מכבי חיפה הגיעה לדרבי אחרי ניצחון בטדי, ועם תחושה שלא זכורה לה כבר הרבה זמן: מעודדת, אופטימית ובטוחה. גם למשחק קשה מול היריבה העירונית, מכבי חיפה הגיעה מוכנה, ומהדקה הראשונה ניתן היה לראות מי הדומיננטית יותר. הירוקים שלטו, הכתיבו את הקצב, והותירו את הפועל חיפה חסרת אונים. אבל זה לא הספיק. הבעיה של מכבי חיפה הייתה אותה בעיה שאפיינה אותה מתחילת העונה: שליטה בשדה, החזקה בכדור, אבל קושי אמיתי לייצר מצבים ולהגיע להזדמנויות של הבקעת שער.
הסיבות לקושי של מכבי חיפה במחצית הראשונה היא גם מכיוון שיניב קטן - שהיה אמור לשחק בכנף ימין הרבה להיות במרכז השדה, ולא אפשר הנעת כדור מאוזנת. בגלל זה מכבי חיפה כמעט שלא תקפה מהאגף הימני, וניסתה הרבה דרך שיימן באגף שמאל. שיימן אומנם נתן את משחקו הטוב ביותר העונה, והרבה לעלות בצורה נכונה והביך מספר פעמים את הגנת הפועל חיפה, אבל שיימן הוא לא הפתרון.
בעיית ההצטרפות של חוליית הקישור של מכבי חיפה במיוחד קטן, גולסה ובוקולי השאירה את שלומי אזולאי כאופציה בודדה בחוד, והוא התקשה להתמודד מול צמד הבלמים של הפועל חיפה. כשאתה משחק עם חלוץ אחד, שחקני הקישור והקו האחורי חייבים להצטרף ולהפתיע את הגנת היריב. אבל זה לא נעשה, ובכך מכבי חיפה נשארה די אנמית וחלשה בחלק הקדמי שלה. כאמור, זה מאפיין אותה מתחילת השנה.
במחצית השנייה זה מעט השתנה. בנאדו ראה את הקושי בהתקפה, ביצע את השינוי, והכניס חלוץ במקומו של קשר הגנתי. הוא הוציא את בוקולי, שלח את אזולאי לכנף ימין כדי לאפשר אופציה שלא הייתה בחצי הראשון, והכניס את עמאשה, שהתמודד עם המהירות שלו מול צמד הבלמים. זה נראה יותר טוב, ועדיין, למרות המחצית השנייה הטובה יחסית, זה לא היה מבריק, זה לא הביא שינוי גדול, ובלי שרשרת הטעויות של קאלה דרשלר ולא רק בהשמטה מי יודע איך היה נגמר המשחק הזה.
נכון ששתי הקבוצות נמצאות בחלק התחתון הטבלה, אבל עדיין למכבי חיפה יש יתרון איכותי גם ביכולת השחקנים וגם ביכולת הקבוצתית. ונכון שמכבי חיפה הייתה ראויה היום לניצחון, אבל בקבוצה יכולים לשמוח בעיקר מהנקודות ומתחושת הניצחון השני ברציפות, אבל לא יותר מכך. הירוקים עדיין צריכים חיזוק.
מכבי חיפה צריכה חלוץ סקורר, וגם קשר בעל יכולת הבקעה. אומנם יש לה שחקנים מבטיחים בקישור, עם הרבה פוטנציאל, אבל בלי תפוקה. אחרי 12 משחקים, לגולסה יש גול אחד, ורד עם אחד בלבד, קטן בלי שערים בכלל, ועזרא רק בשבועיים האחרונים חזר לכבוש. חיפה לא מאיימת בלי יכולות כיבוש של שחקני קישור. אין ספק שהסגל הנוכחי שלה יכול לקחת אותה לחלק העליון, אבל לא יותר מזה.
את המבחנים הראשונים של בנאדו - מול בית"ר ירושלים בטדי ובדרבי מול הפועל חיפה היא הצליחה לעבור בצורה יפה. עכשיו השאלה היא איך הצוות המקצועי והשחקנים יצליחו להביא את אותה התלהבות ורצון גם להמשך, במשחקים פחות חשובים ומאתגרים. יכול להיות שדווקא המשחק הבא - מול מכבי נתניה - יהיה המבחן. עדיין אי אפשר לומר שמכבי חיפה של בנאדו שונה ביכולות שלה ממכבי חיפה של עטר. היא אומנם מנצחת, אבל עדיין סובלת מאותן בעיות.
ובצד השני של העיר, הפועל חיפה במצב אחר לגמרי. היום האדומים לא הגיעו עם תעוזה בחלק ההתקפי, בעיקר התגוננו, ניסו להפתיע, אבל בלי שחקנים בחלק הקדמי, קשה להפתיע את מכבי חיפה המסודרת. הייתה מוטיבציה, והשחקנים נלחמו, אבל לא היו לקבוצה כלים מיוחדים כדי לנצח במשחק קשה שכזה.
אם ניר קלינגר מתעקש לא להתפטר, הוא כנראה מרגיש שהוא עדיין יכול לעשות את השינוי. בעבר, בקבוצות אחרות, כשהוא הרגיש שהוא כבר לא מסוגל לעזור - ביקש לשים את המפתחות. הפעם זה שונה. אולי יש משהו בפנים, בחדר ההלבשה, שאנחנו לא יודעים.
ייתכן שהוא מרגיש שיש לו קשר עם השחקנים, מרגיש שהוא יכול לעזור לקבוצה לצאת מהמקום שבו היא נמצאת. מאמן שיודע שמעמדו לא טוב ושהוא איבד את חדר ההלבשה, לא יתעקש להישאר. לעומת זאת, בצורה שבה קלינגר מביע את דבריו, אנחנו לומדים שעדיין יש בו את האמונה. אני לא חושב שהשיקולים שלו הם כספיים, או ממחשבה על הפיצויים, או החזקה בקרנות המזבח. הוא באמת מאמין. ובמצבו, זה לא קל.