אריק בנאדו יודע שהוא לא המאמן הטיפוסי, הוא לא כאן כדי להתחיל מסע מעיק שיעבור בין כל קבוצות הליגה וימרר לו את החיים, עד שיפטרו אותו בגיל 60. "בעוד 20 שנה לא אהיה עדיין מאמן", הוא אומר. "לא אעליב אף אחד, אבל לא אקח כל עבודה שיציעו לי. לפני ארבעה חודשים ישבתי עם שמוליק חנין והוא שאל אותי מה החלומות שלי. אמרתי לו: 'לאמן את הבוגרים של מכבי חיפה, את נבחרת הנוער או את האולימפית של ישראל'. הייתי רוצה לאמן איפה שטוב לי. מכבי חיפה זה המקום המושלם להיות בו. אני לא רואה את עצמי מאמן בגיל 60. כרגע, אני נהנה מההתמודדות, מהעשייה. אבל זה לא יהיה המקצוע שלי בעוד 20 שנה".
יש משהו בהתייחסות המאוד מפוכחת של בנאדו על החיים ועל הכדורגל שמקרין על מכבי חיפה. בנאדו הוא מאמן מהדור החדש, כזה שרוצה ללמוד מהטעויות של קודמיו. אחרי הכל, עד לפני זמן לא רב, הוא קיבל "הצעות להשתתף בכל מיני תוכניות ריאליטי, כולל 'האח הגדול' ו'רוקדים עם כוכבים', ולא הייתי בטוח שאני רוצה לאמן. אבל ברגע שקיבלתי את התפקיד, התמסרתי לו, ממש כמו שעשיתי כשחקן. הציעו לי להיות פרשן בערוץ הספורט, אבל כשהייתי בניו יורק, יעקב שחר התקשר ואמר לי 'תשמע אריק, דיברתי עם אלישע, אני רוצה שתבוא ותהיה בצוות'. אמרתי לו בלי לחשוב פעמיים: 'אני בא, כבר ביום חמישי אני באימון'".
אבל לא ידעת בלב שלם שזה מה שאתה רוצה.
"אמרתי לעצמי 'אין לי כרגע מה לעשות, יענקל'ה קרא לי, אז בוא נתחיל'. הייתי אמור לחזור לארץ בכל מקרה, כי כמה אפשר לא לעשות כלום? למדתי הרבה מאלישע, אבל בסוף העונה קיבלתי החלטות אחרות. בסופו של דבר, לא יכולתי להחזיק הרבה זמן כעוזר. בחודש אפריל הלכתי לראות שחקן בסרביה, מרקו פבלובסקי. שם ירד לי האסימון שאם אני רוצה לאמן, עדיף להתחיל לבד. ידעתי מה המועדון ויענקל'ה חושבים עליי, ומה המחשבות לעתיד. אז לקחתי את זה בלב שלם. דברים קרו פתאום, לא חשבתי על זה, שפתאום אני אהיה מאמן נוער ואז מאמן בוגרים. גם לא היה זמן לחשוב. גם בפנטזיות שלי, לא חלמתי שכך הדברים יתגלגלו".
גם לא הייתה לך אפשרות אחרת. בתחילת העונה, עטר לא רצה אותך איתו.
"עוד כשהייתי עוזר של אלישע, ידעתי שהוא לא ממשיך בעונה שאחרי. נכון שלא הייתה לי אפשרות אחרת בדיעבד, אבל את ההחלטה קיבלתי באותו יום בסרביה. קודם כל שאלתי את עצמי מה אני רוצה, והגעתי למסקנה שאני רוצה לאמן את הנוער. כשהגעתי לארץ הבנתי שזה מה שגם יענקל'ה רוצה. בבחירה של להיות עוזר בבוגרים או מאמן בנוער, בחרתי בנוער. חשבתי שאשאר שם שנתיים, שלוש, שאעבור את התהליך שרוני לוי עבר שם. זה קרה מהר, אבל הגוף והרוח שלי ראו בתור שחקן הרבה, חוויתי המון והבנתי הרבה. אני רוצה להעביר את זה לרמה של מאמן. מה שדרשתי מעצמי אדרוש מהשחקנים. לא אדרוש מהם משהו שלא דרשתי מעצמי".
