המשחק הזה יכול היה להתפתח בצורה אחרת. בית"ר ירושלים התחילה את המשחק בצורה האופטימלית ביותר, כשעלתה ליתרון כבר בדקה השנייה. היה נדמה שהשער הזה יעניק לה הרבה מוטיבציה, ויעזור לבית"ר להמשיך ולדחוף קדימה ולהמשיך את המומנטום, אבל זה לא קרה. בית"ר, כמו מתחילת השנה במרבית משחקיה, לא מרבה להגיע למחצית הראשונה.
גם את השער שלה וגם ואת ההזדמנות הנוספת בחצי הראשון, היא ייצרה דרך מצבים נייחים. זה לא מפתיע: בית"ר די מתקשה כשהכדור נמצא אצלה ברגליים. היא מתקשה להניע בצורה מסודרת את הכדור ולהגיע להזדמנויות. בית"ר מתבססת על הלחץ שהשחקנים שלה מפעילים על כל המגרש, על הברקות אישיות של שחקן כזה או אחר, אבל היא לא מספיק קבוצתית, במיוחד בהשוואה ליריבה שלה קרית שמונה שמתבססת על סגנון, דרך ויכולת קבוצתית. גם מול מכבי תל אביב עוד קבוצה שמשחקת בצורה מסודרת בית"ר התקשתה להתמודד, ונותרה חסרת אונים מול היריבה. כשהיא מתמודדת מול יריבות אגרסיביות, היא עומדת בזה יפה. מול יריבות איכותיות, זה קשה יותר.
הבעיה מתחילה מהיכולת של השחקנים של בית"ר בחלק האחורי: קובי מויאל ודריו פרננדס. הם עובדים קשה, כמו שאלי כהן אוהב, אבל דריו מחזיק יותר מדי בכדור, ומויאל משקיע הרבה בהגנה, אבל לא תורם הרבה בהנעת הכדור. הקישור לא מספיק יצירתי. בית"ר מתבססת על מוטיבציה, אגרסיביות, נחישות וסגנון נמרץ, שבעזרתם הם מצליחים לחפות על המגבלות שלהם. זה לא תמיד מספיק.
חוץ מזה, בית"ר מתבססת גם על מצבים נייחים (בעיקר של ערן לוי), או על כדורים ארוכים אל הפיבוט שלה (שוב ערן לוי). הוא זה שמשחרר בנגיעה אחת את אלה שמגיעים מאחור, ומאפשר לחבריו לצאת להתקפות מהירות. בגלל זה אי אפשר להבין למה חמש דקות לפני המחצית, דווקא ערן לוי היה זה שהוחלף. אלי כהן ניסה להסביר ואמר ש"הוא איבד כמה כדורים", ובכל זאת, זה היה חילוף די תמוה. חמש דקות לסיום המחצית?
נכון שבמחצית השנייה בית"ר הצליחה להשוות, אבל עדיין היה קשה להבין את השינוי הטקטי שביצע אלי כהן. בנוסף, הוא גם לקח סיכון כשביצע את כל החילופים בדקה ה-65. מה הוא היה עושה אם אחד השחקנים היה נפצע? הוא הותיר את הקבוצה בסיטואציה לא פשוטה, במצב לא נכון מקצועית. המשחק הזה יכול היה להיגמר אחרת.
מנגד, קרית שמונה יוצאת מקופחת מהמשחק הזה. היא הייתה קרובה יותר לניצחון מאשר בית"ר, הגיעה להזדמנויות, ופספסה שלוש נקודות. אומנם לא רואים את קרית שמונה עם היכולת המצוינת מאשתקד, היא בוודאי שלא מושלמת כמו בשנה שעברה, אבל עדיין אי אפשר לזלזל בקבוצה הזאת.
עם כל מה שהיא עברה השנה, עם חילופי המאמנים ועם הקמפיין האירופאי, היא עדיין שומרת על כוחה. היא עושה את אותם דברים בסבלנות, היא מנסה להגיע למצבים דרך סגנון מסודר ופעולות חכמות בהתקפה. זה לא מבריק, זה לא תמיד מסתיים בצורה יעילה, אבל לדעתי, קרית שמונה ומכבי תל אביב הן שתי הקבוצות שמשחקות ומגיעות למהלכים סופיים בצורה הכי מסודרת, בסגנון הכי מובהק, עם הנעת הכדור הכי נכונה.
אם קרית שמונה תתחזק בחלק ההתקפי שלה, היא תוכל עוד לדבר חזק למעלה. היא סבלה מהפציעה של דויד סולארי, היא סבלה מהעזיבה של ברק בדש, אבל לא מוותרת. עדיין היא עוד תוכל לטפס גבוה יותר ולהיצמד לקבוצות בצמרת ולהיאבק מול הפועל ומכבי, שנמצאות למעלה אבל לא משכנעות.
מגיע קרדיט גדול לברק בכר. למרות חילופי המאמנים בקבוצה, הסגנון שלה נשמר. לפעמים יותר קשה לשמור, הרבה יותר קל לשנות ולהרוס. עם קצת יותר ריכוז ויכולת, זה היה נגמר בניצחון על בית"ר. עם קצת יותר ריכוז ויכולת, העונה הזאת יכולה להיגמר בהרבה יותר מזה.
