמבר האחרון פנה עורך הדין אמיר קרביץ לבית המשפט בטענה שכפר סבא חייבת כ-400 אלף שקלים לקבוצה ליברית וביקש להטיל צווי עיקול גם על הבטוחות בבקרה שעמדו על מיליון שקלים, וכך היה. אותו צו עיקול למעשה מנע מהבקרה לשלם את משכורות השחקנים עד אשר זו פנתה לבית המשפט וביקשה להשתמש בכ-600 אלף שקל מהבטוחות על מנת להסדיר את שכרם של שחקני כפר סבא.
לאחר שהכסף שוחרר על ידי שופט, שילמה הבקרה לשחקנים את משכורות יולי עד ספטמבר. במקביל, מויאל ניסה לרכוש את המועדון ואף כבר הניח בטוחות חדשות בבקרה, אלא שברגע האחרון קיבל רגליים קרות. הסיבות לעזיבתו, על פי אנשים המקורבים לעסקה, הן חובות רבים שהצטברו, הנאמדים בכחמישה מיליון, אם זה למ.ס אשדוד, שחקני עבר ועוד מספר תביעות פתוחות . אולם גם היום לאחר נפילת העסקה, בבקרה טוענים בתוקף כי החוב של כפר סבא עמד לפני הפירוק על 1.5 מיליון שקל שרובו היה אמור להיות מכוסה על ידי העירייה, שלא רצתה להעביר את הכספים למויאל מתוקף רצונה להיות מעורבת יותר בנעשה בקבוצה. כך למעשה, טרפדה את עסקת העברת המועדון למויאל. עוד טוענים בבקרה, כי ברגע שהעירייה תעביר את ההקצבה שהבטיחה, לא רק שהסכום יכסו את החובות, כפר סבא הייתה עשויה לסיים את השנה בפלוס תקציבי. הערכה זו גרמה ללא מעט גורמים בהתאחדות להאמין כי הקבוצה הצהירה על פשיטת רגל כדי למכור את המועדון במחיר נמוך מאוד לאחד ממקורביה. לפי אותם גורמים, ככל הנראה מדובר ביצחק שום.
כפר סבא לא לבד. בשנים האחרונות לא מעט קבוצות פשטו רגל או שנכסיהן הוקפאו. לרוב מדובר במועדונים עם קהל אוהדים די מצומצם, אבל כשזה קרה בהפועל פתח תקוה וכפר סבא, לא מעט אנשים הביעו דאגה על מצבו של הכדורגל הישראלי. החיצים כמובן כוונו אל הבקרה - הגוף המפקח על כספי הקבוצות האם באמת חוסר פיקוח ויד מתירנית שולטים בגוף הזה? וואלה! ספורט החליטה להרים את הכפפה ולבדוק כיצד קבוצות מגיעות לסף פשיטת רגל, מדוע שחקנים בלא מעט קבוצות לא מקבלים שכר והיכן האחריות של הבקרה במקרים הללו. אחרי אינספור השמצות על גוף המפקח, הדבר די ברור, הבקרה לא רק שלא אחראית על תוצאת אלה, אלא גם היא קורבן של תקנון הזוי שנקבע על ידי ראשי הקבוצות בארץ שמאפשר להם לברוח מהאחריות כספית בקבוצות.
התפקיד הרשמי של הבקרה הוא למעשה לדאוג שכל קבוצה תשלם את משכורות השחקנים ועובדי המועדון, כולל ספקים שונים. "זוהי המטרה של הבקרה כפי שאנחנו רואים אותה", טוען היו"ר עופר אורליצקי. "כמובן שהמטרה שגם קבוצות לא יפשטו רגל במהלך עונה, אבל יש מקרים של כניסה של גורמים, למשל מהשוק האפור, לכדורגל ובמקרה שכזה אנחנו מעדיפים שהקבוצה כן תפשוט רגל וייכנס בעלים אחר".
