יש למה לצפות

דמוקרטיה זה רע: על הבחירות ההזויות לנבחרת העונה של פיפ"א

אם שחקני ברצלונה נכנסים בכל מקרה לנבחרת העונה של פיפ"א, אפשר לבטל את הבחירות. וגם: ליברפול בהיסטריית הווארד ווב, תיאו וולקוט פוגש את המנחוסית, אמאורי מחפש נקמה. מיכאל יוכין מתכונן למשחקי סוף השבוע

מיכאל יוכין
לטיפולך המסור נודה. תודה (צילום: GettyImages)

המסורת של ווב (מנצ'סטר יונייטד – ליברפול, ראשון, 15.30)

בליברפול מוכנים לגרוע מכל. ההחלטה לשלוח את הווארד ווב למשחק הטעון באולד טראפורד הקפיצה את כל הצד האדום של מרסיסייד, ואפשר להבין בסוג של תחרות על הסטטוס הציני ביותר בנושא, בטוויטר ובפייסבוק. למשל, "צוטט" אלכס פרגוסון באומרו: "זה היה קשה, אבל בחרנו לעשות רוטציה בין ווב למארק האלסי במשך העונה".

המעללים האחרונים של ווב באולד טראפורד התרחשו במשחק הגביע לפני שנתיים בדיוק. בסיבוב השלישי בגביע האנגלי, הוא שרק אז כבר בפתיחה לפנדל שגוי לטובת יונייטד אחרי מפגש תמים בין דימיטאר ברבאטוב לדניאל אגר ברחבת ליברפול. כעבור חצי שעה שלף השופט השנוי במחלוקת כרטיס אדום מחמיר למדי לעברו של סטיבן ג'רארד וחרץ את גורל המשחק, אם כי השדים האדומים הסתפקו בסופו של דבר ב-0:1 בלבד. הזעם של המפסידים היה עצום, וריאן באבל, במעשה הבולט ביותר בכל הקריירה שלו בפרמיירליג, פרסם בטוויטר תמונה של ווב בחולצת יונייטד. ההולנדי נקנס בעשרת אלפים ליש"ט על ידי ההתאחדות, אבל זה רק העמיק את התסכול.

הסטטיסטיקה היבשה מספרת כי יונייטד ניצחה ב-11 המשחקים הביתיים האחרונים בהם שפט ווב, האחרון שבהם היה 2:8 על ארסנל בתחילת העונה שעברה. רשימת השריקות לטובת השדים האדומים ארוכה ומפוארת. ב-0:1 על התותחנים בדצמבר 2010 הוא העניק פנדל על נגיעת ילד לכאורה של גאל קלישי, שלא הייתה. יונייטד קיבלה פנדל שנוי במחלוקת בניצחון 1:2 על ליברפול במרץ 2010, וגם טוטנהאם סבלה מכדור עונשין מ-11 מטר, כאשר הובילה 0:2 באפריל 2009 וספגה תבוסה 5:2 שהחלה ב"עבירה" שלא הייתה של השוער הורליו גומש על מייקל קאריק. חודשיים קודם לכן הפסידה בלקבורן במנצ'סטר 2:1 משום שלא קיבלה פנדל ברור בדקה האחרונה, אחרי משיכת חולצה של רפאל ברחבה.

ואם ליברפול רוצה דוגמאות עדכניות יותר, הרי שאנדרה וילאש-בואש לא ישכח כיצד צ'לסי הובילה 0:3 בסטמפרוד ברידג' בפברואר האחרון, וסיימה ב-3:3 אחרי שני פנדלים מהירים של וויין רוני. כדי לשמור על הגינות, חייבים לציין כי שיבוצו של ווב לא מעניק באופן אוטומטי ניצחון לפרגוסון. הוא שפט, למשל, בתבוסה 3:0 של יונייטד בניוקאסל בעונה שעברה, ואובדן הנקודות האחרון איתו במשחק הביתי התרחש בדרבי המרגש מול סיטי בפברואר 2008, בו הפסיד פרגוסון 2:1 במה שהייתה אמורה להיות הצדעה להרוגי אסון המטוס במינכן.

את האסון הזה אוהבים חלק מאוהדי ליברפול להזכיר, בעוד בצד של יונייטד יש הנוהגים לשיר על אסון הייזל ולכנות את אוהדי ליברפול "רוצחים". הבא נקווה שזה לא יקרה הפעם, והשופט יישאר מחוץ לאור הזרקורים, וגם לואיס סוארס יחיה בשלום עם פטריס אברה.

