שלא יגמור כמו קלינסמן: על הגעת גווארדיולה לבאיירן

באיירן מינכן אוהבת לתכנן הכל מראש. לפני חמש שנים בדיוק, בינואר 2008, היא הודיעה על מינויו של יורגן קלינסמן כמחליפו של אוטמאר היצפלד בקיץ. ההכרזה באה על רקע אכזבה מסוימת מיכולתה של באיירן בסיבוב הראשון של העונה, במיוחד בכל הקשור לסגנון המשחק, כי הרי היא הוכתרה בכל זאת לאלופת החורף, בשיוויון נקודות עם ורדר ברמן. למי שציפה כי היצפלד יהפוך לברווז צולע ב-17 המחזורים שנותרו לו ציפתה הפתעה. דווקא לקראת סיום הקדנציה השניה שלו במינכן נכנסה הקבוצה לכושר פנטסטי, דרסה את הבונדסליגה והגדילה את הפער מברמן ל-10 נקודות בטבלה הסופית.

לא כדאי לחפש דמיון בין היצפלד אז ליופ היינקס כיום. בעוד הגנרל ממש לא רצה לעזוב את התפקיד, הרי שהיינקס, אחד החברים הקרובים ביותר של הנשיא אולי הנס, הודיע להנהלה באופן חד משמעי כבר בשלהי 2012 על כך שהוא לא מעוניין לחדש את החוזה. ייתכן והנסיבות דחפו אותו לכך, אך ההחלטה היתה שלו. כעת, כשבאיירן מובילה את הליגה בפער עצום של תשע נקודות על פני לברקוזן, ו-12 לפני דורטמונד, גם היינקס לא אמור להיות ברווז צולע. נהפוך הוא – שחקנים רבים מאוד אוהבים אותו, ויהיו נחושים להעניק לו מתנות פרישה מגוונות.

מעניין הרבה יותר להתבונן בנקודות הדמיון בין קלינסמן לפפ גווארדיולה. שניהם אנשים נעימי הליכות, אך עקשנים באופן חסר פשרות. שניהם זקוקים לחופש פעולה מוחלט, ומבחינת קלינסמן הדבר היווה מכשול עצום בקבוצה רוויית אגו הידועה בכינויה פ.צ הוליווד. שניהם הגיעו לבאיירן אחר תפקיד אחד בלבד בקריירה כמאמנים, כשלצידם עוזרים דומיננטיים.

הצלחתו של קלינסמן בנבחרת גרמניה נבעה בעיקר מכישורי הניהול שלו, בעוד שכל נושא האימון, כולל ההכנה הטקטית, הופקד במלואה בידי יואכים לב. בלעדיו נחל קלינסי כשלון חרוץ באליאנץ ארנה, ופוטר עוד לפני סיום עונתו הראשונה, בעודו משאיר קבוצה במשבר עמוק. איננו יודעים עדיין מה בדיוק היה חלקו של טיטו וילאנובה בבניית ברצלונה של פפ. גווארדיולה עצמו הגדיר את חלקו של עוזרו ב-50 אחוזים. בפועל, ייתכן והוא היה גדול אף יותר. ההתלהבות התקשורתית סביב מינויו של קלינסמן במינכן היתה עצומה, והיא דעכה מהר מאוד. יהיה מגוחך לקבוע שזה יקרה בוודאות גם לגווארדיולה, אך יש כאן נקודה למחשבה.

אבל הדבר המדהים ביותר בקשר למינויו של פפ הוא אורך חוזהו. בכותרת "גווארדיולה חתם בבאיירן מינכן עד 2016" הספרה 6 פשוט בלתי נתפסת. לפי ההגיון הבריא היא היתה חייבת להיות 4. הרי בכל שנותיו בקאמפ נואו נעשו מאמצים כבירים לשכנע את המאמן לחתום על חוזה ארוך טווח, והם תמיד עלו בתוהו. גווארדיולה הקפיד לחדש את החוזה לעונה אחת בלבד. למשל, כאשר חתם ב-2010 עד יוני 2011, הכריז הקטלוני: "לדעתי מאמן צריך לחתום לתקופות קצרות, ובזמן זה לזכות בתארים בזכות הקשר עם השחקנים, ההנהלה והאוהדים".

