הפרק הקודם בסדרת הפועל תל אביב - מכבי חיפה
***
ראשון, קרית אליעזר: משהו חייב להישבר
מאז שאריק בנאדו הגיע למכבי חיפה, מכבי חיפה לא מפסידה. טור צבירת הנקודות מדהים, וכך גם המצב בטבלה. אבל מה שיותר מדהים הוא מאזן השערים. 3:19. הרשו להתלהב יותר מה-3. וכשה-3 הזה הושג ב-10 משחקים שלמים, ב-900 דקות של כדורגל, הוא נראה דמיוני עוד יותר.
עם ראובן עטר, באותו קאדר שחקנים בדיוק, ספגו הירוקים 1.33 שערים למשחק ליגה.
ההגנה הכי טובה בספרד, מלאגה, מוציאה 0.85 כדורים מהרשת.
מנצ'סטר סיטי נועלת ל-0.82 במשחק, וטוונטה שולטת בהולנד עם 0.74.
יובנטוס כובשת את המקום הראשון בתחום זה באיטליה, עם 0.66; פ.ס.ז' מצטיינת בצרפתית עם 0.57.
באיירן מינכן מראה דיפנס מעולם אחר עם 0.38.
ואריק בנאדו הכי קמצן ביבשת רק 0.3 ספיגות למשחק.
אוהדי מכבי חיפה יכולים כבר להתאכזב - הרי גם הנתונים האלה יתיישרו בסוף, וכנראה שבמאבק האימתני בין בנאדו לקבוצה הבאה של גווארדיולה, הניצחון יהיה של מינכן. אבל 10 משחקים זו כבר לא סטיית תקן, זו דרך. בויאן שראנוב יציב בין הקורות, ומשכיח את ניר דוידוביץ' לחלוטין; אייל משומר שומר על ערכו כאחד המגנים הימניים הטובים בליגה; דקל קינן התאקלם מהשליחות בבריטניה, ואדין צוצאליץ' הוא בוודאות הבלם הטוב ביותר בישראל; שני המגנים השמאליים טאלב טואטחה ושמואל שיימן עושים לבנאדו כאב ראש חיובי.
פציעת אביחי ידין לבטח גורמת לכאבי ראש מהצד השני של הסקאלה, וכנראה שבלי הגרזן, חיפה תספוג יותר. ובכל זאת, לא יהיה קשה להגיד שחוליית ההגנה שמעמיד בנאדו בכל משחק היא הטובה בארץ.
הקבוצה כולה נהנית מהלך הרוח ההגנתי שמכתיב המאמן החדש בלם בעברו לעומת המאמן הקודם פנטזיה התקפית. העונה רואים יותר מתמיד כמה כוח יש למאמנים עם עבר הגנתי. במדד הספיגות העונה, רק שניים מתוך השמינייה הראשונה לא שיחקו בחוליה האחורית (ראה טבלה). באופן לא מפתיע, אותם שניים נהנים מסגלים יוקרתיים ושניהם מדורגים במקומות 2-1 בטבלה.
לאחר עוד ניצחון ועוד שמירה על שער נקי, ב-0:3 על הפועל רמת גן בשבוע שעבר, נשאל בנאדו על הפועל תל אביב ועל השלישייה שחטפו הירוקים בבלומפילד בסיבוב הקודם של העונה. "כולנו זוכרים את זה", אמר מי שישב אז ביציע, כמאמן קבוצת הנוער. "ננסה לתקן".
הפעם, לבנאדו יש קצת יותר עבודה. כי הכאוס בהגנה הירוקה במפגשים מול הפועל לא אפיין רק את הערב הרע ההוא בבלומפילד. למעשה, מאז תחילת עונת 2010/11, מכבי חיפה חוטפת בראש מהאדומים על בסיס קבוע. 17 שערים חדרו את הרשת של הכרמליסטים באותה תקופת זמן אף קבוצה אחרת אפילו לא התקרבה לנתון הזה.
יבואו ויאמרו אנשים הרי הפועל מחוסלת אחרי ההפסד המשפיל לבית"ר ירושלים בבלומפילד. גילי ורמוט פצוע, יוסיפו, טל בן חיים בספק, השחקנים כבר בבליץ נגד אבוקסיס וחיפה תריח דם. אז נזכיר: בחורף שעבר, יצאה הפועל תל אביב מוכה לקרית אליעזר. מה לא עבר בחודורוב באותו השבוע? מפלה ראשונה בדרבי לאחר ארבע שנים, התפרעות אוהדים שהורידה שלוש נקודות בבית הדין, אביחי ידין וסלים טועמה מורחקים לחודשים וטוטו תמוז פצוע. עם כל זה, הגיעה הקבוצה של ניצן שירזי ושביט אלימלך ופירקה את חיפה 1:4, בתצוגה הגדולה ביותר שלה בקרית אליעזר. וזה עוד עם החמצת פנדל של וואליד באדיר.