עוד בוואלה! NEWS

הכי פשוט, הכי שווה: תחפושת קומיקס מעולה ב-5 שלבים קלים

לכתבה המלאה
חלק מהרוטציה של פרגוסון? ווב (צילום: GettyImages)

תיאולוגיה (ארסנל – מנצ'סטר סיטי, ראשון, 18.00)

בחודשים האחרונים, כאשר ניהול תיאו וולקוט מו"מ ארוך ומתיש על הארכת החוזה בארסנל, הוזכרו כמעט כל קבוצות הצמרת בפרמיירליג כמועמדות להחתימו. המעבר האפשרי למנצ'סטר סיטי הדאיג את אוהדי התותחנים יותר מכל. הקבוצה השנואה, ש"שדדה" את ארסנל מספר פעמים בשנים האחרונות, הביעה עניין לא מבוטל בקיצוני, והעסק נכנס להילוך גבוה יחסית באוגוסט, כאשר אדם ג'ונסון נזרק לסנדרלנד, והמגעים עם סקוט סינקלייר נכנסו בשלב מסוים למבוי סתום. בסופו של דבר כוכב סוונסי הגיע למנצ'סטר, ובינתיים ממש לא התאקלם. וולקוט, שנשאר באיצטדיון האמירויות, דווקא נכנס לכושר הטוב ביותר בקריירה שלו, ומאזן הכיבושים שלו מרשים בכל קנה מידה. משחקן ספסל בעונה שעברה, הוא הפך למניה הבטוחה של ארסן ונגר. שיא הקריירה שלו עומד על תשעה שערי פרמיירליג בעונת 2010/11. כבר עכשיו הוא הגיע לשמונה, והשלושער מול ניוקאסל הגיע בעיתוי מושלם לקראת החתימה הצפויה על חוזה חדש.

הפעם הוא פוגש את היריבה הכי פחות נוחה מבחינתו. תאמינו או לא, אבל אין לזכותו של תיאו אפילו שער או בישול מול מנצ'סטר סיטי במהלך כל הקריירה. כאשר סמיר נאסרי, שספג שריקות בוז בשני הביקורים בצפון לונדון בעונה שעברה, מושעה, הזרקורים יופנו לאיש שצפוי להרוויח 90 אלף ליש"ט לשבוע בארבע וחצי השנים הקרובות. כדאי לפרוע את החוב מול רוברטו מאנצ'יני, ולהראות לו מה הוא הפסיד בקיץ.

ינסה להוכיח שהוא שווה את הסכומים שהוא דורש. וולקוט (צילום: GettyImages, Clive Mason)

דמוקרטיה זה רע (מלאגה – ברצלונה, ראשון, 22.00)

אפשר לכעוס עד מחר על פיפ"א בגלל ההרכב ההזוי של נבחרת השנה ב-2012. הארגון המושחת הזה לא אשם הפעם, כי הבחירה נעשתה במשאל 50 אלף כדורגלנים ברחבי תבל. לקראת יום שלישי בעוד שבועיים, בסך הכל קיבלנו תזכורת לכך שבחירות דמורקטיות רחוקות מאוד משלמות, בלשון המעטה. כאשר קלאסיקו בין ברצלונה לריאל מדריד הוא המשחק המתוקשר בתבל, לא פלא שהם בוחרים כמעט אוטומטית במשתתפיו, במיוחד כאשר נבחרת ספרד זוכה במקביל באליפות אירופה. אם בבחירות הדמורקטיות האלה נשאר אנדראה פירלו מחוץ לרשימה, וכמוהו גם יאיא טורה ורובין ואן-פרסי, הרי שהמצב חמור מאוד.

שני השמות ההזויים ביותר בנבחרת הם דני אלבס וג'רארד פיקה, שעברו 2012 בינונית, במיוחד בסטנדרטים שלהם. אם פיקה זוכה במקום הזה לפני מאטס הומלס ו-וינסנט קומפאני, עדיף פשוט לבטל את הבחירות ולחסוך את הבושה. ואם פפ גוארדיולה מקבל 13 אחוזים מהקולות בשנה בה אימן חודשים ספורים וזכה רק בגביע הספרדי, בעוד יורגן קלופ עם דאבל גרמני והופעה סנסציונית של דורטמונד בליגת האלופות מקבל פחות מחמישה אחוזים במשאל המאמנים, הקפטנים הלאומיים והעיתונאים - אפשר להפסיק גם את המשאל הזה. הרי אפילו בברצלונה לבדה פפ היה ב-2012 במקום השני אחרי טיטו וילאנובה. וגם מנואל פלגריני היה ראוי ממנו על העבודה המדהימה במלאגה. האם הוא קיבל קול אחד במשאל? מעניין אם בישראל פירלו, הומלס, קלופ ופלגריני עוברים את אחוז החסימה.

