אנשים נוטים לשמר בתודעה פורטרטים עדכניים בלי להתחשב בעבר. כשהם מנסים ללכת למחוזות רחוקים יותר הם מקטלגים מיידית את נשוא הזיכרון תחת "נוסטלגיה", ובשל כך חוטאים לאמת לא פחות. שלמה שרף הוא דוגמה קצת אחרת. האיש גס הרוח היום היה גס רוח גם אז, שום נוסטלגיה לא עושה עמו חסד. הבעיה היא שאישיותו המסורבלת, המוקצנת ורווית השערוריות של שרף מסתירה אמת פשוטה: הוא היה מאמן כדורגל ענק. לא גדול ענק. שרף רכש לעצמו לא מעט שונאים, אבל רק מעטים מהם יחלקו על גדולתו המקצועית. הנה חמש נקודות ציון בקריירה העשירה שלו שמבהירות את זה.
5. הגביעים עם הפועל כפר סבא ובני יהודה
קבוצות גדולות לא סופרות תארים משניים. ניר לוין הביא גביעים והפועל תל אביב, ובכל זאת ייזכר לעולם כנייס גאי של שני המועדונים. אבל בקבוצה קטנה ועירומה מתארים הסיפור שונה. שמו של מאמן כזה ייחרת לעולם בדפי ההיסטוריה. גם אם, בניגוד להיום, הפועל כפר סבא הייתה אי של יציבות בליגה הלאומית, היא מעולם לא חוותה תואר עד ששמה מבטחה בידיים של שחקן בינוני שהפך למאמן צעיר. רק בן 32, שרף הצעיד את הכפר סבאים לזכייה בגביע המדינה ב-1975, לאחר ניצחון 1:3 בגמר על בית"ר ירושלים. ב-1980 שחזר את ההישג, הפעם עם 1:4 על מכבי רמת עמידר, ובעצם בנה עבור דרור קשטן את הפלטפורמה שהביאה אליפות היסטורית ב-1982. שרף כבר לא היה שם, הוא המשיך לשכונת התקווה, שם העניק ב-1981 נחת וגביע גם לבני יהודה, אחרי קרב פנדלים דרמטי עם הפועל תל אביב בגמר. אמנם, במקרה של הזהובים זו לא הייתה פעם ראשונה עם הגביע (קדמה לה הזכייה ב-1968), אבל ההישג היה עצום ושימש קרש קפיצה עבור המאמן.
למה ההישג הזה? כי הוא בנה את שרף לקראת התחנה המשמעותית של חייו.
4. הדאבל עם מכבי חיפה ב-1990/1
על הקדנציה הראשונה של שרף במכבי חיפה עוד נתעכב, אבל לזו נגיע כבר עכשיו. צריך לזכור שמכבי חיפה של תחילת שנות ה-90 כבר הייתה מכונה משומנת, אלא ששרף הצליח לעשות גם איתה היסטוריה. בעוד הירוקים החלו להתרגל לזכיות באליפות, עם הגביע היה קשה להם (הפסידו שלושה משחקי גמר בשנות ה-80, כולל אחד עם שרף). ההמתנה השתלמה, ושרף הביא לכרמל דאבל היסטורי, שהיה החותמת הרשמית להפיכתה של מכבי חיפה לאימפריה. כשחושבים על כך שהוא עשה את זה עם צעירים כל כך מוכשרים כמו ראובן עטר ואיל ברקוביץ', אפשר להגיד שזו לא חוכמה כזו גדולה. כשנזכרים כמה קשה היה להתמודד עם הטיפוסים הללו, מבינים שזה לא הם, זה שרף.
למה ההישג הזה? העונה הזו העניקה לשרף, בצדק, את כרטיס הכניסה למועדון החברים היוקרתי מכולם מאמן הנבחרת הלאומית.
