שותה הנבואה: סיפורו של קית' קלוס

אנשים גבוהים מאוד לא יכולים להתחבא מהעולם. מגיל צעיר הם נישאים אל מעל בני גילם, הופכים יוצאי דופן, הדבר הראשון אליו שמים לב בחדר צפוף, בתמונה קבוצתית, בתור לקולנוע. הם מתחילים להתרגל למבטים הבלתי נגמרים ברחוב, אולי אפילו לבקשות לצלם או להצטלם איתם, כאילו היו זן מאוד מסוים ונדיר בגן החיות. הם סטיית תקן מהלכת. הם לא ממש יכולים להתחבא בפינות.

קית' קלוס, שהגיע לגובה 2.20 מטר בסביבות יום הולדתו ה-19, רצה להתחבא הרבה מאוד פעמים בחייו. לפני, במהלך ואחרי קריירת ה-NBA הקצרה שלו.

בדרך כלל הוא עשה זאת בתוך בקבוק קטן של ג'ין.

האגדה מספרת שאת המשקה הראשון שלו קית' קלוס טעם כבר בימיו הראשונים בעולם – במחצית השניה של 1976, בחדר שינה קטן בהארטפורד, קונטיקט, כשאבא שלו ניסה כל דרך אפשרית לגרום לו להירדם בלילה, כולל וויסקי. “הייתי אלכוהוליסט כבר בבית הספר היסודי", נזכר קלוס בגאווה מסוימת בראיון מצוין שהעניק למגזין ספורטס אילוסטרייטד לפני למעלה משנה. “מישהו מהמבוגרים היה משאיר את הכוס שלו, ואני הייתי לוקח ממנה שלוק. היו הרבה שתיינים במשפחה שלי".

האלכוהול, כך מסתבר, לא עצר את צמיחתו המטאורית של קלוס. לשנתו הראשונה בבית הספר התיכון הוא נכנס בגובה 1.95 מ'. בקיץ, כשכבר לא היו מבחנים להבריז מהם לטובת פינות העישון המאולתרות, הוא כבר חצה את גבול השני מטר. הגובה עשה את שלו, וקלוס החל לבלות יותר ויותר זמן במגרשי הכדורסל, בהם, כך הוא נוהג לספר, פיתח כישורים של גארד. אחרי עונה של 18.6 נקודות, 16.7 ריבאונדים ו-7.9 חסימות למשחק בתיכון סיירה ויסטה, מכללות כגון אורגון סטייט, יוטה ומרילנד היו בעקבותיו. “השמיים הם הגבול עבורו", אמר מאמנו דאז, דאג וואט. אלא שאת המסע לשמיים קלוס העדיף לעשות קרוב לבית, והצטרף למכללת סנטרל קונטיקט הקטנה (לא זו בה בילו דורון שפר, נדב הנפלד, וריי אלן, כמובן). כבר בשבוע הראשון שלו בקמפוס, נכנס שיכור כדי לישון בחדר שלא היה שלו.

תוך זמן קצר, הפך עמוד החשמל המהלך לאטרקציה. מבנה גופו הייחודי – כמעט 2.20 מ' בשלב הזה, רזה כמו דחליל – תפס את תשומת לב הציבור. וזה לא שקלוס לא אהב לאכול: ארוחות הבוקר שלו בדרך כלל היו מורכבות משלוש חביתות, פנקייקס וקערת פירות. אחד מחבריו לקבוצה אפילו טען שפעם, לפני אחד המשחקים, כל הקבוצה יצאה למסעדה. כשהסנטר הדקיק נשאל מה ירצה להזמין, ביקש את עמוד שלוש.

ובכל זאת, מאמן הבלו דווילס, מארק אדאמס, תיאר את מעמדו של קלוס כסלבריטאי מטעם היותו גבוה אי שם ב-1995: “ילדים עוצרים אותו בשדה תעופה ומבקשים את החתימה שלו. אפילו במשחקים בהם הוא לא משחק, אנשים ניגשים אליו ומבקשים שיחתום להם". באותם ימים, קית' קלוס עשה שני דברים בקצב מסחרר למדי, כמעט היסטורי: הוא שתה כפי שלא שתה בחייו, וחסם כפי שלא חסם בחייו. “כבר הייתי אלכוהוליסט גמור בתקופה ההיא", נזכר קלוס באותו ראיון לספורטס אילוסטרייטד. “חייתי חיים כפולים. בקולג' הבנתי לראשונה שיש לי בעיות רציניות עם השתיה".

