תחילת הפלייאוף ב-NFL הוא רגע שמח ועצוב בו זמנית. זאת מכיוון שסוף סוף אנחנו מגיעים לרגעי ההכרעה ומתקרבים למשחק הגדול ביותר בספורט המקצועני. מאידך, אנחנו גם הולכים ומתקרבים לסוף הבלתי נמנע שאחריו ריק אחד גדול עד ספטמבר 2013. נכון, יש מארץ' מדנס באמצע וגם פלייאוף ה-NBA זה מסורת נחמדה, אבל בהשוואה לפוטבול זה כמו להשוות בין האחיות קרדשיאן השופעות אמנם למילה קוניס (וכשהיא מדברת רוסית אז בכלל אפשר לסגור את העיר).
אחרי 11 פגיעות ו-5 פספוסים בשבוע שעבר (ו-30 לעומת 18 במצטבר, ובאמת, בריאן הוייר מהקרדינלס סוגר את הליין נגד הפורטי ניינרס פחות משתי דקות מהסוף בטאצ'דאון אחרי מהלך של דאון רביעי ו-24 יארד TO GO?! תגידו לי שזה לא היה מכור) אני מרגיש חם לקראת שבוע הווילד קארד.
בעקבות 'יום שני השחור', תנחומיי למובטלים החדשים בליגה התובענית בעולם. כמו שאני רואה את זה, יש להטיל קנס כבד על מי שימנה את רומיאו קרנל, נורב טרנר וצ'אן גיילי למאמנים ראשיים אי פעם. אנדי ריד צריך ללכת לקאובויס, כדי שנוכל להסתלבט עליהם למשך עשור נוסף (למרות דיווחים כי הוא קרוב לסגור באריזונה. זה יהיה משעשע). קן וויזנהאנט מתאים בפיתה לסן דייגו ולאבי סמית מן הסתם יהיה מאמן הגנה בשנה הבאה. ופט שרמר? שמעתי שיש משרה פנויה בליגת הפוטבול הישראלית עם הנשרים של גבעתיים. דברו איתו, הוא פנוי.
ולטוני רומו: אני ממש יכול לראות אותך יושב אחרי ההפסד לרדסקינס בחדר אחד עם ג'ייסון גארט (כשהמאמן בתפקיד פרופסור שון מגווייר מ- Good will hunting), כשהוא מנחם אותך ואומר לך "זו לא אשמתך טוני!" בעוד אתה מזיל דמעות של תנין.
ועכשיו לעבודה. הקבוצות הביתיות ראשונות, הבחירה שלי מודגשת.
יוסטון (מינוס 4.5) סינסינטי
סוף סוף נחשף הבלוף של יוסטון בשבועות האחרונים: אריאן פוסטר נראה כמו צל של עצמו. ההגנה איבדה מהקטלניות שלה ומט שאוב נראה כמו מישהו שמשחק עם זעזוע מוח במשך יותר מחודש, רק אף אחד לא טרח לספר לו. מלבד היכולת החלשה שלו, יש לו בהתקפה טרגט אחד בלבד וזה אנדרה ג'ונסון. המתכון הזה עשוי להספיק בסוף השבוע הנוכחי אבל העונה תיגמר ב'פוקסבורו' שבוע לאחר מכן כך שזה לא ממש משנה.
סינסינטי מגיעה בפעם השנייה ברציפות לפלייאוף אחרי שנים מדכאות במיוחד והצוות של דלטון-גרין אליס-גרין מהווה בסיס טוב שיכול לנצח כמה משחקים בעונה הרגילה אבל לא בטוח שזה מספיק לריצה עמוקה בפלייאוף.
