לפני מספר שנים, עת חזר דקל קינן מהשאלות בבני סכנין ומכבי נתניה ותפס מקום של קבע בהרכב מכבי חיפה, הוא התראיין ל"שם המשחק" ז"ל וסיפר על הסיכון שיש בלצאת להשאלה: "אני הרגשתי שאני חייב לשחק אבל יש בזה סיכון לא קטן. צריך הרבה אופי וכוחות לעזוב את מכבי חיפה ולהתמודד. לא כל אחד יכול לעבור את זה. אלעד צחקו היה השחקן הכי טוב במחזור שלי, הוא יצא עכשיו להשאלה בלאומית, לך תדע מה יהיה איתו". צחקו, כמובן, לא חזר למכבי חיפה, והקריירה שלו רק הלכה והידרדרה עם הזמן.
הסיפור של קינן וצחקו מגלם את הסיפור של כל מסכת המושאלים של מכבי חיפה. מחלקת נוער שמייצרת אינספור כישרונות ושולחת הרבה מהם החוצה. מחלקת נוער שמוותרת בקלות מדי, מאבדת קשר עם השחקנים וזונחת אותם להידרדרות במועדונים לא רציניים שגורמים לשחקנים לאבד את החשק לכדורגל. המקרה האחרון של ישראל זגורי, או המשחק הערב בקרית שמונה ללא סינטאיהו סלליך המושאל, מהווים רק חלק מהדוגמאות של צעירים שחיפה מוותרת עליהם מהר מדי. ישנם מקרים קשים יותר, של כאלה שבכלל לא הגיעו למצב של השניים, ונעלמו מהכדורגל.
"קטן וז'אנו הזהירו אותי"
אלעד צחקו היה שחקן מוכשר מאוד. כל איש מקצוע שזוכר אותו מתקשה להבין איך הוא נעלם. ביום שצחקו ביקש לצאת ממכבי חיפה כדי לקבל דקות משחק, הוא זוכר שיחה אחת במיוחד. "יניב קטן ואבישי ז'אנו תפסו אותי ואמרו לי שכמה שאני לא משחק, לא כדאי לי ללכת, כי מי שיוצא מכאן הסיכויים שלו לחזור אפסיים. הם אמרו לי שרק אם אפגין יכולת יוצאת דופן בחוץ יש סיכוי לחזור, ושלא כדאי לי לעשות את הטעות הזאת. שמעתי אבל לא הקשבתי. בפועל רציתי כל כך לשחק, וביקשתי לצאת. במכבי חיפה יש שני מצבים: כשאתה בפנים, אתה המלך. כשאתה יוצא החוצה, הם לא מכירים בך. אף אחד לא התעניין בי מהרגע שיצאתי להשאלות. מעולם לא הוזמנתי לפתיחת אימונים. כשהושאלתי להפועל חיפה וקרעתי רצועות אף אחד לא הרים טלפון להתעניין בי. כלום ושום דבר. ברגע שיצאתי להשאלה כאילו לא הייתי שייך למועדון יותר".
צחקו מסביר את המכה של המעבר ללאומית: "בתקופה הזאת פחות נתנו צ'אנס לצעירים בליגה, והיית צריך לרדת ללאומית להבטיח דקות משחק. אתה יודע איזה בום זה למי שגדל במכבי חיפה עם ציפיות? כשעליתי לבוגרים היו שם רוסו, פראליה, יעקובו וכל הכוכבים פתאום יורדים ללאומית ולמלחמה על הלחם. שלא לדבר על האווירה הפחות מקצוענית וכל החלומות שאתה מרגיש שבורחים ממך. מצד אחד אתה מאמין שתחזור אבל מצד שני אתה מקבל בום שאתה לא יודע מה קורה לך והבית התנתק ממך, אף אחד לא מתעניין בך ולא מצפה לך יותר".
סיפורים כמו של צחקו אפשר לשמוע מכל שחקן שני שיצא להשאלה ממכבי חיפה. רובם מרגישים שהם נשארו לבד בשטח, שלא באמת מתעניינים בהם או דואגים לשלומם, אלא אם במועדון בטוחים במאה אחוז שזה טאלנט שיחזור. על אף שבשנים האחרונות מכבי חיפה משתדלת לשמור על קשר עם חלק מהמושאלים, נראה עדיין שכמות השחקנים שגודלת במועדון והולכת לאיבוד גדולה מאוד.
