אנחנו מיד מתחילים, אבל אל תלכו לשום מקום. בשבת תשדר FOX את אירוע UFC 5 ברשת - ובדיוק בשביל זה אנחנו כאן. אז לפני הסקירה, הנה התוכנית השבועית שלנו, העוסקת בהרחבה באירוע הקרב ובא.
בשבת הקרובה יפגוש אלוף העולם במשקל קל בנסון הנדרסון בנייט דיאז המלוכלך והטוב במטרה להגן על התואר בפעם השנייה. בעוד אנו מכירים את יריבו הידוע לשמצה, השבוע נכיר גם את האלוף.
בנסון "smooth" הנדרסון התחיל דרכו באומנויות הלחימה בגיל 12 כאשר אמו, ממוצא קוריאני, רצתה לחבר אותו למסורת של עמה ורשמה את אחיו ואותו לקבוצת טאיקוונדו. בנסון הגיע לחגורה שחורה בשיטה ששמה דגש על השימוש בבעיטות ובתיכון שכלל עצמו והצטרף לקבוצת ההאבקות של בית הספר. קריירת ההאבקות שלו הרשימה חלקית כאשר התאבק במכללה בה למד ואף זכה פעמים בתואר אול-אמריקן, אך הדבר נעשה בליגת ה-NAIA הקטנה להבדיל מליגת ה-NCAA היוקרתית על שלל הדיוויזיות שלה. הליגה אמנם קטנה, ובתי הספר שלוקחים בה חלק לא היו עומדים מול בתי הספר של הדיוויזיה השלישית של ה-NCAA, אך אין הדבר אומר שבנסון לא רכש כישורי האבקות סבירים ומעלה שיחד עם יכולות העמידה יהפכו אותו ללוחם מסוכן.
את הבכורה המקצוענית שלו ערך בנסון בגיל 23 וניצח את שני הקרבות הראשונים בצורות מרשימות עם נוקאאוט טכני וכניעה שבאה כתוצאה ממכות. בקרב השלישי, בסה"כ ארבעה חודשים מאז הקרב הראשון, הפסיד בנסון בחניקת אנקונדה אך התאושש ולא חווה הפסד בשלוש השנים הבאות. את קפיצת המדרגה עשה בנסון כשהצטרף למחנה האימונים MMA LAB בו מאמנים הקיקבוקסר האגדי ריק רופוס וג'ון קראוץ, חגורה שחורה תחת הוייס גרייסי. השיפור ניכר מיד וליכולות ההאבקות והבעיטות של חלקלקי נוספו מרפקים, בירכיות, אגרופים וכמובן, הכנעות. בין יוני 2007 לאוקטובר 2008 השיג בנסון חמישה ניצחונות רצופים, ארבעה מהם בהכנעה (שלושה בחניקה) ואחד בהחלטה. הקרב החמישי היה מול לוחם ה-UFC לשעבר דייגו סרייבה ובנסון שלט בקרב עד להחלטת שופטים אחידה.
מה שרבים אינם יודעים הוא שלאחר הקרב נגד סרייבה ניסה לקפוץ בנסון מדרגה בעזרת תכנית הריאליטי הלוחם האולטימטיבי. חלקלקי ניסה להתקבל לעונה התשיעית של התכנית אך נדחה בנימוס ע"י ה-UFC לאחר שצפו בקלטת האודישן שלו. כנראה שהוא פשוט לא היה טוב מספיק לעונה שכללה את ריצ'י ווייטסון, ג'ייסון פירס, ג'ף לאוסון, דייוויד פאולקנר ודין אמאסינגר.... מי, בדיוק?
במקום לכתוש לוחמים בלוחם האולטימטיבי הגיע בנסון לליגת הבת של ה-UFC, ה-WEC. בנסון המשיך היכן שהפסיק וניצח את הקרב הראשון בארגון בחניקת גליוטינה ואת הקרב השני בנוקאאוט טכני. שני הניצחונות הקנו לו הזדמנות להילחם על התואר, אך האלוף דאז ג'יימי וורנר, מעבר לכך שהתאמן עם בנסון באותו המכון, היה פצוע ולכן נפגש בנסון עם דונלד סרוני במטרה לקבוע מי יהיה האלוף הזמני עד לחזרתו של וורנר. השניים סיפקו קרב מלהיב שזכה בקרב השנה לשנת 2009 ובסופו ידו החלקה של בנסון הייתה על העליונה בהחלטת שופטים אחידה. החלטת השופטים לא עברה ללא מחלוקת כאשר רבים חשבו שסרוני ניצח לאחר שתקף בניסיונות הכנעה לאורך הקרב כולו אך דאג לתת שאפו לבנסון על יכולות ההגנה והתחמקות שלו. הלוחם החביב הגיע לפסגת הקריירה שלו כאלוף העולם באחת הליגות הבכירות בעולם והעתיד היה ורוד.