3. ה-2:3 על צרפת בפארק דה פראנס
בואו ניזכר לרגע מי היינו ב-1993: נבחרת צעירה וחסרת ניסיון שהייתה רגילה להתמודד עם ניו זילנד, אוסטרליה וטיוואן ופתאום קיבלה על הראש אריות כמו צרפת, שבדיה, אוסטריה ובולגריה. הכישלונות לא איחרו להגיע תבוסה 5:2 באוסטריה, 3:1 לשבדיה ו-4:0 ביתי לצרפת, 2:0 לבולגריה בערך כמו שתכננו. ואז הגיע ה-18 באוקטובר 1993, משחק היסטורי בפארק דה פראנס. רונן חרזי העלה את ישראל ליתרון מפתיע, אבל פרנק סוזה ודויד ז'ינולה הפכו עוד לפני ההפסקה והשיבו את הסדר על כנו. עד הדקה ה-83 הכל התנהל על מי מנוחות, ואז באו שבע דקות של שכרון חושים. בדקה ה-83 גלגל איל ברקוביץ' כדור מקרי לרשת של ברנאר לאמה ובדקה ה-90 הושלמה הסנסציה עם שער אדיר של ראובן עטר. מי שהיה עד לאירוע הזה זוכר היטב, מי שלא היה שם מקבל תזכורת קבועה מאלה שכן.
למה ההישג הזה? ראשית, משום שהוא סוג של כ"ט בנובמבר עבור הנבחרת הלא מנוסה שלנו בזירה האירופית. שנית, מכיוון שהוא אחראי לזעקה המיתולוגית ביותר בתולדות שידורי הספורט בישראל.
2. ה-0:5 על אוסטריה ברמת גן
ה-6 ביוני 1999 היה יום חם, מה שלא מנע מ-45 אלף איש להגיע לאצטדיון רמת גן ולחזות במפגן הכדורגל הגדול ביותר אי פעם של נבחרת ישראל. הניצחון בפריס היה עצום, אבל יש להודות שהיה גם מקרי. הפעם לא היה שום ספק: ישראל היא נבחרת אחרת. ב-1992 חנכה אוסטריה את שרף והנבחרת שלו באירופה עם זובור שכלל חמישה שערים בווינה, הפעם הגיע זמן הנקמה. ואיזו נקמה זו הייתה. איל ברקוביץ' עם צמד, חיים רביבו, אלון מזרחי ונג'ואן גרייב ביססו יתרון מוחלט של הנבחרת בכחול-לבן על המגרש והנציחו קמפיין מצוין עם תוצאה בלתי נשכחת.
למה ההישג הזה? משום שהוא מייצג את הנקודה הגבוהה ביותר בגרף של שרף בקדנציה בת שבע השנים שלו בנבחרת ישראל. גם המדרון התלול שעליו החליק שרף אחריה לא יכול למחוק אותה.
1. האליפויות של שנות ה-80 עם מכבי חיפה
מכבי חיפה היא בשלושת העשורים האחרונים שם נרדף למועמדת לאליפות, אבל עד 1984 המועדון הזה היה בינוני, נטול יציבות ובעיקר מוכה ברגשי נחיתות כלפי היריבה הגדולה למרכז מכבי מתל אביב. שלמה שרף שינה את הקונספט הזה. הוא לימד את השחקנים להסתכל ליריבות בגובה העיניים ולא נרתע גם כשבית"ר ירושלים פתחה פער בן 13 נקודות בפסגה. שרף ידע למנף את האליפות הזו לאחת נוספת (ב-1984/5, עונה שבה הגיע שוב לגמר הגביע) ולכמעט ת'ריפיט, הישג שנמנע רק בזכות שער הנבדל הפאסיבי המפורסם של גילי לנדאו. שרף עזב את מכבי חיפה לאחר עונה בינונית ב-1986/7, אבל העגלה כבר החלה נוסעת אין עצור. אף אחד, מלבד, אולי, יעקב שחר, לא חתום על הפיכתה של מכבי חיפה לאימפריית הכדורגל הגדולה במדינת ישראל כמו שלמה שרף.
למה ההישג הזה? כי בלי שרף, המסלול של הכדורגל הישראלי בכלל ומכבי חיפה בפרט בשלושים השנים האחרונות היה שונה לחלוטין.