בדיקה מול גורמים בחיפה גילתה כי יעקב שחר לא דורש מאף מאמן מדיניות של שילוב שחקני בית צעירים, ונותן לו את החופש להחליט מי שחקן בשל עבורו וכיצד לבנות את הקבוצה. מקרה מיוחד היה בקיץ האחרון, כשראובן עטר חיפש מגן ימני מחליף. במועדון הציעו להחזיר את גיא ליפקה, שהיה קפטן קבוצת הנוער ונבחרת הנוער והושאל בשנה האחרונה לרמת השרון. עטר החליט שהוא רוצה את עודד אלקיים וליפקה יצא לעוד שנת השאלה בהפועל חיפה. גורם במועדון הסביר זאת ואמר: "זאת המדיניות. ככל הנראה שחר רוצה לתת למאמן את כל הכלים, גם כדי שלא יהיו תירוצים. הרבה אנשים במערכת רצו לראות השנה את סלליך ואולי גם את זגורי, אבל היו כאלה שלא היו מוכנים שזגורי בכלל יתאמן. יכול להיות שצריך לחשוב על שינוי".
חמד יצא לשטח
כשמדברים על הכישרונות שחיפה מוותרת עליהם בקלות, ישראל זגורי היה השם האחרון שהוזכר. זגורי רצה להתחיל להתאמן עם חיפה בתחילת העונה ולנסות להרשים את ראובן עטר, אך השחקן שגדל מגיל 9 במועדון לא הורשה לעשות זאת. תמורת ויתור על חוזהו לשנתיים הבאות, קיבל את הכרטיס ביד. זגורי הוא חוליה נוספת, אחרי שחקנים כמו תומר חמד ועדן בן בסט, שהמועדון ויתר עליהם (חמד די במקרה חזר) והצליחו לפרוח. חיפה נמצאת בקשר חלקי עם שחקנים מושאלים, אבל בדיקה שעשינו עם המאמנים של תומר חמד - כשחקן מושאל בהרצליה, בני יהודה ואחי נצרת - מגלה שאף אחד מהם לא קיבל טלפון ממכבי חיפה, שהתעניינה בהשתלבות ובהתנהלות של השחקן.
יש מספר פרמטרים לבחון את המושאלים של מכבי חיפה. יש את אלה שמצליחים כמו חמד ובן בסט ואחרי זה נשאלת השאלה כיצד חיפה וויתרה עליהם, וישנם כאלה שלא שורדים את התהליך. נשאלת השאלה, עד כמה חיפה באמת הייתה מאחוריהם בתקופות ההשאלה? כמה היא ניסתה לשמור על חומר הגלם שלה, כדי שלא יילך לאיבוד בג'ונגל של הקבוצות הקטנות והליגות הנמוכות? שוקי פרנקל, שהיה יו"ר מחלקת הנוער במשך שמונה שנים, אומר: "קשה מאוד לבחון את המקרים של אלה שלא הצליחו להתרומם. זאת דעה של כל אחד. לגבי אלה שכן הצליחו, צריך ונכון יהיה לעשות בדק בית, כי כבר יש קבוצה של שחקנים שהולכת לאיבוד וחבל. אם שואלים לגבי המעקב אחרי שחקנים, אז אני חושב שצריך לתת את כל המכלול הזה לתפקיד ספציפי, כמו של סקאוט, שיעקוב אחרי כל מושאל ומושאל, יהיה בקשר איתו, יצפה במשחקים שלו ויגיש דו"ח בסוף שנה לגבי התאמתו לחזור למכבי חיפה או להמשיך בהשאלה".
כשחוזרים עם פרנקל לעובדה שהמדיניות בחיפה שונה ונותנת חופש למאמן להחליט, הוא אומר: "אם זאת ההחלטה של יעקב שחר אין מה לעשות עם זה. זאת זכותו. הוא רוצה הישגים וזה מה שהוא דורש מהמאמן ונותן לו להחליט עם איזה שחקנים לשחק ולא קובע עבורו מדיניות לשיתוף שחקני בית. זאת זכותו. אם זה נכון אני לא יודע. אני חושב שעם מאגר הכישרונות שגדלים במכבי חיפה, מדיניות של שחקני בית היא הרבה יותר מחויבת, מייצרת הרבה יותר זהות והאמת שגם הרבה יותר זולה עבור מכבי חיפה. אבל שוב, זאת עדיין ההחלטה של יעקב שחר וזכותו לחשוב שזאת הדרך הנכונה. הנזק הוא שאם השנים שחקנים יראו כישרונות יוצאים ומצליחים אחרי שחיפה וויתרה עליהם שחקנים עשויים לוותר על המעבר לחיפה בגיל צעיר אבל עוד חזון למועד".