מה שנראה על הנייר כבחירה קלה של יוסטון, כולל כיסוי הליין, הולך ומסתבך כשמסתכלים על הרזומה של הבנגאלס בשבועות האחרונים: שhשה נצחונות משבעה משחקים שהחלו אחרי הפסד סביר ביותר מול דנבר. ההגנה נמצאת בטופ 10 השנה ומפילה קוורטרבקים יריבים על הדשא בקצב בו צ'רלי שין מפרק שפנפנות מאז עזב את הסט של 'שני גברים וחצי'. למרות זאת, עדיין קשה לי לראות אותם מגיעים ליוסטון ומנצחים משחק פלייאוף. אני צריך לראות אותם בשנה דומיננטית יותר, משהו כמו דנבר וניו אינגלנד של השנה, כדי לתת להם סיכוי גבוה יותר בדרך לסופרבול. והכי חשוב, המאזן של מרווין לואיס בפלייאוף מאז מונה למאמן הבנגאלס: אפס נצחונות, ארבעה הפסדים. יוסטון יפרקו אותם לרסיסים.
גרין ביי (מינוס 8) מינסוטה
מינסוטה הביאה את כל מה שיש לה לשולחן בשבוע שעבר, באחד ממשחקי העונה הרגילה הטובים ביותר בעשור האחרון. ומה הפרס? מפגש שלישי עם גרין ביי מאז תחילת דצמבר. למרות הניצחון הנפלא כשלעצמו, נראה לי שכל האנרגיה הושקעה במשחק וברצון של אדריאן פיטרסון לשבור את שיא היארדים על הקרקע, מה שמכין את הקרקע לנפילה משמעותית בסוף השבוע הקרוב ב'למבו פילד'. הויקינגס הסחוטים לא יצליחו לשחזר את התצוגה ממינסוטה ויעופו כנראה כבר בסיבוב הראשון. השאלה מה עם הליין?
ארון רוג'רס חי בשביל המשחקים האלה ואחרי תקר קטן בצמיג בשנה שעברה, אני לא רואה שום מצב שגרין ביי יוצאת מהפלייאוף בסיבוב הראשון. ביום ראשון שעבר ראינו את כריסטיאן פונדר במשחק הטוב ביותר שלו ב-NFL וזה הספיק בקושי לנצחון בשער שדה בשניות האחרונות. רוג'רס מנפק משחקים כאלה על בסיס שבועי מאז הגיע לליגה וגם בשבוע שעבר הוא פירק את ההגנה, הטובה מאוד של הויקינגס, כשזרק עליהם קרוב ל-400 יארד וארבעה טאצ'ים.
החולשה היחידה של הפאקרס היא משחק ריצה חלש עד בלתי קיים לחלוטין, אבל כשאת רוג'רס מקיפים גרג ג'נינגס המתאושש (שסוף סוף חזר באופן רשמי מהפציעה נגד הויקינגס עם 120 יארד ושני טאצ'ים), ג'ורדי נלסון, רנדל קוב, ג'יימס ג'ונס וג'רמייקל פינלי, ההתקפה האווירית של הפאקרס צריכה להספיק. נכון שכולם חצי פצועים, אבל הי, מי לא פצוע אחרי עונת פוטבול מתישה.
ואי אפשר בלי כמה מלים על פיטרסון הפנומן. מה שהוא עשה השנה באופן כללי ובשני המשחקים נגד הפאקרס באופן פרטני צריכים ללמד כל ראנינג בק מתחיל במכללות וב-NFL. המעבר בין החסימות, שינויי הכיוון, התנעת המנוע בדרך לריצות הגדולות. אין מלים. בעיני הוא הראנינג בק הגדול ביותר אי פעם. רק חבל לי שניפרד ממנו כבר אחרי סוף השבוע הקרוב. כדור הבדולח נמצא מולי ואומר לי שהפאקרס יפרקו לגזרים את הויקינגס וזאת אחרי שפונדר יחזור להיות פונדר המוכר מאמצע העונה, ופיטרסון יצטרך לבלות זמן גדול מדי על הספסל בזמן שמינסוטה תנסה לחזור מפיגור של שלושה טאצ'ים ברבע הראשון. גוד לאק.
בולטימור (מינוס 6.5) - אינדיאנפוליס
בהתחלה רציתי לכתוב שההפתעה הראשונה של השבוע תגיע מהאצטדיון הביתי של הרייבנס, ותכין את הקרקע לקרב הראשון אי פעם בין האגדה המהלכת פייטון מאנינג ליורש שלו באינדיאנפוליס, אנדרו לאק (זאת בהנחה שיוסטון תנצח את סינסינטי כמובן). אבל אחרי זה עשיתי קצת חושבים ובדקתי מספר נתונים והגעתי למסקנה שעם כל הכבוד לעונה הגדולה שלו, לצפות מאנדרו לאק לנצח משחק פלייאוף ראשון בקריירה שלו ועוד בחוץ באחד האצטדיונים הביתיים בליגה, זה קצת יותר מדי.
