במרץ האחרון, במהלך משחק מול דויד פרר בסיבוב השני של טורניר מיאמי, ברנרד טומיץ' פנה לשופט בבקשה מוזרה. "אני רוצה שתרחיק את המאמן שלי, זה אפשרי?". השופט המופתע השיב: "זה אפשרי אם תבקש ממנו לעזוב". התשובה של טומיץ' הייתה: "זה לא יעזור. אז בפעם הבאה שתראה אותו מעביר לי הוראות, תגיד לו להיות בשקט". השופט השיב: "כבר חשבתי שראיתי אותו עושה את זה קודם, אני ארשום לך אזהרה על קואצ'ינג", וטומיץ' הצליח להפתיע פעם נוספת כשענה: "תודה". אחרי הסצנה המדהימה הזו לא התקשה פרר לרמוס את האוסטרלי הצעיר והשנוי במחלוקת, שהוכיח שהוא לא סופר אף אחד, גם לא את מאמנו, שהוא לגמרי במקרה גם אביו.
התקרית במיאמי סימנה שיא חדש, אך ממש לא אחרון, בתהליך ההידרדרות הכואב של טומיץ' ב-2012. בגיל 19 בלבד, מי שסומן במהירות כמי שיוביל את הטניס האוסטרלי לתור זהב נוסף עשה הכל כדי לזרוק את ההבטחה הגדולה שלו לפח. אבל אחרי שלמד את הלקחים הדרושים, ובעיקר הבין שבענף שבחר כישרון נטו יכול לקחת אותך רק עד רמה מסוימת, הוא חזר לעצמו ב-2013 במטרה לחזור לצמרת העולמית, ואין במה טובה יותר עבורו מאז אליפות אוסטרליה, במגרש הביתי והכל כך אהוב עליו.
צפו בטומיץ' מבקש להרחיק את אביו, החל מ-1:40 בסרטון
ברנרד טומיץ' נולד ב-1992 בשטוטגרט, להורים ממוצא קרואטי ג'ון ואדיסה שעברו לקווינסלנד שבאוסטרליה כשברנרד היה בן שלוש. כבר בגיל שבע הוא החל לשחק טניס בגולד קוסט תחת השגחתו של המאמן הוותיק ניל גוויני, והילד הגבוה והבטוח בעצמו החל למשוך תשומת לב ארצית בדאון אנדר עוד לפני שהגיע לתיכון. תחת פיקוחו הצמוד של אביו, שדחף לטניס גם את בתו הצעירה שרה, הקטנה מברנרד בשש שנים,, הוא זכה בטורניר האורנג' בול עד גיל 12 (הידוע בישראל בתור "אליפות העולם בטניס"), ולאחר מכן גם באורנג' בול עד גיל 14 ועד גיל 16.
ב-2008 רשם הצהרת כוונות גדולה בהרבה כשזכה בגיל 15 בלבד באליפות אוסטרליה לנוער השחקן הצעיר אי פעם שמוכתר לאלוף העתיד במלבורן. ב-2009 הוא כבר ערך את הופעת הבכורה שלו בסבב הבוגרים בטורניר בריסביין, כשבמקביל הוא ממשיך ללהוט בטורנירי הנוער, עם העפלה לרבע גמר הרולאן גארוס, חצי גמר ווימבלדון וזכייה באליפות ארצות הברית, אחריה אפילו זומן לראשונה לסגל נבחרת הדייויס האוסטרלית.
כשגיל ההתבגרות של טומיץ' הגיע לסיומו, ארץ הקנגרו קיבלה יהלום חדש בגובה 1.95 מ', עם סרבים עוצמתיים, סגנון טקטי ייחודי שכולל התמקדות במשחק מהקו האחורי, דגש על קריאת היריב ושימוש בפורהנד שטוח עם פחות טופספין מהנהוג בסבב בימינו, והציפיות החלו לנסוק. אחרי עוד שנת התאקלמות בסבב, ב-2011 טומיץ' נכנס ל-200 הראשונים בעולם כשנעצר רק בסיבוב השלישי במלבורן על ידי נדאל, ולאחר מכן הדהים כשהפך לשחקן הכי צעיר שמגיע לרבע גמר ווימבלדון מאז בוריס בקר ב-1986, כשבדרך הדיח את המדורג חמישי רובין סודרלינג, וגנב מערכה לאלוף שבדרך נובאק דג'וקוביץ'.
