פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הקורבנות של ז'וזה מוריניו

        האחד הוא חמור שלא הפך לסוס. השני מציצן. את השלישי הוא פשוט לא מכיר. הוא השפיל, רמס, עקץ. מנואל פלגריני ממלאגה הוא רק אחד מאותם מאמנים יריבים שמוריניו נוהג להתקיף בשנינות וארסיות. במוצ"ש תגיע הנקמה?

        "אני זקוק לאויבים כדי לשמור על מוטיבציה. זה לא הכרחי, אבל זה בהחלט חיוני. זה מדרבן אותי. לפעמים נוטים להתרווח ולהירגע בתקופות של הצלחה, אבל אם אתה שומע את הרעש - את האנשים שמנסים לנצל את המצב שלך - זה עוזר. אני רוצה להבהיר שאני לא מתכוון לאויבים בחיים האישיים, אלא רק במושגי כדורגל. אני אוהב את זה". הדובר: ז'וזה מוריניו, בראיון שהעניק ל'קוריירה דלה סרה' האיטלקי לפני כשמונה חודשים. כן, בכל מקום בו אימן, מאז ימיו בפורטוגל ועד לתקופה הנוכחית בריאל מדריד, מוריניו השאיר 'קורבנות' - מאמנים ומנהלים יריבים בהם חבט מילולית ללא רחם. בדרך כלל הוא גם חתם את העימות בנוקאאוט ספורטיבי, לפני שעבר לסמן את היעד הבא.

        ז'וזה מוריניו מאמן ריאל מדריד (GettyImages)
        בדרך כלל הוא זה שצוחק אחרון. ז'וזה מוריניו (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        היריבות עם אלכס פרגוסון תמיד התנהלה בכבוד הדדי, זו מול פפ גווארדיולה נבעה מכורח המציאות ותחיבת האצבע לעינו של טיטו וילאנובה הייתה לא יותר ממקרית. גם פרנק רייקארד ומרטין אוניל שמעו את מוריניו משחרר את חרצובות לשונו נגדם, ואפילו בתוך ריאל מדריד קיבלנו עימותים יצריים מול חורחה ולדאנו ומאמן קבוצת המילואים אלברטו טוריל. זה לא הספיק כדי שמוריניו יכין בובת וודו בדמותם ויצרף אותם לרשימה, מתוכה רק הוא בחר את מי לשחרר. בשבת פוגש הפורטוגלי את הקורבן האחרון שלו, כשריאל מדריד מתארחת אצל מלאגה והאקס מנואל פלגריני. אז כדי שמוריניו יצליח להניע עצמו מחדש אחרי שכבר טען כי מאבק האליפות מול ברצלונה די סגור, אנו מגישים לכם את רשימת האויבים המיוחדת של 'המיוחד'.

        ז'יימה פאשקו

        המאמן הפורטוגלי ז'יימה פאשקו (AP)
        מוריניו טען כי לא זיהה אותו. ז'יימה פאשקו (צילום: AP)

        תולדות הסכסוך

        קבלו את המסומן הראשון של מוריניו. ז'יימה פאשקו לבש את מדי כל הקבוצות הגדולות של פורטוגל כשחקן, וב-2001 הוביל את בואבישטה לאליפות כמאמן. שנה לאחר מכן הוא ראה את מוריניו העולה מתמנה למאמן היריבה המושבעת פורטו, והשניים לא הפסיקו להחליף ביניהם עקיצות והעלבות. ב-25 בינואר 2003 נפגשו הקבוצות לדרבי מסקרן. פורטו ניצחה 0:1, אבל ההצגה האמיתית הייתה בסיום. השחקן המרכזי – מוריניו כמובן. "אני לא לוחץ ידיים לאנשים שאני לא מכיר", הסביר המאמן בסגנונו הייחודי מדוע לא בירך את פאשקו. "בכלל לא ידעתי מי זה".

        מוריניו לא עצר שם. כמה חודשים לאחר מכן הוא העביר את מסכת ההתעללויות הפומביות בפאשקו (הבכיר יותר אז, להזכירכם) לזירה האירופית. גביע אופ"א 2003: פורטו ניצחה בחצי הגמר הראשון 1:4 את לאציו והגיעה במצב מצוין לגומלין, בעוד בואבישטה העבירה את ההכרעה הביתה בחצי הגמר הנוסף, אחרי 1:1 במגרשה של סלטיק. מדינה שלמה ייחלה לגמר כל-פורטוגלי. כולם, פרט למוריניו. "לניצחון על בואבישטה לא יהיה אותו טעם", לגלג על הקבוצה של פאשקו. "אני מעדיף את סלטיק בגמר". הנריק לארסון גרם לפאשקו לדמוע עם שער ניצחון דרמטי והעלה את הסקוטים לגמר, שם פורטו של מוריניו ניצחה 2:3 בהארכה. 'המיוחד' סלל את דרכו לצמרת האירופית והשאיר את יריבו מאחור. פאשקו לא שכח ובטח שלא סלח.