"אף אחד לא יחליט בשבילי"
בינואר של העונה שעברה החליטה מכבי חיפה לדלל את הסגל ולשחרר מספר שחקנים. בקבוצה החליטו ששאדי שעאבן יהיה ביניהם. שעאבן, שחשש מההשלכות של העזיבה, ביקש להישאר ולהתמודד על מקומו, אבל חיפה שידכה אותו לרמת השרון. בדיקה עם רמת השרון גילתה כי עד ההצעה של חיפה, הקבוצה כלל לא התעניינה בשחקן, אבל הסכימה לקחת אותו עד תום העונה על אף שבתפקידו בקישור הייתה אינפלציה של שחקנים. שעאבן אומר היום: "לא שיחקתי שם דקה. עברתי אבל זה היה מיותר, כי היה ברור שיעדיפו את השחקנים שהם רצים איתם ונלחמים איתם בתחתית ולא לתת דקות לשחקן שאין לו כרטיס ביד ולא יוכלו ליהנות ממנו".
הסיפור עם שעאבן רק הסתעף הקיץ. חיפה רצתה להשאיל אותו והציעה לו מספר קבוצות בלאומית. שעאבן: "אמרתי להם שאני לא מוכן לרדת ללאומית, ועם כל הקשרים שלהם, שיסדרו לי קבוצה בליגת העל. אני לא רוצה להיעלם. הייתי שחקן משמעותי בכל הקבוצות הצעירות ושיחקתי בכל הנבחרות הצעירות ואני מאמין בעצמי, אני יודע מה קורה למי שיורד לליגות הנמוכות יותר".
בפועל שעאבן נלחם עם חיפה כדי לקבל את כרטיסו. לאחר שלא שיחק מתחילת העונה, לפני כחודש הוא קיבל את כרטיסו ובשבועיים האחרונים מתאמן עם הפועל תל אביב וממתין לתשובה האם יצורף. שעאבן: "עצוב מה שקרה איתי וקורה עם עוד שחקנים. מוותרים עליך ולא מבינים שההשאלות האלה והירידה לליגות הנמוכות גורמות לשחקנים להיעלם. נלחמתי על הכרטיס אבל למעשה נלחמתי על הקריירה. אני יודע טוב מאוד מה קרה להרבה שחקנים. אם הייתי יורד ללאומית, היו שוכחים ממני".
מה עושים מכאן?
בקיץ האחרון התעניינה חיפה בקובי מויאל מבית"ר ירושלים. אלי כהן היה מוכן לשמוע על כך רק בתמורה לעסקה של מספר שחקנים. השחקן הראשון אותה רצה כהן היה סינטאיהו סלליך. כהן אמר כבר אז: "הוא מספר אחד בארץ בתפקיד שלו בכנף ימין. קשה לי להאמין שחיפה יוותרו עליו אבל אולי יקרה נס". חיפה אכן ויתרה על סולליך לעוד שנת השאלה, אבל לכהן ובית"ר לא היה את הכסף להחזיק אותו. גורם בחיפה אמר על המקרה: "כבר לפני שנתיים אמרו לאלישע, עוד לפני שרכש את ימפולסקי, שסלליך הוא שחקן בית, שהוא זול ומספיק בשל להתפתח כאן ועדיף להרכיב אותו ולנצל את הכסף למשהו אחר. אבל קל לדבר מהמשבצות האלה. מאמן עם רף הציפיות של מכבי חיפה רוצה אך ורק שחקנים בשלים. אולי זה תהליך שכל המועדון צריך לעבור, במיוחד לנוכח השנתיים האחרונות".
כשמדברים על השנתיים האחרונות, מדברים בעיקר על כך שמכבי חיפה כבר אינה יכולה לרכוש זרים וישראלים איכותיים כבעבר. ייתכן שהגיע הזמן לעשות את השינוי המיוחל ולהנחיל מדיניות של שילוב כמות סבירה של שחקני בית מוכשרים. מדיניות שתחסוך הרבה מאוד כסף למועדון, תיצור זהות אצל הקהל שהגיע לשובע מסוים, ואולי תחזיר למועדון את אותו ברק שנעלם בשנתיים האחרונות.
גורם בחיפה סיכם את הכל ואמר: "צריך להסתכל על השנים הללו ולהפריד אותן משנים עברו. בשנים שהיו זרים כמו רוסו ופראליה וישראלים איכותיים, באמת לא היה מקום לשחקני הבית. אבל אנחנו לא עיוורים, יש בדק בית, וברור שבמצב הנוכחי, כשכל שחקן ישראלי שנותן עונה טובה בורח לחו"ל, בודקים את המדיניות ומנסים למצוא את הפתרונות הטובים ביותר. אני חושב שאפשר לראות בשנים האחרונות יותר מקום לשחקנים המוכשרים שגודלים במועדון, ואני מעריך שהמספרים רק יילכו ויגדלו. גם מכבי חיפה רוצה שהקבוצה המצליחה שלה תהיה מורכבת מלא מעט שחקנים מקומיים, לא במקרה יש לנו את מחלקת הנוער המפוארת והמושקעת ביותר בארץ".