פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הפרק האפל באגדה

        לצד קריירת אימון מרשימה, מירוסלב בלאזביץ' תמיד התערב בפוליטיקה. כך הגן על פושעי מלחמה, היה חברו הטוב של נשיא קרואטי אנטישמי ופעיל במפלגה מכחישת שואה, והצהיר לא מזמן: "אני אוהב את אחמדינג'אד. אירן היא ביתי השני. אם ארה"ב תפלוש לאירן, אלבש מדים ואלחם בה"

        "בבוקר המשחק נגד גרמניה אחד מאנשי הנבחרת בא אלי ואמר לי שנשיא המדינה, פרניו טוג'מן, התקשר וביקש למסור לי הודעה: 'צ'ירו, אתם חייבים לנצח'. כשנכנסתי לחדר ההלבשה והסתכלתי על אחת מהמראות, ראיתי שאני ירוק. הייתי בטוח שאני הולך למות. הייתי מוכן לאסיפת השחקנים, התכוונתי לדבר על איך לעצור את אוליבר בירהוף, אבל לא הצלחתי להוציא מילה כי כל מה שהצלחתי לחשוב עליו זה 'האם אני עומד למות או לא?'.

        "כשהסתכלתי על השחקנים, סוקר, בובאן, בוקסיץ'... ראיתי שהם ירוקים כמוני. התדרוך הטקטי שלי היה אמור לערוך שבע-שמונה דקות, אבל ידעתי שאין טעם. קימטתי את הדף שהיה לי ביד, זרקתי אותו על הרצפה ורק אמרתי לשחקנים: 'אתם צריכים לצאת לכר הדשא היום ולמות בשביל הדגל הקרואטי, למען כל האנשים שאיבדו את חייהם'".

        ***

        נאום המוטיבציה של מירוסלב "צ'ירו" בלאזביץ' כנראה עבד. קרואטיה הביסה את גרמניה 0:3 ברבע גמר הגביע העולמי 1998 והסיפור הזה, כפי שהוא תורגם מפיו של המאמן עצמו, הפך לפרק נוסף בספר הדמיוני והעמוס שיכול להיקרא "קריירת האימון של צ'ירו בלאזביץ'". הקריירה הזו אגב, תחגוג בשנה הבאה יום הולדת 45.

        אינספור כתבות באינספור שפות היללו ב-15 השנים האחרונות את היכולות של הבוסנו-קרואטי להשפיע על שחקניו. הוא נחשב לגאון מנטלי, למאסטר של שיחות מוטיבציה, לאדם בעל השפעה אדירה על הכפופים לו. הסיפור כיצד סחף את שחקניו לניצחון הגדול ביותר בתולדות הכדורגל הקרואטי הוא הוכחה לכך שהסופרלטיבים היו במקומם, אבל בין השורות בדברים שהוא עצמו אמר, מסתתרים כמה סיפורים נוספים ופחות מדוברים. לא לחינם הוא העלה את פרניו טוג'מן ואת מלחמת יוגוסלביה.

        מאמן נבחרת קרואטיה לשעבר, מירוסלב בלאזביץ' (GettyImages , Alexander Hassenstein)
        גאון מנטלי, מאסטר של שיחות מוטיבציה, אדם בעל השפעה אדירה על הכפופים לו, אבל לא רק. בלאזביץ' בשנת 1996 (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        צ'ירו בלאזביץ' בן ה-77 תמיד היה אדם דעתן וחובב פוליטיקה. כשהוא עזב את דינמו זאגרב ב-1983 ועבר לאמן את גרסהופרס השוויצרית, הוא טען שאנשי השלטון הקומוניסטי ביוגוסלביה רצו אותו מחוץ לגבולות המדינה ואחרי התפרקותה בתחילת שנות ה-90, הוא התפקד למפלגת HDZ, מפלגת האיחוד הדמוקרטי הקרואטי ברשותו של הגנרל פרניו טוג'מן.

        טוג'מן הוציא כבר ב-1989 ספר בו ניסה למזער את חלקם של הקרואטים ברצח העם שבוצע במדינתם כלפי יהודים, סרבים וצוענים. לאורך השנים טען פעמים רבות שמספר הנרצחים היהודים במלחמת העולם השנייה נמוך בהרבה משישה מיליון ושהיהודים עצמם מילאו תפקידי מפתח בניהול מחנות ריכוז. זהו רק קצה קצהו של המזלג במה שבין הגנרל האנטישמי ליהודים.

