המאני טיים כבר כאן. פלייאוף 2012/3 ייצא לדרך הערב (שבת) ופרויקט סיכום העונה שלנו מגיע לשיאו. זמן לבחור את מצטיין העונה! רק הגדולים ביותר הורשו להיכנס לכאן, אלה שהיו מעל כולם, אלה שהדהימו אותנו והשאירו אותנו עם טעם לעוד, לא יכולים לחכות כבר לעונה הבאה, לראות מה הם יעשו. אם כך, מבלי להכביר במילים, קבלו את ה-MVPים של 2012. נשמח לקרוא את דעתכם בטוקבקים.
אדריאן פיטרסון (אמיר ציפורי)
AP נותן עונה שתוכלו לספר עליה לילדים שלכם והוא נותן אותה מול הגנות שיודעות שהוא הולך לרוץ מולן, שלומדות אותו ומתכוננות לקראתו שבוע שלם, ועדיין לא מצליחות לעצור אותו. אה כן, זה עוד לפני שדיברנו על העובדה שבדיוק לפני שנה הוא קיבל מתנה לשנת 2012 - ניתוח לשחזור רצועות בברך. פציעה קשה, שזמן החזרה ממנה לכושר מוערך בשנה תמימה. פיטרסון היה קרוב מאוד לשיא היארדים לעונה ולא ברור כמה רחוק תגיע מינסוטה בפלייאוף, אבל זה לא באמת משנה. בשבילי, העונה הזו של פיטרסון הייתה חוויה מטאפיסית והוא השחקן שהכי נהניתי לראות השנה, שלא משחק בקבוצה מסוימת מצפון קליפורניה.
פייטון מאנינג (יוסי כהן)
אפשר להגיד שהלו"ז היה קל יחסית. אפשר להגיד שדנבר לא ניצחה קבוצות באמת חשובות והפסידה לקבוצות החזקות בחטיבה (ניו אינגלנד, יוסטון), אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מפייטון מאנינג: קאמבק הירואי בזמן שכולם פיקפקו בו ובג'ון אלווי. המנכ"ל של הברונקוס לקח הימור על קוורטרבק מזדקן, שחזר אחרי ניתוחי צוואר שאיימו לסיים עבורו את הקריירה המפוארת. ההימור הצליח. למרות המסע הנדיר, גם פייטון יודע שתואר MVP (יש לו כבר ארבעה כאלה בכיס), הוא לא יותר ממשהו נחמד ברזומה. עכשיו מאנינג, כמו בילבו באגינס וחבורתו, נמצא במסע אחרי הטבעת השנייה שלו, אותה הוא מקווה להשיג בניו אורלינס בתחילת פברואר (ואני חייב גם איזכור כבוד לאדריאן פיטרסון וקלווין ג'ונסון).
ג'יי ג'יי וואט (עידן ויניצקי)
לא, יוסטון היא עדיין לא קבוצה גדולה, אלא רק הרבה יותר טובה מאשר בעבר. ולא, וואט לא יזכה ב-MVP, פשוט כי התואר לא הולך לשחקני הגנה כמותו. וכן, ההגנה שלה התפרקה יותר מפעם אחת העונה והקבוצה כולה קרסה לקראת הסיום. ובכל זאת, ילד בן 23, שהיה על סף פרישה בקולג', בעונתו השנייה בלבד בליגה, משחק כאול אראונד פלייר בענף בו המונח הזה לא קיים. מה עוד אפשר לבקש? וואט סיים עונה מופלאה במקום הראשון בסאקים, העשירי בהטיית מסירות (וכמובן, הראשון בפער אדיר מכל שחקני קו ההגנה) ובאופן כללי, היה בכל סנטימטר על המגרש. אם ב-NFL בכל זאת רוצים לחשוב יצירתי, שיתנו לו את התואר, כי הוא היה הכי שווה ערך (יעני valuable) עבור קבוצתו ולשם כך הרי התכנסנו.