ביום ראשון, בקרית אליעזר, יהיה משחק ענק עם חשיבות עצומה. הפועל תל אביב חייבת לחזור לעצמה ולמנוע התרסקות, מכבי חיפה רוצה להשאיר את בלון המומנטום מנופח. במשחק הזה יעמדו שתי סטטיסטיקות מנוגדות למבחן המציאות ההפגזות האדומות כשהפועל רואה את חיפה, מול מסך הברזל הירוק שבנה אריק בנאדו.
ביום ראשון משהו יהיה חייב להישבר.
השאלה מה.
***
אייל ברקוביץ' - אופרה אחרת
שלמה שרף אמר "חתיכת אפס" על הישאם כיוואן.
הקואוצ'ר אריה מליניאק השתמש במילים "מפגר" "בן" "70" כשדיבר על דרור קשטן.
ההשעיה האחרונה של רון קופמן מיציע העיתונות היתה בגלל התבטאות בוטה לעבר אייל ברקוביץ'.
וכדי להשלים את הסריה קיבלנו את ברקוביץ' עצמו ב'שער השבת' האחרון. בתוכנית שוב עשו את הטעות הרגילה, ונתנו לאנשי כדורגל לדבר על ספורט אחר. הפעם החליטו לגעת שם בפרשת לאנס ארמסטרונג. פרשה מרתקת ומעניינת מי לא היה דבוק למסך בזמן שאופרה ולאנס חלבו עוד כמה מיליונים בלי גלגלי עזר. סוגיית ארמסטרונג, אחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה ואחד הנוכלים הגדולים בהיסטוריה, מעוררת המון אמוציות.
אז כשלימור בלדב הפנתה לעניין, הפרשן המקומי אייל ברקוביץ' ניתח. "שיילך להזדיין", פלט, וכרגיל, שחרר כמות צחוקים ומבוכה מחבריו לפאנל. כמעט תמיד, התגובה הראשונה שברקוביץ' סוחט היא צחוק אדיר. בין הצופים זה נע בין מבוכה להזדהות. מצד אחד, שחקן עבר אגדי שטען שלא יישב בפאנל עם אנשים שמנבלים את הפה, ניבל את הפה בעצמו. מצד שני, הרי זה ארמסטרונג החצוף והרשע שהונה את כולנו לפעמים בא לך לקלל איש כזה.
זה הקטע של ברקוביץ', זה לא חדש. שום תסריט או טלפרומטר לא יבייתו את בהמת המסך הזו, ולא חסרות דוגמאות להוכיח. הוא לא נאמן לאייטמים המבוימים והמוזמנים בתוכניות שבהן הוא משתתף, הוא גם לא מתבייש מול אף מרואיין מכובד, וכך בערך גם נראים הטקסטים שלו. אבל הוא תמיד מבדר, ובגדול.
בתוכנית האחרונה של יציע העיתונות, בעוד ראיון מבטיח שלא קיים - בגלל שהמרואיין יריב טפר לא הצליח להשלים משפט, ברקוביץ' סיים בשאלת מחץ. "נו, טפר, אז אתה מתפטר?", ירה לעבר מנכ"ל איגוד השופטים. כולם צחקו. זה באמת היה מצחיק. מצחיק מאוד. בלי ציניות, מצחיק שתופס את הבטן. אבל ברגע שנשאלת השאלה הזו לאוויר מצחיקה ככל שתהיה היא מוציאה את כל האוויר הרציני מהדיון הרציני הזה.
מעניין אם אכפת לברקוביץ' שלא מחזיקים ממנו כפרשן או כעיתונאי. מעניין אם מחמיא לו שהוא הליצן הכי טוב בטלוויזיה שלנו.
***
הספירה לאחור - האחים הכי טובים בספורט
בולטימור הדהימה בניו אינגלנד, סן פרנסיסקו התקמבקה באטלנטה, ושתי הקבוצות ההגנתיות ייפגשו בסופרבול בניו אורלינס, או בשמו החדש - Harbowl. כיאה לענף הטוב בעולם, אי אפשר אפילו לספור את הסיפורים שיש לקראת המשחק הזה. אבל הסיפור הגדול מכולם הוא כך שהמשחק הזה הוא קודם כל דרבי בין שני אחים ג'ים הארבו מהניינרס וג'ון הארבו מהרייבנס. להגיע לסופרבול זה כנראה ההישג הקשה ביותר בספורט הקבוצתי כולו, והעובדה ששני אחים עשו זאת באותה העונה, בטוח מסבה נחת לאימא הארבו. אז כמתנה לג'ים וג'ון, הנה חמשת משפחות הספורט הטובות ביותר.
