פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        טרף קל לגזענים

        הבכיר ביניהם הוא בדיחה בקרב אוהדי טרק, השני הוא סתם ילד חסר קבלות. בלוג העברות מכיר לכם את שני השחקנים הצ'צ'נים שבדרך לבית"ר ומסביר למה הם לא מהסוג שינצח את הרגלי הקהל, כמו שקרה בלאציו

        קיץ 1992. כשארון וינטר הגיע לחתום בלאציו, קיבלו את פניו אוהדים זועמים וכתובות גרפיטי מכוערות: "לך הביתה, יהודי כושי". וינטר היה כוכב גדול באותם ימים באייאקס ונבחרת הולנד ונחשב לאחת ההחתמות הגדולות בכדורגל האיטלקי, אבל את ה"אירידושיבילי", הקומץ הפנאטי של לאציו, זה פשוט לא עניין. הם עסקו רק במוצאו (וינטר בן לאם יהודיה ואב מוסלמי ושמו האמצעי הוא מוחמד) וצבע עורו, שכן הוא היה השחקן שחום העור הראשון בתולדות לאציו. ארבע שנים שיחק וינטר בלאציו. עם הזמן, הקריאות נרגעו. בקרב הקהל השפוי, וינטר היה אחד השחקנים האהובים והמוערכים, אבל המשמעות של וינטר בלאציו חשובה יותר - הוא החל תהליך בסיומו למדו גם הפנאטיים לקבל שחקנים שחומי עור.

        בראשית שנות ה-2000 עוד סירבו ליליאן תוראם וניקולא אנלקה להגיע ללאציו. גם המעבר המתוקשר של פאביו ליבראני ב-2001 לא עבר בשתיקה, אבל כיום בסגל של הביאנקוצ'לסטי מופיעים שישה שחקנים שחורים. גם המעבר המתכונן של אייל גולסה, שלא יצא בסוף לפועל, לא נתקל בהפגנות או התנגדות מיוחדת. אז נכון, לאציו עומדת לדין מספר פעמים בעונה על קריאות גזעניות לעבר שחקנים יריבים, אבל אפשר לומר שההתעקשות של ראשיה במהלך השנים "לחנך" את הקהל ולא להיכנע לגזענות הובילה, בסופו של דבר, לתוצאה חיובית. ומוסר השכל נוסף של הסיפור הוא שחלק בלתי נפרד מחינוך קהל תלוי באיכות של השחקן.

        האם ארקדי גאידמק מנסה לחנך את הקהל של בית"ר ירושלים או לחלופין לבצע מהלך שיועיל לעסקיו הפרטיים? התשובה לא לגמרי ברורה. בעבר מהלכים להבאת שחקנים מוסלמים כמו מוחמד צ'יטה או באיקאל קולקסיזוגלו נפלו בגלל התנגדות הקהל. אלו היו שחקנים שמבחינת פוטנציאל ורזומה היו יכולים לשדרג מקצועית את בית"ר, שחקנים שאולי היו כובשים את לב הקהל בזכות יכולת מקצועית וגורמים לשינוי. לא בטוח שאפשר להגיד את הדברים הללו על זאור סדאייב וג'יבראיל קאדייב, שני השחקנים הצ'צ'נים המועמדים לקבוצה. הכירו את שניהם.

        קשר לאציו לשעבר ארון וינטר (AP)
        פורץ דרך. וינטר (צילום: AP)

        החלוץ סדאייב (23) הוא השחקן הבכיר בין השניים. את הופעת הבכורה בטרק ערך באוגוסט 2008, עוד לפני שמלאו לו 18, אך מעולם לא הצליח לפרוץ. ברוסיה טוענים כי מדובר בשחקן שעל פניו יש לו הכל: מהירות, פיזיות וטכניקה, אבל לוקה מאוד בהבנת המשחק, מחמיצן כרוני, שאוהדי טרק נוהגים ללעוג על כך שהוא מרבה להיתפס במלכודת נבדל. המספרים שלו עלובים: 71 הופעות ליגה בבוגרים של טרק (22 בלבד בהרכב) בהן כבש שישה שערים בלבד.

