"זה היה היום הנורא בקריירה שלי. הייתי בסאות'המפטון רק ארבעה חודשים, הגעתי כדי לעזור לאבא שלי להימנע מירידה. נהניתי לשחק תחתיו לראשונה מאז הייתי נער בבורנמות'. היינו במועדון טוב, עם אנשים טובים, אוהדים טובים. הבעיה שלא הצלחנו לחבר רצף של תוצאות טובות. טבענו ולא מצאנו חגורת הצלה. אחרי המשחק מול מנצ'סטר יונייטד במחזור הסיום, ישבתי לבד ואמרתי לעצמי: 'זהו, הקריירה שלי נגמרה. אני לא רואה את עצמי מתאושש מזה'". על המונולוג הזה חתום ג'יימי רדנאפ, כדורגלן בעבר, פרשן בהווה ותמיד בנו של הארי רדנאפ. הזיכרון מ-2005 לא הרפה ממנו. בעיקר העובדה כי אכזב את אביו, לו הודבק אז הכינוי 'הארי המזוהם'.
ג'יימי אכן פרש בעקבות טראומת הירידה הזו עם סאות'המפטון, אבל הארי ידע לקום מהקרשים ואף לנסוק לגבהים חדשים. דווקא מאותה נקודת שפל, שבאה לאחר הבגידה הגדולה במעבר לסאות'המפטון שבועיים אחרי שנפרד מפורטסמות' ואיחדה את שני הקהלים נגדו, רדנאפ האב חזר לפומפי כדי להשאיר אותה בליגה נגד כל הסיכויים ובהמשך אף זכה במפתיע בגביע האנגלי. משם הוא המשיך כדי לחלץ את טוטנהאם, וגם איתה המריא עד לרבע גמר ליגת האלופות.
למעשה, בינואר אשתקד הוא היה על גג העולם. טוטנהאם נהנתה מפתיחת העונה הטובה ביותר שלה מאז האליפות האחרונה ב-1961 וחלמה על מאבק על תואר, כולם ראו בו כמועמד הטבעי להחליף את פאביו קאפלו בנבחרת אנגליה והוא זכה להערכה מקיר לקיר. אלא ש-2012 התבררה כשנה עגומה למדי. הירידה מהאולימפוס הייתה מהירה. טוטנהאם סבלה מנסיגה בחציה השני של העונה, התפקיד בנבחרת חמק מבין ידיו וניתן לרוי הודג'סון, הוא זומן לדיונים משפטיים (עד הזיכוי) בפרשת העלמות המס אליה קושר, ולבסוף הגיע גם סכסוך עם דניאל לוי ופרידה מהתרנגולים אחרי ארבע שנים משותפות ומוצלחות.
והוא בסך הכל רצה לעבוד. כך, בגיל 65, אחרי שאיבד הזדמנות להיות מאמן צמרת והמתין מספר חודשים בבית לקריאה כל קריאה - רדנאפ חוזר לתפקיד המושיע. הפעם זה קורה בק.פ.ר, שמציבה בפניו את האתגר הגדול בקריירה שלו, כשטראומת הכישלון ההוא עם סאות'המפטון מהדהדת במוחו. אז איזה הארי יופיע הפעם הארי המזוהם או הארי הודיני?
רדנאפ לא נתן לתחושת ההחמצה להשפיע עליו. הוא אמנם היה כפסע מהמשרה הנחשקת בנבחרת אנגליה - ללא ספק פסגת שאיפותיו המקצועיות - אך ידע לשים את התסכול האישי בצד ולהמשיך הלאה. הרי גם לטוטנהאם, הקבוצה הגדולה היחידה בה עבד, הגיע רק בגיל 61. הוא הבין שאת הנבחרת כבר לא יקבל, אז המטרה מבחינתו הייתה אחת ויחידה - חזרה לפרמיירליג. לכן לא התרגש מהצעות לאימון נבחרת רוסיה או אוקראינה. הכיוון היה ברור. הטלפון הגיע לקראת סוף נובמבר, מהקבוצה הגרועה בליגה. הארי לא היסס וחזר לקדנציה שלישית בלונדון, הפעם כמאמן קווינס פארק ריינג'רס. "זו הייתה הצעה טובה מדי מכדי לסרב לה", הודה לאחר שחתם לשנתיים וחצי. "רק רציתי לחזור לעבוד".
מאמנים אחרים אולי היו חושבים פעמיים לפני הסכמה לקחת 'תיק' שכזה. לא רדנאפ. המאמן הוותיק הצטרף לק.פ.ר כשהיא במצב קטסטרופלי, עם ארבע נקודות בלבד מ-12 מחזורים. הבעלים ממלזיה נתנו למארק יוז צ'ק פתוח, אבל הוא מילא את חדר ההלבשה בלופטוס רואד במיליונרים שבעים שבאו לעשות סיבוב ולברוח עם מזוודת המזומנים. רדנאפ החל במלאכת השיקום, אך ההתקדמות הייתה איטית. "לקחתי משימה קשה ביותר, אני לא טיפש", אמר לאחר כשבועיים בתפקיד, האיש שהשלים בהצלחה מבצעי הצלה מרשימים בפומפי וטוטנהאם. "אם נצליח לשרוד, זה יהיה ההישג הגדול בקריירה שלי".