אותו תפקיד מתבצע בשני שלבים. הראשון, לפני פתיחת העונה הבקרה קובעת לכל קבוצה תקציב משוער המורכב מהכנסות מהטוטו, כספים המועברים מההתאחדות, זכויות שידור וצפי קהל. כמו כן, הבקרה בודקת את חובות הקבוצה, את ספרי הכספים ואמורה לדאוג למנהל תקין וגם לוודא שאף קבוצה לא תחל את העונה כשהיא חייבת כספים. השלב שני, במהלך חלון העברות בינואר, כשהקבוצות מבקשות להתחזק ורוצות להגדיל את תקציבן, הן שוב פונות לבקרה ולמעשה אותה בדיקה שנערכת בקיץ מתקיימת שוב. כלומר, בין התקופות הללו הבקרה כמעט ולא אחראית על הנעשה במועדונים ולא יכולה לעקוב מקרוב על התנהלותן הכספית.
מעבר לכך, רוב תקציבי הקבוצות נבנים על פי הערכות משוערות של הכנסה. כלומר, הבקרה ואנשיה עוסקים בניהול סיכונים לקבוצות ומשערים על פי עונות קדומות את גובה התקציב לעונה הבאה. חשוב לציין, כי תקציב נבנה מעונה לעונה וכמעט לא מתחשב בחוזים ארוכי טווח. אם קבוצה רוצה להגדיל את התקציב שלה בניגוד להערכות הבקרה, היא מחויבת להמציא בטוחות שבמקרה ולא תעמוד בתשלומים, הבקרה תוכל להשתמש בכספים אלה על מנת לפרוע את החובות. מתוך כל הבטוחות, רק 1.4 מיליון שקל מגיעים בצורת ערבות בנקאית ישירה של הבעלים בליגה העל ואילו בליגה הלאומית מסתפקים בכ-700 אלף שקלים. יתר הבטוחות הן הבטחות של עיריות להעביר כספים, ספונסרים למיניהם ואף צ'קים אישיים של בעלי הקבוצה או אנשים המקורבים אליה ורוצים לתרום.
"לבקרת התקציבים יש היסטוריה כספית של למעלה מ-20 שנה. היא יודעת ברמה דיוק גבוהה מאוד כמה הכנסות יהיו במהלך העונה הקרובה", אומר היו"ר לשעבר יאיר רבינוביץ'. "רוב ההכנסות וההוצאות של קבוצה ידועות מראש והבעיות הן עם שכר השחקנים, זה למעשה המשתנה הלא קבוע. בהפרש של הכנסות והוצאות נקבע שכר השחקנים וקבוצה שרוצה להגדיל את תקציבה חייבת להציג בטוחות על כסף נוסף, כך שלא יכולים להיות פספוסים. כל חוזה אמור להיות מאושר על ידי יו"ר הבקרה, כך שאין טעויות בנושא זה. לכל תחזית אופטימית שהייתה אצל ראשי הקבוצות בזמני, אני דרשתי בטוחות לא משנה מה גובה הסכום".
הבעיות מתחילות במקרה של כניסה לחובות או אי עמידה בתשלומים. לדוגמה, קבוצות ליגת העל מחויבות לעמוד בתקציב המינימום שהוא 11.6 מיליון שקל. רוב הכספים בתקציב המינימום מגיעים בכלל מהגופים המוכרים (טוטו, זכויות שידור, ההתאחדות לכדורגל) ולא מן הבעלים עצמם. נוסיף לזה את צפי הכנסות מהכרטיסים וכך כל קבוצה בליגת העל מגיעה לתקציב המינימום, אלא אם כן מדובר בקבוצות כמעט ללא קהל כמו עירוני רמת השרון, ששם נתח שמן מהתקציב מגיע מהעירייה.