        משפט המחץ של המיוחד

        "לפאשקו יש נוירון אחד וגם הוא בקושי מתפקד" (פברואר 2007)

        זכות התגובה

        "אם לשפוט לפי תמונה שלו שראיתי בעיתון, הבנאדם חולה נפש. אולי יש לו הרבה תארים וכסף, אבל האיש חולה".

        יחסינו לאן

        מאז, בזמן שמוריניו המשיך לאסוף תארים וכסף, פאשקו בעיקר ליקט ירידות ליגה (עם בואבישטה ובלנשש) ומכתבי פיטורים. לאחרונה הוא שוחרר מתפקידו כמאמן בייג'ינג גואן הסינית. על מוריניו, בכל אופן, הוא כבר לא מדבר. גם הנתק נותר על כנו.

        ז'סואלדו פריירה

        המאמן ז'סואלדו פריירה (מימין) לצד ז'וזה מוריניו (AP)
        המורה והתלמיד הפסיקו לקיים שיעורים משותפים. ז'סואלדו פריירה לצד ז'וזה מוריניו (צילום: AP)

        תולדות הסכסוך

        היריבות בין מוריניו לז'סואלדו פריירה עתיקה יותר, אבל הגיעה לנקודת רתיחה אחרי העימות עם פאשקו. ההיכרות בין השניים מקורה בשנות ה-80', אז מוריניו למד חינוך גופני בליסבון ופריירה היה אחד המורים. ב-1990/1 אף שימש מוריניו לרגע קט כמאמן הכושר של פריירה באסטרלה אמדורה הקטנה. השנים עברו, וב-2002 מוריניו שימש לתקופה קצרה כמאמן בנפיקה וסירב לקבל את פריירה כעוזרו. ההתעקשות של מוריניו הייתה כה עזה, עד שהוא בחר לא להמשיך בבנפיקה וברח ברגע שהתאפשר לו לזרועותיה של פורטו.

        המאמן הצעיר רשם הצלחות אדירות, בעוד פריירה עבד בבראגה ובסופו של דבר נכנס לנעליו של מוריניו בפורטו ב-2006. לפני כן, הספיק מוריניו להעליב את מורהו בטור שכתב לעיתון 'רקורד', עם השוואה שלא השאירה מקום לספק באשר למושאיה. "האחד הוא מאמן עם 30 שנות קריירה, השני עם שלוש שנים בלבד", כתב מוריניו ב-2005, מבלי להזכיר שמות כמובן. "האחד לא זכה בכלום ב-30 שנות קריירה, השני זכה בהרבה תארים בשלוש שנים. המאמן עם 30 שנות הניסיון יישכח ברגע שיסיים את הקריירה, השני יכול לסיים את הקריירה עכשיו ועדיין ייזכר לעד".

        משפט המחץ של המיוחד

        "זהו סיפורו של חמור שעבד 30 שנה ומעולם לא הפך לסוס" (פברואר 2005)

        זכות התגובה

        פריירה המתון, לא איש מדון בדרך כלל, חיכה לגומלין בין פורטו שלו לצ'לסי של מוריניו במרץ 2007 כדי להשיב לתלמידו: "למוריניו יש עוד מה ללמוד. הוא עדיין לא המאמן הפורטוגלי הכי מצליח".

        יחסינו לאן

        למרבה הפלא, מוריניו התנצל בפני 'הפרופסור' ואף הביע את הערכתו כלפיו לפני משחק בין השניים ב-2010, אז עבד המאמן הוותיק במלאגה. פריירה עלה לגדולה בפורטו ואף רשם הישג עליו אפילו מוריניו לא היה חתום - שלוש אליפויות רצופות - אך מעולם לא ניצח אותו, כשל במלאגה ובפנאתינייקוס וכיום משמש כמנהל מקצועי בספורטינג ליסבון. מוריניו הגדיר את יחסיהם כמצוינים, פריירה טען כי "אלו יחסים קורקטיים". משום מה, הגרסה של השועל הוותיק נשמעת אמינה יותר.