אבל קלוס לא ביקש עזרה, ולא חלק את בעיותיו עם הקרובים אליו. על הפרקט, אף אחד לא שם לב: את העונה הראשונה במכללה סיים עם ממוצע של למעלה מחמש חסימות למשחק, ובעונה השניה הוא כבר העניק הרבה מאוד עבודה לסטטיסטיקאים. ב-23 בינואר, 1996, חסם לא פחות מ-12 פעמים (עשר מהן במחצית הראשונה) בניצחון על מכללת טרוי סטייט הקטנה. אף שהוליך את קבוצתו גם בעמודות הנקודות והריבאונדים, קלוס ידע שהיתרון הגדול ביותר שלו הוא בהגנה: "חסימת זריקה זה מהלך עם אמירה. אני נכנס לראש של היריב עם מסר - אל תעשה את זה שוב".

המשחק הבא של קוניטקט היה יוקרתי במיוחד – ה"דרבי" מול קונטיקט הגדולה, ההאסקיז, עם ריי אלן ודורון שפר (לו, אגב, קרא מאמנו של קלוס, מארק אדאמס: “הרכז הכי טוב מאז מג'יק ג'ונסון"). מנגד, גם ג'ים קאלהון האגדי החמיא לכוכב של היריבה. "קית' חסם זריקות מול כולם, ניתן רק להניח שהוא יעשה זאת גם מולנו. שחקן שחוסם בממוצע שבע או שמונה זריקות למשחק זה מדהים. הוא יכול להכריע משחק לבדו". סנטר ההאסקיז טראוויס נייט סיפר על הטקטיקה של קבוצתו להתמודדות: "אנחנו הולכים להוציא את קית' החוצה, לתת לו לשמור על פיק אנד רולים. אנחנו הולכים להקשות עליו מאוד. אם הוא לא ייצא החוצה, דורון שפר וריי אלן יקלעו הרבה". ואכן, שפר, שהיה בספק למשחק ההוא בשל פציעה, חילק שמונה אסיסטים כבר במחצית הראשונה, ריי אלן הפציץ, ויוקון הביסה את סנטרל קונטיקט 46:116. “קלוס היה הרבה יותר טוב משציפיתי", ניסה אלן לעודד את הסנטר המפסיד בסיום, שהיה חלש כמו מרבית חבריו.

ובכל זאת, עד תום אותה עונה נכנס שחקן הפנים השדוף לדפי ההיסטוריה של כדורסל המכללות, כששבר את שיא החסימות של דייויד רובינסון וסיים את 1995/96 עם ממוצע מדהים של 6.36 גגות למשחק. מדובר היה בשיפור של 0.45 חסימות בממוצע למשחק לשיא אותו קבע האדמירל בעונת 1985/86, ואף שמרבית יריביו של קלוס הגיעו ממכללות חלשות כמו שלו – סנטרל קונטיקט עצמה הגיעה לטורניר ה-NCAA שלוש פעמים בלבד – הסנטר הרגיש כי הוא מסוגל לבנות על המומנטום והחשיפה, ולעשות את הצעד הבא אל עבר ה-NBA.

הסקאוטים בליגת הכדורסל הטובה בעולם לא ממש התרשמו מהסטטיסטיקות המעולות, וראו בסנטר הדקיק פרויקט שדורש הרבה יותר מדי עבודה. קלוס לא נבחר בדראפט 1997, וניסה בכל זאת לפלס את דרכו לליגה דרך מחנות הקיץ השונים. יכולת טובה מאוד בזה של הלייקרס סידרה לו פגישה יוקרתית עם מנהלי קבוצת הפאר ההוליוודית, ג'רי ווסט ומיץ' קופצ'ק. כששאלו השניים האם קלוס סובל מבעיית שתיה, שיקר ואמר שלא. אלא שבאותה מידה הוא היה יכול לדקלם את השורה האלמותית של שיכור אחר - טום ווייטס, ששר ב-Bad Liver And A Broken Heart:

“I don't have a drinking problem, except when I can't get a drink”.