הגירעונות מתחילים בדרך כלל בקבוצות הקטנות כאשר הבעלים או הנהלת הקבוצה מאמינים כי הקבוצה תצליח העונה וגם הכנסותיה יגדלו. חשוב להבין כי לרוב הקבוצות יש מספר אוהדים די קבוע וגם אם קבוצה עלתה ליגה, לא בהכרח קהל גדול יותר מגיע. במקרים שהקבוצות מתעקשות להגדיל את התקציב הן צריכות להעמיד בטוחות שלא תמיד מגיעות ממקורות אמינים. למשל, לפני כחודשיים בערך התברר כי מכבי אום אל פאחם לא מצליחה לעמוד בשכר שחקניה. האגדה בעיר מספרת שלאחר עזיבתו של הבעלים בתחילת העונה, הקבוצה נתקעה עם לא מעט חובות ולא היו כספים לשלם שכר לשחקנים. אבו רג'א שתפס את ראשות המועדון הבטיח כי כל החוזים ישולמו, אך ביקש מהשחקנים סבלנות. בכדי לעמוד בהתחייבויות הקבוצה לבקרה, אבו רג'א ואנשיו פשטו על העיר וביקשו מלא מעט תושבי המקום צ'קים בכדי לערוב לקבוצה. ההבטחה הייתה שהצ'קים האלה לא ייפדו ואלו הונחו בבקרה. לקראת דצמבר, כשהשחקנים לא קיבלו כבר מתחילת השנה משכורות, הם החליטו לשבור שתיקה וכשהדברים הגיעו לבקרה, גילו שם שלצ'קים אין כיסוי והקבוצה מחויבת על כספים שאין לה. בכל מקרה, בבקרה פדו את הערבות הבנקאית שהניחו בתחילת העונה ובחודשיים האחרונים השחקנים מקבלים שכר.
חשוב לציין, כי כל צ'ק שמגיע לבקרה עובר אישור, אך לעיתים צ'קים שנבדקו בתחילת העונה הם ללא כיסוי אחרי מספר חודשים. בשל כך, המליצה הבקרה לוועדת שטרוזמן להגדיל את הערבויות הבנקאיות של כל בעלי הקבוצות לפחות לשלושה מיליון שקל, ואף דרשה סכום גבוה יותר. הוועדה קיבלה את טענות הבקרה, אך בפועל התאחדות התנגדה לכך והתקנון לא שונה במקרה זה.
כאן טמון ניגוד אינטרסים. הגוף שקובע את התקנון הוא למעשה מזכירות ההתאחדות, שם נציגים לכל הקבוצות ורוב הכוח נמצא אצל הקבוצות הקטנות שמתנגדות להעלאת הערבויות ולמעשה הן מסכנות את עצמן או דואגות לאינטרסים של הבעלים ולא של המועדון. כך קורה שבהיעדר ערבות בנקאית גדולה יותר, הסיכון של הקבוצה לא להעביר את שכר השחקנים גבוה יותר שכן ערבות בנקאית ניתנת למשיכה בכל רגע נתון.
במקרה אחר, בהפועל נצרת עילית השחקנים לא קיבלו שכר כמעט חצי שנה. בקיץ 2011, אחרי שלקבוצה היו לא מעט חובות, הבקרה סירבה לאשר את תקציבה הקבוצה לעונה החדשה. קצת לפני סוף יוני, הנהלת הקבוצה יזמה שיחה בנוכחות כל השחקנים שם הבטיחו כי כל שכרם יושלם, אך רק בצ'קים דחויים. בטרם קיבל כל שחקן את אותן המחאות, היה עליו לחתום על טופס שהקבוצה איננה חייבת לו כספים וטפסים אלו הועברו לבקרה. ביום האחרון לאישור התקציב הגיע מנכ"ל הקבוצה, אלי אלפסי, עם צ'ק ערבות של היו"ר רוני ליקוורניק, והפקידו בכדי להבטיח את השתתפותה של נצרת עילית בליגה הלאומית. הבקרה קיבלה את אותו צ'ק, אך לאחר מספר שבועות התברר כי לצ'ק אין כיסוי ושוב השכר לא שולם. חובות הקבוצה לספקים, לשחקנים ובעלי תפקידים הביאו את נצרת עילית להקפאת הליכים. בבית המשפט התברר כי השחקנים עצמם ובעלי תפקידים במועדון קיבלו צ'קים דחויים אישיים במקום להמתין לשכרם המסודר, מבלי לדווח על כך לבקרה או לארגון השחקנים. כשהקבוצה נכנסה להקפאת הליכים על ידי בית המשפט, הבקרה לא הייתה יכולה לערוב כלל לאותם לצ'קים ושחקנים ומאמנים נשארו ללא כספם.
