ועדת ביקורת
גישות וחניות: קצת פקקים בכניסות לחיפה. דקל תזמן 14 דקות. תודה, דקל.
קופות: ילד/חייל 45, מבוגר 85.
כמה המשחק צריך לעלות: אמנם ערב חד צדדי, אבל אתמול נצפתה בקרית אליעזר אחת החגיגות הגדולות בשנים האחרונות. 90 שקל.
קהל מכבי חיפה: Let us stand and fight, gents. וכמה שהבחורים שלהם נלחמו, כך הם נהנו. התצוגה התחילה עוד לפני המשחק, עם הברכות והמזל טוב והקונפטי. היא המשיכה לפני הגול הראשון ואחרי הגול השלישי. בשעה של גארבג' טיים ושעה נוספת של תודות, האלפים הירוקים שפוצצו אתמול את קרית אליעזר נתנו את קונצרט העידוד הכי טוב של השנה. איך זה לקבל 3? איך זה לקבל 10? ציון: 10
קהל הפועל תל אביב: "נעודד כשתצליחי, וכשלא רק נגביר את הקצב". שלט מזוכיסטי לקהל מזוכיסטי. פעם שנייה ברציפות ששרים עליהם "עולה" בכל נגיעה, והקהל האדום אכן שאג חזק יותר ויותר בכל גול. ראוי להערכה. אם רק החבר'ה על הדשא היו דואגים לכבוד שלהם באותה הצורה. ציון: 9
הרגע של המשחק: כשהכדור של יניב קטן רק עשה את דרכו מנקודות הקרן, ועוד לא התחבר למצח של דקל קינן, מהיציעים כבר יצא ה"יש". לא, זו לא בעיה בסנכרון הקול והתמונה, זה אלפי אוהדים שנגחו בעצמם את הכדור לרשת. נאחס? עוצמה.
המספר הנוסף: 376 ימים לא חטפה הפועל תל אביב הפסד בשלושה שערים. גם אז זה היה 3:0, גם אז זה היה בקרית אליעזר, אבל אז זה היה מול הפועל חיפה.
מעשה שהיה, כך היה
האגדה מספרת שבשנות ה-60 וה-70 בקרית אליעזר, איש אחד היה מפריח יונים לפני תחילת משחקי הבית של מכבי חיפה. האיש, לפי האגדה, נפטר, והמנהג פסק. העונה, עם הגעת אריק בנאדו, המנהג חזר, וגם אמש הופרחו יונים לשמי קרית אליעזר. היונים, כך מספרים, חוזרות אל הכלוב שממנו יצאו. מרצון, מוסיפים המקורבים. זה קצת אירוני שאתמול עפו יונים בקרית אליעזר, כי לפי סיפור אחר, מהתנ"ך, היונה סימנה את קץ המבול ולא את תחילתו.
***
בצומת הזה של בניין אגד, שקרוב לקרית אליעזר, הוכרע המשחק אתמול. הירוקים צעדו לתוך האיצטדיון, מחויכים וזחוחים, ואם תשאלו אחד אחד, הם לרגע לא היו במתח. טרף קל. ברגע שטופס ההרכב של יוסי אבוקסיס יצא מהמדפסת, היה אפשר להוציא את המשחק מהטופס. פצועים, מורחקים, הכל נכון. אבל בהרכב כזה לא מנצחים את אריק בנאדו, ואבוקסיס פצועים, מורחקים, הכל נכון עלה הם הרכב מפסיד כבר שבוע שני ברציפות.
ובעוד בהפועל כל שחקן הוצב בתפקיד הלא נכון, בחיפה כל שחקן עשה מעבר לדרישות התפקיד. יניב קטן, בן 32 בדיוק, ירד אתמול ליותר מ-32 גליצ'ים שיא קריירה לא רשמי; ויאם עמאשה חטף לפחות חמישה כדורים; גוסטבו בוקולי, 250 הופעות בדיוק, שרף שטחים כמו בבכורה; קינן כבש צמד, תורג'מן שיפר את מאזן השערים המאותגר. מכבי חיפה הוציאה להורג ורצה לספר לחבר'ה. "קליל וצפוי", אמר שחקן ירוק.
מפגן כדורגל מרשים, קונצרט בטריבונות, גל מקסיקני, מלחמה על כל כדור. זה אמנם הצבע הלא נכון, אבל מועדון הכדורגל מכבי חיפה סיפק אתמול 90 דקות של שואוטיים.
מל גיבסון, כי כזה גיבור דקל קינן נראה אתמול, החל להתראיין אתמול לטלוויזיה כשאביחי ידין ניצל את היד הבריאה שלו כדי להתיז עליו מים בלייב. קינן חייך במבוכה של קיבוצניק מראש הנקרה, המשיך לדבר על עבודה קשה והקרבה וכמובן שחילק מחמאות לכל חבריו לקבוצה. לא, אתה.
