ועדת ביקורת
גישות וחניות: אתה מתקרב לאצטדיון רמת גן, והתנועה, יחסית לגוש דן כמובן, זורמת. אתה נכנס למתחם קניון איילון, ואין כוחות משטרה. אתה ממשיך לחניון, ואין אבטחה ואין מחסומים ואין לחץ. הלו, זה לא משחק נבחרת או דרבי או גבר גביע. זה הפועל רמת גן, קבוצה הומלסית, שמארחת במתקן הכי לא ביתי בייקום. את גזר הדין הם עשויים לקבל במאי. בינתיים, שקט.
קופות: מחיר אחיד 50 שקל.
כמה המשחק היה צריך לעלות: הדבר היחיד שיותר בנאלי מהאצטדיון הזה, זה להתעצבן על האצטדיון הזה. על מחיר אחיד כזה קשה להתלונן. ובכל זאת, גם 30 שקל היה משקף.
קהל הפועל רמת גן: זה לא עירוני רמת השרון, לא עכו וגם לא אשדוד במשחקי חוץ. האורדונים מורגשים, שרים ולפעמים גם בועטים. קהל נוח, אינטליגנטי, נאור. אבל זה לא קהל כוחני, לא קהל שמשפיע על שופט, לא קהל שמשנה מומנטום של משחק. לא קהל של קבוצה גדולה. ציון: 7.
קהל מכבי חיפה: משחק חוץ, האצטדיון, מזג האוויר. האמת הפתעה. הנחיל הירוק זרם וזרם, פיצץ את שער 1, חרג ל-2 ואף ניסה לכבוש את יציע הכבוד. המאבטחים התעורר ועצרו את השטף, אבל את הקטר החיפאי גם רובאי 07 לא יעצור. מרשים. ציון: 9.
הרגע של המשחק: דקה 70. אריק בנאדו מורה לשלומי אזולאי להחליף את אלון תורג'מן. במקביל, מכבי חיפה השיגה קרן, וחן עזרא ניגש להרים את הכדור.
"אחרי הקרן", ביקש בנאדו מהשופט הרביעי.
"עכשיו!", גער דניאל בר נתן.
בנאדו קיבל את רוע הגזרה, וביקש מהחלוץ: "כמו באימונים, שלומי. תסיים כמו באימונים".
לא יודע מה קורה באימונים, אבל כשהשעון הראה 69:48 אזולאי הוציא את החולצה מהמכנסיים, וכשהשעון הראה 69:52 איתי ארקין הוציא כדור מהרשת. "ארבע שניות!", התלהב מאמן מכבי חיפה על הספסל. המושג "חילוף מנצח" הוגדר אתמול מחדש.
המספר הנוסף: 1. להלן ליגת העל מרגע מינויו הרשמי של אריק בנאדו, כלומר: מהמחזור ה-11 ואילך.
1 מכבי חיפה 25 נקודות
2 מכבי תל אביב 17
3 קרית שמונה 16
4 הפועל תל אביב 15 (משחק חסר)
5 בית"ר ירושלים 13 (משחק חסר)
6 רמת השרון 12
7 בני סכנין 11
7 הפועל רמת גן 11
7 הפועל חיפה 11
10 בני יהודה 10
10 באר שבע 10
12 מכבי נתניה 9
13 מ.ס. אשדוד 7
14 הפועל עכו 3
מעשה שהיה, כך היה
ג'יבריל סידיבה בסך הכל רצה לראות את המשחק מיציע הכבוד. "תעודת זהות, בבקשה", דרש הסדרן בכניסה. "אין עליי", השיב קשר רמת גן, והישראלי שליווה אותו הציע פיתרון יצירתי: "תסתכל בגוגל". הסדרן השתכנע, סידיבה נכנס, התיישב על הכיסא המרופד בשורה האחרונה וחייך חיוך ניצחון. הוא לא יחייך יותר בהמשך הערב.
יציע 3 הוקדש לאוהדי הקבוצה הביתית. למטה ישבו האוהדים הרגועים, למעלה ישבו הרגועים יותר. לפני השריקה הכל היה אופטימי. במיוחד עבור אוהד אחד, שקיבל 'כיף' מניר דוידוביץ', ובתוך כף היד של שוער מכבי חיפה הסתתר כרטיס ליציע המוזמנים. גם המשחק התחיל טוב עבור האדומים. זגורי השתחל נהדר לרחבה, הוכשל, ועומר בוקסנבוים הוותיק תרגם את הפנדל ל-0:1 מפתיע. ברמת גן עוד יזכרו את השער הזה כזה שהציל להם את העונה.
לא. הם יזכרו את שי שטרית.
השופט, בהופעה חלשה, חסרת חן ורבת התנשאות, המשיך את השבוע של חבריו למשרוקית. הוא עמד מטרים מהאירוע, ובאופן תמוה החליט לנבוח על זגורי במקום להורות על הנקודה. לאחר מכן הוא פספס עוד נגיעת יד או שתיים. מדי פעם הוציא השופט המצונן מטפחת מהכיס, וקינח. וקיפח. וקינח.
אוהדי רמת גן השתגעו לאחר הלא-פנדל בדקה השנייה. הם מחו, צעקו, קיללו. הם לא האמינו ששוב שופט הורס להם. אבל אז באה הדקה ה-18 וגרמה להם להבין: ההופעה של שטרית לא היתה הכי נוראית במגרש. שנייה אחרי שהכדור פרפר ברשת, אוהד אדום הגדיר במדויק: "זה הסיפור של העונה שלנו".