        ארסן ונגר

        ז'וזה מוריניו לצד ארסן ונגר (GettyImages)
        השאיר את הטלסקופ בבית. ארסן ונגר לצד ז'וזה מוריניו (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        תולדות הסכסוך

        מוריניו נהג להתנצח עם פרגוסון בתקופתו באנגליה, אך הקפיד להיות זהיר והתנהג כמעריץ בארון. לא כך במקרה של ארסן ונגר. ההפך המוחלט שלו. המאמן הפורטוגלי הגיע לאנגליה עם גישה שונה לחלוטין מזו של ונגר ולא חסך שבטו מהצרפתי, שהוביל את ארסנל לאליפות עונה קודם לכן ולפתע איבד את הבכורה כמאמן הזר המצליח בפרמיירליג לטובת הבחור החדש שהגיע לשכונה. מוריניו טען כי ונגר אובססיבי לגבי צ'לסי, ובנובמבר 2005 יצא למתקפה.

        "אני חושב שהוא מציצן", ירה מוריניו באחד המונולוגים הבלתי נשכחים שלו באנגליה, שאפילו זכה לפרודיה משובחת. "הוא אוהב להסתכל על אחרים. יש כאלה שיש להם טלסקופ גדול בבית ודרכו הם מציצים למשפחות אחרות. ונגר מדבר ומדבר ומדבר על צ'לסי. זה מפריע לי. אנחנו אף פעם לא מדברים עליו". צ'לסי הראתה את הגב לארסנל וזכתה בשתי אליפויות רצופות, בזמן ששני המאמנים המשיכו להתקוטט. ונגר אף איים לתבוע את מוריניו בעקבות "נאום המציצן" ובצ'לסי הכריחו את הפורטוגלי להתנצל. מיותר לציין שוונגר לא קיבל את ההתנצלות הרפה. הכסאח נמשך.

        משפט המחץ של המיוחד

        "יש מאמן שהקבוצה שלו משחקת פנטסטי כבר 10 שנים והשחקנים שלו תמיד צעירים. הם נשארים צעירים, אבל הקבוצה לא זוכה בכלום. מבחינתי זו צביעות" (אוגוסט 2010)

        זכות התגובה

        "מוריניו צריך להתבייש". זה כנראה המשפט האהוב על ונגר, שאמר אותו לאחר הדו קרב המילולי הראשון ב-2005 וחזר עליו כאשר הפורטוגלי הורה לשחקניו בריאל מדריד לספוג צהובים מכוונים ב-2010.

        יחסינו לאן

        השניים נהנו לעלוב זה בזה גם לאחר שמוריניו נדד לליגות אחרות, אך במרוצת השנים היחסים הופשרו. בעונה שעברה מוריניו אף החמיא לצורת המשחק של ארסנל והותיר את ונגר המום: "אם זה בא ממנו, כנראה שאנחנו עושים משהו נכון". מאז, השניים משתדלים להגן זה על זה ברגעי משבר.

        רפא בניטס

        ז'וזה מוריניו לצד רפא בניטס (AP)
        "בניטס לא הפסיק לבכות. אצלי זה היה מסתיים בהרחקה לשלושה חודשים", ז'וזה מוריניו משתיק את רפא בניטס (צילום: AP)

        תולדות הסכסוך

        הם הגיעו לפרמיירליג בקיץ 2004, בהפרש של 12 ימים. שני מאמנים זרים מבטיחים. לכאורה, אמורה הייתה להיווצר כאן איזושהי שותפות גורל. בפועל, השותפות הזו התפרקה מהר מאוד. "היינו חברים טובים, עד שליברפול התחילה לנצח. אז הוא שינה את דעתו", טען בעבר רפא בניטס. אכן, מוריניו ניצח בשלושת העימותים הראשונים. עד חצי גמר ליגת האלופות ב-2005. במשחק המאופס הראשון, מייקל אסיין פירק את דידי המאן וגרם לבניטס להשתולל על הקווים. מוריניו השתלח לאחר מכן: "בניטס לא הפסיק לבכות. אצלי זה היה מסתיים בהרחקה לשלושה חודשים". בגומלין הגיע שער הרפאים של לואיס גרסיה, ליברפול העפילה לגמר והנתק בין המאמנים הפך לעובדה מוגמרת.