ווסט וקופצ'ק ויתרו על התענוג, אולם אז נכנסה הקבוצה השניה של אל איי לתמונה. “לא היה קל להחתים אותו", אמר הג'נרל מנג'ר של הקליפרס, אלג'ין ביילור. “כשקבוצות ראו איך הוא שיחק בקיץ, הם ראו שחקן שיכול לרוץ, לשחק הגנה, והכי חשוב – לחסום הרבה זריקות". הקליפרס כל כך אהבו את קלוס, עד שהחליטו לתת למאליק סילי לעזוב ולהחתים את הילד הענק על חוזה של 8.5 מיליון דולר לחמש עונות. “זה ממש לא סיכון אם לוקחים בחשבון את הפוטנציאל של הבחור הזה", אמר ביילור.

החלום של קית' קלוס סוף סוף התגשם, וכדי לחגוג אותו הוא בחר לשתות למשך כל אותה עונה. הקליפרס ניצחו 17 משחקים בלבד בעונת הרוקי שלו, והסנטר הצעיר התקשה למצוא את מקומו. לפתע, הוא כבר לא היה תופעת טבע. כשילדים התקרבו עם דפים לבנים ועטים, הם חלפו על פניו וביקשו חתימה משחקנים אחרים. 4 נקודות, 2.9 ריבאונדים ו-1.4 חסימות למשחק – אלה היו ממוצעיו של קלוס בעונת הרוקי שלו. השתיה לא הפסיקה לרגע. בקיץ, כשבליגה הכריזו על סכסוך העבודה המפורסם, שחקן הקליפרס נעצר פעמיים על נהיגה בשכרות. לראשונה בקריירה האלכוהולית המפוארת שלו, הוא ביקש עזרה ונשלח למוסד גמילה בג'ורג'יה. זה לא ממש עבד.

כששב לקליפרס והשביתה הסתיימה, קלוס הצליח לריב עם חלק מחבריו לקבוצה והמאמנים ולהחסיר אימונים בשל הנג-אוברים. אולם, מדוע להגביל את עצמך לשתיה רק בלילה שלפני משחקים? כן, באותן שנים קית' קלוס היה מכור כל כך לטיפה המרה, עד שהוא דאג למלא איתה את בקבוקי המים שלו. “הייתי שותה על הספסל. זה לא היה משקה אנרגיה, מה שראיתם", אמר לפני כשנה. “לקחתי איתי את מה שיכולתי מחנות אלכוהול בדרך לאולם. הרגשתי שאני מבוזבז כי לא שיחקתי". הוא כינה את הדיכאון אליו צנח באותה תקופה "דיאטת נוזלים" – בקושי אכל, בקושי יצא מהבית, המון שתה. "אף לא כיבד את המשחק פחות ממני באותה תקופה", אמר, ואם בחוסר כבוד עסקינן, הרי שאחת האגדות מספרות שבמחצית של אחד המשחקים, קלוס יצא החוצה כדי לעשן ג'וינט מחוץ לאולם. עדיין בבגדי משחק.

גם עונתו השלישית והאחרונה ב-NBA לא היתה מרשימה במיוחד, בלשון המעטה. מדי פעם היו הבלחות – פה 11 ריבאונדים נגד יוסטון, שם הופעה טובה נגד דאלאס – אלא שלרוע המזל, הדבר הזכור ביותר שקית' קלוס עשה בקריירה המקצוענית שלו היה לחטוף מכות רצח. זה קרה בשלהי עונת 1999/2000, מחוץ למועדון לילה בלוס אנג'לס:

לא חלף זמן רב, וגם לראשי הקליפרס פשוט נגמרה הסבלנות. רגע לפני פתיחת עונת 2000/01, הודיע ביילור לסנטר שהוא משוחרר מהמועדון. אף קבוצת NBA לא היתה מוכנה להמר עליו יותר. “מי יודע כמה טוב הוא היה יכול להיות?”, תהה לא מזמן ג'ים טוד, עוזר מאמן בקליפרס באותה תקופה. “היה לו את הכישרון והאיכויות כדי להיות שחקן טוב יותר. זה סיפור עצוב".

