מניות חמות
ג'ו ג'ונסון (ברוקלין נטס)
הוותיקים מככבים היום במניות החמות. כמה שמות מוכרים ודי מושמצים פתחו את 2013 בכושר נהדר, כאשר ג'ונסון עושה את זה בקבוצה הלוהטת של הליגה בשבועות האחרונים. מאז פיטורי אייברי ג'ונסון הנטס ניצחו 11 מ-13, כולל ניצחונות חוץ מרשימים במיוחד על אוקלהומה סיטי ובדרבי על הניקס, שהופך את הקרב על ניו יורק לאמיתי. פי ג'יי קרליסימו מתחיל להיראות כמו עוד מקרה של מאמן זמני שהופך לקבוע.
במאזן הכוחות הפנימי, הסיפור המעניין של התקופה הטובה הנוכחית הוא ש-JJ מתחיל לגבש מעמד שווה ערך לדרון וויליאמס ככוכב השני של הקבוצה. הוא היה הגו טו גאי והמצטיין בשני הניצחונות הגדולים - 33 נקודות מול OKC, 25 מול הניקס, 5 שלשות בכל אחד מהמשחקים. הוא קולע בלי בעיה גם ממטר מאחורי קו השלוש ויש רגעים שנדמה שהוא בלתי עציר. הממוצעים שלו ב-2013 הם 19.9 נקודות, 3.5 ריבאונדים ואסיסטים, 2.8 שלשות ב-45.9 אחוזים, 89.3 אחוזי עונשין ו-1.3 איבודים. אם הוא ימשיך בקצב הזה, ובמצב הרעוע של הגארדים במזרח, אולסטאר זו כבר לא מילה גסה עבורו.
קרלוס בוזר (שיקגו בולס)
גם שיקגו מתחממת ככל שהעונה מתקדמת. אם וכאשר דרק רוז יחזור הוא יקבל קבוצה מוכנה להסתערות על אחד המקומות הראשונים במזרח. 8 ניצחונות ב-11 משחקים מתחילת ינואר, כולל ניצחונות במיאמי, ניו יורק ובוסטון, מבהירים שגם בלי רוז לא כדאי לזלזל בשוורים. ההגנה של הקבוצה של תיבודו בהנהגת ג'ואקים נואה זוכה בצדק למרב הקרדיט בהצלחת הבולס, אבל לאחרונה החבורה הזו מספקת גם כמה הצגות התקפיות מרשימות.
האופטימיות הצליחה להדביק אפילו את השחקן שעד כה התעקש לא להשתתף בחגיגה. ריבוי ההיעדרויות של רוז בעונה וחצי האחרונות היה אמור לאפשר לבוזר להפוך לשחקן ההתקפה המוביל של הקבוצה ולחזור להיות מכונת הדאבל-דאבל שהיה ביוטה, אבל הוא לא הצליח להתרומם מעל לבינוניות שמאפיינת אותו מאז שלבש אדום. לאחרונה, לפתע, השתנה משהו. הוא קלע בספרות כפולות ב-13 המשחקים האחרונים שכללו גם 11 דאבל-דאבל. מספרי ינואר שלו מזכירים את תקופות השיא שלו - 22 נקודות ב-51.9 אחוזים מהשדה, 11.5 ריבאונדים ו-2.6 אסיסטים. הוא מקבל יותר דקות, לוקח יותר זריקות ומדייק באחוזים גבוהים יותר. שווה להמשיך לעקוב, כי אם מדובר בשינוי מהותי ולא בהבלחה זמנית, המזרח עשוי להרוויח קונטנדרית רצינית.
ג'אמיר נלסון (אורלנדו מג'יק)
מה עושים עם אורלנדו? מצד אחד הקבוצה ממשיכה להפסיד בדרך הבטוחה לאחד המקומות האחרונים במזרח, מצד שני מעט השחקנים הראויים שלה ממשיכים להציג יכולת גבוהה ששווה מקום במניות החמות. כמעט כל ההפסדים צמודים, כמעט בכולם ניכר הפוטנציאל שטמון בקבוצה הזאת, מדי פעם מתפלק גם ניצחון מרשים ובכל שלב לפחות אחד מהשחקנים מרשים במיוחד. לארון אפללו הייתה תקופה נהדרת לא מזמן, ניקולה ווצ'ביץ' כבר כיכב כאן, ביג בייבי פתח חזק, ג'יי ג'יי רדיק יציב וטוב.
עכשיו הגיע תורו של זקן השבט ג'אמיר נלסון (יחסית, הוא בסך הכל בן 30). הקריירה של נלסון התפתחה באופן מוזר - לאחר כמה עונות פושרות הוא פרץ ב-2008/09 עם חצי עונה פנטסטית שכללה גם יכולות קלאץ' מרשימות, אלא שאז נפצע ודווקא בלעדיו הקבוצה הגיעה לגמר. הוא הוחזר לגמר אבל לא ממש היה כשיר ורק הפריע. מאז באורלנדו ממשיכים לחכות ליכולת של אותם חודשים מופלאים, אבל מסתפקים בפוינט גארד סולידי וסתמי, עד שפתאום לאחרונה מתגלים ניצנים מהעבר. מספרי 2013 של ג'אמיר הם כאלה - 20.2 נקודות למשחק בעזרת 3.3 שלשות ב-40 אחוזים ו-96.2 אחוזי עונשין, 8 אסיסטים, 2.4 איבודים ו-1.5 חטיפות. נקווה שעוד תהיה לו הזדמנות לשחק בקבוצה רצינית, מגיע לו צ'אנס אמיתי בפלייאוף אחרי זה שהוא החמיץ ב-2009.