אדריאן פיטרסון (יובל קליין)
המילה שמתארת את שנת 2012 ב-NFL היא קאמבק. בין אם זה הקאמבק של פייטון מאנינג, שסיים עם דנבר במקום הראשון ב-AFC, או זה של אדריאן פיטרסון, שחזר בתוך פחות משנה מפציעה קשה, בה קרע את הרצועות בברך. שניהם מרשימים מאוד, אך אם אני צריך לבחור (ואני צריך), הקאמבק של פיטרסון גדול יותר, מכיוון שהוא העמיד לבחינה מחודשת את יכולות אנושות, בדומה למה שאנחנו רואים מספורטאים בבריכה האולימפית או על המסלול מדי ארבע שנים. איך ייתכן ששחקן חוזר חזק ומהר יותר תוך פחות משנה, אחרי שקרע את הרצועות בברך? איך ייתכן שהוא רץ ליותר יארדים על הקרקע מאשר הקוורטרבק שלו זרק באוויר? איך ייתכן שמינסוטה ווייקינגס בפלייאוף, אחרי שניצחה רק שלושה משחקים בשנה שעברה? פיטרסון לקח את כל השאלות שלנו, זרק אותן לפח ובסוף גם הזכיר לנו שהוא קצת אנושי, כשפיספס בתשעה יארדים בלבד את השיא העונתי של אריק דיקרסן.
אדריאן פיטרסון (תומר ספירשטיין)
פייטון מאנינג חזר השנה, אחרי שעבר ניתוח לא פשוט בחוליות הצוואר המקשרות ליד הזורקת. בוודאי, בכל מקום אחר הוא היה פורש. אבל לא מאנינג. לא רק שהוא לא ויתר וחזר לזרוק, אלא שגם עשה זאת בקבוצה חדשה לגמרי, עם שחקנים חדשים לגמרי (יחסית), והוביל את דנבר למקום הראשון בחטיבה. אבל, פייטון מאנינג הוא לא מצטיין העונה, פשוט משום שהוא פייטון מאנינג, וגם עשירית אחוז ממנו היא עדיין יותר טובה מרוב הקוורטרבקים בליגה.
לעומתו, אדריאן פיטרסון חזר גם הוא מפציעה קשה (קרע בשתי הרצועות), ממנה לא חוזרים, ולא רק שהוא חזר - הוא גם עשה את זה בגדול. למרות שכל היריבות ידעו שהכדור הולך אליו, ולמרות שהעמיסו שחקנים בקופסא, פיטרסון עדיין הערים מעל ל-2,000 יארדים והיה רחוק רק תשעה יארדים משבירת שיאו של אריק דיקרסון. בקבוצה כל כך חד מימדית (עם כל הכבוד לקייל רודולף), עדיין AP הצליח לפרק הגנות - מהצד, מהאמצע, מכל מקום אפשרי. אין ספק שפיטרסון הוא מצטיין העונה.
אדריאן פיטרסון (דודי כפרי)
במקרה הזה, באמת אין תחרות, למרות שחסרו לו 8.20 מטר לשיא ואחרי שסחב על גבו את מינסוטה לפלייאוף. כריסטיאן פונדר הוא קוורטרבק בינוני ומוגבל במקרה הטוב, פרסי הארווין תופס מצוין, שסיים את העונה לפני חודשיים והתופס הבא בתור הוא קייל רודולף, טייט אנד סביר ולא הרבה יותר מזה. נכון, קו ההתקפה מצוין, אבל זה ממש לא אמור להספיק בלי משחק מסירה רציני. לכן כאשר AP חזר העונה מפציעה כל כך קשה ומול יריבות שיודעות שהוא יקבל את הכדור, לא רבים ציפו שהוא ישחזר את היכולת שלו מהעבר. אף אחד לא ציפה שהוא ייתן את העונה הכי טובה שלו. עונה שבה, בצורה כל כך דומיננטית, הוא משאיר מאחור גם את ההגנות היריבות וגם את כל המתחרים על תואר המצטין.
