המתיחות בין אליס שלזינגר ליו"ר איגוד הג'ודו מגיעה לשיאים חדשים. כזכור, שלזינגר סירבה לדרישת האיגוד להתאמן במסגרת נבחרת ישראל תחת הדרכתו של שני הרשקו, מאחר ומדובר במאמנה האישי של ירדן ג'רבי. ג'רבי מתחרה באותה קטגוריית משקרל של שלזינגר, עד 63 ק"ג, ורק אחת מהן תוכל לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים הבאים בריו דה ז'ניירו.
היום (שני) שלזינגר פרסמה סטטוס חדש בעמוד הפייסבוק שלה, בו המשיכה להסביר את טענותיה נגד איגוד הג'ודו, שם טענו בפעם הקודמת כי נעשו ניסיונות לבוא כמה שיותר לקראת שלזינגר, והדגישו כי מבחינתם מאמנה האישי ובן זוגה, פבל מוסין, יוכל להמשיך ולהדריך אותה בתחרויות.
שלזינגר כתבה בדף הפייסבוק שלה את הדברים הבאים: "לאחרונה רבים מחבריי לענף הג'ודו פונים אליי וטוענים כי שני הרשקו ופונטי אומרים להם שהציעו לי רק דברים טובים לקריירה שלי, אבל כל מה שאני רוצה זה 'להתאמן עם בן זוגי'. קשה לי להאמין שהדברים הללו נאמרו, כי אי אפשר להאמין שיו"ר איגוד ומאמן לאומי יגידו דברים לא נכונים על שום ספורטאי בלי קשר אם זו אני או ספורטאי אחר. האמת היא שונה.
"האמת היא שפונטי החליט שרק ספורטאית אחת תתחרה במשקל 63 ק"ג, וזו לא אני, אני צריכה לפנות את הדרך. בעקבות החלטה זו, קיבלתי הוראה חד צדדית לעבור להתאמן אצל שני הרשקו שהוא גם המאמן של ירדן ג'רבי, המתחרה הספורטיבית שלי, ולחשוף בפניו את כל מה שהיה עד היום סודי עבורו: מצבי הגופני העדכני, מצבי הרפואי העדכני, וכיוצ"ב.
"קיבלתי גם הוראה שכל התכנית המקצועית שלי, כולל תרגילים ומבנה תרגילים ייקבעו על ידי שני הרשקו, המאמן של יריבתי. כולם יודעים, כולל האיגוד, שזה דבר בלתי אפשרי ולא רציני. אני לא אתאמן עם המאמן של היריבה שלי, ולא אתן בדרך זו יד לחיסול הקריירה שלי. גם "הצעות" שהופצו מיד לתקשורת, כאילו הן הצעות "לטובתי" כמו ישיבה של המאמן האישי שלי על כסא בתחרויות, או הסתובבות שלו על המזרן, אינן רלוונטיות ואין בהן תשובה לדבר הבלתי אפשרי אותו מבקשים לכפות עלי: לעבור להתאמן אצל המאמן של היריבה שלי, למעט אימונים בודדים לא עם שני".
תגובת איגוד הג'ודו:
לא יעלה על הדעת שספורטאי, טוב ככל שיהיה יחליט לעצמו, מי יהיה מאמן הנבחרת.
שלזינגר מתנה את הגעתה לאימוני הנבחרת בכך שהיא תבחר את המאמן, (שהוא "למרבה הפלא" בן זוגה) ורק תחתיו היא תתאמן, מה שלא מתקבל ולא עומד בקנה אחד עם החלטות איגוד הג'ודו והמלצות היחידה לספורט השגי.
חלק גדול אם לא כל העובדות לכאורה שמציינת אליס מסולפות. המלצות היחידה לספורט הישגי היא מעבר לעבודה בנבחרות, וזוהי גם החלטת הנהלת איגוד הג'ודו שהיא הסמכות המקצועית, בראשה עומד יו"ר שכמאמן נבחרת זכה במדליה אולימפית.
לפני מספר שבועות זכתה רתם שור במדלית ארד באליפות אירופה עד גיל 20. רתם היא חניכה במועדון של פאבל וראו זה פלא- למרות שהיא מתאמנת בנבחרת, וגם היא במשקל 63 ק"ג, היא זכתה תחת מאמני הנבחרת במדליה אירופית. נדמה שעובדה זו שומטת את הטענה השקרית כלפי יו"ר האיגוד.
למרות ההחלטה המקצועית לעבודה בנבחרות ומתוך הערכה רבה לאליס, הוצע לה כי תכנית האימונים תיבנה בעצה אחת עם מאמנה האישי, שיוכל להיות באימוני הנבחרת, להצטרף לתחרויות בחו"ל, ואף להדריך אותה במהלכן.
שלזינגר דחתה כל הצעה ומנהל היחידה לספורט הישגי גילי לוסטיג אף הביע את צערו והסתייגותו מהדרך בה היא בחרה להתנהל ( לוסטיג אמר אז: "שלזינגר קיבלה הצעה הגונה ונדיבה, על מנת להגיע לנוסחה שתאפשר לה בנבחרת עם ליווי של הילה דוידוב. יש פה הצעה מחבקת ונדיבה ואיגוד הג'ודו עשה הרבה צעדים לקראתה, אך היא סירבה וחבל")
למרות נסיונות שכנוע נוספים מוסין ושלזינגר סרבו בתקוף לכל הצעה בנושא התערבו גילי לוסטיג, ד"ר אורי שפר והמתאמת המקצועית הילה דוידוב, אבל שלזינגר מתעקשת כי היא תקבעה לעצמה את מאמן הנבחרת, בן זוגה, ואם לא, היא לא תתאמן בנבחרת ואכן מאז ה- 16/12/12 שלזינגר לא הופיעה לאימוני הנבחרת.
יש לציין כי כאשר מוסין אימן את הנבחרת הוא סירב בתוקף לשילוב מאמנים אישיים ומנע זאת טוטאלית, ואילו כיום הוא דורש זאת כתנאי להשתתפותה של שלזינגר בנבחרת- לפתע השתנתה דעתם ה"מקצועית" ב 180 מעלות?
אנו שוב קוראים לאליס לחזור לאימוני הנבחרת