מעבר לכך, הקולטס היו מאוד לא יציבים השנה במשחקי החוץ (ארבעה הפסדים מתוך חמישה הפסדים בסך הכול הגיעו במשחקי חוץ, כולל מפלות קשות בניו אינגלנד, שיקגו ובלופ, בג'טס), אבל האנרגיה והרצון לנצח עבור צ'אק פגאנו ממשיכים להתניע את הקבוצה הזו קדימה. הסטטיסטיקות של הקבוצה רעות במיוחד ומעידות על קבוצה חלשה ולא על קבוצת פלייאוף: 22 בליגה ביארדים על הקרקע, 21 בהגנה נגד התקפה אווירית ו-29 בהגנה מפני יארדים על הקרקע. לא מתכון טוב נגד קבוצה שמשחק בה ריי רייס.
לעומתם, הרייבנס ממש לא הרשימו העונה ומגיעים לפלייאוף בזחילה. טרנט דילפר, בעיני פרשן הפוטבול הרהוט והחד ביותר ב-ESPN בשנים האחרונות, אבחן נכון שהבעיה של הרייבנס מתחילה ונגמרת בכך שהיא איבדה לחלוטין את הזהות שאפיינה אותה והביאה לה אליפות אחת: הגנה רצחנית ומשחק כתישה על הקרקע בלי יותר מדי גימיקים התקפיים.
אבל, ההגנה כבר מזמן אינה החטיבה הדומיננטית שהיתה בימי הזוהר של ריי לואיס, ומה שנותר למעשה זה השמות על החולצות. במקביל, ההתקפה, שהתמקדה בעבר במשחק שמרני, כתישת הגנות על ידי רצים כמו ג'מאל לואיס ואחרים, ניסתה לשנות את הזהות שלה לקבוצה שמשחקת התקפה אטרקטיבית בסגנון ה'ווסט קוסט'. חבלי הלידה של שינוי הסגנון היו קשים מדי והעסק השנה נראה בדרך לפירוק, מה שהביא לפיטורים של מאמן ההתקפה קם קמרון. בקיצור, הרייבנס של היום הם לא הרייבנס של פעם (ולהזכירכם היה זה דילפר שהוביל את הקבוצה לטבעת היחידה שלה מאז התמקמו הרייבנס בבולטימור באמצע שנות התשעים). בפן החיובי, יש לציין שהרייבנס ממשיכים להיות קבוצת פלייאוף קבועה ובשנה שעברה היה חסר להם סנט לדולר כדי לנצח את ניו אינגלנד ולהגיע לסופרבול.
הדרך היחידה שבה הרייבנס מנצחים את המשחק היא על ידי נתינת הכדור לרייס 30-32 פעמים במהלך המשחק, מה שיפרק את הגנת הריצה הקטסטרופלית של הקולטס. במידה שהרייבנס ימשיכו לזרוק כדורים באוויר ולהשאיר את הקולטס במשחק, אנדרו לאק יהנדס קאמבק נוסף שישלח את הרייבנס לחפש את הזהות שלהם שוב. אני ממש חצוי כאן ולמרות שאני מתקשה להמר נגד צ'אקסטרונג, אני לוקח את הנסיון והביתיות של הרייבנס, גם כשכל העולם ואחותו שמים את הכסף על הקולטס.
וושינגטון (פלוס 3) סיאטל
אוף... המשחק הכי קשה לבחירה בשבוע הווילד קארד. גם אם אני לוקח את סיאטל קשה מאוד לחזות האם נראה כאן ניצחון ביותר משער שדה. שתי הקבוצות מגיעות חמות אש למשחק הזה ומשני הצדדים נמצאים רוקיז בעמדה הכי חשובה בספורט המקצועני, הקוורטרבק.