        בלאזביץ' העריץ את טוג'מן ופיתח איתו יחסי ידידות חמים. "המנהיג הדגול שהעניק לעם הקרואטי עצמאות", הגדיר את הגנרל בכל הזדמנות. הוא הביע תמיכה בו וברעיונותיו, בעיקר באלו הלאומיים, וכשמנהיג המפלגה ונשיא המולדת מת ב-1999, נפער חור מסוים בחייו של צ'ירו. הוא התאכזב קשות מההנהגה החדשה של המפלגה ובשלב מסוים אף החליט לעזוב אותה.

        לקראת הבחירות לנשיאות קרואטיה ב-2005 הופעל על בלאזביץ' לחץ כבד מצד גורמים פוליטיים מקומיים לרוץ ברשימה עצמאית ולבסוף הוא החליט להיעתר לבקשות. "10,000 החתימות שאני צריך לאסוף כדי להירשם? אין בעיה. אני יכול פשוט ללכת לאצטדיון כדורגל ו-10,000 אנשים יחתמו לי", אמר המאמן הנערץ. לצערו הוא קיבל רק 17,847 קולות שהיו שווים 0.8 אחוז מכלל ההצבעות.

        נחזור כמה שנים אחורה.

        נשיא קרואטיה לשעבר, פרניו טוג'מן (AP , Davor Kovacevic)
        טען פעמים רבות שמספר הנרצחים היהודים במלחמת העולם השנייה נמוך בהרבה משישה מיליון ושיהודים עצמם מילאו תפקידי מפתח בניהול מחנות ריכוז. חברו הטוב של בלאזביץ', פרניו טוג'מן (צילום: AP)

        בלאזביץ' הצעיד קבוצות לאליפויות וגביעים בקרואטיה ובשוויץ, נחשב למאמן ענק, אבל מהגביע העולמי ב-1998 כבר חזר כגיבור לאומי - לא פחות. באותן שנים אי אפשר היה לגעת בו והוא מצדו, עשה בכדורגל הקרואטי כבשלו. שמועות על מעורבות לא חוקית שלו בהעברות של שחקנים, אפילו על חלק פעיל בהטיות משחקים ובשחיתויות שונות, עלו בבוקרו של יום ועד הערב כבר נשכחו. אחרי הכל, הוא היה גיבור לאומי וגם מקורבו של הנשיא טוג'מן. אבל לא לעולם חוסן.

        לפני משחק נגד סקוטלנד במסגרת מוקדמות הגביע העולמי 2002, עודד צ'ירו את כל שחקני סגל נבחרת קרואטיה לחתום על עצומה הקוראת לשחרר קבוצת גנרלים שהוסגרה לבית הדין הבינלאומי בהאג בחשדות לפשעים נגד האנושות. יש לציין כאן שההערכות הן שגם חברו הטוב טוג'מן היה הופך למבוקש אם לא היה מת.

        האקט של המאמן עורר עליו את חמתם של לא מעט אנשים והוא הפך בפעם הראשונה מאדם נערץ, לכזה שנמתחות עליו ביקורות. הנשיא סטיפה משיץ', האחראי להחלטה על הסגרת הגנרלים, לא הגיע למשחק בצורה מופגנת והתקשורת נעצה סכינים במאמן ובשחקנים ודרשה שיתעסקו בספורט ולא בפוליטיקה.

        המשחק בזאגרב הסתיים ב-1:1 מאכזב - התיקו השני ברציפות של הקרואטים בקמפיין וכל זאת אחרי שהם לא הצליחו להעפיל ליורו 2000. בלאזביץ' התפטר מתפקידו, כביכול בגלל הכישלון במבחן התוצאה, אבל עד היום משוכנעים בקרואטיה שגם לעמידה שלו על שתי רגליים אחוריות מול הממשל והחלטת ההסגרה, היה חלק גדול בכך שהוא נאלץ לעזוב את עמדת המאמן הלאומי.

