היום לפני 20 שנה זה קרה: אריק קנטונה עבר מלידס יונייטד למנצ'סטר יונייטד. ב-26 בנובמבר 1992 הגאון הצרפתי עשה את המעבר מלידס למנצ'סטר תמורת קצת יותר ממיליון ליש"ט, וספק אם מישהו באותו יום האמין לתפנית ההיסטרית שהמהלך הזה עשה, במה שנחשב להחתמה הכי משמעותית בתולדות הפרמיירליג.
אז נכון, פרשני הכדורגל וחובבי המשחק יכולים להמשיך להתווכח לגבי גדולתו ההיסטורית של קנטונה והאם זכה ל"הערכת יתר", אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח: קנטונה זכה בארבע אליפויות בחמש עונות ביונייטד ובשני גביעים, והצעיד את יונייטד לתקופה מלאת זוהר ותארים.
מעבר לזה, הוא חקוק עד היום בזיכרון של האוהדים כמנהיג כריזמתי, גאון כדורגל ואיש רוח, זכה לכינוי "קינג אריק", והחזיר את החולצה מספר 7 לימיה המיתיים, שלפני כן נלבשה על ידי ג'ורג'י בסט ובריאן רובסון, ולאחר מכן על ידי דייויד בקהאם וכריסטיאנו רונאלדו.
באנגליה מזכירים השבוע כיצד קנטונה נחת לקבוצה מפורקת, שרשמה רק שני ניצחונות ב-13 משחקים וכבשה רק 9 שערים באותה תקופה, ולאחר שאיבדה את ההחתמה הגדולה שלה (דיון דבלין שנפצע). אלכס פרגוסון החליט להמר על הרכש הצרפתי (כששנתיים לפני כן, אגב, גרהאם סונס סירב להחתים אותו בליברפול), במיוחד לאור המחיר הנמוך יחסית שלידס דרשה. עוזר המאמן בריאן קיד, ששמע את ההצעה, תהה בהפתעה "האם קנטונה איבד רגל או משהו?".
במועדון הטילו ספק באפשרות שקנטונה ישתלב בהצלחה. לי שארפ סיפר שכששמע על ההחתמה אמר לעצמו ש"שמענו את הסיפורים על העבר שלו, וחשבתי, למה אנחנו צריכים את המשוגע הזה?", בעוד מארק יוז העריך ש"הסיפור הזה עוד ייגמר בדמעות". אבל כידוע, זה הסתדר לא רע. "אם היה שחקן אחד בעולם שנועד למנצ'סטר יונייטד, הרי זה אריק קנטונה", סיפר אלכס פרגוסון, "הוא הבליט את חזהו, זקף את ראשו, והתבונן בכולם בביטחון, כאילו הוא שמצהיר: 'אני קנטונה. כמה גדוול אתה? האם אתה גדול מספיק בשביל להתמודד איתי?'".
וכמובן, הדבר הזה
בסופו של קנטונה עזב את יונייטד עם מאזן שכולל 64 שערים ב-143 הופעות, כולל בעיטת קונג פו אחת מפורסמת, כמה שערי ניצחון דרמטיים (כולל גמר גביע מתוק מול ליברפול, כולל רצף של ארבעה משחקים קריטיים שבהם כבש את שער הניצחון), ובעיקר טונות של כריזמה, שינוי תודעה ותפנית היסטורית. היום לפני 20 שנה הסיפור הזה התחיל, מי יודע כיצד ייגמר.