במצב של ארבע הפרש לטובת סיינה ועם מספר שניות בודדות על השעון, עשה המאמן האיטלקי לוקה באנקי כל אשר ביכולתו על מנת להורות לתומאס רס להחטיא את זריקת העונשין השנייה שלו. באנקי צעק, הפגין פנטומימה מרשימה עם הידיים ואפילו הסביר זאת לדניאל האקט. אבל רס לא שמע ובערב שכזה, ללא אף החטאה מהשדה, כנראה שגם לא יכול היה להחטיא מהקו. הקליעה שלו עצרה את השעון ואפשרה למכבי פסק זמן, ממנו חזר דווין סמית' עם שלשה, שדאגה לקבוע הפסד בהפרש שתי נקודות בלבד, בדיוק ההפרש בו ניצחה מכבי בנוקיה.
סביר להניח שרס ובאנקי עוד יריצו את המהלך האחרון של המשחק בראשם, אבל למכבי זה לא אמור לשנות. כפי שנאמר כאן בשבועות קודמים: חשיבותה של התחרות על המקום הראשון בבית המוקדם היא יותר מוראלית ופחות קריטית. אפילו אם תצנח מכבי למקום השלישי, אפשרות בלתי סבירה בהחלט, קשה לראות כיצד תשנה עובדה זו את סיכויי ההעפלה לשלב שלה ההצלבה.
ההפסד 89:87 של מכבי אמש (שישי) בסיינה, הוא אחד מאלה שתוצאתו הסופית לא צריכה להשפיע על ניתוחו. נראה שבחינת הנתונים והסקת המסקנות לא הייתה משתנה גם אם האיטלקים היו מחטיאים שלשה אחת או שתיים ומכבי הייתה מוצאת את הדרך לנצח, כפי שמצאה את הדרך לנצח בסיבוב הראשון.
את הכדורסל שהופגן במשחק ההוא בנוקיה הכתרנו כ"כדורסל של אינדיאנה ג'ונס" והפעם צריך לבוא ולומר שהמשחק אתמול, היה המהנה ביותר שראינו ממכבי העונה. משחק צמוד ומותח, כדורסל מהיר ואינטנסיבי והרבה נקודות. מצד שני, בלי מעט ביקורת הרי אי אפשר ואם נודה על האמת, קשה להגדיר את המשחק כאיכותי במיוחד, לאור רמת קבלת ההחלטות ואיכות ההגנות במשחק המסודר.
באנקי העלה חמישייה שהתבססה ברובה על ההרכב שניצח בליגה את קאזרטה, כשהוא משחק עם מוביל כדור אחד בלבד, בובי בראון. מכבי הגיבה בהתאם וניסתה לייצר לחץ על מוביל הכדור הזה, גם במגרש המלא וגם בחצי המגרש, תוך שהיא נעזרת במלכודות על בראון באמצע (ב'טופ אוף דה קי'), במטרה לצמצם מצבי בידוד ולכפות על אחרים לקבל החלטות.
ניתוח סטטיסטיקת הפלוס-מינוס של המשחק מראה כי למרות שמאט ג'נינגס (שפתח בחמישייה, בעמדה מספר 2), הצליח לפגוע במכבי בעזרת מספר קליעות מבחוץ, הרי שסיינה הייתה הרבה פחות טובה איתו והרבה יותר טובה כששיחקה בפורמט של שני מובילי כדור. מצד שני ולמען ההגינות, לא מעט מזה נבע מיום קליעות חריג מחוץ לקשת של האקט, בדרך כלל החוליה החלשה של קבוצת הקליעה לשלוש המרשימה ביותר ביורוליג עד כה.
נתוני המשחקים הקודמים לא יראו זאת, אבל משחק ההגנה של סיינה רחוק מלהיות מרשים. היכולת להפעיל לחץ על המסירה הראשונה של היריבה והתשוקה המופגנת של הטוסקנים, מסוגלת להרתיע ולהזיק לקבוצות נחותות ממנה, אבל מול מכבי תל אביב זה לא מספיק. הצהובים הריצו בחלקים גדולים של המשחק את התרגילים (הרבים) בהצלחה והצליחו להבליט במיוחד את הדומיננטיות של שון ג'יימס וליאור אליהו.
מכבי הריצה מספר תרגילי פיק אנד רול מוצלחים, רובם עם אליהו, שהביאו אותה ליתרון מספרי בהתקפה המסודרת. הצהובים הפגינו ביצוע ברמה גבוהה של פיק אנד רול לאחר חסימת עומק של גבוה לגבוה, או פיק אנד רול בו ליאור אליהו נשאר כשחקן יחיד בצד החלש. הביצוע המהיר והמדויק, סייע למכבי לייצר זוויות מסירה טובות בין שלושה שחקנים ותורגם לסלים קלים בצבע.
חייבים גם להוסיף מילה על ההופעה הפנומנלית של שון ג'יימס, שאחרי כל מה שעבר בשנתיים האחרונות בכלל ולאחר כל השמועות בדבר החלפתו בפרט, אין ראוי ממנו להתייצב באופן מובהק כגבוה האיכותי ביותר שיש למכבי להציע, לפחות נכון לעכשיו.
אחרי שסיימנו לנתח את המשחק, צריך לחזור ולומר שלא התוצאה מול סיינה היא החשובה. במובן מסוים, יכול להיות שדווקא ההפסד אתמול יסייע למכבי לגבש את כלל הניתוחים לכדי מסקנה אופרטיבית. המגמות אשר נראו במשחקים הקודמים נמשכו ברובן גם הפעם. הצניחה ביכולת של דייויד לוגן זועקת לשמיים וגם מלקולם תומאס עדיין לא מצליח לייצר רצף של משחקים טובים ברמת היורוליג. חוסר ההתאקלמות של גיורגי שרמדיני ובמיוחד של ניק קיינר מדלי בולט לעינו של כל מתבונן.
טוב עשה דיוויד בלאט שהפסיק עם הניסויים המיותרים והחליט באופן מופגן ללכת עם ליאור אליהו כ-4 הדומיננטי שלו. בסגל הזה, ואלמלא תתקבל ההחלטה לבצע שינויים בקו הקדמי, אליהו חייב להיות השחקן ששולט בעמדה הזאת. החלטה כזו צריכה להתקבל ומכבי צריכה לבצע שינוי. דווקא המשחק הנהדר של הצמד אליהו-ג'יימס בפנים, מול יריבה מהדרג השני-שלישי, חשף את החולשות ההגנתיות שלו. במידה מסוימת, עושה רושם שההצטיינות של אליהו מנעה מבלאט ללכת להרכב נמוך (סמית' או פניני ב-4), שיכול היה אולי להציע פתרון הגנתי טוב יותר מול הקליעה של תומאס רס, כריסטיאן קנגור וחבריהם. כל זאת מבלי שדיברנו על 10 הנקודות שדחק מריו קאסון מהצבע לסל, בכוח, ב-13 דקות בלבד.
מכבי תל אביב לא צריכה להתאבל יותר מדי אחרי ההפסד. למרות התוצאה המאכזבת, הקבוצה שוב הציגה מספר כלים איכותיים, שיכולים לקחת אותה קדימה בשלבים הבאים. שינוי קטן בהרכב הכלים וחיזוק חלק מהנקודות החלשות חייב להיות המטרה המרכזית של מקבלי ההחלטות בצהוב. יש מקום למחשבה מאומצת על אפשרויות השינוי והחיזוק בקו הקדמי ואולי גם בזה האחורי. איך הולך השיר? הגיע הזמן, אומרת אמי.