כעבור חצי שנה הוא הגיע כהבטחה גדולה לאליפות אוסטרליה, זכה לתמיכה אדירה בשלושת הסיבובים הראשונים וגם בשמינית הגמר, שם הובס על ידי רוג'ר פדרר. הוא התקדם עד המקום ה-27 בעולם, ובמקביל לדעיכה של לייטון יואיט תפס את מקומו ככוכב הטניס של יבשת שלמה.
אז מה השתבש? איך המטאור של האוסטרלים, שהצהיר שבתוך שנה יגיע לטופ 10, פתח את העונה הנוכחית במקום ה-64 בעולם, עם רשימת מעריצים מצומצמת מהצפוי ורשימת שונאים מתארכת והולכת? אחת הסיבות נעוצה כמובן בעצם ההצהרה הגרנדיוזית הזו, שהוכיחה שההצלחה עלתה לו לראש במהירות רבה מדי. גם מעמדו החדש כסלב-על היה גדול על הנער הגמלוני בן ה-19, שהתקשה לשמור על חיים ספורטיביים, לא הפסיק להסתבך עם המשטרה, והחל להיתפס במדינתו כשחצן וילדותי. אבל נראה שמעל הכל הוא פשוט לא הצליח להפנים את המנטליות הדרושה להתמודד עם קשיי סבב הבוגרים השוחק.
אחרי התאקל ההזוי עם אביו במיאמי טומיץ' נראה עייף וכבוי, רשם עונת חימר חלשה ולאחר מכן איכזב גם על הדשא החביב עליו והודח בווימבלדון כבר בסיבוב הראשון. הוא לא הצליח לנצח אף שחקן טופ 10 לאורך השנה (בשישה ניסיונות), עף בסיבוב הראשון של טורניר הטניס האולימפי בלונדון והחל לספוג ביקורות נוקבות על חוסר המוטיבציה שלו, שהגיעו לשיא באליפות ארצות הברית.
אחרי שהפסיד בסיבוב השני 6:3, 6:4, 6:0 לאנדי רודיק, בסיומה של מערכה שלישית שנמשכה 21 דקות וכללה חמש נקודות בלבד של טומיץ', רתח עליו ג'ון מקנרו ששימש כפרשן בשידור והאשים: "טומיץ' זרק את המשחק, זה נראה כמו טנקינג וזה חבל. רציתי לראות את אנדי מנצח, אבל לא בדרך כזו". כשסוגיית הטנקינג הועלתה בפני טומיץ' עצמו במסיבת העיתונאים אחרי המשחק על ידי כתב של סוכנות רויטרס, הוא השיב בסדרת פרצופים מאיימים ובעיקר מביכים, תשובה מתחמקת והבטחה לזכור את שמו של הכתב.
צפו בתגובה של טומיץ' להאשמות במסיבת העיתונאים (החל מ-4:38)
ככל שהבייגלים שלו הצטברו, היה ברור שלא מדובר רק ברף ציפיות מוגזם, ובאוסטרליה נזכרו שכבר בגיל 14 הוא נזרק מהרולאן גארוס לנוער אחרי שהפגין חוסר רצינות ולמעשה ויתר על משחק בו פיגר. במקביל לצניחה בדירוג העולמי גם התקריות שלו מחוץ למגרש לא ירדו מהכותרות, ובמקביל לשורה של בילויים מתוקשרים במועדונים, שאחד מהם הסתיים על פי הדיווחים בקטטה, הוא הצליח להפוך לאחד מעברייני התנועה המבוקשים בגולד קוסט.
משטרת התנועה בעיר הרבתה לעקוב אחרי מכוניות הספורט הנוצצות של טומיץ', שצולם מקבל קנסות על מהירות מופרזת ב-BMW ובפרארי בתוך שבוע, והשיא הגיע כשקיבל שלושה דו"חות ביום אחד, כשאחרי האחרון שבהם הוא פשוט התעלם מהניידת שאותתה לו לעצור בצד, המשיך במהירות לביתו כשהשוטרים בעקבותיו, ונעל את הדלת מאחוריו. "אני לא יודע מה קורה כאן ומה אני עושה לא בסדר", היתה התגובה הבוגרת שלו. "זה כאילו שהרגתי מישהו. קיבלתי שלושה דו"חות ביום אחד, ובסך הכל ניסיתי לבלות עם החברים שלי".