בינואר 2012 נפגשו בנסון ו-וורנר במטרה לאחד את החגורות ולהכתיר אלוף בלתי מעורער. לאחר שני סיבובים בהם שלט וורנר הצליח בנסון ללכוד את האלוף בחניקת גליוטינה באמצע הסיבוב השלישי וזכה להיקרא האלוף הבלתי מעורער. רק כדי להוכיח שהניצחון על סרוני בקרב הקודם לא היה מקרי נפגשו השניים בפעם השנייה ב-WEC 48 והפעם סיים חלקלקי את הקרב במהירות עם... חניקת גליוטינה בסיבוב הראשון. הקרב הבא של בנסון היה הקרב המרכזי באירוע האחרון של ה-WEC שלאחר מכן אוחד עם ה-UFC. אף ברבור מעולם לא קיווה לשירה שכזו כשבנסון ואנטוני פטיס נלחמו בקרב שזכה בקרב השנה לשנת 2010 וסיפק את בעיטת המטריקס המפורסמת. הבעיטה הייתה אחד הגרומים לכך שבנסון ספג את ההפסד השני בקריירה לאחר רצף של 10 ניצחונות והפסיד את החגורה לפטיס בהחלטת שופטים אחידה.
כחלק מאיחוד הארגונים הגיע בנסון ל-UFC וקיבל הזדמנות להתאושש מההפסד ולפתוח דף חדש. הקרב הראשון של חלקלקי היה מול מארק בוצ'ק בקרב החמישי בחשיבותו ב-UFC 129 אותו ניצח בהחלטה אחידה. הקרב הבא כבר היה הקרב השני בערב אז פגש בנסון בג'ים מילר הקשוח. מילר רכב על רצף של שבעה ניצחונות ובעשרה קרבות בארגון הפסיד רק לגריי מיינרד בהחלטה. כל זה לא הפריע לבנסון לחבוט ולשלוט במילר עד להחלטת שופטים אחידה. לאחר הקרב התברר כי מילר נלחם בעודו סובל מזיהום בכליות ובמחלת הנשיקה אך הוא בחר לעלות לקרב ולכן אין בכך כדי לגרוע מניצחונו של בנסון.
בנסון זכה לשדרוג מעמדו כשנקבע כי יילחם בקליי גווידה בקרב השני של אירוע הבכורה של ה-UFC ברשת פוקס. גווידה, אחד הלוחמים היותר מכוערים, ידוע בסגנון לחימה פרוע, אגרסיבי וללא הפסקות או הורדת הילוך. הנדרסון, שרגיל לנהל קרבות בצורה איטית (יחסית), טכנית ושקולה יותר, נמשך לקרב מבולגן ולעיתים מסורבל, אך הצליח לשמור על שליטה ועליונות ברוב שלבי הקרב. הרגע המלהיב של הקרב ושל הערב כולו הגיע כאשר דקה לסיום שני הלוחמים קפצו בו זמנית בניסיון לתת ברכיה מעופפת. הניסיון נגמר בהתנגשות אווירית של השניים ונפילה לקרקע תוך סחיטת שאגות מהקהל. בסוף הקרב הכריעו השופטים פה אחד לטובתו של בנסון וחלקלקי קיבל שדרוג נוסף בדמות קרב מרכזי והזדמנות לזכות בתואר מול האלוף פרנקי אדגר.
השניים נפגשו ב-UFC 144 והקרב עמד בסימן הגודל של בנסון מול הלב של פרנקי. בכדורסל יש אמרה לפיה אי אפשר ללמד גודל. ב-MMA אפשר גם אפשר, קוראים לזה לחתוך משקל. לב וקשיחות לעומת זאת אי אפשר ללמד או ללמוד וזה מה שיש לאדגר בטונות וכנראה יותר מלכל לוחם אחר בעולם. אם עוד היו צופים מנומנמים בתחילת הקרב הרי שהבעיטה המסובבת בתחילת הסיבוב הראשון פתחה את מעט העיניים שעוד היו עצומות ובישרה על קרב מלהיב ומרתק. מהרגע הראשון היה ברור שפרנקי למד את יריבו וכמעט כל בעיטה שנבעטה לכיוונו נתפסה ולוותה באגרוף או ניסיון הורדה. אדגר התחפש לחוטב עצים והפיל את הגזעים של בנסון שוב שוב בהטלות חזקות וכשלא הצליח להשלים את ההטלה חזר עם הוקים ואפרקטים. 13 שניות לסיום הסיבוב השני פגע הנדרסון השכוב באפקיק (Upkick) ששברה לאדגר את גשר האף ופתחה מפל של דם על פרצופו של האלוף דאז. לסיבוב השלישי עלה אדגר כאילו כלום לא קרה והמשיך באותה התזזיתיות שמאפיינת אותו. גליוטינה חזקה והדוקה של בנסון כמעט וסיימה את הקרב בסיבוב הרביעי אך אדגר הלא נגמר שרד אותה והצליח לצאת. אגרוף חזק בסוף הסיבוב האחרון הפיל את בנסון אך האלוף לא הצליח לנצל את ההזדמנות ולסיים את הקרב והפסיד בהחלטת שופטים לאלוף החדש.