ב-2011, כאשר חתם עד יוני 2012, הבהיר: "בכל יום אני יודע שאוכל לעזוב מחר. אני עובד טוב יותר כאשר אני מרגיש חופשי לקבוע את עתידי. חוזה לטווח ארוך גורם לי חרדות ועלול לגרום לאובדן תשוקה לתפקיד". צ'יקי בגיריסטיין, המנהל הספורטיבי של בלאוגרנה לשעבר, העיד: "יש מאמנים שממצים את עצמם בחוזים לשנה בלבד, וכזה הוא גווארדיולה".

אז למה לכל הרוחות דווקא בבאיירן חתם פפ לתקופה שנראית בעיניו כנצח? מובן שהמועדון הגרמני היה חפץ בכך, אך גם בארסה, הקבוצה שהכיר יותר מכל, הבית הראשון שלו, רצתה זאת ונענתה בסירוב. אין אפילו צל של ספק כי לו היה גווארדיולה מציב תנאי ברור לפיו הוא חותם לעונה אחת בלבד, הנהלת באיירן לא היתה שוברת את הכלים. מתקבל הרושם שהוא לא עשה זאת. מדוע כבל את עצמו לתפקיד במקום שכלל לא מוכר לו? זו תעלומה, ובהתחשב באמירותיו הנחרצות של הכוכב עצמו היא עלולה להיות לו לרועץ.

החזרה של נורי שאהין לדורטמונד אחרי גיהנום של שנה וחצי מעמידה באור מעניין את תחילת דרכו של שינג'י קגאווה במנצ'סטר יונייטד. לא צריך להשוות בין השניים - הטורקי מעולם לא קיבל הזדמנות הוגנת במדריד ובליברפול, בעוד היפני משותף כאשר הוא בריא, וחייבים להתחשב בפציעה הארוכה שעבר. עם זאת, ברור שהתאקלמותו של קגאווה בדורטמונד היתה מהירה פי עשרות מונים מאשר השתלבותו באולד טראפורד. הקשר לא משחזר בינתיים את יכולתו, ויש לכך סיבה טקטית. הקבוצה של יורגן קלופ התאימה כפו כפפה ליד לקגאווה שאוהב לנוע על כל המגרש ונהנה במשחק מעבר מהיר. אצל פרגי תפקידו מוגדר הרבה יותר, לעתים אפילו באגף הימני, וכישוריו לא באים לידי ביטוי. גם כאשר כבש את שערו האחרון בפרמיירליג, בהפסד הביתי 3:2 לטוטנהאם באוקטובר, הוא היה רחוק מלהצטיין.

פרגוסון לא השכיל בינתיים לשלב את הרכש היפני בשיטת המשחק, ולא פעם איבד את הסבלנות מוקדם מדי. נגד בראגה בליגת האלופות, למשל, הוחלף קגאווה בהפסקה כאשר יונייטד היתה בפיגור, והיא ניצחה את המשחק בלעדיו. אפילו באותו קרב מול טוטנהאם הוא הוחלף בדקות המכריעות. שאהין וקגאווה הלכו בעקבות החלום כאשר עזבו את הקבוצה בה הפכו לכוכבים. זה הזמן מבחינת השחקן והמנג'ר לדאוג שהחלום של שינג'י יהיה טוב יותר מזה של נורי. ואין במה טובה יותר מאשר ווייט הארט ליין, שם לא הפסידו השדים האדומים מאז 2001. מצד שני, אנדרה וילאש בואש כבר שבר העונה קללה ארוכה הרבה יותר מול פרגי.

אנטוניו קסאנו החליף לא מעט קבוצות, אבל בתודעה הוא יישאר תמיד ילד הפלא של רומא. הג'ילאורוסי הביאו אותו לגדולה, הוא עשה אינספור בזכות שיתוף הפעולה עם פרנצ'סקו טוטי והסכסוכים איתו, וחזרתו לאולימפיקו תמיד מרגשת. זה לא קרה יותר מדי. למעשה, בפעם האחרונה פתח קסאנו בהרכב בחוץ מול רומא ב-25 באפריל 2010, וזה נגמר רע מאוד מבחינת המארחת. רומא של קלאודיו ראניירי הובילה את הטבלה בדרך לסקודטו. היא דרסה את היריבה במחצית הראשונה, וטוטי העלה אותה ליתרון. אלא שאחרי ההפסקה בישל קסאנו באמנות את שער השיוויון לג'מפאולו פאציני, והסקורר השלים צמד סנסציוני כדי להרוס את החלום של הרומאים.