השיטה במקרה זה ידועה לכל, בעלי הקבוצות בעצם מאיימים על שחקנים שאם לא יקבלו את אותם צ'קים הם יעזבו את הקבוצה ולא יקבלו את השכר או לא ישחקו עד תום העונה, וכך למעשה נוצר סוג של קשר שתיקה. השחקן מפחד להתלונן ומקבל על עצמו את תנאי הבעלים ובספרי הקבוצה לא נרשמת פעילות. כך נוצרים כל מיני חוזים כפולים ולבקרה ולארגון השחקנים אין אפשרות לעזור לאותו שחקן או בעל תפקיד שלקח צ'ק אישי מהבעלים. חשוב לזכור, כי הבקרה יכולה להתערב רק כאשר יש תלונה רשמית מאחד השחקנים או הגורמים בקבוצה לגבי אי תשלום שכר וגם אם היא קוראת דיווחים בתקשורת על הלנות שכר למיניהם בפועל כל עוד אין תלונה רשמית היא לא יכולה להתערב בנעשה בקבוצה.
"הבעיה הראשונה של הבקרה היא היותה כפופה לתקנון של ההתאחדות", טוען אריה אלטר מארגון השחקנים. "הבקרה כגוף היא גוף מצוין שנחשב לאחד המקצוענים באירופה, אבל מצד שני אנחנו עדיין מגיעים למצב שכל עונה פושטות שתי קבוצות את הרגל. הבעיה כפי שאני מבין היא שהבקרה לא מצליחה לאכוף את החוקים שהיא הייתה רוצה לראות בגלל אותו תקנון. אנחנו בארגון השחקנים המלצנו על שני מסלולים - אדום וירוק - לבעלי קבוצות החל מהשנה הבאה. כלומר, קבוצות כמו מכבי חיפה, קרית שמונה, הפועל באר שבע, בני לוד ומכבי הרצליה שאין איתן בעיות לאורך שנים והן משלמות כמו בחברות גדולות במשק, יקבלו את המסלול הירוק וכל חוזה שהם ירצו להעביר הבקרה לא תערים קשיים. לעומת זאת, קבוצות שיאחרו פעמיים בתשלום משכורות בעונה ייכנסו למסלול האדום. שם יבקרו אותן חודש בחודשו וערבויות שלהן יהיו הרבה יותר מוחשיות, אפילו כסף מזומן".
"הבעיה שכל עוד הבקרה כפופה להתאחדות לכדורגל ולתקנון זה לא יתבצע", ממשיך אלטר. "ברור לכולם ש-80 אחוז מבעלי הקבוצות הם יותר מבסדר, אבל ה-20 אחוז שהם לא בסדר הם עיקר העבודה של הבקרה. אם הבקרה הייתה גוף נייטראלי שמכתיב את דרכו שלו ללא קשר להתאחדות, היינו עדים לבקרה הרבה יותר טובה. בעיה נוספת, היא הכוחניות של בעלי הקבוצות. כשהם מסתבכים הם נעשים שקרנים ורמאים יותר. זה כמו סימפטום של נרקומן שברגע שהוא מסתבך הוא מתחיל לשקר את כל העולם ובמקרים שכאלה חייבים להיות הרבה יותר ערניים, לערוך בדיקות עמוקות ולקבל כל הזמן אינפורמציה מהשחקנים כמה הבעיות חמורות. אם זה היה כך, קבוצה כמו אום אל פאחם לא הייתה עוברת בבקרה בקיץ".