        מאמן נבחרת קרואטיה לשעבר, מירוסלב בלאזביץ' (GettyImages , Lutz Bongarts)
        חזר מהגביע העולמי ב-1998 כגיבור לאומי, כאדם שאי אפשר לגעת בו, אבל כעבור מספר שנים פני הדברים השתנו. בלאזביץ' (צילום:אימג’בנק, Gettyimages)

        מאוכזב מההתרסקות המקצועית הבלתי צפויה במולדתו ומהשלטונות שהוא חש שבגדו בחיילים שהביאו לה את עצמאותה, נטל צ'ירו את מקל הנדודים ונחת באירן. בעתיד יגדיר אותה כ"ביתי השני".

        הבוסנו-קרואטי לא הצליח להעלות את הנבחרת המקומית לגביע העולמי ב-2002 ועזב, אבל הקשר החם עם המדינה האסייתית לא הופר. כשאימן שנים לאחר מכן את נבחרת בוסניה הוא היה שותף לארגון משחק ידידות בינה לבין אירן, ובספטמבר 2011 חזר לסיבוב שני, הפעם כמאמן קבוצת מס קרמאן. לפני כמה ימים נזכר בראיון לאתר של אופ"א: "כשחזרתי לאמן באירן אלפים קראו ביציעים 'צ'ירו צ'ירו'. הזיכרונות הללו גורמים לי לבכות".

        בטהרן צ'ירו גם מצא פוליטיקאי נערץ חדש, מחמוד אחמדינג'אד. מצא גם מלחמה חדשה שתשביע את הרעב הפוליטי-מדיני שלו.

        כשארצות הברית הובילה פעולת החמרה בסנקציות על אירן, בלאזביץ' מינה את עצמו לדובר של טהרן. "לאירן יש זכות לפתח אנרגיה גרעינית למטרות שלום", אמר בראיון לפני כמה חודשים, "הנשיא אחמדינג'אד הוא אדם חזק שעומד איתן מול העולם והאמריקאים לא יכולים לעשות כלום בנוגע לכך. אני אוהב את אחמדינג'אד, הוא אדם אמיץ כמוני".

        בראיון אחר הוסיף: "לאף אחד אין זכות לתקוף את העם האירני, גם לא לאמריקה. האירנים הם אנשים כנים, ידידותיים, בעלי מוסר עבודה גבוה. מי שיעז לתקוף את אירן ייתקל בצבא הכי גדול בעולם. מיליוני צעירים מוכנים להגן על המדינה שלנו וגם אני מוכן להילחם בשביל אירן, בשביל אחמדינג'אד. אם ארצות הברית תפלוש לאירן אני מוכן ללבוש את מדי הצבא ולהילחם בחזית לצד מתנדבי הבסיג'".

        אחמדינג'אד: "סבא"א היא בובה בידי ארה"ב" (רויטרס)
        בלאזביץ': "מי שיעז לתקוף את אירן ייתקל בצבא הכי גדול בעולם. מיליוני צעירים מוכנים להגן על המדינה שלנו וגם אני מוכן להילחם בשביל אירן, בשביל אחמדינג'אד" (צילום: רויטרס)

        המאמן הקרואטי סיים את תפקידו בקבוצה האירנית בפברואר האחרון וחזר הביתה. לפני פחות מחודש, כשהוא בן 77, בחר במלחמה חדשה, הפעם מלחמת הישרדות עם נ.ק זאגרב, אותה קיבל כמאמן כשהיא מדורגת במקום האחרון בליגה הקרואטית. את הקדנציה פתח עם שני הפסדים, אבל לאחר מכן הגיע ניצחון מפתיע על המוליכה דינמו זאגרב. מפתיע? אל תתפלאו אם ביום מן הימים כשירות המשחק תוטל בספק.

        כשהוא היה מאושפז באינסברוק שבאוסטריה לפני כמה שנים, אחרי שעבר טיפול בהול להסרת גידול סרטני בערמונית, בלאזביץ' הצהיר שהוא עובד קשה על ספר "שיצית את קרואטיה. ספר דרמטי שבטוח יהפוך לרב מכר". יחד עם זאת, הספר – כך הצהיר – ייצא לאור רק אחרי שהוא ימות.

        אחרי חברות ארוכת שנים עם מנהיג מדינה אנטישמי שנחשד בפשעים נגד האנושות, הערכה גדולה למחמוד אחמדינג'אד וחשדות קבועים למעורבות בשחיתויות, הספר של צ'ירו בלאזביץ' חייב יהיה להיות מרתק.