בקיץ האחרון התפרסמו בתקשורת הטורקית חדשות לבקרים ידיעות לפיהן ארדה טוראן, ילד הפלא, רוצה לעזוב את אתלטיקו מדריד לאחר עונה אחת ולשוב לגלאטסראיי. הטענה הייתה כי ארדה סובל מבעיות אישיות וכי פאתיח טרים, עליו אמר הקשר ש"הוא כמו אבא בשבילי", לוחץ עליו לחזור. השחקן עצמו מיהר להכחיש את השמועות ואחרי שכבש את השער הראשון שלו העונה באתלטיקו בחודש אוגוסט, מיהר לסגור חשבון עם עיתונאי טורקיה: "אני לא אוהב לדבר על החיים האישיים שלי. אנשים מדברים על החברה שלי, האוטו שלי, הג'ינס החדשים שלי, אבל לא על ההישגים שלי באתלטיקו מדריד כמו שהם צריכים. יש 70 מיליון תושבים בטורקיה, אבל זכינו רק בחמש מדליות באולימפיאדת לונדון ואף אחד לא מדבר על זה. כשנתקדם כאומה, תוכלו להתחיל לדבר על החברה שלי והבגדים החדשים שלי".
ההחלטה של ארדה, 25, להישאר במדריד הוכיחה את עצמה. הקשר הטורקי, שסומן ככוכב עולה כבר ביורו 2008, הוא אולי השחקן המשתפר של הקבוצה עד כה ויש לו מניות גדולות בפתיחת העונה המדהימה של הקולצ'ונרוס. הדרבי של מדריד (שבת, 23:00), בו לא ניצחה אתלטיקו מאז 1999, ייתן אינדיקציה ראשונה ליכולת של הקבוצה להפוך לאלטרנטיבה אמיתית. ולארדה עצמו יש העונה עוד מבחן והוא להוכיח שהוא יכול להצליח איפה שנפלו הכוכבים הטורקים הגדולים של העשור הקודם - לנהל קריירה אירופית משגשגת מבלי להיכנע לפיתויים מבית.
אוהדי גלאסטסראיי לא ישכחו לעולם את ערב התשיעי באוגוסט 2006. גלאטסראיי אירחה את מלאדה בולסלאב הצ'כית בסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות, האחרון לפני שלב הבתים. המאמן הבלגי אריק גרטס הפתיע את כולם וכלל בהרכב ילד אלמוני בן 19, שעד אז לא ראה דשא בקבוצה הבוגרת ושב מהשאלה קצרה במניסאספור. ארדה היה פשוט מדהים, שיחק ללא פחד, ביצע מהלכים נדירים וסיים משחק נדיר עם צמד ובישול ב-2:5 המוחץ של קבוצתו, שכמובן הספיק גם לגומלין. כוכב חדש נולד באותו ערב באיסטנבול.
ארדה הוביל את גלא לאליפות האחרונה שלה בעונת 2007/8 עם שבעה שערים ו-14 בישולים, והיכולת המופלאה שלו זיכתה אותו במקום של כבוד בסגל הנבחרת ליורו 2008. שם, אירופה עשתה היכרות עם "ילד הפלא". הוא כבש שער ניצחון בתוספת הזמן ב-1:2 על שוויץ המארחת ועוד אחד כשטורקיה חזרה מפיגור 2:0 ל-2:3 על צ'כיה ועלתה לרבע הגמר. מנג'ר ארסנל, ארסן ונגר, שימש כפרשן במשחק רבע הגמר מול קרואטיה והחמיא לקשר: "ארדה הוא כישרון יוצא דופן, אחד השחקנים הטובים בסגל הטורקי ויש לו את היכולות לשחק ברמות הגבוהות".
ונגר אכן ניסה לצרף את ארדה לתותחנים באותו קיץ, אך גלא נעמדה על הרגליים האחוריות, דרשה 15 מיליון ליש"ט והצרפתי נסוג. הקשר נשאר בטורקיה שלוש שנים נוספות. בקיץ 2009, כשהוא בן 22 בלבד, קיבל את סרט הקפטן ואת החולצה היוקרתית עם המספר 10. הוא המשיך לספק מספרים נאים ולהיות הכוכב הבלתי מעורער של גלא, אבל לא הוביל את הקבוצה לתארים נוספים. המעבר המיוחל, למרבה הפלא, הגיע דווקא אחרי שארדה החמיץ את מרבית עונת 2010/11 בשל פציעות שונות. אתלטיקו מדריד שילמה 13 מיליון יורו עבור הקשר והפכה אותו לשחקן הטורקי היקר בהיסטוריה.
ויסנטה קלדרון זה לא המקום האידיאלי להתחיל בו קריירה אירופית. אתלטיקו של השנים האחרונות הפכה לבית קברות לשחקני רכש (הוציא את רדאמל פלקאו וסרחיו אגוארו) והלחץ במועדון תמיד מרקיע שחקים. ארדה אכן התקשה לספק את הסחורה ולא התרומם בטח על רקע פתיחת העונה המזעזעת תחת גרגוריו מנסאנו. בליגה היו לו שלושה שערים בלבד (בשני משחקים נגד אספניול) ושישה בישולים. וכמו יותר חבריו, גם הוא נכנס לעניינים דרך הליגה האירופית שם הוסיף מאזן כמעט זהה של שני שערים ושישה בישולים כולל בחצי הגמר ובגמר.
למרות עונת הבכורה הבינונית, באתלטיקו לא היו מוכנים לשמוע על שחרורו של ארדה בקיץ. "הוא אחד השחקנים החשובים ואם יש קבוצה שרוצה לנסות להחתים אותו היא צריכה לשלם את סעיף השחרור בסך 24 מיליון יורו", אמר המאמן דייגו סימאונה. השמועות בטורקיה חגגו וארדה ניסה להילחם בהן ואמר: "אני שמח להישאר כאן. יש לי עוד שלוש שנים לחוזה ואני מתכוון להשלים אותן. האהבה מהאוהדים מדהימה ואני עובד קשה כדי להרוויח את התמיכה. השחקנים פה פנטסטיים ואנחנו כמו משפחה. אני מרגיש טוב ועובד קשה ומקשיב לכל מה שסימאונה אומר לי, דברים שהופכים אותי לשחקן טוב יותר".
וארדה אכן הפך העונה לשחקן טוב יותר. הוא מתופקד באגף השמאלי ב-4-3-3 של סימאונה ופשוט פורח. המאמן הארגנטינאי מסביר: "ארדה שחקן מצוין. אתם מכירים את המונח שחקן שלם, אז זה ארדה. יש לו ראיית משחק מצוינת, משמעת טקטית והוא השחקן הטוב בקבוצה בחטיפת כדורים. הוא שיפר את המשחק שלו. בעבר הוא היה אפקטיבי רק במקומות מסוימים במגרש ועכשיו הוא יותר ורסטילי".
העלייה במעמדו של הטורקי ניכרת היטב. סימאונה רואה בו כאחד הבכירים בסגל ולכן הוא זוכה לפריבילגיה לא לשחק בשלב הבתים של הליגה האירופית, כמו פלקאו, טיבו קורטואה, דייגו גודין ואחרים שלא ראו עד כה דקה במפעל. הוא מעורב יותר במשחק וב-12 הופעות ליגה העונה כבר הספיק לכבוש ארבעה שערים, אחד יותר מסך ההבקעות בליגה אשתקד.
ארדה הוא ללא ספק אחד מסיפורי ההצלחה של הקולצ'ונרוס העונה ומבחינת סימאונה, הוא מוריד את התלות בשערים של פלקאו. גם כשהקולומביאני המופלא שבת מהבקעות לשלושה משחקים ברציפות עד שכבש בפנדל ב-0:4 על סביליה במחזור האחרון, הקבוצה השיגה שני ניצחונות וארדה כבש שער ניצחון דרמטי בגרנאדה. "אנחנו מבקיעים שערים כמעט בכל משחק", אמר המאמן. "אנחנו לא מאוד תלויים בפלקאו וזה פנטסטי. גם ארדה כובש שערים וגם האחרים עושים עבודה טובה. ההצלחות שלנו בליגה יצרו התלהבות. יש לנו קבוצה חזקה ותחרותית וזו הזהות הברורה שלנו".
לצד ההצלחה בספרד, ארדה רק מחזק את מעמדו כאייקון ואליל בטורקיה. מדורי הספורט עוקבים אחרי כל צעד שלו ובמדורי הרכילות הוא אף חזק עוד יותר. בטורקיה ידוע השחקן כאספן מושבע של מכוניות פאר וגם מערכת היחסים עם השחקנית-דוגמנית סינם קובאל זוכה לכותרות. לפני כחודש וחצי הצטלם השחקן לפרסומת לחברת אופנה טורקית לצד פריס הילטון, שאף צייצה בטוויטר: "איזה בחור נחמד".
מוקדם יהיה להכתיר את ארדה כשחקן הטורקי הגדול בכל הזמנים, אך בשביל להתקרב למעמד הזה המבחן שלו יהיה להצליח להפוך לסטאר גם מחוץ לטורקיה. זה לא קרה לקודמיו. טורקיה הייתה בחצי גמר מונדיאל 2002, אבל הכוכבים של דור הזהב: הקאן שוקור, אומיט דבאלה, חסן שאש, אילהן מנסיז ואחרים לא הצליחו לאורך זמן לנהל קריירה מצליחה מחוץ לטורקיה או אפילו ויתרו על יציאה מהכסף הגדול והחיים הנוחים בקבוצות הצמרת של איסטנבול. גם שניים שכן העבירו שנים בליגות גדולות - אמרה בלוזוגלו וניהאט, לא הצליחו לשדרג את מעמדם לכוכבים מהשורה הראשונה.
זו בהחלט אחת הבעיות הגדולות של הכדורגל הטורקי, שמסתמך יותר ויותר בשנים האחרונות על השחקנים הטורקים ילידי גרמניה, בעוד הכוכבים המקומיים לא מתרוממים. נבחרת טורקיה לא עלתה למונדיאל בדרום אפריקה ולא ליורו 2012, והיא גם פתחה רע מאוד את הקמפיין הנוכחי. גם ימי הזוהר בהם גלאטסראיי ובעיקר פנרבחצ'ה היוו כוח במפעלים האירופאיים חלפו מן העולם. יש לכך הרבה סיבות: כוכבים מפונקים, שחיתות והכסף הגדול שהרים את הקבוצות הרוסיות והאוקראיניות, אבל השורה התחתונה נותרה זהה: הכדורגל הטורקי בירידה. הצלחה של ארדה בטווח הארוך יכולה לפתוח דלת לשינוי.
בינתיים, יש לארדה משימות דחופות יותר - להשאיר את החלום של אתלטיקו בחיים. לצד הכישלונות החוזרים ונשנים בליגה בשנים האחרונות, הקולצ'ונרוס בנו עצמם מחדש דרך הזכיות בליגה האירופית. עכשיו הם רוצים להוכיח שהם מסוגלים להוות אלטרנטיבה של ממש ולהיות פקטור משמעותי לאורך זמן גם בקרב על התואר. הפתיחה שכוללת 34 נקודות מ-39 אפשריות פשוט מדהימה, הדרבי, אותו לא ניצחה אתלטי 13 שנה (17 הפסדים ושש תוצאות תיקו בכל המסגרות), יכול לשים לכך חותמת. דווקא ארדה נשמע לאחרונה פסימי: "ברצלונה וריאל פייבוריטיות ברורות ויהיה קשה להשתוות אליהן, אבל אנחנו צריכים להמשיך להילחם על תארים".