קושי נוסף העומד בפני הבקרה הוא שקבוצות משתמשות בהליך הפירוק בקלות רבה. כלומר, קבוצה יכולה להתחייב על איקס כסף בעונה ולהביא עמה ערבויות מפוקפקות ואז, כשהתכנית לא יוצאת לפועל או הבעלים לא יודע אם יעמוד בציפיות הקהל, הוא נכנס להליך של פירוק. אותם דברים נכונים לגבי הפועל פתח תקוה בעונה שעברה. כמו במקרה כפר סבא, גם שם הבקרה התנגדה לפירוק. לטענת גורמים בהתאחדות הסיבה שפתח תקוה הכריזה על פשיטת רגל היא כי הנהלת הקבוצה לא רצתה להיגרר לעימותים עם האוהדים המסורים של וידעה שהעונה לא תהיה מוצלחת. ההוכחות לכך הן שלאורך כל העונה שעברה לא הייתה כל בעיה בתשלום השכר ולמעשה בבקרה טוענים כי היה תקציב מינימום עבור הקבוצה ואף יותר. במקרים אחרים בעבר פשוט הקבוצה הייתה נכנסת להליך פירוק או הקפאת נכסים ואז השכר שהיה מבוטח לשחקנים או גורמים אחרים במועדון לא שולם.
בפתח תקוה דוחים את הטענות של אותם גורמים: "קודם כל, בדיון בבית המשפט ההתאחדות כן תמכה בפשיטת הרגל, כך שלא ברור איך הבקרה חושבת אחרת", אומר עמית פינס, עורך הדין שייצג את פתח תקוה בהליך המשפטי. "היו חובות מוכחים של מיליונים. חדלות פירעון היא לא עניין של בחירה. מי שמשתמש בהליך של פירוק כדי לנסות להגדיל לעצמו רווח מסתכן בעבירות פליליות. אי אפשר לבלף את זה ואלה דברים שניתן להוכיח בקלות בבית המשפט. הבעיה הייתה לאורך זמן שניסו למנוע משחקנים תביעות ושילמו לשחקנים את המשכורת בצ'קים ללא ניכוי מס ואז הצטברו חובות בעיקר ממס הכנסה שהגיעו למיליונים ולא הייתה אופציה אחרת לקבוצה אלא ללכת להליך של פשיטת רגל". אלטר מציע רעיון: "קבוצה שרוצה ללכת לפירוק צריכה לרדת ארבע ליגות ואז היא תחשוב הרבה יותר טוב אם כדאי לה להתחיל בהליך הזה".
בכלל, נראה כי העלמת מיסים לא זרה לחלק מקבוצות הליגה הלאומית. במקרה של הפועל פתח תקוה, חובות המס שלה הגיעו ל-17 מיליון. רק לפני שבועיים קיבל בית המשפט את עסקת הטיעון של אבשלום נוריאל, הבעלים של הפועל נצרת עילית לשעבר, שהורשע בעבירות מס חמורות ונגזר עליו שישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס של 800 אלף שקלים. נוריאל שילם את משכורות נצרת עילית דרך חברת מובילי דרור בבעלותו ולא דיווח לבקרה על כ-893 אלף כחלק מהתקציב, וכך למעשה היה צריך להניח ערבויות קטנות בהרבה על הקבוצה. "צריך להבין שכמו שעבריינים כל הזמן משתכללים ומוציאים פרצות לחוק, כך גם בכדורגל", טוען גורם בכיר בענף. "אתה מוצא דרך איך להתמודד עם הונאה כזו ואז מגיע אדם חדש ומצליח להערים על המערכת".
עוד דרך שכבר הפכה לנורמה במספר קבוצות היא להפסיק לשלם משכורות בסביבות מרץ. בפועל אחרי שהקבוצות עוברות את הבדיקה בינואר וחלון ההעברות נסגר הבעלים יודעים כי לשחקן אין לאן לעבור ואם הוא רוצה את שכרו, שייקצץ או ימתין על הספסל במקרה הטוב עד תום העונה. כך היה בהפועל אשקלון במשך שנים ובעוד מספר קבוצות. אפילו בליגת העל בקבוצה כמו בני סכנין בעיות תזרים המזומנים תמיד מגיעות בסביבות חודש מרץ, אך בבקרה מתחייבים כי כל הכספים שולמו עד הקיץ במקרה של שתי הקבוצות הללו. אולם, כמו במקרה של נצרת עילית, ישנן לא מעט דרכים לעקוף את ספרי הקבוצה ולשלם לשחקנים בדרכים לא כשרות. "יש תופעה עקומה בכלל בכדורגל ובעיקר בליגות הנמוכות", טוען אחד השחקנים הוותיקים בארץ. "במקום שכל קבוצה תעמוד בשכר כמו כל מקום נורמלי, השחקנים ממליצים אחד לשני איפה כדאי ללכת לשחק לפי אם משלמים בזמן או לא. האבסורד שזו צריכה להיות חובה של מקום עבודה, הרי אף אחד לא יילך לעבוד במקום שלא משלמים שכר בזמן. הנורמות בליגות הנמוכות הן שערורייה וצריך לעשות לזה סוף. בשנה האחרונה מרגישים שהבקרה הרבה יותר חזקה, אבל צריך לתת עוד יותר כוח ולפקח מקרוב יותר על הנעשה בקבוצות ולא רק פעמיים בשנה".
