זו אולי הקטגוריה הכי מהנה לבחירה בסיכום העונה שלנו, אפילו יותר מהשחקן המצטיין. כי את הכוכבים הכרנו וציפינו מהם לדברים מסוימים, מי יותר ומי פחות. על הזוכים בקטגוריית הפתעת העונה אף אחד לא ממש חשב ברצינות רבה מדי לפני שכל העסק יצא לדרך באוגוסט. הם הכוכבים החדשים שלנו, אלא שכל העתיד עוד פרוש לפניהם ושאנחנו נזכה לחוות אותו איתם. אז מי הפתיע אותנו העונה? התשובות מחכות לכם וכרגיל, אתם מוזמנים לשתף בטוקבקים.
אינדיאנפוליס קולטס (תומר ספירשטיין)
יש לא מעט מועמדות - הניינרס, שכולנו חשבנו שהייתה בלוף והצליחה להשתפר, סינסינטי גם נראית לא רע, וושינגטון היא בהחלט משב רוח מרענן תחת פיקודו של RG3, ועל סיאטל בכלל אין מה לדבר, עם רוקי ק"ב שמוביל את הקבוצה שנראית כרגע הכי חמה בליגה (וכמה חבל שלא תזכה לארח משחק פלייאוף בבית הרועש שלה).
אבל הפתעה אמיתית יש באמת רק אחת - אינדיאנפוליס. שנה לאחר שניקו את האורוות - העיפו את פוליאן והמאמנים, שחררו את הפרנצ'ייז ק"ב הכי גדול בהיסטוריה שלהם ואת מרבית השחקנים ולמעשה נראו בדרך הבטוחה לעוד בחירת דראפט גבוהה - אינדיאפוליס שוב בפלייאוף. עם קבוצה צעירה וחסרת ניסיון (למעט רג'י וויין ואדם וינאטרי למעשה), הגנה שעדיין נראית כמו מסננת ומאמן שחלה בלוקמיה בתחילת העונה והצריך החלפתו במאמן ההתקפה (ברוס אריאנס, מאמן העונה לדעתי), הצליחו הקולטס לעלות לפלייאוף עם 11 ניצחונות, כשאנדרו לאק מוביל אותם פעם אחר פעם לקאמבק הירואי, תוך כדי שהוא שובר שיאי רוקי. בדרך הם גם הצליחו לשבות את לב אוהדי הפוטבול עם הסיפור שלהם ולהפוך לאנדרדוג האהוב של הליגה. הפתעת השנה ללא ספק.
סיאטל סיהוקס (עידן ויניצקי)
אמיר ציפורי הימר כאן בתחילת העונה על עוד עונה בינונית, ביל סימונס הימר שם על זכייה בסופרבול והאמת? היא כמו תמיד נמצאת איפשהו באמצע. למרות התצוגות ההתקפיות המפלצתיות בסיום העונה, קשה לראות איך הסיהוקס הולכים כל הדרך לטבעת, בעיקר לאור העובדה שהם לא יזכו לארח משחק בסיאטל, שם סיימו את העונה במאזן 0:8, כולל ניצחונות על דאלאס, גרין ביי, ניו אינגלנד, מינסוטה, הג'טס וסן פרנסיסקו. גם אם סיאטל תפסיד כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף, היא עשתה את שלה והרבה מעבר לזה והכי חשוב - יש לה עתיד. ההימור של פיט קארול על ראסל ווילסון השתלם ולמרות שהרוקי לא מסר ליותר מדי יארדים, הוא הוכיח יעיליות ו-ווינריות יוצאות דופן לשחקן כל כך צעיר. עם הגנה קשוחה ומרשואן לינץ' נפלא, העתיד של סיאטל ורוד מאוד. וד"ש ממאט פלין וטרל אוונס.
אלפרד מוריס (יובל קליין)
כמה שחקנים ב-NFL רצים ליותר מ-1,600 יארד בעונה ונוהגים במאזדה 626, שנת 1991? רק אחד, אלפרד מוריס. הרץ האחורי של וושינגטון נבחר בסיבוב השישי של הדראפט האחרון והתגלה כגניבה ענקית, לאחר שעזר לרדסקינס לזכות באליפות ה-NFC מזרח לראשונה ב-13 השנים האחרונות. למוריס, בחור מאוד צנוע, שעדיין ישן על הספה של ההורים שלו כשהוא נוסע לבקר אותם בפלורידה, מתאים מאוד שכל אורות הזרקורים מהצלחת הרדסקינס ילכו לכיוון רוברט גריפין השלישי, בעוד הוא רושם את כמות היארדים השלישית הגבוהה בהיסטוריה לרוקי. למעשה, המספרים שלו: 10 טאצ'דאונים וממוצע של 4.7 יארדים לנשיאה, שווים לתואר רוקי ההתקפה של השנה, אבל לצערו הוא נמצא באותו מחזור מדהים של קוורטרבק, שכולל בין היתר את שותפו לפשע, RG3.
