"סרינה היא כמו אלוהים בשבילי"
אחת הבשורות הראשונות ששיחררה סלואן סטיבנס לאוויר העולם לאחר הניצחון המפתיע 6:3, 5:7, 4:6 על סרינה וויליאמס הייתה עדכון מספר העוקבים אחריה בטוויטר. סטיבנס, שעוד לא חגגה את יום הולדתה ה-20, פתחה את היום עם 17 אלף עוקבים וסיימה אותו עם קרוב ל-44 אלף. בתור מי שמתעסקת בטוויטר שלה כמעט כמו בקריירת הטניס, אין ספק שמדובר במקפצה חשובה.
אפשר לומר שהאמריקאית הצעירה הגשימה את חלומה מעל ומעבר בעצם ההגעה לרבע הגמר ובמפגש מול סרינה וויליאמס, אבל אין ספק שהרושם הגדול ביותר נבע מהיכולת המקצועית שלה ובעיקר מן היכולת שלה להתמודד עם המתח, הלחץ והקושי המנטאלי שעלול להיות במשחק מול טניסאית גדולה שסובלת מפציעה.
סטיבנס בסך הכל מעריצה את סרינה וגדלה על הביצועים שלה. לפני שהשתיים נפגשו ברבע גמר טורניר בריסביין השנה, בו ניצחה סרינה 4:6, 3:6, אמרה סטיבנס: "תמיד אמרתי: 'אוי, אלוהים אדירים! אני אוהבת אותה למוות, היא מדהימה'. עכשיו היא ממש אדם רגיל ואני אומרת: 'הי, מה שלומך?' היא לא כמו גיבורה יותר, אלא ממש כמו חברה". הציטוטים האלו ממש לא הפתיעו לנוכח מה שסטיבנס אמרה על סרינה בדיוק שנה לפני כן: "כמה אדירה היא? היא כמו אלוהים בשבילי. היא אלוהי הטניס".
כבר כמה שנים שסטיבנס מסומנת בארצות הברית כ"בייבי סרינה" וכתקווה הגדולה של טניס הנשים האמריקאי, שבשנים האחרונות הצמיח המון כישרונות שנותרו בגדר כישרונות. למרות זאת, בתחילת הקריירה שלה, סטיבנס נראתה כמי שלא מממשת את הנתונים שלה ומשחקת טניס מעט רך. בחצי השנה האחרונה של 2012 עברה סטיבנס שינוי משמעותי בסגנון המשחק שלה והתחילה לשחק טניס יותר אגרסיבי והתקפי וגם קצרה את הפירות כשהגיעה לשמינית הגמר ברולאן גארוס, לסיבוב השלישי בווימבלדון, לחצי הגמר בוושינגטון, ולסיבוב השלישי באליפות ארצות הברית.
מעבר לכל, לסטיבנס יש גם סיפור אישי מעניין. אביה של הטניסאית, ג'ון, היה שחקן פוטבול, שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט ה-NFL של 1988, נבחר לרוקי השנה בהתקפה אחרי שנשא את הכדור 297 ל-1,168 יארדים. סטיבנס שיחק שבע שנים בליגה, מתוכן חמש בניו אינגלנד פטריוטס, אחת בגרין ביי פקרס ואחת בקנזס סיטי צ'יפס ועזב את הפוטבול ב-1993. ממש באותה השנה בה סלואן נולדה. לרוע המזל, ג'ון סטיבנס מת ב-2009 אחרי תאונת דרכים, וכשבתו לא ממש מכירה אותו לאחר שהתקיים ביניהם קשר טלפוני בלבד.
ג'ון סטיבנס היה אדם בעל אישיות בעייתית מאוד. ב-1994 הוא נחשד באונס ובשנת 2009, מעט לפני מותו, שוב נאשם באונס. בנוסף, סטיבנס סבל ממחלה סופנית ולכן ביקש להכיר את בתו מעט לפני מה שהיה אמור להיות מותו. "רציתי שהיא תהיה גאה בו", אמרה אמה של סלואן, סיביל סמית' על בתה, "אני אומרת לכם שג'ון היה אדם טוב עם כמה התמכרויות שמעולם לא טופלו".
סיביל סמית' גם סיפרה על השיחה שקיימה עם בתה ואמרה: "היא שאלה אותי: 'אמא, למה לא סיפרת לי מוקדם יותר?' זה היה עצוב מאוד כיוון שסלואן ואביה הפכו קרובים מאוד. הייתה ביניהם ידידות נהדרת. היא הכירה חלק מאביה שהיה רק טוב והייתה גאה בו מאוד". מעניין אם היא תהפוך בקרוב את אביה לגאה עוד יותר. איפה שהוא לא נמצא.
כמה רגעי קסם
רוג'ר פדרר נראה מצוין, ואז נראה לא כל כך טוב. ואז שוב היה מצוין ואז שוב הציג טניס בינוני. באופן כללי, המשחק של זוכה 17 תארי הגרנד סלאם לא היה ברמה הגבוהה שהציג בארבעת המשחקים הקודמים בטורניר. פדרר לא היה מספיק חד, ביצע מספר שגיאות לא מחויבות די גדול (49) ובעיקר זולות מאוד ובעיתויים בעייתיים מאוד. כך, הוא נגרר לחמש מערכות (6:7 (4), 6:4, 6:7 (4), 6:3, 3:6) מול ג'ו ווילפריד צונגה, שאמנם נראה טוב והצליח להציג עקביות מרשימה יחסית אליו, אבל גם כך לא היה מספיק יציב וביצע לא מעט טעויות במצבים חשובים.
בסך הכל זה היה מפגש בין שני שחקנים ששיחקו טניס התקפי מאוד, שמתבסס על נקודות מהירות ואינספור עליות לרשת (58 של פדרר, לעומת 50 של צונגה). משחק שכיף מאוד לראות, אבל לא בדיוק מנצח משחקים מול נובאק דג'וקוביץ', אנדי מארי ורפאל נדאל.
היו לפדאקספרס כמה רגעי קסם כמו שרק הוא יודע להפיק במהלך המשחק (כולל כמה נגיעות קסומות ליד הרשת וכמה חבטות בקהנד לאורך הקו), אבל בסך הכל מה שניצח לו במשחק היה האופי, הניסיון והווינריות האדירים שלו. הוא הגיע הרבה יותר רגוע לשני שוברי השוויון, ביצע בהם הרבה פחות טעויות ושמר על יציבות, שהובילה אותו לחצי הגמר העשירי שלו ברציפות במלבורן. חשוב להדגיש, שבמאזן הכללי השיג פדרר רק חמש נקודות יותר מיריבו הצרפתי.
פרט לניצוצות שהראה לפרקים, והם היו ניצוצות משמעותיים, הדבר המעודד מבחינת פדרר הוא הכושר הגופני והרעננות שהוא הראה. השוויצרי, שבמשחקים של חמש מערכות בעבר הלך ודעך מעט, נראה רענן וכשיר לחלוטין גם בשלבים המאוחרים והצליח להתמודד עם טניסאי חזק מאוד מבחינה פיזית, שגם היה ביום הגשות נהדר (20 אייסים). יחד עם זאת, עם העליות והמורדות התלולים שלו ביכולת, יהיה לו קשה לנצח את אנדי מארי ונובאק דג'וקוביץ' תוך 48 שעות.