למי הייתה 2012 מוצלחת יותר מבחינה מקצועית? וילאנובה גווארדיולה (צילום: רויטרס)

הנקמה של אמאורי? (פארמה – יובנטוס, ראשון, 16.00)

אולי לא שמתם לב, אבל פארמה היא הקבוצה היחידה באיטליה שטרם הפסידה בבית. הקבוצה של רוברטו דונאדוני רחוקה מלהבריק, אבל התלכיד הקבוצתי מוכיח את עצמו, ואפילו אמאורי חוזר להיות סקורר לא רע. החלוץ הברזילאי, שהתאזרח באיטליה וחלם להיות חלק מסקוואדרה אזורה, הפך לבדיחה עצובה מאוד בתקופתו ביובנטוס, ולא לגמרי באשמתו. תג המחיר המפלצתי של 23 מיליון יורו העלה את הרף הציפיות גבוה מדי. באיצטדיון אניו טרדיני הוא מרגיש הרבה יותר נוח, ולראיה שבעת השערים שכבש שם כאשר הושאל מהגברת הזקנה לפני שנתיים.

מובן שאמאורי חולם לנקום בקבוצה שאף פעם לא האמינה בו באמת, אבל בעונה שעברה הוא השיג בדיוק את ההפך. במהלך העונה המתסכלת בפיורנטינה היה לו רק שער אחד – ודווקא הוא סייע ליובה יותר מכל. בזכותו ניצחו אז הסגולים את מילאן בסן-סירו, והעלו את הקבוצה של אנטוניו קונטה למקום הראשון בדרך לסקודטו. הפעם, כשבמאזנו כבר חמישה שערי ליגה העונה, כולל אחד דרמטי בניצחון על פאלרמו במחזור האחרון, הברזילאי ירצה סוף כל סוף לפגוע באקסית. תוסיפו לכך את העובדה שיובה לא כבשה בשני הביקורים האחרונים בפארמה, ולכל קבוצות הצמרת שדולקות אחרי האלופה יש סיבה לאופטימיות זהירה.

תג המחיר המפלצתי של 23 מיליון יורו העלה את הרף הציפיות גבוה מדי. עכשיו הוא מרגיש הרבה יותר נוח. אמאורי (צילום: GettyImages, Valerio Pennicino)

מחאה צבעונית (פ.ס.ז' – אז'אקסיו, שישי, 22.00)

אחת הסוגיות המדוברות בתקשורת הצרפתית בשבועות האחרונים היא השינוי הצפוי בסמל של פריז סן ז'רמן. הבעלים החדשים החליטו, משום מה, שהלוגו דורש עדכון. הם מתכננים להעיף ממנו את העריסה שמסמלת את לידתו של המלך לואי ה-14 ואת ציון שנת היווסדו של המועדון. הפרט השנוי ביותר במחלוקת הוא הצבע. במקום הכחול הכהה המסורתי, עלול הלוגו לעבור לצבעים לכחול בהיר, כמעט תכלת, שמזכיר מאוד את הצבע היריבה השנואה ביותר של הפריזאים, מארסיי.

יש כאן הקבלה לטעות הגורלית שביצעה חברת קאפה, שעיצבה את התלבושת של ברצלונה בעונת 1991/92 והדפיסה את מספרי החולצות בלבן, בנוסף לפסים לבנים לאורך הכתפיים. אין דבר שגורם לסלידה גדולה יותר בקטלוניה מאשר הלבן של ריאל, והמכירות ירדו לשפל חסר תקדים. מאז איש בספרד לא יעלה על דעתו לחזור על השטות, וזה תקף לגבי כל העולם. ריינג'רס לא תשחק בירוק, וריבר פלייט לא תשלב צהוב-כחול בסמל שלה. מה גרם להנהלת סן ז'רמן לרצות להרגיז בכוח את הקהל, שלא ידוע גם כך בשלוות נפש? אין לדעת, אבל ביציעי פארק דה פראנס צפויה מחאה מעניינת, לקראת הפרסום הצפוי של הלוגו החדש.

מסורת? הצחקתם אותנו. לאבצי (צילום: GettyImages)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully