מאיפה באתם לנו
את חודש דצמבר הגריזליס פתחו בהפסד מתסכל מול הספרס, אבל גם אחריו הם נותרו הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר במערב, והכי טוב בליגה לצד מיאמי, הודות לחודש נובמבר חלומי: מאזן 2:12 כולל ניצחונות מול מיאמי, הניקס, הלייקרס ובאוקלהומה. ממפיס סופגת הכי מעט נקודות למשחק נכון לעכשיו, מדורגת ראשונה במדד היעילות ההגנתית של ג'ון הולינג'ר מרשת אי.אס.פי.אן, ושנייה רק לקליפרס בממוצע חטיפות למשחק. ניתן לראות בכך נקודת דמיון נוספת לדטרויט של 2004, אך בניגוד לניתוחו של עמיתי אסף רביץ מלפני שבוע וחצי, אני טוען כי הצלחתם של הגריזליס בשנתיים האחרונות, למרות פציעות של רודי גיי וזאק ראנדולף לסירוגין, דווקא מעידה על נוכחותם של שני שחקני פרנצ'ייז בקבוצה, שהוכיחו את יכולתם להוביל אותה - ולכנות אותם סופרסטארים או להסתפק בתואר אולסטארים זה בעיקר ויכוח סמנטי. סימן השאלה מבחינתי לקראת העונה, נגע לאופן השילוב בין השניים, שבינתיים עובד יופי הרבה בזכות אנשי הדבק של הקבוצה, מייק קונלי (6.4 אסיסטים בנובמבר) ומרק גאסול (4.5 אסיסטים), אך גם בזכות משחק פחות אנוכי מצדו של גיי, שמתפקד בעיקר כמסיים התקפות ולא כמי שמתחיל ומאט אותן עם הכדור בידיו.
למרות נוכחותם של רול פליירס יעילים על הספסל, אין ספק שמדובר בנקודת התורפה של ממפיס, שיותר מדי פעמים עולה לקבוצה באובדן יתרונות מבטיחים, וכך "ארבעת המופלאים" בחמישייה נמצאים על הפרקט בין 34 ל-36.5 דקות בממוצע לערב. חזרתו המיוחלת של דורל ארתור מפציעה לאחרונה, תסייע להפחתת העומס מגאסול וראנדולף לפחות, וכבר השילוב בין ארתור למוריס ספייטס האתלטיים מאפשר לגריזליס לשנות סגנון משחק עם החמישייה השנייה. הבעיה העיקרית היא שאין רכז טבעי שיריץ אותם במגרש הפתוח, מאחר שג'רד ביילס הוא קומבו גארד ללא ראיית משחק. למרות שהוחתם כדי לתפוס את מקומו של או ג'יי מאיו בתור סקורר מהספסל, ייתכן שבאמצעות טרייד על ביילס בתמורה לרכז מנוסה יותר, לצד הורדת טוני אלן לספסל על מנת שינהיג את החמישייה השנייה, בעוד קווינסי פונדקסטר עולה כסטופר בחמישייה עם יד מחוץ (1.1 שלשות למשחק, 38.1%), ממפיס תצליח להשיג את האיזון הנדרש ברוטציה ולהצדיק את הכבוד שהיא מקבלת עכשיו, גם בחודשי מאי-יוני. בינתיים, זאת ללא ספק ה- קבוצה של חודש הפתיחה.
מכם ציפינו ליותר
אז סטיב נאש טרם פתח את העונה, המחליף שלו סטיב בלייק הצטרף אליו ברשימת הפצועים כעבור 7 משחקים, התקפת פרינסטון של מייק בראון לא עבדה ומהר מאוד גם הוא הפסיק לעבוד, ומייק דאנטוני הגיע רק לפני שבועיים ונחוץ זמן כדי להטמיע את הכדורסל שלו (וגם פליימייקר מחונן, בעדיפות לנאש למרות שגם מכריס דוהון בניו יורק הוא חילץ מספרי קריירה באסיסטים). אך עם כל הסייגים, מאזן 8:8 מפתיחת העונה ועד סוף נובמבר, כולל הפסדים לקבוצות במאזן נמוך מ-50% כמו פורטלנד, סקרמנטו, ואינדיאנה המאכזבת גם היא, זה תרחיש שאף אחד לא העלה בדעתו מאז הטרייד עבור דווייט הווארד - אפילו כשהוא עצמו עוד היה בספק לפתוח את העונה. הלייקרס נראו החודש רע משני צדי המגרש, וגם הלילה מול אורלנדו, במיוחד מבחינת מידת השילוב של פאו גאסול בהרכב הנוכחי, אך לא רק. קובי בריאנט, עם כל הכבוד לכושר המרשים שלו, עדיין לוקח יותר זריקות משני הגבוהים הדומיננטיים שלצדו, ביותר מדי ערבים. ועד לתצוגה המרשימה של אנטואן ג'יימיסון וג'ודי מיקס בניצחון על דנבר, הספסל לא שימש כפקטור.