כי לפני היותו סקורר בחסד, דקל קינן הוא קודם כל דוגמה לנחישות.
הנה לכם קיצור תולדות העונה שעברה, באדיבות הטוויטר של קינן: "לא ימים קלים אבל אני רחוק מלהישבר... קרעתי את התחת כל החיים כדי להגיע לפה אז לא ארים ידיים גם בתקופות פחות טובות... מקווה לשינוי בקרוב... אחד הדברים הכי קשים זה להישאר בבית כשהקבוצה נוסעת למשחק חוץ... אמשיך להילחם ושום דבר לא ישבור אותי... לא כיף לראות משחק מהיציע. מקווה שימים טובים יותר נמצאים מעבר לפינה... מזמן לא השתמשתי בנעליים שלי... שיחקתי 90 דקות במילואים. לפחות שיחקתי... לא יודע למה שמי הוסר מהתוכנייה... כרגע המנג'ר הודיע לי שהעונה שלי נגמרה. לא אשקר, העונה הזו היתה סיוט בשבילי".
ואז, אחרי נדידה בין בתי מלון ומועדונים בריטיים שלא ממש ספרו אותו, הוא חוזר לארץ, למכבי חיפה מוכה וחבוטה. ואז הוא חוטף שלישייה מאותה הפועל תל אביב. חוטף חוטף הגול של חנן ממן יכול לגרום לאנשים מסוימים לפרוש. ושוב התנצלות בטוויטר, ושוב ההבטחה או התקווה לימים טובים יותר. אבל קינן לא רק מקווה קינן עושה. אימונים אישיים, אימוני כושר ודיווחים סוערים מחדר האוכל של הקיבוץ. בשלב מסוים, כל הודעות היגון האלו נתפסו כבכיינות. בחורצ'יק, די להתייפח, זה נראה רע. או שתשתפר או שתסתום. אתמול הוא סתם. את הפה של כולם.
דאנק בדקה ה-14, ליי אפ בדקה ה-35, לא סתם הוא מראש הנקרה. שער ראשון של כוחניות הוא מחץ שני אדומים - אבל אל תקראו לזה פאול, תקראו לזה רצון. "זה לא התפקיד שלי", הצטנע בסיום, "אני נמדד בהגנה". ואז הוסיף בצחוק: "אלו היו שני כדורים שניסיתי להרחיק". המשחק אתמול הוא קודם כל סיפור על מקצוען שהרוויח ביושר כל שנייה של חיוך. מברוק, ספורטאי, עוד 16 אתה עובר גם את אלירן עטר.
בלי קשר למים שהתיז ידין על קינן, העיניים של עומר דמארי היו רטובות בסיום. ראו כמה אכפת לו, וזה היה עצוב. את חוסר האונים שהרגיש בזמן שנשאל על המשחק, הרגיש בזמן המשחק. ריק אחד גדול. הרכב הזוי ומוזר של אבוקסיס, בלי שום צ'אנס למצב התקפי. הירוקים היו ראשונים לכל גליץ' ולכל כדור גובה. האדומים סופרים כבר 180 דקות רצופות של שוטטות. אתמול, כשעה לאחר המשחק, כשצוות הניקיון בא לעבוד, הוא מצא נעליים עזובות ליד הספסל של הפועל. סמלי.
אמנם המצב בטבלה לא קרוב לכך, אבל הפועל תל אביב משחקת את הכדורגל הגרוע ביותר מאז עידן גיא לוזון. קבוצה לא מאורגנת, לא מאומנת, בלי דרך, בלי שיטה, בלי חזון, בלי מוטיבציה. באמת שרועי גורדנה ניסה לקבל אדום אתמול. לצערו של הפרא, דניאל בר נתן ריחם עליו.
אם לא פתיחת העונה הנוראית של חיפה, והסכיזופרניות של מכבי תל אביב, האדומים כבר היו היום בשלב המטקות. הפער רק חמש, יש המון נקודות בקופה ופלייאוף עליון כפול, ושי אבוטבול נראה מבטיח וגילי ורמוט יחזור לשחק מתישהו. אבל הפועל אלופה? זה מרגיש כמו מתיחה.
כמו זו של אלרואי כהן, ששיחק אתמול דקות ספורות וישב בחוץ העונה כבר בשישה משחקים. או של טל בן חיים, שכבר החמיץ ארבעה. או של ורמוט, שפתח רק בשישה. ולנושא אחר לגמרי (או שלא): לאחר המשחק, באיזור חדרי ההלבשה, נצפה מאמן הכושר של הפועל, דרור שמשון, עם מכנס קצר וכפכפים. "מה המצב?", נשאל, והשיב: "שנהיה בריאים". מי בריא בקבוצה שלך? מי?
***
שלא תחשבו ששכחנו.
אריק בנאדו.
ואוו.