בעונת 09/10 העפילה מכבי אחי נצרת בפעם השנייה בהיסטוריה לליגת העל. בינואר הנהלת הקבוצה הבינה שאם לא תתחזק היא תמצא את עצמה בחזרה בליגה הלאומית. ההנהלה החלה להשקיע כספים רבים והניחה בבקרה ערבויות שהתבררו כחסרי כיסוי, מה שהניב חוב שעל פי נאמן הקבוצה, עורך הדין מוטי נבון, נאמד בכ-24 מיליון שקלים: "בשנתיים שעבדתי עם הבקרה אין לי ולו טענה אחת כלפיה", אומר נבון. "העבודה שם נעשית ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, אבל כדי שקבוצות לא יגיעו למצב חייבים להגדיל את הערבויות הבנקאיות. כלומר, קבוצה שלא יכולה לערוב בנקאית על גודל התקציב, אסור לתת לה להתקיים. אם קבוצה רוצה תקציב של כ-14 מיליון. לדוגמה היא חייבת להניח ערבויות של אותו סכום ולאחר מכן כגודל ההכנסות כך תקוצץ הערבות. כך נפטרים מכל מיני הבטחות סרק של עיריות להעמיד תקציבים לקבוצות וכל מיני מקורות או צ'קים שמתברר לאחר מכן שאין עליהם כיסוי".
בניגוד לנהוג בהתאחדות לכדורגל, שם כל שינוי תקנון לוקח שנים, בבקרה כן לומדים ומנסים כל הזמן לשנות את אפשרויות האכיפה. תקופת ארקדי גאידמק בבית"ר ירושלים קבעה נורמות חדשות. הרי גאידמק היה ידוע בפיזור כספיו ללא מעצורים. חוזים שמנים במיוחד נחתמו בזמנו בבית"ר וכשהאוליגרך הרוסי נכנס לקשיים כלכליים בית"ר גם עמדה בסכנת פירוק מכיוון שהתקציב בנוי מעונה לעונה. בקיץ הקודם, התחייבויות הקבוצה עמדו על כ-60 מיליון שקלים ובית"ר כמעט וקרסה. השחקנים הסכימו לקצץ בשכרם ואילו גומא אגייאר תרם עוד מיליוני שקלים ויחד עם ההכנסות, הקבוצה סיימה בגירעון של שני מיליון שקל, אותו כבר כיסתה. הצפי, אגב, הוא שאם בית"ר תמשיך את העונה המוצלחת שלה על הדשא היא תסיים ברווח גדול את העונה. הלקח הנלמד הוא אורך החוזים של שחקנים. הבקרה דרשה כבר לאחר מכן שינוי לתקנון שידרוש בטוחות על כל חוזה ארוך, אך נדחתה. לבסוף השינוי שכן הוכנס הוא שבמקרה של חוזה מעל מיליון שקל וחצי לעונה לשחקן יהיו בטוחות צמודות לכל אורך החוזה ובמקרה שהקבוצה לא תעמוד בשכרו של אותו שחקן, מאותן בטוחות הוא ישולם.