כדאי לצפות בתקציר המשחק הפנטסטי, וגם הפעם המפגש בין טוטי, שעשוי להחלים מפציעה, לקסאנו עשוי להיות מרתק. במחזור השני זכה זדנק זמאן בנצחון בכורה כמאמן רומא עם 1:3 בסן סירו, למרות הכיבוש של קסאנו. ממש לא מומלץ להחמיץ הצגה נוספת של שתי קבוצות שילכו על כל הקופה.

אם אתה חלוץ ושם משפחתך פלה, אפילו אם מאייתים אותו קצת אחרת – מצבך לא מזהיר. הבדיחות על חשבונך יהיו תכופות, וגרציאנו פלה האיטלקי חווה זאת בכל מקום בו דרך. הוא גם נכשל בכל מקום. כאשר פיינורד שאלה אותו בקיץ מפארמה, ועוד כמחליפו המיועד של ג'ון גווידטי שקרע רשתות בעונה שעברה, אף אחד בהולנד לא הבין מה מצא רונאלד קומן בחלוץ בן 27 שאיכזב מאוד בארבע עונות באלקמאר.

אלא שהתברר לפתע שזה היה אחד ההימורים המוצלחים של העונה באירופה כולה. פלה, שבכל חייו עד כה 15 שערים בליגות הבכירות, הפציץ באופן מטורף 14 שערים ב-14 משחקים. את היפה ביותר הוא שמר לדקה ה-90 ב"קלאסיקר" ההולנדי האולטימטיבי מול אייאקס, כאשר שלח טיל אדיר לחיבורים בסיבוב. גם הברזילאי הגדול ביותר לא היה מתבייש בביצוע שכזה. לאור יכולתו הפנומנלית, כלל לא מפתיע שפיינורד הזדרזה להפוך את ההשאלה לרכישה. "זה לא סוד שאני מאושר כאן עד הגג" אמר האיטלקי שחתם לפני שבוע על חוזה חדש לארבע שנים. משחקו הראשון במעמדו החדש יהיה במגרשה של היריבה הגדולה מכולן. יצירת אמנות נוספת בדרך?

איידור גודיונסן לא מיהר לפרוש בגיל 34. האיסלנדי המפורסם בכל הזמנים, שכיכב בצ'לסי ובברצלונה, עזב באוקטובר את אא"ק אתונה שנקלעה למשבר כלכלי קטסטרופלי ולא הצליחה לשלם את שכרו, וחיפש בית חדש. סרקל ברוז', במשבר ספורטיבי לא פשוט, קפצה על המציאה. גודיונסן שמח לחתום, אבל ידע שהוא מסוגל ליותר, ולכן דאג להכניס לחוזהו סעיף שמאפשר לו להשתחרר לכל קבוצה מחוץ לבלגיה ללא תמורה בינואר. אחרי שכבש שישה שערים ב-13 משחקים, טלפונים אכן החלו לזרום, וטורינו הביעה בו עניין רב.

הצעה נוספת הוגשה דווקא מטעם הקבוצה הבכירה של העיר ברוז'. סרקל הועמדה לפיכך במצב בלתי אפשרי. היא היתה צריכה לשחרר את הכוכב שלה מבלי לקבל סנט אחד, או למכור אותו ליריבה העירונית השנואה תמורת 300 אלף יורו. השיקול הכספי גבר בסופו של דבר על הגאווה, וגודיונסן עשה את דרכו לקבוצתו של ליאור רפאלוב. רצה הגורל, והמשחק הראשון אחרי חזרת הליגה הבלגית מפגרה קצרה הוא דווקא הדרבי של ברוז'? פיקנטי יותר עבור האיסלנדי זה פשוט לא יכול להיות.