אפשר לעצור את ההתרסקות? המשבר בלוס אנג'לס לייקרס

מזמן לא דיברנו על הלייקרס. המשפט הזה לא נכתב בציניות, ממש לא, סיפור ההתרסקות הזה כל כך מרתק ולא צפוי שאפשר היה לכתוב עליו לפחות פעם בשבועיים ניתוח מעמיק. בשבוע האחרון לא קרה משהו מיוחד בעיר המלאכים - עוד כמה הפסדים במשחקי חוץ, עוד כמה בעיות שעלו על פני השטח. אבל ברמה התקשורתית/ציבורית השבוע הגיע רגע המפנה, הרגע בו כולם התחילו להבין שזה רציני, זה לא עובר, זה רק נהיה גרוע יותר. ההבנה הכתה בכולם כמעט במקביל – לוס אנג'לס לייקרס של קובי בריאנט, דוויט הווארד, סטיב נאש ופאו גאסול כנראה לא תגיע לפלייאוף.

אם הלייקרס אכן יפספסו את הפלייאוף, זה יהיה סיפור כל כך גדול שהוא מיידית יחרוג מהעונה הזאת ואפילו מהתקופה הזאת. הניקס של איזייאה תומאס ינושלו ממעמדם, כי כל פעם שמישהו ירצה לתאר כישלון קולוסאלי הוא ידבר על הלייקרס של 2012/13. כל פעם שקבוצה תאסוף כמה כוכבים וירצו להזכיר שזה לא בהכרח עובד, כל פעם שקבוצה חזקה תפתח את העונה לא טוב, כל פעם שסופרסטאר בשיא הקריירה ידרוש טרייד - מיד יחשבו על הקבוצה הזאת. היו כישלונות בעבר, אבל רק בפלייאוף. הרעיון שקבוצה כזאת בכלל לא תמצא מקום בין 16 הגדולות נשמע מופרך לאמריקאים, אני לא חושב שיש תקדים בסדר גודל כזה.

הבעיה עם סיפור כל כך גדול היא שקשה מאוד לספר אותו. כל אחד מכתבי ה-NBA הבכירים ניסה בימים האחרונים, כל אחד חזר עם סיפור שונה בהתאם לנקודת המבט השונה או למקורות השונים שלו. אנסה לכנס את שלל הבעיות שהם העלו ושניתן לזהות בקבוצה של מייק דאנטוני לשלושה תחומים מרכזיים, שכל אחד מהם יקבל התייחסות קצרה מאוד.

דוויט הווארד של הלייקרס רחוק מהסופרמן שראינו באורלנדו מסיבה מאוד פשוטה - הוא לא באמת התאושש מהפציעה בגב. אנחנו לא שמים לב לזה כי שכחנו כמה הוא טוב וכמה עצומה היכולת האתלטית שלו כשהוא בשיא כשירותו. פעמים רבת הוא נראה אבוד בהתקפה וקבלת ההחלטות שלו בהגנה יכולה להיות תמוהה, אבל זה רק בגלל שהגוף שלו לא מאפשר לו להיות דומיננטי כפי שהוא רגיל.

סטיב נאש, לעומתו, בעיקר מתחיל להרגיש שהוא בן 39. אחרי שהרופאים של פיניקס החזיקו אותו 8 שנים בגיל 30, נדמה כאילו השנה הגוף שלו סוגר פערים עם הגיל הכרונולוגי בקצב מוגבר. אחוזי הקליעה שלו עדיין נפלאים, אבל הוא כבר לא מצליח להגיע לטבעת ולהשתלט על משחקים כמו פעם. גאסול הגיע רשמית לשלב בקריירה בו הוא לא יכול לתפקד כפאוור פורוורד, בעיקר לא בהגנה. והכי גרוע - בשבועות האחרונים גם קובי נראה כמו יצור אנושי בן 34. זה קרה לו גם בשנים הקודמות - פתיחה חזקה עד שהוא נהיה מותש והאחוזים מתחילים לצנוח.

בלי לזלזל בענייני הגוף והגיל, לא הגיוני שפתאום בבת אחת צצות כל הבעיות הפיזיות. ככה זה נראה כשהשחקנים לא מצליחים לגייס אנרגיות אחד מהשני, לא מתחברים. לכימיה טובה יש נטייה להעלים את הבעיות ולחזק את היתרונות של קבוצה, אצל הלייקרס קורה בדיוק ההיפך. יש לא מעט זירות לבעיות החברתיות בלייקרס, הנה הבולטות:

קובי-דוויט: הרציני מול המתבדח, השחקן התחרותי בליגה מול זה שעוד לא החליט אם אכפת לו. קובי רוצה לראות את הווארד הופך למספר 2 שמתאים את עצמו למנהיג, אבל סופרמן בכלל רוצה שהקבוצה תהיה שלו.

