הרשעתו של לאנס ארמסטרונג בשימוש בחומרים אסורים ושלילת שבע זכיותיו בטור דה פראנס היוותה את רעידת האדמה המשמעותית ביותר בהיסטוריה של ענף האופניים, אבל לא רק - היקף הפרשייה ומשמעויותיה העלו על סדר היום את סוגיית הסמים גם בענפים אחרים, וביניהם הטניס.
נדמה שאין טניסאי או טניסאית בכירים שלא נשאלו על הנושא בשבועות שלאחר התפוצצות הפרשה. העיסוק בשאלת הסמים נמצא בדרך כלל מתחת לרדאר בענף שנחשב נקי באופן יחסי, אך כעת הוא התמקם פתאום במוקד תשומת הלב הן מבחינת דרישות השחקנים, הן מבחינת העיסוק התקשורתי ובתקווה הן מנקודת מבטם של קברניטי הענף.
אמנם תדמיתית רחוק הטניס שנות אור מהאופניים בכל הקשור לשימוש בסמים, וסביר להניח שגם מעשית, אולם אין בזה כדי לומר שהתופעה לא קיימת בענף. ממש לא. אין זה פלא ששרה אראני, דוויד פרר ודינארה ספינה נשאלו על-ידי עיתונאים מיד לאחר נפילת ארמסטרונג על טיב קשריהם עם אחד מרופאיו של הרוכב האמריקאי, ד"ר לואיס גרסיה דל מורל, שעבד עימם בוולנסיה.
רק בעשור האחרון אפשר להיזכר בחופן של פרשיות שעלולות לערער את התדמית התמימה של הענף: בשנת 2009 גילה אנדרה אגאסי בספרו האוטוביוגרפי כי השתמש בסמים ממריצים ב-1997 בהיותו שחקן פעיל ושיקר על כך לרשויות, ועורר סערה רבתי; מריאנו פוארטה וגיז'רמו קאנאס הארגנטינים, ווין אודסניק הדרום-אפריקני, רוברט קנדריק האמריקני וקרול בק הסלובקי הם רק כמה מהשחקנים הבולטים שהורשעו בשנים האחרונות בשימוש בחומרים אסורים והושעו.
אם כן, אף אחד לא משלה את עצמו שאין סמים בטניס, והראשון לדבר על כך בפומבי בימים הסוערים שאחרי הגילויים בדבר ארמסטרונג, היה ג'יימס בלייק הוותיק. " אני בטוח שיש בחורים שעושים את זה (משתמשים בסמים), מתחמקים ומערימים על הבוחנים. זה מצער, אבל אני מקווה שהאחראים עושים את המיטב כדי לתפוס את אותם שחקנים שמנסים להערים על המערכת", אמר בגילוי לב.
"אני ריאליסטי, עם סכום כזה של כסף שמעורב, 1.9 מיליון דולר למנצח של אליפות ארה"ב, אנשים ינסו למצוא דרך להשיג יתרון", הוסיף האמריקאי. הוא אמנם הביע שביעות רצון מרמת הבדיקות שמבצע איגוד הטניס הבינלאומי, ה-ITF, אבל מנגד ניצבה פתאום רשימה של מבקרים מהצמרת הבכירה של הענף.
***
רוג'ר פדרר, אנדי מארי, נובאק דג'וקוביץ', רישאר גאסקה וג'ו ווילפריד טסונגה. כולם קראו להרחבת היקף הבדיקות. פדרר טען כי הוא נבדק היום פחות מאשר לפני שש או שבע שנים, ובאיפוק אופייני אמר: "אנחנו לא עושים הרבה בדיקות דם במהלך השנה. אני בסדר גמור עם לעשות עוד".
אנדי מארי, גם כן בצורה אופיינית, היה הנחרץ והחריף מכולם. הבריטי, שבעבר נהג להתלונן על השעות המוזרות של בדיקות הסמים, שינה את הכיוון. "אנחנו לא רגילים לעשות הרבה בדיקות דם בטניס. אני עשיתי אולי ארבע או חמש בדיקות כאלה כל השנה, אבל הרבה יותר בדיקות שתן אז ברור שזה הכרחי (לעשות יותר). זה גם לא הגיוני לבדוק רק את הטניסאים שבצמרת העולמית, צריך לעשות את זה לכולם", אמר.