        ליברפול וצ'לסי המשיכו להיפגש ללא הפסקה גם בליגת האלופות, אך המאמנים כבר לא לחצו ידיים והעדיפו להקניט איש את רעהו. אחרי 15 משחקים בשלוש עונות, כשמוריניו מנצח שבע פעמים (בעיקר בליגה) ובניטס מדיח אותו פעמיים בחצי גמר האלופות, דרכיהם נפרדו. אך לא לגמרי. אחרי שהמליץ לריאל מדריד לא לקחת את מוריניו, בניטס חתם כיורשו באינטר בקיץ 2010 וניסה להיאבק ברוחו המרחפת במועדון. זו הייתה מלחמה אבודה מראש. הוא הוריד את תמונותיו של הפורטוגלי מקירות מתחם האימונים, אבל מוריניו הזכיר לו: "אני לא זקוק לתמונות כדי לגרום לאנשים לאהוב אותי, אני נשאר בליבם". זו אכן הייתה הצרה של בניטס, שלא זכה באמונם של נאמני מוריניו ונפרד מהנראזורי מהר מאוד. שוב הוא הפסיד.

        משפט המחץ של המיוחד

        "חשבתי שבניטס יודה לי על התואר שהענקתי לו" (דצמבר 2010, אחרי הזכייה של אינטר באליפות העולם לקבוצות)

        זכות התגובה

        "מוריניו? הוא חבר טוב רק של המאמנים אותם הוא מנצח".

        יחסינו לאן

        הספרדי משמש כעת כמאמן זמני באקסית אחרת של מוריניו. גם בצ'לסי מרחף צילו של 'המיוחד' מעליו, ותמיד יש מי שדואג להזכיר זאת. לפני משחק ליגת האלופות בין מנצ'סטר סיטי לריאל מדריד, קלטו מצלמות הטלוויזיה את מייקון ומוריניו מתבדחים על חשבונו של בניטס. "חבר שלך (בניטס) הולך לאמן את צ'לסי", אמר המגן הברזילאי למוריניו שהשיב מיד: "השמן? שייקח את מטראצי בתור עוזר". כעת נותר לראות מי יבצע את המהלך הבא.

        פייטרו לו מונאקו

        יו"ר פאלרמו, פייטרו לו מונאקו (GettyImages)
        נזיר טיבטי הוא בטח שלא. פייטרו לו מונאקו (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        תולדות הסכסוך

        מוריניו עבר לאיטליה, מונה למאמן אינטר ושם לא ברר את קורבנותיו. כולם עלו על המוקד. במשחק הליגה השני שלו ניצחה אינטר 1:2 את קטאניה. "יכולתי לעמוד בשער, ועדיין היינו מנצחים", התגרה אז מוריניו. פייטרו לו מונאקו, מנהל המקצועי של קטאניה דאז, לא נשאר חייב: "הוא חסר כבוד ורמאי, עדיף שישמור את התגובות שלו לעצמו. הוא לא מכבד את המדינה שלנו. הוא דוגמה לאדם שזקוק לסטירה".

        באיטליה טענו כי הוויכוח בין השניים מעודד אלימות. לו מונאקו ביקש להבהיר את דבריו וטען כי לא הובן נכון, אולם מוריניו נהנה מתשומת הלב והמשיך לספק את הסחורה לכלי התקשורת: "האיש הזה השתמש בשם שלי כדי לקבל פרסום. יש ספונסרים שמשלמים לי בשביל זה, אני לא נותן פרסום חינם. אם הוא רוצה, גם הוא יכול לשלם". בזמן שהיריב מקטאניה הצהיר כי אינטר נכשלת, מוריניו זכה באליפות. עונה לאחר מכן הוא כבר סיים עם טרבל.

        משפט המחץ של המיוחד

        "לו מונאקו? אני מכיר את הנזירים הטיבטיים (מונאקו באיטלקית - נזיר), אני מכיר גם באיירן מונאקו (מינכן), מונאקו של מונטה קרלו, הגרנד פרי של מונאקו... לא ידוע לי על עוד מונאקו" (ספטמבר 2008)

        זכות התגובה

        "הייתי מכה אותו עם מקל על השיניים", השיב לו מונאקו, במשפט מוכר שהתקבל בטבעיות בסיציליה. אבל רק שם.