דוויט-דאנטוני: הסנטר רוצה שהמשחק יעבור יותר דרכו, לקבל יותר כדורים בפוסט. המאמן מעדיף אותו בעיקר כשחקן פיק נ' רול. אין בשיטה של דאנטוני מקום לחפירות פנימה.
פאו-דאנטוני: גם הספרדי לא מסתדר במיוחד עם המאמן שלו. דאנטוני מעדיף שחקנים ניידים או הרכבים נמוכים ומכריח את גאסול לשחק רחוק מהצבע, הוא מספסל לדקות ארוכות את אחד משחקני הפנים הטובים בעולם בשנים האחרונות. פאו נשמע בעיקר עצבני ומיואש.

נאש-כולם: זאת הזירה שלא קיימת. נאש הגיע, בין היתר, כדי לגרום לכולם להרגיש טוב יותר עם עצמם, בטח אחרי שהביאו לו את המאמן שלו. אולי הסיטואציה בלייקרס מסובכת מדי, אולי נאש מתאים רק לקבוצה שבנויה לחלוטין סביבו.

הרבה מאוד חיצים מופנים כלפי דאנטוני כרגע. הלייקרס משחקים בקצב השני הכי מהיר בליגה למרות שרוב השחקנים הבכירים כבדים ומבוגרים, הוא מתעקש על הסגנון היחיד שהוא מכיר וכך מאבד חלק מהיתרונות של הכוכבים שלו. מי שציפה ממנו להתגמש ולהתאים את עצמו לסיטואציה גילה שזה לא נמצא ברפרטואר של דאנטוני. יש קבוצות שמשתמשות בהצלחה בשני שחקני פנים דומיננטיים (ממפיס, למשל), דאנטוני אפילו לא מנסה. על פתרונות הגנתיים אף אחד בכלל לא חושב.

חיצים נוספים מופנים כלפי מי שהחליט להמר על דאנטוני - ג'ים באס. חוסר היכולת להגיע להסכמה עם פיל ג'קסון מתחיל להיראות כמו החטא הקדמון של העונה הזאת, הזן מאסטר נראה כמו היחיד שאולי היה מצליח לעשות סדר בבלגאן הזה. ג'קסון מאורס לג'ני באס, האחות של, והחתמה שלו הייתה משנה את מאזני הכוחות המשפחתיים. יותר ויותר פרשנים מתייחסים לכך שמה שרקוב בממלכת הלייקרס מתחיל מלמעלה, מהכוח המוגזם של באס על חשבון מיץ' קופצ'אק.

החלוקה הזאת מלאכותית, הבעיות שזורות זו בזו ומשפיעות אחת על השנייה על השלישית. אבל מה שיותר חשוב כרגע הם הפתרונות האפשריים. להנהלת הלייקרס יש מספר כיוונים אפשריים שהיא יכולים לפנות אליהם בניסיון לעצור את הקטסטרופה, בואו נבדוק האם הם כדאיים והאם הם ריאליים:

1. לוותר על העונה, להתחיל לבנות את העתיד

הסיכוי להגיע לפלייאוף הולך וקטן. יש במערב 7 קבוצות שכבר כמעט אין סיכוי שהלייקרס יעברו, השתיים האחרונות הן דנבר המשתפרת שסבלה מלוח קשה במיוחד בפתיחת העונה ויוטה שתשחק 23 מ-39 מהמשחקים שנשארו לה בבית ואצלה הביתיות חשובה במיוחד. נשאר מקום אחד שייאבקו עליו חמש קבוצות, כולל דאלאס שמתחילה לצאת מהמשבר. ונגיד שהלייקרס ישתחלו בסוף לפלייאוף, מה זה ייתן? מישהו מדמיין את הקבוצה הזאת מנצחת ארבע סדרות קשות בלי ביתיות?

התעקשות על ניסיון להשיג משהו בהווה יכולה לפגוע בעתיד. היא יכולה להבריח את הווארד ולהשאיר את הקבוצה בלי פרנצ'ייז פלייר פוטנציאלי לימים שאחרי קובי ובלי מרחב תמרון. כבר בדד-ליין הקרוב ובקיץ צריך להתחיל לחשוב על הבנייה מחדש, להשיג צעירים ובחירות דראפט, לפנות מקום בתקרה ולהגיע להחלטה לגבי דוויט. יש רק בעיה אחת קטנה שהופכת את האופציה המאוד הגיונית הזאת לבלתי אפשרית - קובי. הוא לא יקבל בנייה מחדש וגם לקבוצה לא יהיה מה לעשות איתו במצב כזה. בנייה מחדש היא ויתור על קובי, לכן היא הרבה יותר מסובכת. יותר מדי.