למרות שלדעתו "טניס הוא ספורט שמבוסס יותר על מיומנות, ולכן הסמים פחות יעילים מאשר בענפים אחרים", הוא הבהיר כי "צריך להיות שיפור בבדיקות שנעשות מחוץ לתחרויות". מארי שם דגש בדבריו על תקופת הפגרה: "בדצמבר, למשל, כאשר אנשים מתמקמים במקום אחד ומתאמנים שם, זה יהיה נכון לעשות יותר בדיקות".
עוד ביקר הבריטי קשות את האופן שבו ה-ITF מטפל באלה שנתפסים. לשם דוגמה, הביא את ווין אודסניק הדרום-אפריקני, שנעצר ב-2010 בשדה תעופה באוסטרליה עם מזוודה ובה כמויות גדולות של הורמון גדילה. לבסוף הוא הושעה לשבעה חודשים בלבד, על עבירה שעונשה המקסימלי הוא שנתיים בחוץ.
"אם מיישמים את השיטה הזאת שחייבים לדעת איפה אתה (במהלך העונה, השחקנים חייבים להודיע לרשויות שלושה חודשים מראש איפה הם יהיו במשך שעה אחת בכל יום אב"ד), והשחקן נכשל, אז אל תתנו לו רק שישה חודשים מתוך שנתיים, זה לא יכול לעבוד ככה. זה מה שמתסכל בשבילי. אנחנו צריכים לעבור את כל הדברים האלה, אבל אז הם נהיים רחמניים על אנשים שנתפסים עם מזוודה של הורמון גדילה בדרך למדינה אחרת. זה פשוט מגוחך", קבע.
***
אין עוררין על כך שבדיקות הסמים בטניס מבוצעות בתכיפות ובאיכות נמוכות בהרבה מאשר בענפים אחרים. ביחס לאופניים, ענף ההשוואה המתבקש בימים אלה, הנתונים מראים הפרשים אדירים. שם ביצעו ב-2011 6,500 בדיקות יותר מאשר בטניס, כאשר הממוצע לכל שחקן הוא תשע בדיקות שנתיות בהשוואה ל-3.4 בלבד בטניס.
וגם האיכות, כאמור, שונה. בעוד שבאופניים עושים לרוכבים יותר ויותר בדיקות דם, שנועדו לגלות בין השאר את השימוש בהורמון גדילה, עירויי דם וחומרים כמו CERA ו-HBOC, ואף הכניסו לשימוש את הדרכון הביולוגי (מאגר נתונים ביולוגיים של הרוכבים, המאפשר מעקב מדויק אחר השינויים שחלים במבנה הביולוגי של כל אחד ואחד לפי פרופיל אישי), הרי שבטניס חלק הארי מהבדיקות הן בדיקות שיעילותן מוטלת בספק בדיקות שתן.
רק 21 בדיקות דם בוצעו ב-2011 מחוץ לתחרויות. 18 מתוכם לגברים ושלוש בלבד לנשים. 2,019 מכלל 2,150 הבדיקות שנעשו בשנת 2011 (הנתונים של שנת 2012 טרם התפרסמו אבל לא נרשם שינוי מדיניות משמעותי) היו בדיקות שתן. לשם השוואה, ריידר הז'דל הקנדי, המנצח בג'ירו 2012, עבר לבדו 22 בדיקות השנה, מהן 13 בדיקות דם.
האחראים על תחום מניעת הסמים ב-ITF תולים את המספר הדי עלוב הזה של בדיקות דם בעיקר בתקציב המוגבל. כל בדיקה כזאת, הם טוענים, עולה כ-1,000 דולר, סכום שקשה להם לעמוד בו בכמויות גדולות. הנתונים מראים שה-ITF השקיע רק כ-1.3 מיליון דולר בבדיקות ב-2011 - פחות מסכום הזכייה בטורניר גראנד סלאם בודד, וכרבע ממה שהשקיע באותה שנה איגוד האופניים הבינלאומי.