כמעט בדירוג: בי.ג'יי וג'סטין אפטון (בייסבול), אלסטייר וג'ונתן בראונלי (תריאטלון), ברוק ורובין לופס (כדורסל), קובי ואלי בלול (הומור). הצעות טובות יותר לחמישייה יתקבלו בברכה.
5 הטור'ס. קולו (31) קצת מושך את הצמד למטה, אבל זו לא בושה להיות בלם ספייר במנצ'טסר סיטי. תשע הופעות פרמיירליג העונה, רק 14 בעונה שעברה, אבל גם תואר אליפות דרמטי. תוסיפו את זה לאליפות ולשני גביעים עם ארסנל, לגביע עם סיטי ולשני גמרים של אליפות אפריקה, ותקבלו אח סביר. קחו את יאיא, ותקבלו אח פנטסטי. בן 29, 191 סנטימטרים של עוצמה, דיוק ויכולת. בסך הכל מחזיק בחמש אליפויות, שלושה גביעים וגביע אלופות אחד. הרובוטריק של סיטי הוא הטוב ביותר בתחומו כרגע גם תואר.
4 הגאסולס. פאו (32, 2.13) עובר עונה קשה, כמו כל הלייקרים. שלישי בדראפט 2001, והטרייד מממפיס ל-LA סידר לממבה לענוד עוד שתי טבעות לאוסף (2009, 2010). מארק (27, 2.16) התפתח מאוחר יותר, ותעיד על כך הבחירה ה-48 בדראפט 2007. אבל המסלול די דומה, והאח הצעיר נראה אפילו טוב יותר. אחרי שרשם הופעת בכורה באולסטאר 2012, כל מה שהספרדי הקטן (כן, בטח) צריך זה טבעת משלו. לשניים שתי מדליות כסף באולימפיאדה, שתי אליפויות אירופה ואליפות עולם עם נבחרת ספרד.
3 הוויליאמסיות. ונוס (32), מקום 26 בדירוג ה-WTA, כבר לא מה שהיתה פעם. סרינה (31, מקום 3) רק הודחה השבוע באופן סנסציוני מאליפות אוסטרליה הפתוחה. ועדיין, אין טופ 5 משפחתי בלי האחיות וויליאמס. 15 גראנדסלאמס לסרינה, 9 לונוס, לשתיהן זהב אולימפי - סרינה 2012, ונוס 2000 ואת תארי הזוגות כבר הפסקנו לספור. ב-2009 נבחרה סרינה לספורטאית העשור של "ספורטס אילוסטרייטד". ריצ'ארד וויליאמס, האבא, התחיל לאלף את האחיות לטניס כמה דקות אחרי שיצאו מן הרחם, ועד עכשיו קשה לו לספור את הכסף.
2 הקליצ'קוס. המשקל הכבד באגרוף כבר לא מה שהיה פעם. אין עלי ופרייז'ר ואפילו לנוקס לואיס או טייסון. אבל עוד סיבה לשיעמום היא שקטגוריית המשקל הזו פשוט נשלטת ללא עוררין על ידי צמד הענקים מאוקראינה. ולדימיר, בן 36, 3-59, 50 ניצחונות בנוקאאוט ואלוף העולם של חמש אגודות שונות. ויטלי, בן 41, 2-45, 41 בנוקאאוט, מחזיק בחגורה הנותרת. ולדימיר סופר כבר 13 הגנות מוצלחות רצופות (רק ג'ו לואיס ולארי הולמס מעליו). אם רק אימא קליצ'קו היתה מסכימה שהם יילחמו האחד נגד השני. אבל היא לא.
1 המאנינגס. פייטון (36) ואיליי (32), צמד האחים הטוב בספורט העולמי. שניהם, בגלל האבא ארצ'י - קוורטרבק עבר בעצמו - היו בעלי פוטנציאל מפחיד עוד מגיל 0. שניהם נבחרו ראשונים בדראפט - פייטון ב-1998 ואיליי ב-2004. שניהם זכו בסופרבול - פייטון ב-2007 (עם אינדיאנפוליס) ואיליי שנה לאחר מכן וגם ב-2012 (עם הג'איינטס). פייטון מוכשר יותר, איליי ווינר יותר, ושניהם יוצרים פמיליה כה מוצלחת שיהיה קשה לשחזר. העונה קיוו למאנינגבול, אבל דנבר של פייטון וניו יורק של איליי הודחו מוקדם מדי. לא נורא, המקום בהיכל התהילה מובטח.
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il