        יחסינו לאן

        המנהל המקצועי הספיק לעבור מאז לפאלרמו, אבל מביע מדי פעם את דעתו על הנעשה בריאל מדריד. לאחר הפסד באחד ממשחקי הקלאסיקו, אמר על מוריניו: "הוא מוטיבטור גדול, אבל חסר יכולת מבחינה טקטית. הוא היה ונשאר שרלטן". מוריניו, קרוב לוודאי, כלל לא זוכר אותו.

        קלאודיו ראניירי

        מאמן אינטר, קלאודיו ראניירי (רויטרס)
        תדמית הלוזר קיבלה דחיפה עזה ממוריניו. קלאודיו ראניירי (צילום: רויטרס)

        תולדות הסכסוך

        קיץ 2004. רומן אברמוביץ' לא הסתפק בחצי גמר ליגת האלופות שהביא לו קלאודיו ראניירי. הוא בחר במוריניו כמחליפו של האיטלקי ושינה את הקבוצה לעד. ארבע שנים לאחר מכן הם נפגשו באיטליה, כשמוריניו הדריך את אינטר וראניירי את יובנטוס. "אני לא כמוהו, אני חושב הפוך ממנו ומתנהל בצורה אחרת", ירה דווקא האיטלקי הוותיק את יריית הפתיחה. לאחר שמוריניו שלח את עוזרו לאחת ממסיבות העיתונאים, ראניירי הוסיף: "לפעמים אנשים מתקשים לדבר אחרי משחק, אבל זה עניין של כבוד. למוריניו אין כבוד". ניתן האות למלחמה. מלחמה שהתנהלה ברובה במעמד צד אחד.

        מבחינת מוריניו, אדם מאופק מסוגו של ראניירי הוא טרף קל. בכל פעם שדיבר עליו או על לוצ'יאנו ספאלטי, חזר מוריניו באיטלקית על המונח "אפס תארים" והעצים את תדמית הלוזר ממנה סבל ראניירי גם כך. "אני למדתי איטלקית במשך חמש שעות ביום כדי שאוכל תוך מספר חודשים לתקשר עם השחקנים, התקשורת והאוהדים", ענה מוריניו לביקורות באשר לאי התייצבותו לכל מסיבות העיתונאים. "ראניירי היה באנגליה חמש שנים ועדיין התקשה להגיד באנגלית 'בוקר טוב'". ההתנצחות הזו לא פסקה גם כאשר ראניירי מונה למאמן רומא, שניצחה את אינטר של מוריניו בליגה, אך סיימה כסגניתה במאבק על האליפות והפסידה לה גם בגמר הגביע.

        משפט המחץ של המיוחד

        "הוא בן 70 ועדיין לא השיג כלום" (ספטמבר 2009, כשראניירי היה בן 57)

        זכות התגובה

        "מוריניו משעמם אותי, התקשורת הפכה אותו לתופעה. שידבר קצת על כדורגל".

        יחסינו לאן

        גם ראניירי ניסה להיכנס לנעליו של מוריניו באינטר. הוא לא הצליח, אבל הפתיע בהתבטאויותיו הראשונות ואף קרא לבנות פסל בדמותו של מוריניו. "אני לא מונע על ידי קנאה", הסביר 'טינקרמן'. הוא והלניו הררה ראויים לכך". מוריניו ניסה להחזיר טובה כשייעץ למאסימו מוראטי במרץ 2012 להשאיר את ראניירי בתפקיד. זה לא עזר.

        מנולו פרסיאדו

        מנואל פרסיאדו מאמן ספורטינג חיחון (רויטרס)
        מהריב הגדול צמחה חברות אמיתית. מנולו פרסיאדו המנוח (צילום: רויטרס)

        תולדות הסכסוך

        אחרי ששמעו על שלל הסיפורים מאיטליה, המאמנים בספרד החליטו להתעלם ממוריניו. כולם, פרט לאחד. מנולו פרסיאדו אימן בעונת 2010/11 את ספורטינג חיחון. הוא הואשם על ידי ז'וזה מוריניו ש"נתן" משחק לברצלונה כשהעלה את המחליפים בהפסד 1:0 לקטלאנים בליגה, אבל לא נותר חייב. פרסיאדו כינה את מוריניו "פרחח", הפסיד לו במשחק הבית בסיבוב הראשון ויצא מכליו לאחר תקרית נוספת בחניון, במהלכה מוריניו סימן לו מהאוטובוס את תנועת הניצחון ועל פי דיווחים כמעט התפתחה לכדי תגרה. פרסיאדו שמר על שקט עד הסיבוב השני, אז נקם בגדול והפך באפריל 2011 לראשון שמנחיל למוריניו הפסד ביתי זה תשע שנים.