הלייקרס ישחקו טוב יותר ככל שתתקדם העונה, ואמורים להגיע לקו הסיומת שלה באפריל על תקן קונטנדרים, אך אי אפשר להתעלם מכך שלפחות בכל הנוגע להגנה, חולשות הקבוצה נחשפו כבר החודש. למרות מחנה אימונים עם מייק בראון שמתמחה בהגנה, למרות נוכחותו של הווארד שהספיקה בשביל למקם את אורלנדו גבוה בתחום, למרות סטופרים פיזיים כמו וורלד פיס ובריאנט, ולמרות הגובה והאתלטיות של דריוס מוריס ושמירה הלחץ של כריס דוהון בעמדת הרכז, הגנת הלייקרס נראית רחוקה מכזו שתנצח עבורה משחקים, וקבוצות עם משחק ריצה כבר חשפו את נקודת התורפה הגדולה ביותר שלה. מיאמי ואוקלהומה האתלטיות בהחלט צריכות לחוש ביטחון כתוצאה מכך, והראשון מבין המבחנים מולן יגיע השבוע, בלילה שבין שישי לשבת באוקלהומה.
תתחיל לעבוד
עונה של 11-18 ומעל חסימה למשחק אשתקד, גרמה לציפיות מוצדקות מדמרקוס קאזינס המוכשר, זאת בנוסף לדיווחים חיוביים ממחנה האימונים בסקרמנטו, לגבי רמת הכושר והפוקוס של הסנטר הבעייתי. בינתיים הצעד הנוסף התבצע בכיוון ההפוך, עם ירידה בתפוקה של 2 נקודות למשחק, 2.5 ריבאונדים, פי שתיים פחות חסימות, והכי גרוע - אחוזי השדה הנמוכים גם כך (43.7% בקריירה), ממשיכים לצנוח עם 41.7% עד כה. אך מעבר למספרים היבשים, קאזינס ממשיך לאכזב העונה בהתנהלותו הלא מקצועית והבלתי בוגרת, בין אם על הפרקט או מחוצה לו. החודש הוא קיבל השעיה משני משחקים, בעקבות הניסיון שלו להתעמת עם שון אליוט, שחקן העבר של הספרס וכיום פרשן הבית שלהם. השתלשלות העניינים מעידה היטב על אופיו הלוחמני-אך-בעייתי של קאזינס: לאחר שהצליח להחזיר את הקינגס לעניינים ברבע הרביעי מול הספרס, עם שני סלים רצופים על טים דאנקן וסחיטת עבירה ממנו, קאזינס התרברב בפני חבריו לקבוצה שעל הספסל, בצעקת "אני הולך לפתוח לו את התחת" (בתרגום חופשי). דאנקן הגיב במהלכים הבאים עם שלושה סלים רצופים וחסימת ניסיון זריקה של קאזינס.
על כך אמר הפרשן אליוט, "בגלל זה יש צורך בענווה. אם אתה חושב שאתה שולט מול טים דאנקן, זה יחזור לך בחזרה לפנים. טימי לא אוהב טראש טוק. אבל אם מתחילים ללכלך עליו, הוא הולך להגיב. כל הטראש טוק הזה היה חסר בגרות. אני לא מתכוון לעשות לחבר'ה האלה הנחות. קבוצות צעירות צריכות ללמוד מזה. אל תתחילו לדבר ולהגיד שטויות נגד אחד מגדולי השחקנים אי פעם. הוא הולך לגרום לכם לשלם. תגידו לי מי מהשניים יצא מורווח מחילופי הדברים האלה". ביקורת שאולי לא נעימה לאוזן, אך עדיין ביקורת לגיטימית וראויה להפנמה. איכשהו הדברים הללו הובאו לידיעתו של קאזינס ועם תום המשחק, במקום לעסוק בהפסד נוסף של סקרמנטו (פתיחת עונה במאזן 12:4), היה חשוב לו להתעמת עם אליוט, גם לאחר שהאחרון מיהר להימנע מתגובה ומהתלקחות העימות. הדיכוטומיה בין שני מקצוענים עם קלאסה כמו דאנקן ואליוט לבין קאזינס חמום המוח, היא זו שבתקרית הנוכחית מספרת את כל הסיפור על הקריירה הצעירה של קאזינס עד כה. כדאי שיתחיל להתאפס על עצמו במהרה ויחליט איך הוא מעוניין לכתוב את הפרקים הבאים.
