בין קרויף לטיטו (ויאדוליד ברצלונה, שבת, 19.00, ספורט 5)
זה קרה ב-27 בפברואר 1991. יוהאן קרויף ערך קניות עם אשתו בבוקר לפני משחק הגביע מול לאס פלמאס, ולפתע חש ברע. גם בחדר המיון של בית חולים לא תיאר לעצמו המאמן ההולנדי שהוא זקוק לניתוח לב בהול כדי להציל את חייו. הקרדיולוג הראשי של בית החולים הסביר: "היה ליוהאן מזל גדול. מצבו היה חמור ביותר, וזה נפלא שהוא הגיע אלינו בזמן ואפשר היה להשאירו איתנו". ההערכות הראשוניות דיברו על כך שההולנדי ייאלץ להיעדר מהמגרשים במשך כחודשיים, למרות שאיש לא ידע מה יהיה קצב החלמתו, והאם יוכל באמת לשוב לספסל.
התדהמה במחנה הקטלוני היתה מוחלטת. היתה זו עונתו השלישית של קרויף על הקווים, ובארסה הובילה את הטבלה בבטחה אחרי 23 מחזורים. גם אז, אגב, דורגה אתלטיקו מדריד במקום השני, בפיגור של חמש נקודות, בעוד ריאל השתרכה הרחק מאחור במקום הרביעי. החלטת המועדון היתה מיידית. קרלס רשאק, העוזר הנאמן של קרויף, מונה באופן זמני במקומו. את כל האיחולי ההחלמה לבוס שלחו שחקני בארסה בקאמפ נואו כאשר פירקו את לאס פלמאס לחתיכות 0:6, מחקו פיגור 1:0 מהמשחק הראשון באיים הקנאריים ועלו לרבע הגמר. במשחק הליגה הראשון עם רשאק ניצחה ברצלונה את טנריפה 0:1, ואז הגיע הערב הגדול של העוזר 0:6 בסן מאמס מול בילבאו עם רביעיה של חריסטו סטויצ'קוב.
קרויף שב לעבודה מהר מהצפוי, וכבר באמצע אפריל היה שם כאשר ברצלונה ניצחה 0:1 את קאסטיון. הוא החליף את הסיגריות שלו בסוכריה על מקל, וגם נמנע מלהתראיין עד לסיום העונה כדי למנוע לחצים מיותרים. בסופו של דבר, הוא הוביל את בארסה לאליפות הראשונה שלו, בפער 10 נקודות מאתלטיקו. כך נפתח רצף של ארבע שנים בפסגה, ולרשאק היה חלק לא מבוטל בהישג. במקביל, עלו הבלאוגרנה גם לגמר גביע המחזיקות, שם הפסידו למנצ'סטר יונייטד של מארק יוז.
1990/91 היתה עונה חשובה עבור בארסה מבחינות רבות. זו היתה שנת הבכורה של פפ גווארדיולה בסגל הקבוצה הראשונה, והקשר שותף בארבעה משחקי ליגה, לפני שהפך לבורג מרכזי מאוד בעיגול האמצע ב-1991/92. והיה שם עוד שחקן, שעד אתמול רק האוהדים המושבעים ביותר בקטלוניה שמעו עליו. קראו לו ג'ורדי רואורה, והוא ניסה ללא הצלחה לשוב לפעילות אחרי פציעה קשה מאוד בברכו במשחק הסופר קאפ האירופי מול מילאן שנתיים קודם לכן.
רואורה לא ראה דשא ועזב את קאמפ נואו בקיץ 1991. הגורל לא היטיב עם הקשר שנחשב בצעירותו להבטחה גדולה. הוא נדד לקבוצות זניחות וסיים את הקריירה בגיל צעיר, אבל הקשר עם רשאק נשא פרי. כאשר המאמן נסע להרפתקה ביפן ביוקוהאמה פלוגלס, הוא לקח את רואורה איתו בתור עוזר. גם החברות עם טיטו וילאנובה הולכת יותר משני עשורים אחורה, כאשר השניים שיחקו בצוותא בקבוצת המילואים של בארסה. כעת יקווה רואורה ללכת בדרכו של רשאק, וכל עולם הכדורגל מחזיק אצבעות לטיטו, כדי שיחזור כמו קרויף.