מי שציפה מאביו לדאוג לאפס אותו קיבל מאגר תירוצים חדש תוצרת האב. ג'ון טומיץ', שעבד כנהג מונית ומעולם לא שיחק טניס לפני שלקח את בנו תחת חסותו בסבב הבוגרים, האשים את המשטרה, היריבים והמזל הרע במצב המדאיג של בנו. ברנרד החל לחפש באופן פומבי מאמן שיחליף את אביו, שבשנים האחרונות הספיק לגרום להשעייתו אחרי שהורה לו לרדת מהמגרש במשחק מול מרינקו מאטוסביץ' בפרת' במחאה על השיפוט, נקלע לסדרת עימותים עם ראשי התאחדות הטניס האוסטרלית, בשיאם איים על יו"ר הועדה המארגנת של אליפות אוסטרליה שברנרד יפסיק לייצג את מדינתו וילבש את מדי קרואטיה, והצליח להוציא מכליו גם את ג'ון מקנרו, הרבה לפני הפלשינג מדו האחרון.
אבל לאור גיליון ההתנהגות של הטאלנט המתוסבך, עדיין לא נמצא מאמן בעל שם שיסכים לעבוד איתו, והנה למשל תגובתו של פאט קאש כשהתפקיד הוצע לו: "מה שטומיץ', או כל צעיר אחר לצורך העניין, צריך להבין הוא עיקרון מאוד בסיסי. בגיל צעיר כמו שלו, והוא רק לאחרונה סיים את גיל ההתבגרות, זה לא משנה באיזה מקום אתה מדורג או כמה הסכמי חסות יש לך. אתה צריך לעבוד קשה בכל יום על מגרש האימונים. זה הכרחי להיות מקצוען, להיות מפוקס, לאכול נכון ולא לבלות בלילות".
למתקפה על טומיץ' הצטרף אפילו גוויני, האיש שלימד אותו איך להחזיק מחבט, ובגיל 80 התאכזב מהגישה שתלמידו לשעבר אימץ: "הוא עולה למגרש ולא ממש מתחרה. ברגע שהלחץ האמיתי מגיע, הוא פשוט מתקפל. אף אחד לא יודע באמת מה עובר לברנרד בראש, אבל הוא נראה לי שם כמו נפש אבודה. לא רואים אותו ממשיך להילחם ומחפש כוחות חדשים. זה כבר קורה בכל משחק עכשיו, עד כדי כך שאני לא מסוגל לצפות בו יותר. הוא לא נלחם והוא לא מתקדם לשום מקום".
לכל הצרות התווספה גם פרשה לא נעימה בנבחרת הדייויס האוסטרלית, אחרי שהקפטן פטריק ראפטר כינה את הפסדו של טומיץ' לרודיק בניו יורק "בושה" והודיע שלא יזמן אותו למפגש מול טיוואן בפברואר. שיחת הפיוס ביניהם הובילה לעימות חריף עוד יותר, כשטומיץ' החליט בתגובה שלא להגיע גם למפגש הבא של נבחרתו באפריל. "דיברתי עם פאט והשיחה הייתה מאוד ברורה", הוא סיפר. "אני לא חושב שהקשר בינינו יתחדש לפני ספטמבר. לאחר מכן נראה, זה כל מה שאני יכול להגיד".
הרוחות בדאון אנדר סערו, סמנתה סטוסור האשימה: "נכון שהוא צעיר, אבל הוא מקבל הרבה החלטות אומללות נכון לעכשיו. אני מקווה לטובתו האישית שהוא יתבגר במהירות", ודווקא לייטון יואיט התייצב לצידו של המחבט מספר 1 החדש.
היחסים בין שני הטניסאים החלו ברגל שמאל, אחרי שטומיץ' סירב להצעה של יואיט להתאמן יחד בווימבלדון 2009 מחשש להידבק בשפעת העופות, אבל עם השנים הם התקרבו, ויואיט סיפר לאחרונה: " אני מרגיש שהפכתי ליותר קרוב אליו מכולם בשנתיים האחרונות. וזה משהו שרבים היו מחשיבים למדהים לאור העבר. אני יודע שפאט די מתוסכל מהמצב, אבל הוא רוצה להעמיד את הסגל הטוב ביותר, וסגל כזה כולל את ברני. אני מקווה שיש לנו עוד זמן לתקן את המצב לפני המפגש הבא".
הניצחון על דודי סלע בשמינית הגמר בבנגקוק בספטמבר היה האחרון שלו ב-2012, ואחריו הגיעו הדחות בסיבוב הראשון בטוקיו, שנגחאי ובאזל. טומיץ' המתוסכל חזר לגולד קוסט לחופשה של תשעה שבועות, במהלכה הבין שרק שינוי תפיסתי יעלה אותו בחזרה על המסלול הנכון. בסביבתו של טומיץ' מדווחים שהילד סוף סוף עובד ברצינות על הרמת משקולות וסיבולת, אבל השדרוג הפיזי לא היה כל כך משמעותי בפתיחת העונה המסחררת שלו ל-2013 אלמלא היה משולב עם סוויץ' אמיתי בראש.