נדמה שגם הבקרה שואפת להציג ניקיון כפיים בכדורגל הישראלי ומנסה לדחוף החוצה בעלים שעולים לכותרות בכל הקשור לאי תשלומי שכר. גם במקרה של אלי טביב והפועל תל אביב הבקרה הייתה בין הגופים שהפעילו לחץ לפרידה בינו לבין האדומים, למרות שטביב עמד בכל התחייבויותיו: "התנהלות הכספית שלו הייתה בעייתית", אומר אורליצקי. "זו אף פעם לא הייתה שאלה אם יש את הכסף כי טביב הוא איש עשיר מאוד, אבל הוא זה שעשה נזק לעצמו שנגרר למאבקי כוח מול שחקנים ולא שילם את המשכורות בזמן והביא על עצמו מספר תביעות. זו מבחינתנו התנהגות ממש לא רצויה של בעלים של קבוצה במיוחד בליגת העל. אותם הדברים נכונים גם לגבי ירון קוריס, שהחזיק בהפועל רמת גן והבקרה רצתה לראות אותו יוצא מהכדורגל בגלל חשדות לכספים ממקורות בלתי אמינים".
עוד טענות שעלו הן התערבות של ראשי התאחדות בעבודת הבקרה. למשל, ישנו סיפור המסתובב בכותלי ההתאחדות על כך שהיו"ר אבי לוזון עזר בזמנו למכבי באר שבע לעמוד בתקציב הליגה הלאומית. כלומר, לקבוצה היה חסר מקורות מימון והוא זה שהבטיח לבקרה שהיא תעמוד בהתחייבויותיה בתמורה לקול שלהם במזכירות התאחדות. בבקרה דוחים את הטענות הללו: "מעולם אבי לוזון לא פנה אליי בנוגע לאף קבוצה", טוען אורליצקי. "הרבה אנשים אוהבים לספר סיפורים ואולי הוא הבטיח עזרה, אבל אף פעם לא הייתה פניה ממנו או מאף גורם בהתאחדות לאשר תקציב כזה או אחר של קבוצה מסוימת".
חשוב לציין, מוסד בקרת התקציבים בארץ הוא מהמוערכים באירופה ולאחרונה קיבלה שבחים גדולים מאופ"א על התנהלותו, אך ללא ספק יש עדיין פגמים. קודם כל, חשוב ששחקני הקבוצות יפסיקו לשתף פעולה עם בעלים שלא מסוגלים לעמוד בחוזים ולא משלמים שכר וידווחו זאת במיידי לארגון השחקנים ולבקרה, כך תימנע הלנת שכרם ועבירות על החוק. יתרה מכך, הבקרה חייבת להיות גוף בלתי תלוי שלא אמור להיות כפוף לתקנון שנקבע על ידי בעלי הקבוצות אלא להחליט בעצמו איך להתנהל עם כל קבוצה על סמך ההיסטוריה הכספית שלה. אם הבקרה תוכל לעקוב במשותף על קבוצות עם בעיות כלכליות לא רק שתצליח לפקח ולדאוג שהשכר יושלם לבעלי התפקידים ולשחקנים, אלא תמנע גם כניסה של גורמים מפוקפקים לענף וכסף ממקורות לא יודעים. אם זה כרגע בלתי אפשרי, חייבת התאחדות לכדורגל להגדיל את הערבויות הבנקאיות של כל קבוצה וכך למנוע כמה שיותר מקרים אי עמידה בתשלומי שכר וספקים.
תגובת יו"ר הפועל כפר סבא לפני פירוק מוטי יברבוים:
מפתיע אותי מאוד שאלו טענות הבקרה. אני אומר באחריות שאף במועדון לא רצה להגיע למצב של פירוק ועשינו מאמצים גדולים להימנע מכך. אם הבקרה טוענת שהיינו יכולים לסיים את העונה ללא גירעון שיבואו ויוכיחו זאת, אשמח לדעת איך. אלה פשוט שטויות, הדברים לפיהם העירייה רצתה שהקבוצה תעבור ליצחק שום או לכל גורם אחר במחיר הרבה יותר נמוך.