מאורו מי? (רומא מילאן, ראשון, 21.45, ספורט 1)
אחד השמות המפתיעים ביותר בליגה האיטלקית הוענה הוא מאורו גויקוצ'אה. גם כאשר זדנק זמאן ביקש מפורשות מהנהלת רומא להחתים בהשאלה את השוער האורוגוואי בן ה-24, אף אחד לא ייחס לכך חשיבות. גויקוצ'אה הגיע מקבוצה צנועה גם במונחים אורוגוואים, דאנוביו. הוא מעולם לא שיחק בנבחרתו הלאומית, ותפקידו בעיר הנצח היה לשמש אופציה שלישית, אחרי מארטן שטקלנבורג ובוגדן לובונץ הרומני.
והנה לכם סנסציה. כאשר שטקלנבורג נפצע לפני חודשיים, נזרק דווקא גויקוצ'אה למערכה, והוא שומר על מקומו בין הקורות גם כאשר ההולנדי חזר. למעשה, העיתונאים ברומא מעריכים כעת שהשוער האלמוני נהנה מעדיפות בתוכניותיו של זמאן, בזכות האינסטינקטים המצוינים שלו, ובעיקר בגלל כישוריו ההתקפיים. כן, זו לא בדיחה אצל זמאן גם שוער צריך לדעת לשלוח כדורים למתפרצות קטלניות, והעובדה שגויקוצ'אה עדיף בכך על בוגר בית הספר של אייאקס אומרת המון.
מבחינתו של שטקלנבורג, המצב החמיר עד כדי כך, שמדברים על מעבר אפשרי לפולהאם בינואר. מי יודע, אולי זו אופציה לא ראה עבור שוערים הולנדים מהכדורגל האיטלקי. את קודמו במדי נבחרת הולנד הבחירה בקרייבן קוטג' הביאה בסופו של דבר לאולד טראפורד. אז עכשיו צריך זמאן להחליט אם להמשיך לסמוך על האורוגוואי, שמבצע לא מעט טעויות ביציאה לכדורי גובה, בקרב מול מלך שערי הליגה, מול מילאן שכבשה 10 שערים בשלושה משחקי הליגה האחרונים. בעורף של רומא, אגב, יחסר לאנדרו קסטן המושעה, וגם מרקיניוס הפצוע בספק, ולכן יש סיכוי סביר לשילובו של דניאלה דה רוסי המסופסל המתוסכל כבלם. גם זו עשויה להיות סוגיה מרתקת ביותר.
ההצגה של ברבה (ליברפול פולהאם, שבת, 19.30, ספ' 2)
בשלהי העונה שעברה, כאשר לא נותר ספק באשר לעזיבתו של דימיטאר ברבאטוב את אולד טראפורד, נפוצו בממלכה שמועות על הצטרפותו לליברפול. אף אחד לא יודע עד כמה המגעים היו רציניים, אבל האופציה ירדה מהפרק הלכה למעשה אחרי פיטוריו של קני דלגליש שדחף לצירופו של הבולגרי. הקיץ של ברבאטוב היה מטורף למדי, כלל משא ומתן עם שלל קבוצות, ואפילו חתימה לכאורה בפיורנטינה. אחרי שהבריז ולא הגיע לחתימת החוזה, הוכרז החלוץ הסורר כפרסונה נון גרטה בפירנצה ובינתיים הסגולים מסתדרים לא רע גם בלעדיו.