אחרי 16 מחזורים היו לקבוצה שבע נקודות בלבד. הפתיחה הגרועה בתולדות הפרמיירליג, כאשר אף קבוצה בעבר לא הצליחה לשרוד עם כמות כה מועטה של נקודות בפרק זמן שכזה. הניצחון הראשון של העונה, 1:2 על פולהאם, נתן זיק של תקווה לאוהדים, אך רדנאפ הבין שהבעיה עמוקה מכפי שמלמדת הטבלה. סירובו של ז'וזה בוסינגווה לשבת על הספסל גרם לו לבצע זעזוע פומבי. הוא לא הסתפק בקנס בגובה שתי משכורות שהוטל על המגן. כי זמנים נואשים דורשים אמצעים נואשים.
"יש במועדון הזה שחקנים רבים שמרוויחים יותר מדי כסף", ירה רדנאפ את מה שרבים חושבים, אבל אף אחד לא ציפה שדווקא המאמן יאמר. "אני לא רוצה לראות את בעלי המועדון פושטים את המכנסיים כפי שקרה בעבר. סוכנים רבים ניצלו אותם. קנסתי בשבוע שעבר שחקן וגיליתי שהוא הרוויח יותר מכל שחקן בטוטנהאם. 130 אלף ליש"ט זה סכום לא רע לשבועיים. הם מרוויחים הרבה יותר ממה שהם שווים וממה שהם תורמים לנו". נאום התוכחה נתן את אותותיו.
בזמן שהוא סופר את הימים לקראת פתיחת חלון ההעברות של ינואר, אז יוכל להביא לידי ביטוי את היכולות שהקנו לו את תואר ה'ווילר דילר' האולטימטיבי, רדנאפ דחק הצידה את הכוכבים שהגיעו בקול תרועה רמה. הוא מוכן להסתפק בתלכיד אפור יותר, אולם כזה שיוכל לספק את ההקרבה והנחישות הנחוצים לקבוצה הנלחמת על חייה. "רדנאפ תמיד היה מאמן שידע לשנות אופי של מועדון", הסביר כוכב העבר אלן שירר. "הוא עשה את זה כשהרים את פומפי מהקרשים עד לזכייה בגביע, ולאחר מכן כשהוביל את טוטנהאם מהמקום האחרון עד למקום השמיני ובהמשך להצלחות גדולות. זו המומחיות שלו".
אחרי שלושה הפסדים רצופים, נראה שק.פ.ר מתחילה להתחשל על פי תבניתו של רדנאפ. היא עדיין עמוק במקום האחרון, אבל יש אור קטן בקצה המנהרה. הניצחון הסנסציוני על צ'לסי בסטמפורד ברידג' העניק גם לשחקנים את האמונה כי המשימה הבלתי אפשרית אולי בכל זאת תהיה בהישג יד. "אמרתי לג'ו ג'ורדן שאני לא זוכר ניצחנות גדולים מזה בקריירה שלי", הודה רדנאפ לאחר שהדהים את רפא בניטס. "נותר רק לקוות שזו תהיה נקודת מפנה. זה ניצחון החוץ הראשון ב-24 משחקים, אז נקווה שנוכל לבנות על זה. הייתה לנו שיחה קבוצתית טובה אחרי ההפסד לליברפול, ואני חושב ששכנעתי את השחקנים שאנחנו יכולים לשרוד. לא הלכתי הביתה וחשבתי שגורלנו נגזר. נצטרך להמשיך לעבוד ולהתחזק משמעותית בינואר, ואז ניתן לעצמנו צ'אנס. הוכחנו שזה אפשרי".
רדנאפ החזיר שחקנים כמו די.ג'יי קמפבל וג'יי בות'רויד מהשאלה, החתים את טל בן חיים לאחר שהתאמן אצלו מספר שבועות ומחפש את השחקנים שלא יבהלו ממאבקי ההישרדות המצפים עד סיום העונה. כסף לא חסר לק.פ.ר, אבל כסף היה מקור הצרות בקיץ. לכן, למרות שהשמועות מדברות על שחקנים נוצצים כמו ווסלי סניידר, דייויד בקהאם, לואיק רמי ואחרים, המאמן הוותיק בוחר בבן חיים ונלחם כדי לשמור אצלו את ריאן נלסן בן ה-35, לפני שהוא נוטש לטובת ג'וב כמאמן טורונטו מליגת ה-MLS.
את נלסן הוא הביא בעונה שעברה לטוטנהאם ותיאר אותו כ"מקצוען הגדול ביותר בו נתקלתי". כעת שניהם מתכוננים למשחק מול האקסית. "היו לי שנים יפות בספרס ואהבתי להיות שם, אבל התקדמתי הלאה", הבהיר רדנאפ השבוע. "החיים נמשכים, זה רק עוד משחק ועוד שלוש נקודות. מה שהיה, היה". אבל זה לא באמת רק עוד משחק. זה עשוי להיות צעד ראשון ופיקנטי במסע ההיחלצות המרהיב שנראה אי פעם בפרמיירליג. היחלצות נוסח הודיני. או שלא.