בגלל שהטניסאים עשויים להיבדק על ידי שלושה גופים שונים - הסוכנות הבינלאומית למניעת סמים בספורט (WADA), הסמכות המקומית של כל מדינה וכאמור, איגוד הטניס הבינלאומי - קשה להגיד מהו המספר המדויק של הבדיקות שעברו כל טניסאי וטניסאית, אבל המספרים נמוכים.
מארי, למשל, נבדק כשבע פעמים סך הכל ב-2010 וב-2011, ומחוץ לתחרויות הוא נבדק בין פעם אחת לשלוש פעמים מדי שנה. פדרר נבדק מספר דומה של פעמים. בנשים המצב חמור הרבה יותר: סרינה ווילימאס, למשל, לא נבדקה אפילו לא פעם אחת מחוץ לתחרויות בשנים 2010 ו-2011. כך גם, למשל, הסינית לי נה, שזכתה באליפות צרפת הפתוחה ב-2011.
סרינה וגם שראפובה אמנם טענו לאחרונה שהן נבדקות הרבה מאוד ושה-ITF עושה עבודה מצוינת, אבל נדמה שאמירות אלה נועדו בעיקר לא להכביד על סדר יומן הצפוף גם כך. הן לא מתיישבת עם הנתונים היבשים המצביעים על תדירות נמוכה ביותר של בדיקות סמים גם אצל הגברים, אבל עוד יותר כך אצל הנשים.
***
נשיא ה-ITF, ריקי ביטי, לא אהב את הביקורת הפתאומית והעיסוק התקשורתי בנושא בעקבות פרשיית ארמסטרונג. "השחקנים אוהבים לדבר. לפני כמה שנים אותם שחקנים התלוננו שהם נבדקים יותר מדי וזה די מוזר. הם משנים את דעתם המון", אמר. הוא הביע ביטחון כי "טניס הוא ספורט נקי", אבל באותה נשימה הודה כי הוא "לא יומרני עד כדי כך שאומר שאנחנו יכולים לתפוס את כל הרמאים". אמירה בעייתית בלשון המעטה.
דווקא האחראי על הנושא מטעם ה-ITF, סטיוארט מילר, נשמע הרבה יותר ענייני. הוא הסביר לאחרונה את הצעדים שעושים בימים אלה כדי לשפר את מניעת הסמים בענף, אולי גם באמצעות הכנסת דרכון ביולוגי, כמו באופניים. "אנחנו מסתכלים מאוד בזהירות באופציה להשתמש ב'דרכון ביולוגי' בטניס", סיפר והוסיף כי הוא שואף להטמיע את זה כבר במהלך שנת 2013.
"אני לא רוצה להגיד שזה בטוח קורה עד שלא נבוא עם תוכנית סדורה שתתחיל לרוץ", הוא הבהיר. "אנחנו רוצים להיות בטוחים שאם אנחנו מפעילים את התוכנית הזאת, היא תפעל כהלכה". כמו-כן הודיע מילר על הגדלה מתוכננת של היקף הבדיקות, ובפרט בדיקות הדם: "אנחנו עובדים קשה כדי להגדיל את היקף הבדיקות מחוץ לתחרויות ואת היקף בדיקות הדם, ואנחנו עובדים על זה כבר תקופה. אני מקווה שעד סיום השנה נוכל לעשות התקדמות משמעותית בעניין הזה. אבל כמו כל גוף למניעת סמים אנחנו נתונים למגבלות תקציב", הודה.
דבריו של מילר מעודדים, אך לא מספקים. בתקופה בה הטניס הפך לפיזי הרבה יותר, בה המשחקים מתארכים עוד ועוד והכושר הגופני משחק תפקיד מרכזי בהרבה, שחקנים ואוהדים כאחד דורשים אכיפה דקדקנית יותר והענשה מחמירה יותר. הם פוזלים אל שכניהם מענף האופניים, שאיבד לחלוטין את אמון האוהדים ובמידה מסוימת גם את ערכו הספורטיבי, וממש לא רוצים להגיע למקום דומה. הם מקווים של-ITF הפתרונים.