חדר הלבשה מרוסק
ואז הגיע שבוע רן בן שמעון. בנאדו ישב בשקט, ראה איך מכבי חיפה מנהלת מו"מ ארוך עם מאמן לרנקה, וחיכה בסבלנות. "האמת", הוא מודה, "זה היה שבוע מוזר. אבא של אשתי אמר לי 'גם אם יציעו לך, אל תיקח את זה'. הוא רצה שאתקדם לאט לאט, והרבה חשבו ככה שיש כאן סיכון גדול מאוד בשבילי. שאני לא מוכן. אבל מהרגע הראשון התייחסתי לעצמי בתור משהו קבוע. ככה גם יעקב שחר נתן לי להרגיש. לא ראיתי את עצמי בתור איזה מאמן זמני לחצי שנה".
מה מצאת בקבוצה שאליה הגעת?
"אין ספק שהמיקום והמצב של הקבוצה, גם המנטאלי, היה אחד הגרועים ב-20 השנים האחרונות. באימון הראשון יענקל'ה הציג אותי, יומיים לפני סכנין, ואז הגעתי הביתה ואמרתי 'וואו, מה הולך פה?'. ראיתי מה השחקנים עוברים, שאין אנרגיות בחדר ההלבשה. הרגשתי שהמצב לא טוב, אתה קולט את זה באווירה. הם לא הכירו אותי, חלק לא שיחקו איתי, הייתי צריך ליצור כימיה מסוימת. הייתי מבואס, אמרתי לעצמי שזאת לא האווירה שצריך שתהיה, וזה רק האימון הראשון. לא חזרתי הביתה שמח אחריו. זאת הרגשה לא נעימה, לא טובה. השחקנים הרגישו רע. אף שחקן לא שנא את ראובן, כולם רצו שיצליח, אבל הבנתי שחייבים לצאת לדרך חדשה. עשיתי גם שיחות אישיות. נגד סכנין לא היה משחק מי יודע מה, ואמרתי שהקבוצה תעבור תהליך, שלא יקרה ביום. אנחנו כבר בתוכו. לאט לאט נחזיר את מכבי חיפה למקום שבו היא צריכה להיות".
ועכשיו, למעט למכבי תל אביב, אתם אחת מארבע הקבוצות הטובות בליגה. הפער לא כזה גדול, אולי פתאום תהיו מועמדים לאליפות.
"לקחתי קבוצה מתחת לקו האדום, מה אגיד עכשיו, שאנחנו רוצים אליפות? זה יומרני, שחצני ולא נכון. יכול להיות שנגיע למצב שנגיד שזה אפשרי, כי אנחנו מועדון שלא מצטנע, כי כולם יודעים מה השאיפות שלנו. כשחיפה מסיימת במקום השני זה אכזבה, לעתים כישלון, אבל מהמקום שבו העונה התחילה, לדבר על אליפות זה שחצני. בעוד חודש וחצי, בפברואר, הקבוצה אולי תתחזק ולא אברח מהשאלה הזאת".
איפה ראובן עטר טעה?
"אני מאוד אוהב את ראובן עטר, אחת העונות הכי מעניינות שלי בתור שחקן הייתה איתו בבית"ר. הוא מאמן טוב, כולם רצו שיצליח, כולל הקהל והמערכת. כאב לי שהוא לא הצליח. היו לנו יחסים טובים. כשהוא קיבל את התפקיד שלחתי לו הודעה שיצליח. אני יודע מה ראובן מדבר עליי. שהוא מעריך אותי, אבל מאמן בא ורצה את הצוות שלו, וזה היה לגיטימי מבחינתו. גם בדיעבד, אם הייתה לי אפשרות לבחור, לא הייתי רוצה להיות עוזר שלו אלא לאמן בנוער".
למה הקבוצה נכשלה מקצועית?
"אני לא בניתי את הקבוצה, יכול להיות שבעיני ראובן מה שהוא עשה היה נכון. יש סגל שחקנים טוב, אבל יכול להיות שהייתי בונה את הקבוצה אחרת. הסגל אפילו עמוק מדי. אם כל הסגל היה בריא, הרבה בכירים לא היו מתלבשים אצלי. זה נכון לקבוצה באירופה, אבל לקבוצה שרצה רק בליגה, זה יכול ליצור בעיות ותסכולים".