ליאור ראובן, למשל, ירצה לשרוף את הערב הזה. באחת מההופעות החלשות בליגת העל העונה, המגן הימני של אלי כהן סבל ממחצית מסויטת וממשחק איום. את השער של ויאם עמאשה הוא בישל עם הראש, ואת השער של טאלב טואטחה (הכנה ענקית של יניב קטן) הוא צילם.
הטריבונה האורדונית התנהגה בדיוק כמו בפרלמנטים המפורסמים של רמת גן, גבעתיים ושאולי. אקשן.
אוהד 1: "ליאור ראובן הוא הבעיה שלנו. חוגגים עליו".
אוהד 2: "ותקלטו את ארחיפוב הוא לא מסוגל לעצור כדור".
אוהד 3: "מאיפה הביאו את אוננגה הזה? כל התקפה, גול".
אוהד 4: "אוחח, זנדברג, השער השני עליו. איבד כדור וחטפנו במתפרצת".
אוהד 5: "אין לנו מגנים".
אוהד 6: "מגנים? מה קשור? זגורי לא עוזר בהגנה והם תמיד שניים על אחד".
אוהד 7: "אלי, תביא חיזוק! תביא חלוץ".
אוהד 8: "בטלוויזיה אומרים שהיינו צריכים לקבל שלושה פנדלים".
אוהד 9: "מצד שני, אין לנו הגנה".
אוהד 10 מתפרץ בביטחון: "אתם לא מבינים. מה שחסר לנו זה רק קישור".
נראה אותך, אסף הראל.
במחצית השנייה, ובטח שלאחר מהלך הבזק של אזולאי, הייאוש נעשה נוח יותר. "איתי", צווח אוהד מהגדר לעבר השוער ארקין. "דבר עם אבא. שיפתח את הכיס, שיביא שחקנים. אנחנו נרד ליגה". ואוהד אחר קינח: "אלי, תצביע לשלי".
לכהן יש באמת הרבה עבודה. "לא הפסדנו בגלל השיפוט", צדק המאמן בסיום. שטרית אכן הקשה על רמת גן להשיג משהו במשחק, אבל רמת גן הקשתה על עצמה עוד יותר. "שכחנו את האגרסיביות", המשיך הקואץ'. "יש לנו שחקנים כמו זנדברג, בוקסה, ועוד כמה שהם לא בדיוק השחקנים הכי 'רעים' שיש, אבל אנחנו חייבים להיות הרבה יותר נחושים". רמת גן של כהן היתה נרפית מדי אתמול, כמו קבוצה שלא יודעת את מקומה. מכבי חיפה ניצחה 0:3, ואפילו לא היתה צריכה להתקלח. האורדונים לא הפסיקו לשיר אתמול על כמה שהם רוצים כבר לפגוש שוב את הכח. בקצב הזה, עם ההגנה הזו, עם הנאיביות הזו המפגש עם הסגולים קרוב מתמיד.
בעוד שברמת גן לא רואים שינוי מהותי מאז שפרדי דוד פוטר בפתאומיות, כבר לא מוצאים מילים כדי להסביר את מה שקורה במכבי חיפה מאז המינוי של בנאדו. מאז שהחל לעמוד על הקווים באופן רשמי (הניצחון 1:2 על בית"ר), המאמן עומד על מאזן נקי של 0-1-8. לפני כן, הספיק להדריך את קבוצת הנוער של המועדון בתשעה משחקים. המאזן? 0-0-9. קולטים? אריק בנאדו מעולם לא הפסיד משחק ליגה כמאמן כדורגל. לפניו בבוגרים, ראובן עטר סבל ממאזן של 4-4-1. אחריו בנוער, אברהם אבוקרט מדשדש עם 2-2-3. והוא בשלו.
אתמול, שוב בלבוש אפנתי שכלל סקיני ג'ינס שרק מאמנים שמעולם לא הפסידו רשאים ללבוש, ושוב עם בלורית גבוהה בעלת שלושה גוונים לפחות, בנאדו שוב התחבא מאחורי המלתחה. "אנחנו בדרך למקום שאנחנו רוצים להגיע", אמר. הקפטן יניב קטן הוסיף: "אין מה לצאת בהצהרות".
אז הרשו לצאת בהצהרות במקומכם. למכבי חיפה יש כיום את השוער הכי טוב בליגה. למכבי חיפה יש את צמד הבלמים הכי טוב בליגה. למכבי חיפה יש את המגן הימני הכי יציב בליגה, ואת שני המגנים השמאליים שלה משחקים מצוין. למכבי חיפה יש את הקישור הכי מגוון ועמוק בליגה. למכבי חיפה יש את ויאם עמאשה. למכבי חיפה יש את המאמן הכי מצליח בליגה.
אז כרגע, וכל עוד המאמן הזה מסרב להפסיד, יש רק אמת אחת - ולא צריך את בנאדו או קטן כדי להבין אותה.
מכבי חיפה, תרצו או לא תרצו, תאמרו או לא תאמרו, היא המועמדת מספר 1 לאליפות בעונת 2012/13.
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il
כל המשחקים במדור "צופה מהצד"
