דניאל הייבר, יהודי מקנדה, הגיע בשבוע שעבר למכבי חיפה. מה יותר מדהים כדורגלן קנדי או כדורגלן יהודי? הרי אם להיות כנים, הראש היהודי אולי ממציא פטנטים אבל שחקני כדורגל לא בהכרח היה הדבר הכי משובח שזרם פה בפס הייצור. אז בכתבה זו נעשה ניסיון להרכיב רשימה של ח"י שחקני רכש יהודים שאי אפשר לשכוח. יש פה שחקנים מצוינים ויש פחות, יש כאן אנשים עם אופי נהדר, ויש שחקנים שהיום לא הצליחו אבל אולי טובים יותר מאלו שהיו פה אז. יש כאלה שעלו כיהודים, יש כאלה שהתגיירו לשם כך, יש שנולדו ועזבו ויש אפילו כאלה שעקצו קבוצה בשביל פנצ'ריה. כמה שחקנים שיחקו עוד לפני התקופה המצולמת, ולכן גם היסטוריונים נרתמו לדיון. ועדיין - מרווח הטעות גדול. אם יש טענות או עיוותים, ואם חלק מהשמות שנותרו בחוץ (כמו ג'ונתן אסוס, לואיס צ'מע, דניאל שור, בריאן מן, אבנר פרוטופופוב ריאן אדליי, אליעזר ספייר ומכובדים נוספים) צוקעים לכם, תאשימו את הראש היהודי. או שפשוט תציעו דירוג אחר - זו הבמה.
מקומות 18-6
בארי סילקמן. פעם, כשקבוצות ישראליות היו מתעניינות בשחקנים ממנצ'סטר סיטי ולא להפך, בארי סילקמן הובא למכבי תל אביב על ידי פיני זהבי, אחרי קדנציה בשורות הסיטיזנס. בצהוב שיחק חצי שנה, לא השתלב חברתית. "עד כדי כך לא השתלב", מספר ההיסטוריון אלישע שוחט, "שפעם אחת אפילו זרקו עליו בקבוק. אף אחד במכבי לא דיבר איתו".
שחקן מוכשר מאוד שפשוט לא הצליח להסתגל לתנאים ולשפה, והלך כלעומת שבא, עם שער אחד בלבד ברזומה. "היה לו משחק אחד טוב באמת בעונת 1979-80, בבלומפילד נגד מכבי נתניה", נזכר ההיסטוריון רון עמיקם. שבוע אחר כך, בימק"א, הוא עמד כל המשחק באותה פיסת בוץ. לאחר המשחק שאלו אותו למה הוא היה כזה שפוך. "חיפשתי יהלומים בבוץ", ענה.
בוריס נורמן. קפטן קבוצת הנוער של דינמו קייב. קשר בהפועל פתח תקוה, ששיחק אחר כך גם בהפועל רמת גן. "חיכיתי לבוריס בשדה התעופה", נזכר היסטוריון הקבוצה נסים קלדרון. "הוא הגיע מקייב, שיכנו אותו ברחוב חובבי ציון. בהתחלה הוא היה בהלם, לקח לו זמן לקלוט לאן הגיע". כשהוא השתלב, הוא ייצב את המלאבסים שעברו שנים קשות. הוא קיבל את מספר 8, והשתמש בו ב-145 משחקי ליגה (12 שערים). נורמן, יליד 1949, משמש כיום כסוכן שחקנים בקייב. "אחד השחקנים הבולטים שלנו בכל הזמנים", מספר קלדרון. "כדי להראות כמה אהבנו אותו, תליתי תמונת ענק שלו במסדרון השחקנים באצטדיון 'ראש הזהב', זה שאתם קוראים לו 'המושבה'".
בליל הצינורות, ב-1974 באורווה, האגדה סיפרה שחייל אוהד בית"ר רץ אחר נורמן בפרדסים וירה עליו בעוזי. "זה טוב בשביל האגדה", סיפר שנים אחר כך למעריב. "רצתי, היתה תלולית, קפצתי והמשכתי הכי מהר לז'בוטינסקי. עצרתי מונית ובבית פתחתי טלוויזיה כדי לראות את אוהדי בית"ר דופקים מכות לאחים סאלם". כפי שהבנתם מהוידוי המרגש, נורמן הוא האיש שברח משם הכי מהר. לא עוזי ולא נעליים.
רלו קופרמן. היה שחקן נבחרת רומניה. בשלהי הקריירה, בשנות ה-70, הגיע להפועל חיפה, וכבש שמונה שערים בליגה הראשונה. "היה שחקן שחקן", נזכר יוחנן וולך. "הרבה יותר שחקן מאשר אנחנו. ראו שבא לפה שחקן ברמה אחרת. אם היה בא שש שנים קודם לכן, היינו נהנים מאוד".
סבסטיאן רוזנטל. בתחילת שנות ה-2000 נחשב הצ'יליאני ליהודי הגדול בעולם. גם כשהוא הגיע לישראל, למכבי פתח תקוה ב-2007, הוא נחשב ליהודי גדול בקטע של משקל. רוזנטל הגיע אחרי פציעות רבות, נאבק עם הקילוגרמים המיותרים וגם אחרי שעבר למכבי נתניה לא הבריק. זה נגמר עם שער אחד, בפנדל. שם גדול שלא עשה פה יותר מדי.
נפתלי שוולב. עלה ב-1939 והגיע להפועל חיפה. אחרי כמה חודשים הוא נחטף להפועל רמת גן, שפיתתה את הבחור עם פנצ'ריה לאופניים ודירה ברחוב הרצל. העלה את רמת גן לליגה הראשונה, וכבש את השער הראשון של הקבוצה בליגה הבכירה, מול דגל ציון תל אביב (1:1). "הוא היה הרמת גני הראשון בנבחרת", מספר שוחט. לשוולב הופעה אחת בנבחרת, ב-1948, ב-3:1 מול ארצות הברית בניו יורק.
פרי נויפלד. "אחד הגדולים, בלי ספק", לטענת שוחט. יליד הונגריה, 1913, שיחק בנבחרת המקומית, עבר במצרים, התגייר והופיע במדי מכבי תל אביב ונבחרת ישראל. חלוץ מרכזי, מלך שערי הליגה ב-1939 וסגן ב-1940. ב-1969, כ-30 שנה לאחר משחק נבחרת מול יוון, קיבל חשק להתוודא. "היום אפשר לגלות", צוטט בחדשות הספורט ובספר "100 שנות כדורגל", "שאני ואברהם בית הלוי היכינו את השופט לאחר ששרק לגמר המשחק". איזה שופט? "פופוביץ'", זה המנוול ששפט במשחק". נויפלד נפטר ב-1982.
רודי חדד. גדל במכבי פריס, וב-2001 עבר לפ.ס.ז'. כשמכבי תל אביב הביאה אותו ב-2007/08, הציפיות היו גבוהות כמעט כמו האייפל. חדד אכן ניחן בדריבל מרשים, ובישל 11 שערים בעונתו הראשונה בצהוב, אך בעונה שלאחר מכן פתח בארבעה משחקים בלבד והמשיך בנדודיו. בעונה שעברה ירד ליגה עם בן שהר ואוקזר.
יוסף ליברמן. מאמן מכבי תל אביב בשנות ה-30, אגון פולק, רצה להכניס למועדון את השיטה הווינאית. הוא אימן את הנבחרת למכביה, וליברמן, רץ מקצוען של הכח וינה, צד את עינו. הבריטים שלטו בארץ ובזכות קשרים עם עיתונאי, ליברמן קיבל אשרת עלייה. "אחד הגדולים ששיחק במכבי", מספר ההיסטוריון שוחט. "אחד המגנים הימניים הטובים בהיסטוריה".
סרג'יו חוואל. הגיע כחלק מהטרנד הארגנטינאי בשנות ה-80. בלם ששיחק בבני יהודה ובית"ר ירושלים, ומתפקד כדוגמן עד היום.
פטריסיו סייג. ביום שני האחרון בקרית שמונה, כשעיתונאי שאל את אוסקר גרסיה שאלה בעברית, פטריסיו סייג, מתוקף תפקידו, תרגם לקואץ' לספרדית ובחזרה. ב-1988 הוא עוד היה שחקן כדורגל, חלוץ, שהגיע מסן לורנצו למכבי חיפה. ברישומי המועדון, סייג פתח רק בארבעה משחקי ליגה. עזב לאחר עונה אחת, עם אליפות, והמשיך את הקריירה בקבוצות קטנות יותר וסיים בכפר קנא. בסך הכל רשם שני שערים בליגה הבכירה. כיום, כאמור, הוא הפה העברי של מאמן מכבי תל אביב. "לא הצלחתי לשכנע אותו להישאר בחיפה", מספר יוחנן וולך. "הוא עבר תקופה קשה פה, לא האמין שיצליח להשתלב".
