עבור כל חובב פוטבול וכמו כל דבר בצה"ל, שחקני, אנשי וקבוצות הליגה מתחלקים לשלושה חלקים: אלה שמצליחים, אלה שנכשלים ומארק סאנצ'ז. כמו תמיד, גם כשעונת 2012 של ה-NFL יצאה לדרך, היו כאלה שהבטיחו הבטחות, רק כדי שנגלה שהן לא התגשמו כלל. אם כן, מי הם אכזבות העונה של כותבי וואלה! פוטבול? חלק מספר שתיים בפרויקט סיכום העונה יוצא לדרך ואתם, כרגיל, מוזמנים לשתף אותנו בטוקבקים בדעות שלכם.
קלווין ג'ונסון (דודי כפרי)
אכזבת השנה צריך להיות מישהו שהיו ממנו ציפיות, והוא נכשל בהן בגדול. לכן מישהו כמו סאנצ'ז למשל, שעמד בציפיות של כל מי שהוא לא רקס ריאן, לא יכול להיחשב בקטגוריה. גם לא ריוורס, שכבר שנתיים נמצא במגמת הידרדרות. השם שמיד קופץ הוא איליי מאנינג, שנתן עונה חלשה מאוד ו"עזר" לגא'יינטס לא לעלות לפלייאוף. אבל במקרה שלו, הוא הרוויח את הזכות ל"עונת נפילה" אחרי שזכה ב-MVP בסופרבול האחרון. אם כך, האכזבה הכי גדולה שלי מגיעה מדטרויט, בדמותו של קלווין ג'ונסון. בשנתיים האחרונות הסתמן איזה שהוא שינוי במוטור טאון, שאפילו החזיר את הליונס לפלייאוף. אבל מקבוצה עם בסיס התקפי והגנתי נשאר אוסף שחקנים לא מחוברים כלל והמייצג הכי טוב של זה היו החגיגות של קלווין "מגהטרון" ג'ונסון, אולי התופס הכי טוב בליגה כיום. הדרך בה הוא חגג את שבירת שיא היארדים העונתי של ג'רי רייס, במשחק בו הקבוצה שלו משלימה הפסד שביעי ברציפות, הייתה פשוט פאטתית וסימלה מצוין את ההידרדרות של הליונס. אוסף שחקנים שחוגגים שטויות במקום קבוצה.
פילדלפיה איגלס (עידן ויניצקי)
נו, באמת. האיגלס אומנם משחקים בבית הכי צפוף שיש, אבל בהתפרקות הביזיונית הזו הם יכולים להאשים רק את עצמם. אחרי עונה חלשה ב-2011, שהסתיימה ב-8:8 (וגם זה בזכות ארבעה ניצחונות רצופים בסיום), בעיר האחווה קיוו שהפעם הסגל האיכותי יעשה את הקפיצה והוא אכן עשה אותה, רק שהיא הייתה מהחלון וכלפי מטה. זה דווקא התחיל מצוין, עם ניצחונות על בולטימור והג'איינטס ומאזן 1:3, אבל החל מההופעה הגרועה וההפסד בפיטסבורג במחזור החמישי, אף אחד לא הצליח לעצור את הדימום והאיגלס ספגו שמונה הפסדים רצופים וסיימו עוד עונה מבזה. אחרי שכבר האשימו בערך כל אחד מהמאמנים האחרים בכישלון ופיטרו בלי סוף תוך כדי העונה, בפילדלפיה יצטרכו לבצע מהפכה גדולה בפגרה והיא אכן יצאה לדרך במהרה עם פיטוריו של אנדי ריד, כאשר נראה כי מייקל ויק יפנה אף הוא את מקומו בקרוב. איך אומרים? מי שהולך לישון עם מייקל ויק, שלא יתפלא כשהוא קם בבוקר עם ריר של כלבים על הכרית. מקום של כבוד בקטגוריה הזו מגיע גם לביג בן ופיטסבורג, שאיכשהו הצליחו לא לעלות לפלייאוף.
דטרויט ליונס (תומר ספירשטיין)
לא מעט קבוצות איכזבו השנה - פילדלפיה שוב קרסה בעונתו האחרונה של אנדי ריד, לאחר שלפני שנתיים העמיסה שחקני מפתח יקרים ונוצצים, שיקגו נראתה כקבוצה אימתנית בעלת הגנה מפלצתית וחיבור מדהים בין ג'יי קאטלר לברנדון מארשל, והג'טס - ובכן, הקרקס הזה לא מפסיק. אבל אכזבת השנה? פילדלפיה לא הגיעה גם בשנה שעברה לפלייאוף והיה ברור שזה עניין של זמן עד שריד יפוטר, אצל הדובים ידענו שבלי קו התקפה זה גם עניין של זמן עד שקאטלר יפורק, והג'טס - ובכן, כמו שאמרנו, הקרקס הזה לא מפסיק. מי שכן הגיעה בשנה שעברה לפלייאוף, אחרי עונה נהדרת, ובכל זאת התרסקה (וסיימה באותו מאזן נוראי כמו פילדלפיה), הייתה דטרויט.