את הגישה החדשה שלו הוא הפגין כבר בגביע הופמן בפרת', כשניצח את טומי האס, אנדרס ספי ואפילו נובאק דג'וקוביץ' אחרי הצגה שהזכירה למי שהספיק לשכוח מה גודל הפוטנציאל של טומיץ'. משם הגיע לטורניר סידני, ופגש בסיבוב הראשון יריב מוכר בדמות מאטוסביץ'. אחרי שטומיץ' גבר 3:6, 4:6 על מי שהפך אשתקד לאוסטרלי הבכיר (49 בעולם) בחום של 40 מעלות, הוא הפתיע את הקהל המקומי כשמיהר לחזור למגרש וערך אימון.
"עכשיו בכל פעם שאני משחק אני מחפש את הדברים שהיו חסרים לי ועולה לעבוד עליהם רבע שעה לאחר המשחק", הוא הסביר. "זה הזמן הכי טוב לעשות את זה, כשאתה עדיין חם וחד". טומיץ', ששיחק ב-26 טורנירים ושלושה מפגשי דייויס ב-2012, החליט להפחית השנה משמעותית בעומס על גופו, ובעיקר בעומס על מצבו הנפשי.
צפו בתקציר הניצחון המרשים של טומיץ' על דג'וקוביץ' בפרת'
"בשנה שעברה לא היה לי זמן להתאמן, כי המשכתי לשחק טורניר אחרי טורניר וגם לא נחתי", הוא ניתח. "בשלב מסוים כבר לא ידעתי איך אני משחק, לא היה לי זמן להתכונן או להתאמן. השנה החלטתי לא לשחק יותר משלושה טורנירים ברציפות, ואחרי כל מאמץ כזה מתוכננים לי שבועיים של הפסקה. זה מה שאני צריך, כי כשאני משחק ארבעה או חמישה שבועות ברצף אני מאבד ריכוז".
"רק אחרי שאתה לוקח הפסקה של חודשיים מטורנירים אתה מבין מה אתה באמת רוצה", הוא סיפר. "זה לא שהאהבה שלי לטניס נפסקה קודם, אבל אזלו לי הכוחות ולא יכולתי לתת מאה אחוז. עכשיו כל מה שאני עושה הוא יותר ממאה אחוז. אני מחוייב להכל. אני לא יכול לחכות לטורנירים השנה כדי לראות אם אוכל להמשיך כך".
"כרגע, כל משחק שאני משחק אני מאמין שאני יכול לנצח", המשיך. "ואני בטוח שאשאר בתמונה לאורך כל המשחק ואלחם על כל נקודה. בעבר הייתי סובל מהסחות דעת ולא שיחקתי טניס נכון, ועכשיו אני נותן הכל על המגרש בין אם מדובר בשעתיים, שלוש שעות או ארבע שעות. ברגע שאתה לומד איך להתמיד בכך, זה הופך לטבעי עבורך ואתה לא צריך לחשוב על זה כל הזמן".
והוא אכן הפסיק לחשוב על זה. כל מי שראה את טומיץ' העונה יכול לחוש שמדובר בטניסאי שונה לגמרי. אחרי אותו אימון מיוזע בסיום הסיבוב הראשון בסידני הוא המשיך בכושרו הפנטסטי, דהר עד לגמר בו ניצח בשבת 3:6, 7:6, 3:6 את קווין אנדרסון בדרך לתואר ה-ATP הראשון בקריירה השוב מבטיחה שלו. "ההרגשה עצומה, אני כל כך גאה בעצמי", הוא אמר בסיום הניצחון שהעלה אותו למאזן של 0:8 ב-2013, והקפיץ אותו עד למקום ה-43 בעולם, והוסיף: "אני מרגיש בלתי ניתן לעצירה כרגע, עם המון ביטחון, ואני עומד להשתמש בזה במלבורן".
בהמשך העונה טומיץ' יצטרך להוכיח שהוא מסוגל לשחק ברמה הגבוהה ביותר גם מחוץ ליבשת החמישית, אבל עוד קודם לכן הוא יזכה ליהנות שוב מאור הזרקורים בגרנד סלאם הביתי שלו, בו הוא צפוי לפגוש הפעם את פדרר כבר בסיבוב השלישי, ושם הוא יקבל הזדמנות לזכות מחדש במעמד של שחקן צמרת, וחשוב מכך, בליבם של אוהדיו לשעבר בחזרה.