מאצ'יי לאמפה ישב בפינת חדר ההלבשה של קאחה לבוראל, וחייך. החדר היה שקט - דומם כמעט, יחסית לקבוצה שניצחה זה-עתה באחד המגרשים הקשים באירופה ועשתה צעד חשוב אל עבר רבע הגמר - לאמפה החליף כמה מלים עם פרננדו סן-אמטריו, קולע סל הניצחון הבאסקי, תוך שהוא מתכונן למקלחת.
לא היו שם עיתונאים חוץ ממני. יכולתי לדבר איתו לבד.
שאלתי אותו איך הרגיש.
"מאוד התרגשתי לפני המשחק", הפתיע איש הקרח הפולני.
מי שהיה בימיו במכבי סמל לאפאתיות כמעט עלה ללבוראל במשחק, כשבדקות הסיום יצא מהכלים, חטף טכנית וסידר למכבי זריקות עונשין קריטיות וכדור מהמצד.
"הפאול ששרקו לי בתחילת המהלך היה מדהים", אמר לאמפה. "לפעמים השופטים עושים טעויות. אני שמח שזה לא עלה לנו בהפסד".
שאלתי אותו האם הוא מתגעגע. לאמפה גיחך.
"ממש לא. התקופה בתל אביב לא הייתה טובה עבורי. מכבי לא עשתה איתי עבודה טובה. הרגשתי, ואני עדיין מרגיש, שלא קיבלתי הזדמנות אמיתית להצליח. לפני שהגעתי לכאן שיחקתי עם נבחרת פולין. כמובן שתופקדתי בעמדה 4. בדיעבד הבנתי שמכבי החתימה אותי כסנטר. בכלל, לא הסבירו לי אפילו פעם אחת למה מצפים ממני. הפעם היחידה שדיברתי עם פיני גרשון הייתה בשיחת העזיבה שעשו לי".
- מה נאמר שם?
"פיני רק אמר לי: 'חשבתי שאתה 5'".
- מה השבת?
"צחקתי לו בפנים. אמרתי לפיני: 'תגיד, אתה לא יודע את מי החתמת?'. בחיי, זאת הייתה בדיחה אחת גדולה. פיני אמר: 'תראה, אתה לא הולך לשחק הרבה'. אחרי ששמעתי את המשפט הזה ביקשתי לעזוב, ובתוך זמן קצר כבר לא הייתה כאן. בכלל, לא רק אני הרגשתי ככה. בקבוצה ההיא של מכבי לא היה סדר ולא הייתה כימיה. אבל חשוב לי שתכתוב שאני לא נוטר טינה לאף אחד ומאחל למכבי בהצלחה (מחייך)".
***
בזמן ששחקני לבוראל ערכו הכנות אחרונות ליציאה הביתה טפטפו שחקני מכבי מחדר ההלבשה שלהם. כולם, ללא יוצא מן הכלל, נראו שבורים. דיוויד לוגן נראה מאוכזב מכולם.
לאחר ההפסד התיישב לוגן על הכסא שלו בחדר ההלבשה של מכבי, גבו לעיתונאים, וסירב להתראיין. במשחק סופסל לאורך כל המחצית השנייה. בראשונה קיבל 11 דקות ו-20 שניות; לאחר מכן אפס עגול. הוא לא הבין את ההחלטה הזו של דיוויד בלאט.
לוגן רצה להיות על הפרקט בדקות האחרונות. ולא פחות חשוב מכך - הוא רוצה להיות זה שלוקח את הזריקה בדקות האחרונות. כמוהו גם סילבן לנדסברג וריקי היקמן. שניהם היו חמוצים בחמישי בלילה. "הזריקה של יוגב? תראה, המאמן מחליט מי יזרוק", התחמק לנדסברג. "המאמן מתכנן את המהלכים. אני עושה מה שאומרים לי", משך היקמן בכתפיו.
בלאט לא צעק בסיום המשחק. הוא אמר לשחקנים שזה הפסד של חוסר-ניסיון, שצריכים ללמוד ממנו, ושעכשיו הם יצטרכו לנצח לפחות משחק חוץ אחד. נצטרך להיאבק כדי לצאת מהמצב הזה, אמר להם.
אבל החבר'ה שלו מתחילים לפקפק בעצמם ובמערכת וביכולתם לעשות כן.
***
ההפסדים מתחילים להיערם וחדר ההלבשה של מכבי הולך ומבעבע. גם ההנהלה מתחילה להילחץ. "אשקר אם אומר שההפסד לא משפיע עלינו", אמר אמש (שבת) המאמן.
כשמפסידים המוזות שותקות; הגדולה של בלאט מצויה ביכולתו להוביל את קבוצותיו לאורך עונה עם מינימום משברים. ניצחונות מקנים שקט תעשייתי - במכבי במיוחד. הפסדים, באופן בלתי-נמנע, יוצרים רחשים.
אם מסתכלים על סגל השחקנים של מכבי, נכון להיום, נראה מעט מאוד שמות מרוצים. אולי רק יוגב אוחיון, דווין סמית' וריקי היקמן (שון ג'יימס, שנראה בטוח במעמדו עד לא מזמן, קיבל על הראש את דרקו פלאניניץ').