כמה ציפינו ממת'יו סטאפורד, קלווין ג'ונסון, סו ושאר השחקנים של ג'ים שוורץ - וככה קיבלנו את האכזבה מהם. קלווין ג'ונסון שבר את שיאי היארדים בתפיסה? סטאפורד את כמות המסירות? שני השיאים האלו חסרי משמעות בעונה כל כך חלשה, שבה נראה שהליונס לא רק שלא עשו את הצעד קדימה, אלא הלכו שניים אחורה. כל כך נוראים הם נראו השנה, שיותר קל להיזכר בעונת ה-16:0 מאשר בעונת הפלייאוף דאשתקד.
דטרויט ליונס (יובל קליין)
בשנה שעברה היו בדטרויט רוחות חדשות של תקווה, אחרי הופעת פלייאוף נדירה. אלא שבמקום להתקדם עוד צעד קדימה, הקבוצה הלכה שניים אחורה, עם שמונה הפסדים רצופים בסיום העונה. המשחק האחרון של הליונס היה השתקפות העונה שלהם. הקבוצה איבדה את הכדור ארבע פעמים ומנגד לא ייצרה איבוד אחד. המספרים מראים שהשנה היא חטפה עשרה כדורים פחות מאשר בשנה שעברה. בנוסף, הקבוצה התקעשה להישען על הזריקה של מת'יו סטאפורד, שסיים את העונה עם יותר ניסיונות זריקה מכל קוורטרבק אי פעם בליגה ואולי עזר פחות לקבוצה ויותר לקלווין ג'ונסון, על 1,964 יארדיו. לדטרויט יש מספרים שחקנים שיכולים לשנות את המשחק בכל רגע נתון, אבל גם יותר מדי רעש מחוץ למגרש. ההתנהגות של המאמן ג'ים שוורץ, לא בדיוק עוזרת בניסיונות המערכת להרגיע את המצב ועם הבחירה החמישית בדראפט הקרוב, הציפיות להמשך יהיו הרבה יותר גבוהות משישה הפסדי בית וארבעה ניצחונות בכל העונה.
השיפוט (אמיר ציפורי)
לליגה הטובה והתחרותית בעולם מגיע יותר, הרבה יותר. זה התחיל בשופטים המחליפים, שנתנו תצוגות זוועה במחזורים הראשונים וגרמו לכולנו להציע לשלם בעצמנו את תוספות השכר, רק כדי להחזיר את ה"מקצוענים". אלא שכאר אלה חזרו, ראו איזה פלא, רמת השיפוט לא השתפרה ובחלק מהמשחקים שראיתי אף הייתה נמוכה יותר. מה שיותר גרוע הוא שהחלטות השופטים השפיעו על תוצאות המשחקים. אולי זה בגלל ההתחלה המאוחרת של העונה, אולי זה בגלל זלזול או נקמה מכוונת, כך או כך, עם כמות השופטים, האמצעים, ההילוכים החוזרים והמשכורות המנופחות, ניתן וראוי לקבל תוצרת טובה יותר מהזברות.
דטרויט ליונס (יוסי כהן)
ברשימת הקבוצות המאכזבות אפשר לשים כמה: ניו אורלינס, פיטסבורג, ניו יורק ג'טס, הג'איינטס ויש עוד כמובן. עדיין, כתבתי במדור לאחרונה שלמרות ההיסטוריה המנחוסית שלהם, הליונס מציגים סגל כישרוני וקטלני בהתקפה, אשר צריך להיות שווה הרבה יותר מעונה של ארבעה ניצחונות עלובים.
באמצע העונה עוד עמדו הליונס על מאזן סביר של 4:4, אבל מאז רצף נוראי של הפסדים, בכל דרך אפשרית (ההפסד מול יוסטון היה איום במיוחד, המשחק היה בכיס של דטרויט). בצד החיובי, יכולים הליונס להתנחם בעובדה שאולי עם מאמן חדש ל'מגהטרון' יהיה קל יותר להגיע רחוק. קלווין ג'ונסון נמצא כבר עכשיו ברשימת עשרת התופסים הגדולים בהיסטוריה כנראה (וכן, גם רנדי מוס וטרל אוונס נמצאים שם), אבל שנה כל כך מרשימה שלו מסתיימת בלי פלייאוף ובלי סיכוי להילחם על האליפות. חבל. (קאט לחדר ההלבשה של הקרדינלס, בו רואים את לארי פיצג'רלד מהנהן בהסכמה...).