הנה בנסון הגיע לפסגת העולם. הלוחם האפרו-קוריאני-אמריקני כבש את הפסגה הגדולה מכולן. ליוקרת ליגת המכללות בה התאבק אין חשיבות. לשאלת יעילותה של הטאיקוונדו בזירת ה-MMA אין חשיבות. לעצם העובדה שהוא ממעט לצאת מכור מחצבתו באריזונה, שם הוא חי, מתאמן ומתחרה, אין חשיבות. לעובדה שהוא לא התקבל למבחנים של הלוחם האולטימטיבי אין חשיבות. בנסון "חלקלקי" הנדרסון הוא אלוף העולם של ה-UFC במשקל קל. האלוף הבלתי מעורער? לא בדיוק.
רגע לפני שיכול היה לנוח על זרי דפנה, ומכיוון שנשמעו בעולם קולות שלחששו שאדגר היה אמור לנצח (ביניהם אני ועוד חבר), נקבע קרב חוזר בין השניים שנערך חצי שנה לאחר מכן ב-UFC 150. בדיעבד, ההחלטה לתת לפרנקי קרב חוזר מיידי הייתה החלטה שגוייה שכן תוצאות הקרב השני היו אף בעייתיות מהראשון, זוכרים? הקולות שלחששו על תוצאות הקרב הראשון הפכו לצעקות רמות על תוצאות הקרב השני ובמקום לבסס את מעמדו כאלוף הבלתי מעורער, לפחות כרגע, עומדת מעל תוארו של חלקלקי כוכבית קטנה.
בשבת הקרובה יוכל בנסון לעשות צעד נוסף לקראת הסרת הכוכבית וביסוס מעמדו כאלוף הבלתי מעורער. בנסון הוא האנטיתזה של יריבו המלוכלך. בעוד האחים דיאז נהנים לנבל את הפה ולהתנהג בבהמתיות מבדרת הן מחוץ לכלוב והן בתוכו, בנסון הנדרסון הוא נוצרי אדוק שמעולם לא שתה אלכוהול, לא עישן עשב על סוגיו, לא יוצא למועדונים ולא מקלל. חלקלקי נותן כבוד בזירה לפני, אחרי ותך כדי שהוא נותן בעיטה מרעידת גוף. בדרך לזירה הוא מגיע עם מוזיקת גוספל ולאחר ניצחונות טורח לצטט פסוקים מהתנ"ך.
הנשקים העיקריים של נייט דיאז הם האגרוף, הג'יו ג'יטסו והסיבולת ועם כל השלושה אמור בנסון להתמודד בהצלחה. בנסון ניצח את כל הקרבות שלו ב-UFC בהחלטה והוא מחזיק בשיא הנוכחי של זמן בכלוב עם ממוצע של 19:00 לחימה, מה שמראה על סיבולת ברמה גבוהה מאד. בנסון מעולם לא נראה כאילו הוא קרוב לשפיכת מנוע.
אני לא יודע להגיד עם הג'יו ג'יטסו של בנסון באותה הרמה של הג'יו ג'יטסו של דיאז אבל ב-2011 זכה בנסון במקום השלישי באליפות העולם לחגורות חומות. אני לא חושב שהוא יכול להכניע את דיאז אבל לנייט בטח שלא יהיה קל להכניע אותו מעבר להפסד היחיד בהכנעה אי שם ב-2007 בנסון לא הוכנע וכרגע מחזיק בשיא ה-UFC באחוזי הצלחה בהגנה מפני הכנעות.
אין לי ספק שבתחום האגרוף היתרון הולך לדיאז ומותת הידיים הענקית שלו (193 ס"מ) מסוכנת מאד, אך כאן באות לידי ביטוי רגליו של בנסון שמעבר לכך שהן נראות כמו שני גזעים, הוא יודע להניף אותן במיומנות של איסלנדי בתחרויות האיש החזק בעולם. הדיאזים כמעט ולא בועטים ויהיה מעניין לראות כיצד יתמודד דיאז עם הרגליים העוצמתיות של חלקלקי. סימן השאלה הגדול שמתנוסס מעל לקרב הוא מה יעשה בנסון כאשר דיאז יתחיל לקלל אותו ואת אלוהיו תוך שהוא נראה מכוער מתמיד. האם בנסון יישאר קריר או שמה יאבד עשתונות ויתחיל לדקלם פסוקים? ניצחון משכנע יבסס אותו כאלוף אך ניצחון נוסף בהחלטה, במיוחד אם תהיה חצויה, תמצב אותו כאלוף שנוי במחלוקת.
בשבוע הבא נסקור את חמשת הרגעים הגדולים ביותר של לוחמי ה-MMA הישראלים בכל הזמנים. שווה לחכות.
האתר של איתי לייבוביץ'
Itay.leibovich@gmail.com