ביום רביעי אמורה להתכנס מנהלת הליגה בכדורסל ולהחליט סוף סוף היכן יתקיים גמר הפיינל פור - האם זה יהיה ברוממה או ביד אליהו. יש המון דברים מוזרים במצב הזה. תחילה, בשיטה שבה נופלות החלטות במנהלת. החלטות שמתקבלות על פי רוב, אבל לא על ידי הצבעה. לא ברור כיצד גם בדמוקרטיה מסוג כזה עדיין לא יודעים היכן ייערך המשחק הכי חשוב של העונה, למרות שאנחנו עוד מעט נכנסים ל-2013. בעולם מושלם זה לא יכול היה לקרות יותר: מנהלת הליגה היתה מתכנסת, מחליטה היכן יערכו משחקי הגמר בחמש השנים הבאות, ומפזרת את זכות האירוח בין כמה מגרשים, כולל כמובן יד אליהו, ובתקווה שגם חולון תהיה שם. זה מה שעושים במונדיאל, באולימפיאדה, ביורו, בגמר ליגת האלופות, אז זה בטח יותר קל כשמדובר במשחק אחד בליגת כדורסל ממדינה קטנה. יש רק בעיה אחת עם זה: הכדורסל הישראלי הוא לחלוטין לא עולם מושלם.
בעולם המוזר הזה לא כדאי לכוון גבוה מדי. החלטה לחמש השנים הבאות כנראה לא תיפול. צריך לכוון למקום אחד וברור ועליו באמת יהיה אסור להתפשר: גמר 2013 חייב להתקיים ברוממה. אסור להיכנע יותר לעיגולי הפינות וטיעוני הסרק שמאכילים בהם בדרך כלל את חובבי הענף הזה, שפשוט למדו לשכוח את העובדה הפשוטה שהם עוקבים אחרי הליגה הכי פחות תחרותית בכל ענף ספורט שיש על פני כדור הארץ. ביומיים הקרובים יבלבלו לכם את המוח עם הרבה מאוד פרטים. אל תתנו להם לטשטש את הפרט המרכזי: שני המשחקים הכי חשובים של העונה, להוציא עונות חריגות ולא מייצגות בהן גמר הגביע נדד לאשקלון ונהריה, נערכים זה שנים רבות מדי במגרשה הביתי של הקבוצה הכי חזקה בליגה. זה חייב להיפסק. הגיעה השעה לקרוא תיגר על הגישה הנפסדת הזו שהפכה לנוהג בכדורסל הישראלי. לא תהיה שעה אחרת.
הטענה שבזכותה גמר הגביע 2013 כבר עבר ליד אליהו היא שברוממה יש רק כ-5,000 מקומות. האמת, יש בכך משהו, אבל בגלל חשיבות הטענה הזו, יש לזרוק אותה מכל המדרגות. ראשית, כי היא משנית לטענה שאסור שמשחק כזה ייערך במגרשה הביתי של זו שכבר נהנית כל כך הרבה שנים מהפריבילגיה המוזרה הזו, ושנית כי זו טענה שאמורה להתגלגל אחר כך לשאר האולמות שיוקמו ואמורים היו לשנות מעט המציאות המעוותת בליגה הזו. מי שייוותר על רוממה עכשיו בגלל שהוא קטן יותר מיד אליהו יוותר בעתיד גם על הארנה בירושלים, שבשלב ראשון תכלול מספר דומה של מקומות ישיבה. מי שיוותר על רוממה עכשיו יצטרך לוותר על כל אולם שיוקם, מאחר שאף אחד לא מתוכנן להתקרב לתכולה של האולם בתל אביב. אפשר להמתין, כמובן, עד שיהיה אולם בן 15,000 מקומות, אבל עד אז למכבי תל אביב יהיו 60 אליפויות. אולי אפילו 70.
את הקבוצות הקטנות ינחו בוודאי המספרים. מבחינת כל אחת מהן, יש הבדל של עשרות אלפי שקלים אם הגמר ייערך ברוממה או ביד אליהו. הן יוכלו בוודאי להיאחז בבעיות החנייה הנוראיות באולם בחיפה כדי להכשיר את השרץ בשביל סכום די זניח שיספק אולי חצי משכורת של זר, אבל הן לא יוכלו להחזיר אחר כך את כבודן. כל אדם שיש לו עוד מעט הערכה לדבר הזה שנקרא כדורסל ישראלי ומאמין ברוח הספורט לא יכול להיתמם יותר. כי כמו שכבר אמרנו מי שיפסול את רוממה, יפסול את הארנה ויפסול שאר האולמות. מספרים שבישיבה האחרונה של המנהלת, לפני ששמואל פרנקל נכנס לתפקיד היו"ר, חיים אוחיון, האיש הכי חזק שם אחרי שמעון מזרחי, אמר שאם גמר הגביע יהיה ביד אליהו, הגמר סל צריך להיות ברוממה, ולהיפך. בבסיס המחשבה שלו עמד רעיון הרוטציה, לרבים היה נדמה שיש הסכמה בעניין, אבל אז הוחלט באופן שערורייתי למקם גם את גמר הגביע הזה ביד אליהו. הביזיון הזה, שנדמה היה שייפסק, צריך לשמש קריאת השכמה.
אין כאן חלילה שנאה למכבי תל אביב. למציאות המעוותת שנוצרה בכדורסל הישראלי אחראיות באופן היסטורי גם הקבוצות האחרות שלא רצו ולא נלחמו ולא לקחו כמו הקבוצה של שמעון מזרחי. לאחרונה, מאז שהקבוצה של מזרחי עזרה להמליך את אבנר קופל כיו"ר האיגוד, היא מקבלת כמעט כל מה שהיא רוצה: רעיון הפיינל פור עבר סוג של רענון, יו"ר המנהלת הטרי הוא איש מכבי תל אביב ודייויד פדרמן לכל דבר ועניין, חוקי הזרים עברו התאמה לרצונות של דייויד בלאט, ועוד דברים מוזרים שחלקם כתובים במקומות שאיש לא שם לב אליהם באתרים ובעיתונים. שיהיה. את הנעשה אין להשיב. אבל בעניין הרבה יותר חשוב כמו מיקום המשחק הכי משמעותי של העונה לא ניתן להתפשר. עשרות שנים התפשרנו. אי אפשר יותר.