        דווקא קטיעת הרצף המרשים הזה באפריל הביאה למפנה ביחסים בין השניים, כשמוריניו ניגש לאחר המשחק לחדר ההלבשה של ספורטינג ובירך את פרסיאדו על הופעה מצוינת. ההתנגשות התפתחה לידידות, ובחלוף כחודש פרסיאדו ביקש להודות למוריניו שהתקשר לנחמו ביום בו אביו נפטר. פחות משנה לאחר מכן, במרץ 2012, ביקר פרסיאדו (אז ללא קבוצה) במתחם האימונים של ריאל מדריד וסיפר על "יחסים נפלאים" עם המאמן הפורטוגלי. בספרד קראו לזה "הסכסוך הקצר ביותר בקריירה של מוריניו". עוד לפני שמישהו ידע על הסוף הטרגי.

        משפט המחץ של המיוחד

        "המאמן הזה זרק משחק. אם כך זה פועל, אז הליגה בידיים של ברצלונה" (נובמבר 2010)

        זכות התגובה

        "אם הוא אמר שנתנו את המשחק בתור בדיחה, אז לא מצחיק אותי. אם הוא אמר את זה בתור פרובוקציה, אז לא אכבד אותו בתשובה. אבל אם זה מה שהוא באמת חושב, אז הוא פשוט חלאה".

        יחסינו לאן

        המקרה של פרסיאדו הזכיר בדיוק למה התכוון מוריניו כשביקש להתייחס לכל האויבים שלו במונחים ספורטיביים בלבד. פרסיאדו חתם ב-6 ביוני השנה על חוזה בוויאריאל שנשרה לליגה השנייה, אבל יום לאחר מכן מת מהתקף לב. מוריניו היה מראשוני המנחמים ואמר כי "מנולו תמיד היה יריב ראוי. היה בו את כל מה שאני אוהב באדם".

        מנואל פלגריני

        ז'וזה מוריניו מאמן ריאל מדריד עם מנואל פלגריני מאמן מלאגה (רויטרס)
        בבקשה, רק לא עוד שביעייה. מנואל פלגריני לוחץ את ידו של ז'וזה מוריניו ומקווה לטוב (צילום: רויטרס)

        תולדות הסכסוך

        הקורבן האחרון עושה הכל כדי לא להיות חלק מהסכסוך. הוא משתדל לא להזכיר את שמו של מוריניו, תמיד מברך אותו לפני משחקים ומעולם לא אמר עליו מילה רעה. לצערו, בעונה הראשונה של מוריניו בריאל מדריד ורגע לפני המפגש בין הבלאנקוס למלאגה, הוא התראיין לאחד העיתונים והזכיר עובדה סטטיסטית, לפיה היה חתום על הקמפיין הטוב בתולדות המועדון בליגה (שיא נקודות שנופץ באליפות בעונה שעברה).

        מוריניו, מיותר לציין, לא אהב את זה. "אם ירצה לברך את שחקניו לשעבר, הדלת שלנו פתוחה בפניו", עקץ מוריניו וזינק על ההזדמנות ליצור לעצמו עוד עימות מפרה. "בכל זאת, הוא המפסיד הטוב ביותר בתולדות המועדון". אחרי כל הדיבורים, הדו קרב הראשון בין השניים הסתיים ב-0:7 מוחץ של ריאל מדריד. מוריניו הפיל את פלגריני לקרשים.

        משפט המחץ של המיוחד

        "אני לא כמו פלגריני. אם יפטרו אותי מריאל, אני לא אגיע למלאגה (מרץ 2011)

        זכות התגובה

        פלגריני לא התייחס להקנטות מצד מוריניו, אז ראש העיר של מלאגה ענה במקומו: "חשבתי כך קודם לכן, אבל עכשיו אני משוכנע - מוריניו הוא ליצן".

        יחסינו לאן

        עיתוני מדריד עסקו בחימום הגזרה בימים האחרונים, אם כי פלגריני נטרל אותם בדיפלומטיות ("לא אהיה הדיין של מוריניו"). הצ'יליאני מייחל לניצחון ראשון על מוריניו ואילו אוהדי מלאגה בעיקר חוששים מהשפלה נוספת נוסח ה-7:0, אחרי ששימשו כשק החבטות של ריאל בשנים האחרונות. לחיצת יד תהיה, אבל מה יפיק הפעם פיו של מוריניו?

        לטוויטר של תומר יצחק