תגובת דוברת ההתאחדות לכדורגל מיכל גרונדלנד:
1. עמדתה העקרונית של ההתאחדות הינה כי יש לעשות כל מאמץ על מנת למנוע כניסתן של קבוצות להליכי חדלות פירעון. מטעם זה אף התקבלה הוראת התקנון על פיה מופחתות 9 נקודות לקבוצה כלפיה ננקטו הליכים, כאמור, וזאת במגמה להרתיע קבוצות לבחור בדרך של פירוק/הקפאת הליכים. יחד עם זאת, הבקשות המוגשות לבתי המשפט, מוגשות, במרבית המקרים, על ידי נושי הקבוצה ולהתאחדות, כמו גם לבקרת התקציבים, אין שליטה בעניין זה. לא פעם הצליחה ההתאחדות לדחות את מועד מתן צו מינוי המפרק/הנאמן, אולם לא ניתן למנוע הליך זה אם בית המשפט ישתכנע שהקבוצה נמצאת במצב של חדלות פירעון ואף הכנ"ר ורשם העמותות תומכים בבקשה. לנגד עיניו של בית המשפט עומד אינטרס הנושים והוא זה המנחה אותו, בדרך כלל, בקבלת החלטותיו. בעניין זה אין, לדעתנו, שוני מהותי בעמדות ההתאחדות והרשות לבקרת תקציבים.
2. הנהלת ההתאחדות, המונה 29 חברי הנהלה ושלושה נציגי ציבור (ולא מזכירות ההתאחדות) היא זו המוסמכת להתקין תקנונים ובכלל זה את תקנון בקרת תקציבים. התקנון מקנה לרשות לבקרת תקציבים וליו"ר הרשות סמכויות נרחבות בכל הקשור להתנהלותן הכספית של קבוצות הליגות המקצועניות ולהתאחדות אין כל מעמד בעניין זה. לרשות לבקרת תקציבים ולעומד בראשה שיקול דעת עצמאי, נרחב ובלתי תלוי בכל הקשור לפעילות הרשות. הנכם מוזמנים לעיין בתקנון בקרת תקציבים על מנת להיווכח כי אין כל ממש הנטען בדבר הגבלת צעדי הרשות במסגרת התקנון. בניגוד לנאמר בפנייתכם, מעמיד התקנון לרשות יו"ר הרשות את כל הכלים הדרושים לשם פיקוח צמוד על פעילותן הכספית של הקבוצות בכל שלב משלבי עונת המשחקים. הרשות לבקרת תקציבים עומדת בשורה הראשונה, בעניין זה, מבין ההתאחדויות האירופאיות.
3. לאחרונה דנה הנהלת ההתאחדות בהמלצות ועדת שטרוזמן. מדובר בדו"ח ארוך ובו המלצות רבות הקשורות לבעלויות בקבוצות כדורגל ולהעברת זכויות בהן. הנהלת ההתאחדות המליצה בפני האסיפה הכללית לקבל את המלצות ועדת שטרוזמן, למעט בעניין הגדלת סכומי הערבויות הבנקאיות מהטעם שגם הסכומים הנקובים כיום בתקנון העברת זכויות הינם גבוהים ומקשים על התנהלות הקבוצות. הגדלת סכומי הערבויות לסכום אשר הומלץ על ידי ועדת שטרוזמן משמעותו הטלת גזרה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. אין ספק כי הקביעה לפי הבטוחות הטובות ביותר הניתנות להבטחת תקציב קבוצה והתנהלותה הכספית הינן ערבויות בנקאיות, אולם ברור, באותה מידה, כי לא ניתן לקבוע כי כל הבטוחות תהיינה במסגרת ערבויות בנקאיות, ולדעת ההתאחדות, המימון הקיים כיום בין ערבויות בנקאיות לבין בטוחות אחרות הינו בגדר הסביר והאפשרי. בהתייחס לאמור, יצוין כי לפני מספר עונות משחקים קיבלה הנהלת ההתאחדות החלטה המחייבת את הקבוצות, במסגרת מתן בטוחות להבטחת תקציב, בהפקדת ערבויות בנקאיות, כאשר סכום הבטוחות עולה על 1.7 מיליון ש"ח בליגה לאומית ועל 4 מיליון ש"ח בליגת העל.