כמו רוני לוי אחרי עונת שום נדמה שאתה מייצב את הקבוצה דרך משחק ההגנה. משם מכבי חיפה מקבלת שקט. שער אחד בשבעה משחקים, זו בשורה.
"לא מזלזל בהתקפה, אבל ההגנה זה אחד הדברים החשובים. אני אוהב כדורגל התקפי. אחרי המשחק בקרית שמונה באו פרשנים ואמרו שהיה משחק מגעיל. נכון, היה משחק משעמם, אבל יכולת לבוא ולומר שזה משחקים של מאמנים, שהם עשו מאצ'-אפים, איזה הגנות, כל הכבוד. פעם באיטליה משחק של 0:0 היה משחק של מאמנים".
כדי להבין מה בנאדו עשה במכבי חיפה, צריך להבין מיהם המודלים שלו לחיקוי. בנאדו מאמין שכוחו של מאמן כדורגל נמדד בפסיכולוגיה שלו מול השחקן, בדומה לאברהם גרנט. כמו כל מאמן צעיר הוא מתחיל בתשובה הדיפלומטית ש"מכל מאמניי השכלתי", אבל מסמן שניים עיקריים. "אברהם גרנט ורוני לוי השפיעו עליי הכי הרבה. אני מביא את זה בדרך שלי. ברמה הפילוסופית, אתה צריך לדעת להגיע ללב ולראש של השחקנים. אם אתה יכול לעשות את זה, אתה מאמן טוב ויכול להצליח. זה לפני טקטיקה ולפני הכל. וילאש בואש הוא אחד המאמנים המוכשרים באירופה, צעיר וכריזמתי מפורטו, שבא לצ'לסי הגדולה אבל חדר ההלבשה לא היה שלו וריסקו אותו. אני מאמין שצריך להגיע ללב או לראש, לפני הכל".
גם בטקטיקה בנאדו מביא הרבה מעצמו. אחרי הכל, אחת הסיבות הכי גדולות להצלחה שלו כשחקן היתה יכולת המיקום שלו במגרש, שחיפתה על מהירות לא גדולה לעתים. זה מה שהוא מלמד את השחקנים שלו. "אם לפני שבאתי היינו עושים הגנה עם ארבעה שחקנים, היינו סופגים. היום כולם חוזרים לעמדות שלהם, כולם אגרסיביים ולא מוותרים. אני רואה את המשחק בעיניים קצת שונות. אחד הדברים במשחק הגנה זה מיקום. אם אתה במיקום טוב, אתה פותר 80 אחוז מהעבודה. השאר זה אחד על אחד, אם קפצת יותר גבוה, ויכולת אישית שאם אין לך את זה, אז אתה לא יכול להיות שחקן כדורגל".
איך אתה רואה את העשור הבא של מכבי חיפה. אתה הרי שיחקת בקבוצות הכי עשירות ונוצצות של המועדון, אבל העידן הזה של רוסו ופראליה לא יחזור. בשנתיים האחרונות מכבי חיפה חזרה לרכוש שחקנים בכמויות, והבינה שבעידן הנוכחי זה לא עובד אותו דבר. מהי הקונספציה הנכונה עבור המועדון, בעידן שבו כל שחקן שנותן עונה טובה יוצא לאירופה?
"נכון, והיום גם קשה מאוד להביא זרים ברמה גבוהה. כל עוד אני אהיה פה, השיתוף עם הנוער יהיה הרבה יותר הדוק. זו הדרך הנכונה. יש הרבה שחקנים עם פוטנציאל בנוער, צריך לדעת לטפח אותם ולהביא אותם יותר מוכנים במעבר הזה. יש שחקנים שצריכים ללכת, כמו שעושה עכשיו סלליך, כמו שעשה דקל קינן ואפילו אני. מכבי חיפה לא מועדון שיכול להרשות לעצמו להיות בינוני, אלא כל שנה ללכת לאירופה וללכת לאליפות. צריך לפגוע בשלושה או ארבעה זרים, לא חייב חמישה, שיהיו מעל הרמה, והשאר נוער שעולה לבוגרים ומחבר בין הקבוצה לאוהדים. אין סיבה ששחקנים בגיל 18 לא יהיו שחקנים גדולים. ברקוביץ', רביבו, נמני וזוהר, היו כוכבים בגיל 18 או 19. אין סיבה שזה לא יקרה אצלנו. אולי מפנקים אותם יותר מדי, צריך לבדוק את זה. אבל הם לא פחות מוכשרים. יש להם תנאים הרבה יותר טובים מאשר לפני 20 שנה. אני רוצה לעזור להם במעבר הזה".