פלאניניץ' עצמו מחויך-תמידית. זה לא נובע מתחושת רצון, כי אם מתחושת אופוריה; הוא עדיין מתקשה לעכל את עובדת הימצאותו במכבי. לפני כמה ימים שיחק באולם הקטן והמיוזע של שירוקי, ופתאום קפץ, ברגע אחד, עשרות שנות-אור קדימה.
"מכבי זה ארגון טוב. הכל טוב עבורי", אמר לי באנגלית מקרטעת ובצחקוק ילדותי לאחר ההפסד ללבוראל. "כל השחקנים רוצים לעזור לי ואני רוצה לעזור למכבי".
איך אתה יכול לעזור, הוא נשאל.
"לתת עבודה קשה, לעזור בריבאונד, להיות אגרסיבי. זה מה ששחקן גבוה צריך לעשות".
***
בסביבות מכבי אומרים ש"בלאט מחליף פייבוריטים. אנחנו לא מבינים את ההתנהלות שלו". בתחילת העונה הימר בלאט על לוגן, קיינר-מדלי ותומאס, והיום הידרדרו לתחתית הרוטציה; ליאור אליהו התחיל נמוך, פתאום חזר לעניינים, ולאחרונה שוב מועלם (10 דקות בחמישי האחרון); לנדסברג עולה לשחק רק בסיטואציות של אין-ברירה; רוט ופניני מחוץ לעניינים כרגע. "תסביר לי אתה: איך בקבוצה כל-כך מוגבלת התקפית לא נמצא יותר מקום לכלי כמו לנדסברג?", תוהה מקורב לשחקן.
לא כל השחקנים מצליחים לרדת לסוף דעתו של המאמן ביחס להתנהלותו מולם (ראו גרף מצורף עם המטוטלת בדקות המשחק של שחקני מכבי בחמשת משחקי היורוליג האחרונים). בשבוע שעבר דיברנו על סוגיית היעדר-המנהיגות במכבי. אולי ראוי היה לתהות קודם: בתנאים המקצועיים הללו, כיצד יכולה מנהיגות לצמוח?
כל חייו היה בלאט ידוע כמאמן של שחקנים, אבל העונה נדמה שהוא מאבד את הטאץ'. טלו לדוגמא את מקרה גיורגי שרמדיני - שחקן גבוה שהוחתם בתמיכתו של בלאט כפרוספקט עתידי, אך לא קיבל הזדמנות ונפלט החוצה - ושימו לב לדברים שאמר על המאמן לאחר שהגיע ליוון.
"הייתי צריך לקבל יותר הזדמנויות", פסק בשיחה עם האתר "יורוהופס". "בלאט אף פעם לא דיבר איתי על דקות המשחק שלי, אבל אני לא רואה במה שקרה לי במכבי כטרגדיה אישית. היו לנו בקבוצה הרבה בעיות של כימיה".
***
בלאט, כאמור, ממעט לדבר העונה עם שחקניו. הוא נוטה להתפרצויות באימונים ולעתים מתנהל באגרסיביות עם שחקנים מסוימים. בעונה שעברה ספג ממנו יוגב אוחיון ביקורות לא מעטות, ונפגע עד עמקי נשמתו כשבלאט התפרץ עליו בחדר ההלבשה לאחר ההפסד במשחק החמישי בסדרת רבע-גמר היורוליג מול פנאתינייקוס וההדחה מהיורוליג. העונה זה קרה לשחקנים אחרים - למורן רוט ולליאור אליהו, למשל.
כל ההתנהלות הזו יוצרת מעגל אכזרי של חוסר-ביטחון וחוסר-יציבות. להוציא את היקמן, אף אחד משחקני מכבי, למשל, לא קלע בשני מחזורי היורוליג האחרונים בדאבל-פיגרס. שחקנים בעלי תפוקה התקפית יציבה, יחסית, כמו סמית' ואליהו, הציגו מדדים מוזרים (מינוס 3 ו-0 נקודות מדד לסמית' בשני המשחקים האחרונים; 13 ו-2 לאליהו. גם אוחיון עומד על 13 ו-2 במדד. לנדסברג עם מינוס 2 ו-8. לוגאן עם 8 ו-8).
כך מוצאת עצמה מכבי, ערב המשחק מול הפועל ירושלים (וכשעונת היורוליג שלה מגיעה לצומת דרכים כבר במחזור השלישי של שלב הטופ-16), עם חדר הלבשה שהוא ברובו מאוכזב, מתוסכל, פגוע. יותר מהכדורסל הבינוני, יותר מההתקפה החורקת, יותר מהאנרכיה על הפרקט - יש שרואים בכך את הכישלון הגדול ביותר של בלאט עד כה.
רק שהעונה הזו לא תיגמר עם הרבה מאצ'יי לאמפות, וכמו העונה ההיא, בהדחה מוקדמת מהיורוליג - בטופ-16 או לכל היותר בשלב רבע-הגמר.
* תגובת מכבי תל אביב תובא לכשתתקבל.
ohad@walla.net.il