מניות קרות
ג'וש סמית' (אטלנטה הוקס)
אטלנטה פתחה את העונה נהדר, אבל כל פעם שהגיע הזמן להחמיא לה התחושה הייתה של מטלה מעיקה. אפילו בתקופה הטובה זו נראתה קבוצה בינונית שזקוקה לתוספות משמעותיות. הבשורה הטובה אז הייתה שנדמה היה שראשי ההוקס בנו תשתית איכותית וזולה, כזו שתספיק לקמפיין מוצלח בהווה בלי לפגוע בגמישות הכלכלית לעתיד. אבל ברגע שהתחילו תקלות התבררה שבריריות הסיטואציה שהובילה למפולת - 9 הפסדים ב-13 האחרונים דרדרו את אטלנטה למקום השישי במזרח, עם הפנים למטה. ועכשיו לו וויליאמס גמר את העונה והשאיר אחריו בור.
כרגיל, זה היה האות עבור ג'וש סמית' להתחיל לעשות בעיות. בשבוע שעבר הוא הושעה ע"י הקבוצה למשחק אחד עקב תקרית שפרטיה לא דלפו במשחק בו הקבוצה הובסה ב-39 הפרש ע"י שיקגו. המשחק שהוא החסיר היה הטוב ביותר של ההוקס בתקופה הזו - ניצחון מרשים על ברוקלין. את האמת, הפתיחה הקבוצתית החזקה חיפתה על עונת חלשה מצד סמית' באחוזים מכל הטווחים (כולל 51.6 אחוזים מהעונשין), בכמות מוגזמת של זריקות משלוש - מדד מצוין לרמת המחויבות שלו לאורך השנים ובאיבודים. ההגנה שלו עדיין טובה, אבל תהליך ההתבגרות מהשנים האחרונות נבלם. מכיוון שהוא בעונה האחרונה בחוזה דיבורי טרייד ותהיות על רצונו להישאר קיימים כל השנה, אך לאחרונה הדיבור התגבר ומאוד יכול להיות שאלו השבועות האחרונים של סמית' באטלנטה. העונה הזאת, ובעיקר התקופה האחרונה, לא תורמת לערך הטרייד שלו.
רודי גיי (ממפיס גריזליז)
דחיתי את ההכרזה ככל שניתן, אבל כבר אי אפשר להתחמק מזה - ממפיס דועכת. זו כבר לא הקבוצה המלהיבה מפתיחת העונה. הגריזליז ניצחו שמונה והפסידו שמונה בחודש האחרון ועכשיו הם כבר קרובים יותר לגולדן סטייט ודנבר מאשר לשלוש הגדולות של המערב. בזמן שההגנה ממשיכה לעבוד, זו ההתקפה שנחלשת עם התקדמות העונה. מארק גאסול ממשיך להיות פאסיבי בצד הזה, מייק קונלי התקרר לחלוטין והספסל תורם הרבה פחות מאשר בתחילת העונה.
במצב הזה, ניתן היה לצפות משני הסקוררים הבולטים לקחת יותר אחריות. בזמן שזאק רנדולף פחות יציב אבל רוב הזמן עדיין אפקטיבי, הבעיה הגדולה יותר היא שרודי גיי כן יציב - בבינוניות. לאורך התקופה החלשה של 16 המשחקים האחרונים גיי לא הצליח להתעלות, הוא לא עבר את רף ה-23 נקודות, קלע 7 שלשות במצטבר ומיעט להגיע לקו העונשין. הממוצעים שלו בתקופה הזו הם 15.4 נקודות ב- 40.5 אחוזים מהשדה, 3 הליכות לקו ב-71.4 אחוזים, 5.6 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים, 2.3 איבודים ו-1.1 חטיפות. בהתאם לכך, גם דיבורי הטרייד עליו חזרו לאופנה, מאחר ובממפיס לא מרגישים שמשתלם לשלם מס לאורך שנים בשביל להיראות כאילו קונטנדרים לרגע.
קייל לאורי (טורונטו ראפטורס)
עונה עגומה עוברת על הפוינט גארדים שפרצו בעונה שעברה. את טיי לאוסון הזכרתי כאחת האכזבות הגדולות של השנה בדנבר, גוראן דראגיץ' טובע בנעליים הענקיות של סטיב נאש, ג'רמי לין נראה מיותר ליד ג'יימס הארדן ביוסטון, אייזיאה תומאס עושה רושם של סקורר מוצלח אבל לא פוינט גארד פותח אמיתי. הסיפור של לאורי קצת אחר, אבל נכון לעכשיו הוא במצב הרע ביותר מבין כל השחקנים האלה.
לאורי הגיע לטורונטו אחרי עונה על גבול האולסטאר ביוסטון, על תקן הבטחה שאמורה להפוך את הקנדים לקבוצה שנאבקת על מקום בפלייאוף. הוא פתח את העונה נהדר, נפצע, חזר ליכולת גבוהה, נפצע שוב וכשחזר שוב גילה שספרדי ותיק יושב לו על כיסא הנהג. חוזה קלדרון לקח את ההזדמנות, הוביל את הראפטורס לכמה ניצחונות והפך את לאורי לשחקן ספסל. לאורי חזר כבר לפני כמעט חודש, זה לא נראה עניין זמני. בחלק מהמשחקים שהוא עלה כמחליף הוא סיפק את התפוקה הרגילה שלו וקיבל דקות בהתאם, אבל ברבים אחרים הוא היה סתם מחליף של 16 דקות, בשניים מהמקרים הוא סיים את המשחק ללא נקודות. אולסטאר הוא כבר לא יהיה השנה, אבל אם זה ימשיך ככה ניתן יהיה להכניס אותו לרשימת המועמדים לשחקן השישי.