איך זה מתחבר לשחקנים כמו גולסה שכבר נמצא המון שנים במכבי חיפה. אצלך הוא משחק הרבה יותר טוב. איפה היתה הבעיה שלו. המעצור.
"היום יש לו יותר חופש. מבחינתי, היום הוא משחק בעמדה שלו. לדעתי הכל היה עניין של מיקום במגרש. הוא יגיע לאן שכולם חושבים, הוא בתהליך נכון. המספרים? גם הם יגיעו. הוא מגיע למצבים, מסכן ובועט יותר לשער. מבחינת העמדה שלו היום, שם הוא צריך להיות. הוא שיחק כבר בשמאל, בעמדה אחורית של הקישור, אבל אני מאמין שזה התפקיד שלו. גם לעידן ורד לא חסר כלום, יש בו הכל, אבל לפעמים שחקן צריך לדעת להתמודד עם תחרות. התפקיד שלי הוא לגרום לכישרון של שחקנים לצאת יותר מוקדם".
איך אתה רואה את המנהיגות של יניב קטן? יש אנשים שחושבים שאולי נכון יותר שיעלה מהספסל.
"קטן הוא הקפטן והמנהיג של הקבוצה. לגבי המשחק האחרון, לפעמים זה טוב לעשות רוטציה. יניב לא בן 18, אבל הוא קיבל את זה בצורה טובה ונכנס בצורה הכי טובה למשחק. אנחנו עם האגו שלנו עושים מזה סימפוזיון. באירופה למפארד יושב על הספסל, גם אינייסטה. צריך לראות את זה בעיניים אחרות, שכולם צריכים להיות בכושר בשביל שנהיה קבוצה בריאה וטובה. אני אוהב שחקנים שהם מובילים. זה לא בא על חשבון מישהו אחר. אנחנו משחקים במערך שונה, יניב לא משחק בתפקיד שבו הוא שיחק אצל עטר, אלא יותר כמו אצל שום בצ'מפיונס או אצל רוני לוי. הוא יכול לשחק גם קשר 50/50, גם את זה וגם את זה. במערך שלי אין אף שחקן הוא חופשי, וכולם מתחלקים בעוגה".
ובמישור האישי. הוא חבר שלך, ופתאום הפכת לבוס.
"צריך לעשות את ההפרדה. זה קצת מוזר. אם נצטרך לקבל החלטות קשות, נקבל אותן".
עובדה, אחרי המינוי של אורי אוזן, אנשים בחרו לבקר. אמרו שכתב טור נגד קטן. ובכל זאת, אזרת אומץ והבאת אותו כי הבנת שהוא יועיל למערכת.
"האמת? גיליתי את זה רק במסיבת העיתונאים. הבאתי את אורי כי אני יודע מי הבן אדם, רק בגלל זה בחרתי אותו. הוא מבין כדורגל ויכול לתרום".
אתה רואה את קטן מנהיג את חיפה כשחקן הרכב עוד כמה שנים?
"אין סיבה שלא. זה תלוי רק בו".
מי הקבוצה הכי טובה בארץ? מי תביא אליפות?
"כרגע, מכבי תל אביב. הם הקבוצה הכי מאומנת. אני אוהב את מה שגרסיה עושה שם. אני לא תמיד בעד מאמנים זרים, אבל הוא הביא משהו אחר. הוא בא עם צוות שלם, רצה לשחק 'טוטאל פוטבול', ועושה שם עבודה טובה. רואים שיטה. מכבי היא המועמדת העיקרית לאליפות, יש לה סגל יוצא מן הכלל. גם קרית שמונה עושים קולות של חוזרים לעניינים. ואנחנו? צעד צעד, לאט לאט".