מבחינת מרטין יול, ההחתמה המפתיעה של ברבאטוב היוותה הישג לא מבוטל. בשלב זה, למרות חוסר היציבות של הבולגרי, העסקה משתלמת בהחלט, והוא מספק על בסיס לא ממש קבוע הצגות בעמדתו החדשה מאחורי החלוץ. כעת, מול אחת היריבות האהובות עליו בעולם, יש לו הזדמנות להראות לאדומים מאנפילד מה הם הפסידו. הרי ברבאטוב לא רק כבש את השלושער המפורסם, שכלל את המספרת המרהיבה, ב-2:3 על ליברפול לפני שנתיים. אחד השערים החשובים הראשונים בקריירה שלו הובקע במדי לברקוזן מול ליברפול, ב-2:4 בגומלין רבע גמר ליגת האלופות ב-9 באפריל 2002. היה זה אחד המשחקים הטובים בתולדות המפעל, והשבוע חשוב במיוחד להיזכר שאת השער הרביעי והמכריע הבקיע לוסיו, בעונתו הפוריה ביותר. עם עזיבתו לסאו פאולו, הסתיימה הקריירה האירופית של אחד הבלמים הגדולים בהיסטוריה.
היריבה הכי קשה (אוטרכט אייאקס, ראשון, 13.30)
העוינות הגדולה בין אייאקס לפיינורד ידועה היטב, ולא מכבר דיסקסנו כאן את השנאה שחשים אוהדי דן האג כלפי אלופת הולנד, אבל ממש לא כדאי לזלזל במתיחות בין אמסטרדם לאוטרכט. העסק עמוק יותר מכדורגל, וההיסטוריה הולכת אחורה מאות רבות של שנים. על המגרש, בניגוד לדן האג, תמיד הצליחה אוטרכט להוות יריבה קשה מאוד עבור איאקס, ולאחרונה זה בולט אפילו יותר. תאמינו או לא, אבל בשתי העונות הקודמות הפסידו האדומים-לבנים מהבירה בכל ארבעה המשחקים מול היריבה הדרומית. שני הביקורים האחרונים שלה בליגה באיצטדיונה של אוטרכט הסתיימו עם תשעה כדורים ברשת, כולל ה-4:6 המטורף בעונה שעברה.
גם העונה, במשחק הביתי באוקטובר, לא השכילה אייאקס לנצח את קבוצתו של מאמנה לשעבר יאן ואוטרס. הפעם זה נגמר בתיקו, אבל כלל טרגדיה ספורטיבית אמיתית. פביאן ספורקסלדה בן ה-19 קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו בליגה הבכירה כאשר נכנס במחצית, ובנגיעתו הראשונה בכדור הבקיע שער עצמי. הוא לא שותף בליגה מאז. אולי זה הזמן לזרוק אותו למים כדי לשפר את הרושם?
דרבי צמרת ישראלי? (סטנדרד ליאז' קלאב ברוז', ראשון, 15.30)
האופנה בליגה הבלגית ברורה כל קבוצה עם שחקנים ישראלים, למעט גנק של אליניב ברדה, מצאה לנכון להחליף את המאמן. במקרה של שתי קבוצות הפאר שייפגשו ביום ראשון, המהלך נשא פרי, גם אם ההחלטות שלהן לגבי ג'ורג' לייקנס ורון יאנס לא היו הוגנות במיוחד. חואן קרלוס גארידו עושה עבודה פנטסטית בברוז', עם 13 נקודות מחמישה משחקים, אבל מבחינת ליאור רפאלוב המצב לאחרונה לא מזהיר. הוא מוצא את עצמו יותר מדי פעמים על הספסל למרות הצמד שכבש במשחק הבכורה של המאמן הספרדי. לעומת זאת, הגעתו של מירצ'ה רדניק הרומני לליאז' החזירה לחיים את מאור בוזגלו, עליו נכתב כבר מספיק בשבועיים האחרונים. האם יזכו השניים לפגוש זה את זה בקרב צמרת?