דניאל דה רידר. הכישרון תמיד נזל מהגרביים, השאלה כמה הראש רצה. תוצר מחלקת הנוער של אייאקס, שחקן עם טאצ' אדיר בכדור שתמיד ציפו ממנו לקצת יותר. הגיע להפועל תל אביב בחלון ההעברות של ינואר ב-2010, והדבר הראש שפגש היה את המצח של ג'ון קולמה, שזעזע את המוח ההולנדי. בהמשך חזר, והבריק רק פעם אחת באמת באותה עונה. במשחק הפלייאוף החשוב מול בני יהודה, הוא היה שם כדי לעשות 0:1 אחד השערים הגורליים באותה עונה. כיום משחק דה רידר בהירנביין של מרקו ואן באסטן.
גיז'רמו ישראלביץ'. עוד ארגנטינאי שחשבו שיגיע הנה ויהפוך לגרסה היהודית של דייגו מראדונה. ישראלביץ', שנחת בארץ בשנת 2002, הגיע למכבי חיפה ולאחר שלא השתלב עשה כמה שנים טובות יותר בקבוצות קטנות יותר כמו נצרת עילית והפועל כפר סבא. ב-2008 קיבל שוב קבוצה גדולה, אך גם במכבי תל אביב לא השיג יותר מדי. מבחינה אישית, לקשר הנמוך והאנרגטי היה כדורגל, בעיקר בעונות הביניים בארץ, והוא סחב איתו בחזרה לארגנטינה 22 שערי ליגה בכירה.
שמואל שיימן. בגיל ארבע היגר מעפולה לרוטרדם. מגיל שש בעט בקבוצות של פיינורד. בעונה שעברה ירד ליגה עם אקסלסיור, ונפתחה האופציה לקאמבק. "טוב לי בהולנד", אמר בעונה שעברה, "אבל ישראל זה בית. תמיד רציתי לחזור לארץ, והחלום הגדול זה לשחק בנבחרת". הופ, הוא הגשים שני חלומות בשנה, עם זימון לכחול-לבן של גוטמן וחוזה בצד שמאל של ההגנה במכבי חיפה. ואם בעמדה הזו הוא במאבק גדול מול טאלב טואטחה, לפחות בדבר אחד אין לו מתחרים במועדון הירוק. שמואל שיימן הוא הכי טוב בששבש, והעובדה הזו כבר מקנה לו מקום אמיתי ברשימת זו.
חמשת הגדולים
5 גארי ונדרמולן. רוני בר און, אז יו"ר, לא חיפש רקורד או רזומה רק שם. הוא רצה קיבוץ גלויות. אז הוא נסע לאנגליה והביא את גארי ונדרמולן, מסאות'לנד, ששיחק בווימבלדון החלשה ובסן דייגו הלא מקצוענית. הוא כבש שבעה שערי ליגה בישראל, ובמהרה הפך להיות בן זוגו של אלי אוחנה בחוד הבית"רי בעונת 1986/87. לקראת משחק צמרת מול מכבי חיפה, עורך הספורט של עיתון חדשות, אבי רצון, רצה לעשות ניסוי. הוא ביקש מהצלם משה שי להתמקם מאחורי שערו של אבי רן ז"ל, ולנסות ללכוד תמונה פנורמית של שער דרמטי. פיני זהבי כתב את המשחק לעיתון, והשער השני של בית"ר ב-1:2 שבעצם הביא אליפות לבירה, אכן נכבש לשער של רן. הוא נכבש על ידי ונדרמולן. התמונה פורסמה בענק, הכותרת היתה "WONDERmolen". באותה עונה הכיר את אשתו אתי, והשניים גרים כיום ברעננה. יש שיחלקו על הבחירה בו לחמשת הגדולים, וזה בסדר, אבל תרומתו לעונת האליפות ההיסטורית של בית"ר שווה הרבה מאוד.
4 ראול גילר. דוקטור ראול גילר, בשבילכם. רופא אורטופד שעלה בשנות ה-60. כבר במולדתו פרו היה סקורר גדול, מלך שערים. בעיתונות הדרום האמריקאית היו מכנים אותו "המפציץ היהודי". ד"ר גילר הוביל את נבחרת פרו ל-1:5 מוחץ על פרגוואי וכיכב גם מול ארגנטינה. דוד פדרמן הביא אותו ארצה, ובבית"ר ירושלים התאהבו. הוא היה מגיע מתורנויות בבתי חולים, נכנס בדקה ה-40 וגומר משחק. בעונת העלייה של בית"ר לליגה הבכירה, לפי הספר "אני אוהב אותך בית"ר", גילר כבש 44 שערים. לאחר משחק שכבש שלושער, הכותרת בעיתון היתה: "איזה קילר הוא דוקטור גילר".