כדי להגיע להחלטה מושכלת במשחק הזה, הנה הנקודות העיקריות שצריך לבחון על מנת להגיע למסקנה ולהמר כמה שיותר קרוב למה שאני צופה במשחק המעניין ביותר בסוף השבוע הראשון של הפלייאוף.
משחק הריצה של הרדסקינס נגד משחק הריצה של סיאטל
אחרי משחק של 200 יארד ושלושה טאצ'ים נגד הקאובויס, אלפרד מוריס נמצא כרגע על היטר קטלני. החותמת של מייק שנהאן בימי הסופרבול העליזים בדנבר היתה משחק ריצה יעיל וקו התקפה שמבצע את מהלכי החסימות המסובכים ביותר בפוטבול עבור הרצים וגם מוריס, בחירת סיבוב שישי, נהנה מהניסיון האדיר של שנהאן בתחום. גריפין קצת פצוע אז קשה לראות אותו מסייע יותר מדי למשחק הריצה. מצד שני, מרשון לינץ' בעונת שיא סטטיסטית משחק ורץ לאכול סקיטלס וראסל ווילסון יודע להשתמש ברגליים מתי שצריך על מנת לחלץ את הקבוצה ממצבים בעיתיים. למרות זאת אני רואה כאן יתרון לרדסקינס כי מוריס בטירוף.
הקוורטרבקים
רוברט גריפין השלישי אינו כשיר ב-100 אחוז לאור הפציעה שחווה נגד הרייבנס. ראסל וילסון מגיע אחרי מספר תצוגות מרשימות, בהן הוביל את הקבוצה לחמישה נצחונות רצופים. גריפין הפך כבר בעונתו הראשונה למשיח המושיע של עיר הבירה. מעבר לאיך שהוא משחק על המגרש, גריפין שובה את הלב בכל ההתנהלות שלו. קלאס אקט מהתחלה ועד הסוף. את היד המדויקת אנחנו מכירים, את יכולת האלתור למדנו להכיר ואת הריצות המדהימות גם כן. ווילסון משתמש ברגליים על מנת לייצר לעצמו מצבי מסירה טובים יותר ואם צריך יודע גם כן להמריא. הוא כמעט ואינו עושה טעויות. רמות ההתלהבות ממנו בסיאטל מרקיעות שחקים. רק בגלל שגריפין אינו 100 אחוז אני נותן כאן יתרון לסיהוקס.
המומנטום ויתרון הביתיות
שתי הקבוצות מגיעות למשחק אחרי רצפים יפים של נצחונות. הרדסקינס כבר התחילו לתכנן את העונה הבאה לפני שפצחו ברצף של שבעה נצחונות רצופים, כולל זכייה ב-NFC מזרח לראשונה מאז 1999. הסיהוקס הציגו את שלושת המשחקים הרצופים המושלמים ביותר שהציגה קבוצה כלשהי בעשור האחרון (הפירוק של הקרדינלס, הבילס והניינרס תוך כדי שהם רושמים ממוצע של 50 נק' במשחק!) לפני שגמגמו מעט בבית במשחק חסר חשיבות נגד הרמס כדי לסגור את העונה במאזן ביתי של שמונה נצחונות ואפס הפסדים. למרות זאת, יתרון הביתיות הוא של הרדסקינס ובחוץ הצליחה סיאטל לנצח שלושה משחקים בלבד (קרולינה, שיקגו, בפאלו כולן מחוץ לפלייאוף). יתרון קל לרדסקינס.
מסקנה מושכלת (או שלא)
אני ממש רוצה לקחת את הסיהוקס אבל אז הרגש ינצח וחוק ההימורים הראשון אומר להתעלם מהרגש ולבחור ברדסקינס ובנקודות. אתם יודעים מה? פאק איט! אמרתי שהסיהוקס יגיעו לסופרבול, הזמנתי חולצה של ראסל ווילסון באמזון והמסע שלנו לארץ המובטחת מתחיל השבוע. אחרי זה נפרק את הפאלקונס באטלנטה ונגיע לגרין ביי כדי לסתום להם את הפה על ה'מאנדיי נייט' שטענו שנגנב מהם, כדי להבטיח את המקום שלנו בניו אורלינס. גו סיהוקס!