תנו לו בכפיים
ונעבור לאחד מגדולי השחקנים אי פעם, שמעביר העונה שיעורים על הפרקט ובעיקר בנושא שמירה על כושר משחק, לא רק מול שחקנים ירוקים כמו קאזינס. אחרי שנתיים שבהן ירד לראשונה מתחת לסף ה-30 דקות למשחק והסתפק ב-28, טים דאנקן מוכיח שהוא רחוק מלדעוך פיזית, עם 30.5 דקות למשחק מפתיחת העונה ועד לסוף נובמבר, עלייה מינורית בזמן משחק לעומת הזינוק שהרביץ בשאר הקטגוריות: 18.1 נקודות (כמות שלא הגיע אליה מאז עונת 2009, אז לספרס היה הרבה פחות עומק), 51.9% מהשדה, 9.7 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, וגם 2.5 חסימות (כמות שלא הגיע אליה מאז עונת 2005). מעבר להישארותו עוגן מרכזי בצבע של הספרס, בין אם בהגנה או בהתקפה מבוססת הגארדים, דאנקן פשוט נראה זריז ונייד יותר העונה, כפי שהדגים שלשום בדאנק מן העבר ישר בפרצוף של מרק גאסול, והוא גם אוטומטי עם היד מבחוץ. הוא יזדקק לימי מנוחה נוספים, כמו זה שקיבל בשבוע שעבר מול מיאמי, עד לסיום העונה הסדירה; אבל אם יגיע בכושרו הנוכחי לפלייאוף, סן אנטוניו בהחלט תהיה מסוגלת לנצל עוד הזדמנות אחרונה לטבעת חמישית על כף ידו של דאנקן.
ובלשכת הקומישינר
עסקים כרגיל - אם לפני כשנה קיבלנו את דייויד סטרן על תקן בעלים של קבוצה המטיל וטו על טרייד שהיה אמור להנחית את כריס פול בלייקרס (האמת שבצדק), אז החודש הקומישינר החליט שלקראת פרישתו הקרובה ב-2014, הגיע הזמן לשים את עצמו לא רק מעל הג'נרל מנג'ר של ניו אורלינס, אלא גם מעל מאמני הליגה. אם גרג פופוביץ' חושב שעקב לו"ז צפוף של 4 משחקים בחמישה ימים, מותר לו להעניק מנוחה לשלושת כוכביו (ודני גרין אחד), על מנת לשמור כוחות לקראת התמודדות קרבה מול ממפיס - מוליכת המערב כאמור ויריבתה העיקרית של הספרס על ראשות בית המערב התיכון, מיקום בפלייאוף, אולי גם יתרון ביתיות בסדרה פוטנציאלית בין השתיים - הרי שטעות בידו. לפחות כל עוד היריבה שמולה ארבעה משחקני החמישייה של סן אנטוניו לא שיחקו, היא מיאמי, במשחק המשודר מחוף לחוף.
אז מה אם הספרס עדיין הפסידו רק בחמש הפרש, אז מה אם השתיים יתמודדו זו מול זו בפעם השנייה והאחרונה בסוף מרץ, וזאת תהיה אינדיקציה טובה יותר ליחס הכוחות ביניהן; ובעיקר, אז מה אם משחקי הפוטו פיניש בכל עונה הם הביזיון האמיתי עבור אוהדי הליגה, כשקבוצות עם משבצת נעולה בפלייאוף נותנות מנוחה לכוכבים, קבוצות שעושות טנקינג כבר מזמן לא מתאמצות, וכך גורלן של הקבוצות התחרותיות שבאמצע מוכרע באמצעות כמה שיותר מפגשים עם קבוצות מאחד הסוגים הנ"ל. מה שבאמת חשוב לאיש השיווק סטרן, זה שהקהל שצופה בגלדיאטורים באצטדיון ובבית יקבל את מנת הכוכבים שלו. הקנס בסך 250 אלף דולר שפופוביץ' חטף זה לא העניין, למרות שלא מדובר בסכום מבוטל כמובן. אך מעבר לענישה, עצם הניסיון להתערב בשיקולים מקצועיים של מאמן, דורש עמידת נגד וסולידריות מצד שאר המאמנים, שהיו צריכים בתגובה להגיש לסטרן מחזור ערב שישי נטול כוכבים. חבל שכנראה שני המאמנים היחידים שהיו מסוגלים לכך, מועסקים כפרשנים כרגע - האחים ואן גנדי כמובן. נקווה שזה יהיה אקורד צורם אחרון בקדנציה הקרובה לסיום של סטרן השיכור מכוח.
מעגל קסמים: למה וושינגטון וויזארדס כה כושלת?
אורלנדו השפילה את הווארד והלייקרס בלוס אנג'לס
אזור ה-NBA בוואלה! ספורט