2. לפטר את דאנטוני

נשמע מתבקש - זה לא עובד, שניים מהשחקנים הבכירים לא מסתדרים איתו, השיטה שלו לא מתאימה לקבוצה והוא לא מצליח להתגמש. אמנם זה יהיה מאמן שני שהקבוצה מפטרת העונה, מה שישדר פאניקה, אבל המציאות היא בהחלט של פאניקה. הסיכוי לכך קלוש מכמה סיבות. קודם כל, הלייקרס כבר שילמו למייק בראון על שלוש עונות שנשארו לו בחוזה ויצטרכו לשלם גם לדאנטוני על שלוש שנים, זה יותר מדי אפילו בשבילם. קשה לראות מאמן בכיר שיסכים להיכנס לקלחת הזאת בשלב כזה, בטח לא ג'קסון, גם אם כל משפחת באס תרד על ארבע ותתחנן. ובעיקר - זו תהיה הודאה בוטה בטעות, בוטה מדי עבור ראשי הלייקרס.

3. טרייד על דוויט

רפואי, נפשי או מקצועי, דוויט הווארד לא נראה השנה כמו שחקן שיכול להוביל קבוצה בסדר גודל של הלייקרס. אפשר לקוות שזה יעבור כשהגוף יחלים או בסיטואציה מתאימה יותר, אבל אי אפשר לבנות על זה. הדרישה שלו לקבל יותר כדורים בפוסט, למרות שהוא בפירוש לא מספיק יעיל משם כרגע, מבהירה שמדובר בשחקן שלא באמת מודע ליתרונות ולחסרונות שלו. עוד לפני השאלה אם הווארד ירצה להישאר בלייקרס, יש שאלה לגיטימית לגמרי האם הלייקרס מעוניינים להשאיר את הווארד על חוזה מקסימום ועל תקן הפרנצ'ייז פלייר הבא.

חוסר הוודאות משני הכיוונים הופך את האופציה של טרייד בשבועות הקרובים לפחות מופרכת מהנדמה. יהיו לא מעט קופצות על המציאה, זה בטוח. אבל שום דבר ממה שהלייקרס יוכלו לקבל חזרה לא מתקרב לפוטנציאל של דוויט. לא מסתובב בליגה פרנצ'ייז פלייר פוטנציאלי אחר שהלייקרס יוכלו לשים עליו יד בקרוב. לכן, נדמה שהצעד הזה לא ריאלי ולא כדאי - עדיף להם להמר על דוויט ולקוות שהשחקן הגדול מאורלנדו מתחבא שם איפשהו. זה לא הימור בטוח במיוחד, אבל אין לו אלטרנטיבה רצינית.

4. האג איט אאוט

או, במילים אחרות - להמשיך ככה, לנסות לפתור את הבעיות המקומיות ולקוות שיהיה בסדר. זאת ברירת המחדל, קשה למצוא עבורה הגיון מעבר לכך שכל האופציות שעלו עד כה לא נראות ריאליות. אם בכל זאת רוצים הגיון - מדובר בקבוצה של ארבעה הול אוף פיימרים עתידיים, כולל אחד מעשרת השחקנים הטובים אי פעם ואחד הרכזים הטהורים הגדולים בתולדות המשחק, מותר לקוות שהם ימצאו דרך החוצה מהמשבר הזה, יתגברו על המכשולים ויצליחו לחלץ משהו מהעונה הזאת. בקיץ, בעקבות ההחלטה של הווארד, ניתן יהיה לבצע הערכה מחדש, אולי יהיו יותר הזדמנויות לשינויים מוצלחים.

5. טרייד על גאסול

הוא לא מסוגל לשחק פאוור פורוורד, הוא חור מוחלט בהגנה והוא לא מסתדר עם המאמן. לגאסול אין כרגע מקום בקבוצה. יש לו עדיין ערך עבור קבוצות אחרות - הוא בסך הכל בן 32 וכסנטר מוביל יוכל לחגוג בצבע, בחוזה שלו יש עוד שנה וחצי כך שקבוצות עשויות להעדיף אותו על שחקנים עם חוזים ארוכים יותר. זאת האופציה ההגיונית ביותר והכדאית ביותר - היא תאפשר להביא שחקנים שיותר מתאימים לשיטה ותיתן את התחושה שההנהלה עשתה משהו, ביצעה מהלך משמעותי. אולי זה גם מה שיזרים דם חדש וישפר קצת את מצב הרוח בחדר ההלבשה.

אבל אם כבר הולכים על טרייד על גאסול, עדיף שזה יהיה על שחקן חוץ. מטא וורלד פיס יכול לתפקד כ-4 בחלקים גדולים מהמשחק, הוא פיזי מספיק כדי לשמור על רוב היריבים בליגה. כך הלייקרס תיראה דומה יותר גם לפיניקס של דאנטוני וגם לאורלנדו של דוויט וכך היא תוכל לנצל את הנוכחות ההגנתית ויכולת הריבאונד שעדיין נשארו להווארד כדי לשפר את הצד ההתקפי. בשבועות הקרובים נדע מה הנהלת הלייקרס חושבת על כך.

אזור ה-NBA בוואלה! ספורט