3 אדמונד שמילוביץ'. שיחק בנבחרת רומניה, ואז הגיע, ונדד בשנות ה-50 בין הקישור של רחובות, הפועל תל אביב, הפועל רמת גן והפועל כפר סבא ובסך הכל כבש 13 שערי ליגה. כשהגיע משדה התעופה ישר לאיצטדיון באסה, כך מספרים, פתח את המזוודה הקטנה, הוציא בגדי ספורט, ניפח ביד את הכדור שהביא איתו ושאל את השוער שמואל מליקה: "אדון, באיזה צד אתה רוצה את הכדור?". ולאיזה צד שמליקה ביקש, מליקה גם חטף את הגול, כמעט מחצי מגרש.
שמילוביץ' שיחק גם בנבחרת ישראל, וב-1971, אחרי קדנציית הפלא של עמנואל שפר ז"ל, קיבל את הנבחרת כמאמן. "הוא עלה לפה קצת אחרי הקמת המדינה", משתף שוחט, "והיה בולט מאוד, כשחקן וכמאמן". "ג'נטלמן בלתי רגיל", מוסיף וולך, "איש נחמד ושחקן מצטיין".
2 דניאל בריילובסקי. כנראה ההבטחה הכי גדולה שהגיע מהצד היהודי של הניכר. היה בסגל נבחרת ארגנטינה לקראת מונדיאל 1982, שיחק גם באורוגוואי, ומכבי חיפה חשבו שהביאו את מראדונה הבא. הוא נבחר במקום הזה בגלל הכישרון הרב שלו, ונמצא רק במקום הזה בגלל הפספוס היחסי. "אמרתי אז שזו היתה טעות להביא אותו", מספר וולך. "טענתי שאם הוא כזה שחקן גדול, הוא לא יעז לשחק במגרשים של ישראל. ואם הוא לא כזה שחקן גדול, אז חבל להביא אותו. הוא היה איש נחמד מאוד, אבל לא התאים לפה. בא ממקום אחר, מנטליות אחרת. בשבילו זה היה הלם". ואכן, מהבחור שהחליף את רוני רוזנטל ציפו ליותר מ-11 שערים בשנתיים.
"התואר 'השחקן היהודי הטוב ביותר בעולם' הוצמד לו על ידי אנשים שלא ספרו את הכדורגל הישראלי", אומר עמיקם. "כשבריילובסקי שיחק כאן, בבלגיה שיחקו שלום תקווה, רוזנטל ואלי אוחנה, שהיו טובים יותר מדני באותה תקופה. הוא בחור חמוד, שדיבר עברית מושלמת, אבל לא הצליח לשחזר את ההצלחות של מכבי חיפה".
1 אבה גינדין. מספרים ששני אימונים הספיקו למאמנה היוגוסלבי של הפועל חיפה, מינדה יובאנוביץ', כדי להחתים את גינדין. הפיזיות של העולה החדש מפינלנד, שהגיע לארץ לחתונת אחותו ובכלל גדול בהוקי קרח, היתה דבר שלא ראו בכדורגל הישראלי. שיחק כחלוץ בתחילת הקריירה, גם במכבי הלסינקי וגם בארץ, כבש 31 שערים הרכש היהודי הפורה מאז קום המדינה - אבל כנראה פספס את ייעודו בכמה שנים. משהפך למגן ימני, שינה את העמדה הזו לתמיד. הישראלים לא הבינו מה עומד מולם בחור חסון, סוס עבודה, מהיר, חזק, הגבהות מעולות, בעיטה עוצמתית הראשון בארץ שירד לגליץ'.
לאתר הפועל חיפה סיפר עליו דוד פרימו: "הכדרור שלו היה כמו ריקוד בלט". זכה בשני גביעים באדום, הופיע גם בנבחרת ישראל ובסוף הקריירה עבר לגור בבקעה, שיחק באפיקים ובית שאן, וגמר את הקריירה כמאמן בית ספר לכדורגל של בית"ר ירושלים. "הגופניות שלו היתה דבר בלתי רגיל", אומר יוחנן וולך. "הוא היה רץ את מרוץ התבור ומנצח אותו. היו לו תכונות שלאף אחד בארץ מאוד היו. לקח לו זמן להתאקלם עד שקלט את השפה והמנטליות, אבל מהר מאוד הוא נעשה דומיננטי בצורה בלתי רגילה". אבה גינדין, כנראה האבא של הרכש היהודי בכדורגל הישראלי.
עזר בבחירה, בדירוג, בסיפורים ובנתונים:
רון עמיקם, עיתונאי והיסטוריון, "אני אוהב אותך בית"ר", "ספר מלכים"
אלישע שוחט, היסטוריון, "100 שנים של כדורגל"
נסים קלדרון, היסטוריון הפועל פתח תקוה
צבי בר שירה
אתר דריבליסט