        בשנותיו הראשונות, סדאייב התנדנד בין הקבוצה הבוגרת למילואים ונלחם על מקומו, אבל אשתקד, בעונה הארוכה של 44 מחזורים שהחלה במרץ 2011 והסתיימה במאי 2012, הוא כבר הפך לשחקן רוטציה לגיטימי. אלא שהשערים פשוט לא הגיעו. היו לו בסך הכל שלושה כאלה, שהגיעו בשני משחקי גארבג' טיים בפלייאוף התחתון לקראת תום העונה. "למה אני לא כובש? לא יודע מה הסיבה. אולי בגלל שאני לא משחק הרבה. חלוץ צריך להבקיע ואני עובד על זה. עוד אבקיע יותר שערים בעונה הבאה", ענה באחד הראיונות כשנשאל על הסיומת.

        סדאייב מפורסם יותר בשל תקרית שאירעה במשחק החוץ ברוסטוב באפריל 2011. לקראת סיום המשחק עלה החלוץ לכדור גובה עם השוער הסרבי, דיאן ראדיץ', ופצע אותו. ראדיץ' סבל מפציעה בכליה, הובהל לבית החולים ובסופו של דבר הכליה הפגועה הוצאה מגופו והוא נאלץ לפרוש מכדורגל. החלוץ היה המום: "אני המום ממה שקרה לראדיץ'. אחרי המשחק נכנסתי לחדר ההלבשה של רוסטוב להתנצל וגיליתי שהוא פונה לבית החולים. כחלוץ, אני תמיד מנסה להימנע ממגע עם השוער שיכול לגרום לו להיפצע. אני משחק חזק, אבל לפי החוקים. אני מבטיח לכולם שאני, האוהדים והמועדון מצטערים על מה שקרה וברגע שהרופאים ייאשרו, אגיע לבקר אותו בבית החולים". ראדיץ' סיפר מאוחר יותר שסדאייב אכן התנצל בפניו וכי הוא יודע שההתנגשות לא הייתה בכוונה. טרק, אגב, ביצעה מחווה ושילמה לו פיצויים בסך 50 אלף דולר.

        התקרית נשכחה, אבל במקום שדרוג במעמדו המקצועי, סדאייב רק הלך ודעך. מתוך 19 מחזורי ליגה ברוסיה, החלוץ שותף רק בשבעה ופתח פעם אחת. בסוף אוקטובר, הוחלט בקבוצה להוריד זמנית את השחקן לקבוצת המילואים בגלל יכולת ירודה והפרות משמעת. "כנראה שלא כל השחקנים מבינים איזה אחריות יש עליהם. במיוחד סדאייב שמשנה לשנה מקבל את ההזדמנות להוכיח את עצמו. הוא כבר בן 24 וזה הזמן שהוא יצדיק את המקום שלו", אמר נשיא טרק מגומד דאודוב.

        שחקן טרק גרוזני זאור סדאייב (GettyImages , Epsilon)
        לא מצליח לכבוש. סדאייב (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        הבלם קאדייב, בן 19 בסך הכל, הוא שחקן קבוצת המילואים של טרק. פעם אחת בלבד במהלך העונה שעברה הוא נכלל בסגל הקבוצה הבוגרת בשלהי העונה שעברה, אך לא שותף. קאדייב לא מתאמן בקביעות עם הקבוצה הבוגרת ולא יצא איתה למחנה האימונים בטורקיה לקראת המשך העונה. במילואים, הוא דווקא שחקן הרכב והעונה יש לו 17 הופעות, באחרונה בהן לפני הפגרה ספג את הכרטיס האדום.

        במשחק הידידות של טרק נגד בית"ר בגרוזני לפני מספר שבועות עלתה המארחת עם הרכב מחליפים. עוד לפני הנסיעה שוחחו גאידמק ואלי כהן והבעלים טען כי ישנה אפשרות לעסקת חילופי שחקנים. בסיום המשחק, סימן המאמן שלושה שחקנים שהרשימו אותו. הבולט ביניהם היה החלוץ מגומד מיטרישב (20), שחקן הנבחרת הצעירה של רוסיה, אלא שזה סירב בתוקף להגיע לישראל. סדאייב (ששיחק 20 דקות, אבל תפס את עינו של המאמן שראה קלטות נוספות והתרשם) וקאדייב היו הבאים בתור.

