כבר מהפתיחה ניתן היה להבחין שמכבי חיפה הגיעה למשחק החלטית מאוד, נחושה מאוד, כשהמטרה שלה ברורה: להשיג את הניצחון החשוב. ראינו קבוצה שעומדת טקטית נכון, עובדת קשה, משחקת עם רצון גדול ותשוקה, ונלחמה בהפועל תל אביב בכל כוחה, בנחישות שביטלה לחלוטין את האדומים.
בהקרבה הזאת הצליחה מכבי חיפה להשיג את הניצחון, אולי החשוב ביותר עבורה בתקופה האחרונה. זה לא רק ניצחון מוראלי, זה לא רק ניצחון יוקרתי על יריבת צמרת, הוא לא רק מעלה את הירוקים למקום השני, זה ניצחון שהוא גם הצהרה: חיפה הודיעה היום גם למכבי תל אביב שהיא בדרך אליה. היא חלפה על פני כל כך הרבה קבוצות בזמן האחרון, וכעת יש לה רק עוד קבוצה אחת שצריך לעבור בדרך למטרה הגדולה, המקום הראשון.
אז מה קרה בחודשיים האחרונים? איך קרה המהפך? השינוי הכי בולט שאריק בנאדו עשה בקבוצה, זה המוטיבציה והמחויבות שהחדיר בשחקנים. ניתן לראות את ההשקעה הגדולה, את הלחימה והנחישות. כמעט כל שחקני חיפה, כולל הקפטן יניב קטן, כולם משתתפים במה שבנאדו דורש מהם לא לאפשר ליריב להבקיע. לא במקרה מכבי חיפה תחת אריק בנאדו ספגה רק שלושה שערים ב-11 משחקים. היריבות גם בקושי מגיעות להזדמנויות מולה, ודרך המשחק הטקטי הזה, יחד עם ההתלהבות הגדולה והביטחון שמצטבר, גם החלק ההתקפי מרגיש הרבה יותר בטוח ומשוחרר לבצע את פעולותיו.
אנחנו בהחלט יכולים לומר שעדיין מכבי חיפה חייבת להשתפר בכל מה שקשור להנעת כדור מסודרת. זה עדיין לא מושלם. עדיין אנחנו רואים הרבה מאוד איבודי כדור בחלק ההתקפי, וגם היום השערים הובקעו ממצבים נייחים. למרות הניצחון המרשים, לא היו לחיפה הרבה הזדמנויות, אבל היא בהחלט ראויה להערכה על כל מה שהיא ביצעה בתקופה האחרונה. עם כזאת ריצה מטורפת, אף אחד לא יכול להעריך איפה היא תיגמר.
הפועל תל אביב: האופי שאבד
הניצחון הזה משפיע לא רק על מכבי חיפה, אלא גם על הפועל תל אביב. הפועל הגיעה עם סגל חסר (פציעות והרחקות), בלי שחקנים משמעותיים כמו ורמוט, בן חיים ודג'מבה דג'מבה, ויוסי אבוקסיס החליט לפתוח במערך שונה, עם שלושה בלמים, בניסיון להצר את צעדיהם של חלוצי מכבי חיפה. הבעיה היא שמערך של שלושה בלמים מחייב להשתמש בשחקני כנף שמכירים היטב את השיטה הזאת, שמודעים לתפקיד שלהם, שמבינים את הדרישות מהם.
כשאין לך שחקני אגף מתאימים, השיטה הזאת לא יעילה. שחקן הכנף היחיד שמצליח להשפיע במערך של הפועל תל אביב, זה טל בן חיים, אבל הוא לא שיחק היום. בלעדיו, הפועל תל אביב חסרה מאוד את הכוח והמחץ מהאגפים וכמעט שלא איימה מהקווים. בלעדיו, השיטה שניסה יוסי אבוקסיס הייתה חסרת יעילות, וכלל לא עזרה להפועל האנמית לתקוף או לצאת קדימה. היא השאירה את תמוז ודמארי בודדים מול ההגנה הקשוחה של מכבי חיפה, והשניים לא הצליחו להשפיע או לתרגם למהלכים טובים. לא במקרה הפועל תל אביב נראתה חסרת אונים.
לאור היכולת של הפועל תל אביב - במיוחד בתקופה האחרונה לא קשה להצהיר שהיא תתקשה להדביק את הקצב בצמרת מול ההתקדמות של מכבי חיפה והיציבות של מכבי תל אביב. אם לא יחול בה שינוי או שיפור, היא לא תוכל להישאר צמודה למעלה.
כשמסתכלים על הפועל תל אביב הנוכחית, מזהים מחסור אחד משמעותי: מישהו שיחבר את הפרטים, ויהפוך אותם לקבוצה. בשנים האחרונות אלו הדברים הכי בולטים שאפיינו את הפועל תל אביב: קבוצתיות, נחישות, מיצוי מקסימלי של הסגל, קבוצה שבה השלם גדול יותר מסך החלקים. אבל השנה זה מעט נעלם. משהו במרקם של השחקנים לא מתחבר, לא ממוקד, לא מרוכז לאורך 90 הדקות.
בשנים האחרונות, גם כשהייתה סופגת, היא הייתה נחושה וחזקה מספיק בשביל לחזור. אבל גם כשהפועל ספגה בשבוע שעבר את השער מבית"ר ירושלים, למשל, היא כמעט נשברה. גם היום היא לא ידעה להתאושש. אלה הדברים שליוו את הפועל, זה היה הכוח שלה, אבל לאחרונה זה מעט נסדק. סף השבירה נפגע. אם לקבוצה יש עוד יומרות להיאבק בצמרת, הדבר הראשון שהפועל תל אביב צריכה להחזיר לעצמה זה לא רק רכש, אלא בעיקר את האופי שאבד.