ומאותה נקודה הסיפור לא נהיה פחות עצוב. על גבו של קלוס מקועקעת הכתובת – FUCK THE WORLD – והעולם השיב לו עם יחס דומה. הקבוצות היחידות שהיו מוכנות להעניק לו צ'אנס היו כאלה חצי-מקצועיות, מליגות פיתוח, בהן נוסעים למשחקים באוטובוס וחולקים חדרי מלון עם חברים לקבוצה. בעונת 2004/5, כששיחק עבור אחת כזו – רוקפורד לייטנינג – היה מעורב קלוס בעוד תקרית שהיתה יכולה לקרות אך ורק לו: אחרי אחד ההפסדים של הקבוצה, הוא לא הגיע עם יתר השחקנים למלון. בבוקר שאחרי, לאחר מספר שעות חיפושים, הסנטר נמצא מעולף מתחת עץ אשוח של תחנת משטרה מקומית. ב-2007 שוחרר מקבוצת CBA נוספת – הפעם במונטנה – לאחר שנתפס בפעם המי-יודע-כמה נוהג בשכרות.

בערך ברגע הזה, עם דלקת בלבלב שגרמה לו לרדת למשקל של כתשעים ק"ג, קית' קלוס הבין שאם ימשיך כך, יהיה לו סיכוי הרבה יותר טוב למות מאשר לקבל חוזה בקבוצת כדורסל מקצוענית. ב-17 בספטמבר, 2007, הוא נרשם לגמילה, והפעם באמת.

ומה אתם יודעים, זה עבד: לפני שלושה חודשים חגג קלוס שש שנים מאז המשקה האלכוהולי האחרון שלו. מדי מספר ימים, הוא מקפיד לצייץ בחשבון הטוויטר את מספר הימים הרצופים בהם הוא נקי, או מסרים כגון: “תודה, אלוהים, שעזרת לי להיגמל מהצורך לשתות", או "אסיר תודה שאלוהים נתן לי הזדמנות נוספת לעשות את הדבר הנכון". לעתים הוא מדבר גם על הצד המחויך יותר של הגמילה – ההתמכרות החדשה לקפה, נניח, או הטיפוסים המוזרים שמופיעים בפגישות המרובות.

מדי פעם צץ באינטרנט סיפור משעשע נוסף בנוגע לעברו של קלוס, או ההווה ההזוי במעט. נניח, ב-2008 פורסם במגזין "סלאם" האמריקאי מכתב של טיפוס סיני, שסיפר כי ראה את שחקן הקליפרס לשעבר במועדון לילה בנאנג'ינג, לבוש בגופיית משחק שלו, כביכול – השם היה Closs, המספר 33 – אולם המדים בכלל היו של דאלאס.

קית' קלוס מעולם לא שיחק בדאלאס.

בקליפרס הוא כן שיחק, כאמור, לכן אולי אין זה מפתיע שלפני כשנתיים, הוא נצפה בסטייפלס סנטר במשחק של האקסית, לבוש – כן, בגופיה שלו. “לא ידעתי שזה כל כך רע ללבוש את הבגדים שלי", אמר אחרי שהפך לבדיחה של האינטרנט למשך מספר שבועות. לפני מספר חודשים שב לכותרות בארצות הברית, הפעם בשל הקטע הבא, בו שאקיל אוניל מספר שקלע עליו 61 נקודות עם הלייקרס (התגובה של קלוס: “שאק צריך לסתום את הפה. בכלל לא התלבשתי באותו משחק").

כיום אחד השחקנים המבוזבזים של שנות התשעים מתגורר באושר עם אשתו בלוס אנג'לס ובנו בן ה-13 שזכה לשם המיוחס – Keith The Third. כדורסל הוא בקושי רואה, ועל אף דיבורים חוזרים ונשנים על קאמבק בקונסטלציה מסוימת – בין אם בארצות הברית, באירופה, באסיה או באוסטרליה – קלוס בן ה-36 דווקא נהנה ממשחקי הראווה להם הוא שותף עם תחנת רדיו מקומית באל איי. הוא זורק יותר שלשות משזרק אי פעם בקריירה המקצוענית שלו.

והוא ממשיך לספור ימים מאז הדרינק האחרון. את קריירת ה-NBA שלו האלכוהול הרס, אבל קית' קלוס כבר לא מוכן לתת לטיפה המרה למרר לו גם את שארית חייו.

לבלוג של נמרוד עופרן

לטוויטר של נמרוד עופרן

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il