וושינגטון רדסקינס (אמיר ציפורי)
עם בעלים קריזיונר ושולף מהמותן, עם מאמן שאני הייתי מוכן לחתום שגמר את הסוס מזמן, עם קוורטרבק רוקי - טוב ככל שיהיה - הבמה הייתה ערוכה לעוד כישלון קולוסאלי של אדומי העור. אבל אז התברר שגריפין השלישי הוא טוב כפי שפורסם והרוקי הפגין אתלטיות, כוח, יד חזקה וכישורי ריצה בלתי ניתנים לעצירה, כל זאת לצד בגרות מפתיעה וכושר קבלת החלטות לא רע. שנאהאן חזר לעצמו ומעבר לכך שאיפשר לקוורטרבק שלו לנצח עבורו משחקים, הוא בנה לו קו התקפה ומשחק ריצה משלים, שהציג לראווה רוקי מוצלח נוסף, אלפרד מוריס, אשר נבחר במעמקי הסיבוב השישי בדראפט, עובדה שלא מנעה ממנו לנתץ כל שיא של רץ אחורי בעונתו הראשונה בקבוצה. אני לא סובל את הקבוצה הזו, אבל כשמגיע - מגיע.
פיט קארול, ראסל ווילסון וסיאטל סיהוקס (דודי כפרי)
קארול כבר כמעט התקבע בתור מאמן מכללות מצטיין ובתור בינוני מדי במקצוענים. ווילסון? בקבוצה שהביאה את מאט פלין, הוא בכלל לא היה אמור לפתוח. וב-NFC החזק, באותו בית עם סן פרנסיסקו, שיקום מי שחשב שיש לסיהוקס סיכוי. הסיפור שלהם התחיל בקדם העונה, כשהרוקי ווילסון נבחר להיות הקוורטרבק הפותח במקום מאט פלין והמשיך עם תצוגה, בעיקר מנטלית, מרשימה ביותר. נגמרו הימים של הפסד אוטומטי בחוף המזרחי. חלפו הימים של הפסדים צמודים מול קבוצות צמרת. אחרי ניצחונות על גרין ביי, ניו אינגלנד וסן פרנסיסקו ועם הגנה קשוחה במיוחד, סיאטל היא ההפתעה המרעננת של העונה.
אינדיאנפוליס קולטס (יוסי כהן)
צ'אקסטרונג בייבי. מי היה מאמין שבאינדי ישכחו כל כך מהר מפייטון מאנינג? בשנה בה הקולטס מתאוששים מעונה מזוויעה, בה רשמו שני ניצחונות בלבד, פיטורי מאמן ושינוי בעמדת הקוורטרבק מהאגדה המהלכת מאנינג לרוקי המבטיח אנדרו לאק, אף אחד לא נתן להם ממש סיכוי להגיע לפלייאוף.
המונח TEAM OF DESTINY מקבל משמעות כפולה עבור הקולטס וזאת לאחר שהמאמן צ'אק פגאנו אובחן כחולה בלוקמיה בתחילת העונה. הוא נלחם על הישרדותו עם טיפולי כימותרפיה והרבה פסיכולוגיה, הקולטס נלחמו בשבילו ובשביל הכבוד שלהם והנה אנדרו לאק מגיע לפלייאוף בעונה הראשונה שלו. מישהו זוכר את המאזן של מאנינג בעונה הראשונה? 13:3, 26 טאצ'דאונים, 28 איבודים ו-3,739 יארדים באוויר. לעומתו, לאק נראה סופר-פרובול. עכשיו נותר לראות אם החזרה של פגאנו לקווים יכולה להצעיד את הקולטס עד לסופרבול. אם זה יקרה, תהיו בטוחים שכבר בעונה הבאה יהיה פסל של לאק מחוץ לאצטדיון 'לוקאס אויל'.