        מבחינה מקצועית, העמדה הקריטית בה בית"ר זקוקה לחיזוק היא עמדת החלוץ. יש לכהן שחקני התקפה טובים שמספקים מספרים כמו: חן עזריאל, ערן לוי ואפילו דומיניק גלאבינה, כשמאחוריהם אבי ריקן בעונה סנסציונית, אבל אין לו מספר תשע קלאסי והוא נאלץ לאלתר. המאמן רוצה סקורר, חלוץ מוכח שיודע להבקיע שערים. הוא דיבר על איבן סנטיני הקרואטי, דודו ביטון ואפילו אחמד סבע. סדאייב הוא שחקן לא מוכח והכי רחוק מסקורר. גם קאדייב הוא שם תמוה. לבית"ר כבש יש שני בלמים צעירים: דינו שקבורץ (23) ומתן בראשי (24), שהתיאום ביניהם הולך ומשתפר. אמנם אין לה גיבוי בכיר, אבל לעמדת הבלם המחליף אין לה סיבה להחתים שחקן זר, במיוחד כזה ללא כל ניסיון בקבוצה בוגרת.

        לא מעט קולות נשמעו לגבי הרעיון של גאידמק. הטענה הרווחת היא שמהלך כזה יכול לפרק לבית"ר עונה והסערה הגזענית בטדי לימדה על העתיד לבוא. ייתכן שאם גאידמק היה משדר שהמניעים שלו טהורים, שהמחשבה שלו היא אידיאולוגית, אך גם מקצועית, אפשר היה לתמוך בו באופן גורף, אבל גאידמק כבר מזמן לא נתפס כבעלים לגיטימי בבית"ר. מערכת היחסים שכולה און-אוף משדרת חוסר אמינות ולכן המהלך הזה הופך לבעייתי ולא כן. ייתכן שבעתיד יהיה מי שיצטרך לקבל החלטה אמיצה להביא לבית"ר שחקן מוסלמי או ערבי כדי לחנך את הקהל, אבל גאידמק הוא לא האיש וסדאייב וקאדייב הם בטח לא השחקנים שימיסו לבבות בטדי.

        קטנות

        שחקן הפועל עכו סטפן שצ'פוביץ' (ברני ארדוב)
        לא עדיף חיפה? שצ'פוביץ' (צילום: ברני ארדוב)

        הזיית היום: סטפן שצ'פוביץ', סקורר מופלא, ניהל מגעים עם מכבי חיפה, סיכם בדרום קוריאה, אבל בסופו של דבר נחת דווקא באשדוד. האם הוא ייקח את בן זקן ומזרחי לפלייאוף העליון?

        גניבת היום: סגל דוברי הצרפתית של ניוקאסל עומד לקבל חבר חדש. ווילפריד בוני, המפציץ מחוף השנהב שקורע רשתות בהולנד, עשוי להגיע תמורת 12 מיליון ליש"ט. לא סתם קוראים לו היורש של דידייה דרוגבה.

        לא חבל על הכסף? יובנטוס מחפשת להעביר את הזמן עד שפרננדו יורנטה יגיע בקיץ, אז הפור נפל על ניקולא אנלקה בן ה-34 שמגיע בהשאלה אחרי שכבר תלה בפועל את הנעליים ועבר לסין. החלטה תמוהה במקרה הטוב.

        מלפפון רקוב: זמנית, איזי שרצקי החליט לשחרר אותנו מעול ידיעות אלעד גבאי והודיע כי המגן נשאר בקרית שמונה. עד להודעה חדשה.

        הנפילה הגדולה: פאניס גקאס, אימת נבחרת ישראל, ממשיך במסעותיו באירופה בגיל 32. אחרי קדנציה קצרה ורעה בלבנטה, הוא ינסה להרעיד רשתות בתחתית הליגה הטורקית.

        הצעת ייעול: השקט בקפריסין עושה כל כך טוב לברק יצחקי ובסוף העונה יתכן והוא יצטרך להתעקש שמכבי תל אביב תמכור את כרטיסו לאלופה הקפריסאית שבדרך.

        לטוויטר של ענבל מנור

        גנרל חורף - בלוג העברות יומי